דירוג הפארקים הלאומיים של ארה"ב

ב-48 'המדינות התחתונות' (Lower 48) של ארצות הברית (ללא הוואי ואלסקה) יש 47 שמורות טבע לאומיות, וכאשר האמריקנים מכריזים על שמורה לאומית (National Park) הם בדרך כלל לא טועים – אכן מדובר על מקום שהוא פאר היצירה, אזור מרהיב ביופיו ומיוחד באופן יוצא דופן. רוב השמורות הלאומיות מרכוזות במערב ארה"ב, ואלו בצידה המזרחי יש 12 שמורות בלבד (מתוכן שלוש שמורות בתחומי מדינת פלורידה). אז איך בוחרים מתוך הרשימה הארוכה הזו היכן לבקר? יש שמורות יפות יותר ויש יפות פחות, ויש גם מקרים בהם הכרזת השמורה נבעה משיקולים שאינם רק הוד והדר, אלא גם משיקולים הקשורים לפוליטיקה ולשימור. לאחר שנים רבות של 'חרישת' ארה"ב לאורכה ולרוחבה אני יכולה להכריז בגאווה שביקרתי עד היום ב-44 מתוך 47 השמורות הללו, ומטרת כתבה זו לנסוע לסייע לכם לברור מתוך הרשימה הארוכה את המקומות שהם חובה, לעומת אלה שאפשר לוותר על הביקור בהם. כדי לייצור מנגון של תעדוף, שיאפשר דירוג של השמורות והשוואתן זו לזו, הוגדרו בכתבה זו השמורות השמורות היפות ביותר, אלה שהן 'מאסט', כחמישה כוכבי יופי. לעומתן שמורות שלא באמת ברור מדוע הוכרזו שמורה (האמריקנים אמנם לא טועים בדרך כלל אבל לעתים כן משתרבבות טעויות פה ושם…) קיבלו ציון של כוכב יופי אחד. ראו מידע הדירוג של כל שמורה וכן תיאור קצת של כל שמורה במפה שלהלן, וכן בהמשך כתבה (המידע כמובן סוביקטיבי בלבד, יחד עם זאת אפשר להניח שגם באופן אוביקטיבי – אם תהיה סטיה, היא תהיה של כוכב אחד בלבד). ולמי ששואל – כן (: ביקרתי בכל השמורות, למעט שתיים, שלכם נטע

למידע נוסף פנו לספרוני סדרת זום-אין, המתמקדים בפארקים לאומיים בארה"ב

*****

חמישה כוכבי יופי הם תואר שרק מקומות יוצאי דופן ביופיים זכאים לו. לתואר זה זוכות שבע שמורות לאומיות בלבד (ארבע מתוכן שוכנות במדינת יוטה, על מרומי רמת קולורדו):

  1. הפארק הלאומי ילוסטון – השמורה הלאומית הראשונה בעולם, שהיא ה-שמורה של ארה"ב. מקום שיש בו הכול – נהרות רחבים, קניונים עמוקים, הרים מושלגים, דובים, זאבים, עדרי ביזונים, וכמובן גייזרים מתפרצים, בוץ מבעבע וריח גופרית הנישא באוויר
  2. הפארק הלאומי יוסמיטי – שמורה מרהיבה בלב הרי הסיירה נוואדה, בה מצוקי גרניט אדירים מתרומיים מעל עמק ציורי אליו זורמים מפלים שגובהם מאות מטרים. יוסמיטי היא אחת השמורות היפות והמתוירות בארצות הברית
  3. הפארק הלאומי זאיון – שמורה זו ניחנת ביופי יוצא דופן של אבני חול אדומות ומצוקים אדירים שנופם עוצב על ידי זרימת המים. זאיון היא המקום שבו מים ומדבר נפגשים, והיא ללא ספק אחת השמורות היפות של ארה"ב
  4. הפארק הלאומי ברייס – בשמורה זו אפשר למצוא את אחד המראות המיוחדים והיפים בארה"ב, אם לא בעולם כולו. ייחודה של ברייס הוא מדרון הקניון שלה שבו אלפי צריחים צבעוניים בגווני אדום, כתום וצהוב, ונוף מרהיב של רמת קולורדו הנשקף למרחקים
  5. הפארק הלאומי ארצ'ס – בשמורת ארצ'ס יש אלפי קשתות של אבן חול, מצוקים אדומים אדירים, דיונות חול פריכות ומרחבי מדבר אדומים. על כל אלו משקיפים מלמעלה הרי לה סל, המתנשאים לגובה של קרוב ל-4,000 מ'
  6. הפארק הלאומי קניונלנדס – כאן ניתן למצוא נופי מרחבים אינסופיים, קניונים עמוקים שחרצו הנהרות קולורדו וגרין, תצורות של מחטים הבנויות מאבני חול צבעוניות והרי שולחן המיתמרים מן הקרקע המדברית, בשמורה הפראית ביותר של מדינת יוטה
  7. הפארק הלאומי אברגליידס – השמורה היחידה במזרח ארה"ב (במדינת פלורידה) הזוכה לחמישה כוכבי יופי. באברגליידס יש ביצות שבהן עושר של בעלי חיים, המפורסמים מביניהם הם האליגטורים כמובן. נוסף על כך יש בשמורה יערות מונגרובים שצומחים במי הים ועשרות אלפי איים, שאם שטים ביניהם אפשר לצפות בדולפינים ולעתים גם בפרות ים

 

****

שמורות הזוכות לדירוג של ארבעה כוכבי יופי הן מרשימות ביופיין, ובמקרים רבים ההבדל ביניהן ובין השמורות שזכו לחמישה כוכבים הוא קשה להבחנה. את התואר המכובד הזה קוטפות שמונה שמורות לאומיות (שלוש מתוכן שוכנות בתחומה של מדינת קליפורניה):

  1. הפארק הלאומי גרנד קניון – הקניון המפורסם בתבל, שבלבו מתחתר נהר הקולורדו. ההוד הנגלה לעין ממצוק הקניון העצום מעורר השתאות. הנופים בגרנד קניון אמנם נהדרים אבל מבחינת מרבית התיירים המבקרים במקום, אפשרויות הטיול מוגבלות (מקום שהוא מהסוג של באים, רואים, הולכים) וזו הסיבה שבגללה שמורת לאומית זו זוכה בדירוג שלנו 'רק' לארבעה כוכבי יופי
  2. הפארק הלאומי גליישר – שמורה יפה על רכס הרי הרוקי, השוכנת בצפון ארה"ב והנושקת לגבול עם קנדה. בשמורה פסגות שגולפו על ידי קרחונים המתרוממות בתלילות מעל ערבות עשב המנוקדות באגמים
  3. הפארק הלאומי הר רנייר – הר געש שמתנשא מעל רכס הרי הקסקייד. פסגותיו עוטות קרחונים ומדרונותיו מכוסים יערות עבותים. ההתפרצות האחרונה שלו אירעה לפני 150 שנה, ואם יתפרץ שוב, הסכנה העיקרית תהיה הפשרת הקרח שעל פסגתו, אשר תגרום להצפות ולמפולות בוץ שיאיימו על חייהם של מליוני תושבים באזור סיאטל ולאורך נהר הקולומביה
  4. הפארק הלאומי הרי הרוקי האמריקניים – הרי הרוקי, החוצים את מערב ארה"ב וקנדה לאורכן, הם מחסום בגובה של מעל 3,000 מ'. השמורות המפורסמות ביותר של הרכס שוכנות אמנם צפונה מכאן, בשטחה של קנדה, אבל גם לשמורה האמריקנית יש הרבה מה להציע בכל הנוגע לאגמי טורקיז, קרחונים, פסגות ומסלולים נהדרים ברגל
  5. הפארק הלאומי מערת קרלסבד – מערה זו, השוכנת בפינה הדרום מזרחית של מדינת ניו מקסיקו, היא מקום מרשים במיוחד. גודלה עצום וכדי להגיע אליה יש לרדת ברגל (או במעלית) גובה של כמעט ק"מ אל מעבי האדמה. שטחו ה'חדר הגדול' של המערה יותר מ-33,000 מ"ר (כחמישה מגרשי כדורגל), כמות הזקיפים והנטיפים במערה אינסופית ויופיים פשוט לא יאומן. נוסף על כך מדי ערב עוזבים את המערה כ-400,000 עטלפים, וצפייה יוצאים בבת אחת מפתח המערה היא חוויה מיוחדת במינה
  6. הפארק הלאומי רדווד – שמורה יפה במיוחד המשמרת את העצים הגבוהים בעולם, יערות הולכים ומידלדלים של עצי סקויה ירוקת עד שצמרותיהם, המתנשאות לגבהים כ-100 מטרים, נוגעות בעננים. נוסף על היערות המרשימים יש בשמורה זו גם חופי ים נהדרים ונהרות פראיים
    14,15. הפארק הלאומי סקויה וקינגס קניון – שתי שמורות טבע לאומיות פראיות במיוחד, המהוות מקשה אחת על רכס הרי סיירה נוואדה. גולת הכותרת של שמורות אלה היא עצי הסקויה הענקית, העצים הגדולים בעולם. נוסף על כך, בגבולה המזרחי של שמורת סקויה מתנשא ההר הגובה בארה"ב (למעט אלסקה; הר וויטני, 4,421 מ' מעל פני הים), ובשמורת קינגס קניון מתחתר נהר הקינגס בקניון העמוק בארה"ב

 

***

את השמורות הזוכות לדירוג של שלושה כוכבי יופי קשה לדרג שכן חלקן ניחנו ביופי רב, ולפיכך ההתלבטות לגבי דירוגן לא פשוטה. שמורות הזוכות לשלושה כוכבי יופי הן ללא ספק כאלה ששוות ביקור, אבל כדאי להגיע אליהן בידיעה שבהחלט לא מדובר ב'טופ' של יפי שמורות ארה"ב. התואר של שלושה כוכבי יופי העונק ל-13 שמורות טבע לאומיות (מביניהן השמורות היפות ביותר הן: אקדיה, הרי הסמוקי, גריט סנד דיונס, אולימפיק וקרייטר לייק):

  1. הפארק הלאומי אקדיה – שמורה השוכנת על אי במי האוקיינוס האטלנטי הנחתך לאורכו על ידי שלוחות צרות של ים. חופי האי מפורצים וסלעיים, למעט כמה מפרצים המכוסים חולות זהובים. במרכז האי נישאים הרים גבוהים והוא מנוקד בכל שטחו באגמים נהדרים. שמורה יפה זו היא שמורת הטבע הלאומית היחידה בכל רחבי צפון מזרח ארה"ב
  2. הפארק הלאומי הרי הסמוקי – קוראים להם הרי הסמוקי בזכות הערפילים הרבים המכסים אותם. נופם מיוער ומעוגל יחסית, וזרימתם של שפע הנהרות שבהם מתונה. כדי להגן על מרחבי היערות העבותים ועל מאות מיני הצמחים ובעלי החיים (זהו אחד המקומות המוצלחים בארה"ב לצפות בהם בדובים שחורים) יוסדה בהרים שמורה לאומית, שהיא אחד השטחים הטבעיים הגדולים ביותר במזרח ארה”ב
  3. הפארק הלאומי טדי רוזוולט – שמורה זו שוכנת במקום בו המישורים הגדולים של צפון-מרכז ארה"ב נפגשים עם חבל הארץ המבותר המכונה 'בדלנדס'. זוהי שמורה פראית ומבודדת על גדות אחד מעורצי נהר המיסורי, שניחנה בעולם חי עשיר הכולל עדרי ביזונים, איילים והמון 'כלבי ערבות'. לשמורה זו כמה אזורים המופרדים זה מזה, מביניהם הצפוני הוא המרשים ביותר
  4. הפארק הלאומי בדלנדס – מי שביקר בבתרונות בארי בישראל יכול אולי להתחיל לדמיין כיצד נראית שמורת הבדלנדס אלא שכאן הכל הרבה יותר גדול, פראי ומרשים, ונוסף על כך, כמו בשמורת טדי רוזוולט השכנה, גם בבדלנדס עושר רב של בעלי חיים ההופכים את הביקור במקום לנסיעה המדמה טיול ספארי
  5. הפארק הלאומי גרנד טיטון – רכס הרי הטיטון המשונן מתרומם בתלילות מעל עמק ג’קסון הול, למרגלותיו מתפתל נהר סנייק, ומישורי הערבות שממזרח לו משופעים באגמים. אזור זה הוא גן עדן לאוהבי שיט נהרות, שיט בקיאק ובקאנו וטיפוס על מצוקים
  6. הפארק הלאומי גריט סנד דיונס – הדיונות של שמורה זו, שגובהן מגיע ל-230 מ', הן הגבוהות בצפון אמריקה. בתחלית הקיץ, כאשר השלגים על פסגות ההרים המקיפים אותן מפשירים, זורם לצד הדיונות ערוץ מים, וההתרעננות בו בין הגלגולים בחול היא חוויה מיוחדת במינה
  7. הפארק הלאומי מסה ורדה – שמורה זו משמרת שרידים של יישובים אינדיאנים מלפני כ-800 שנה. היא מפורסמת בעיקר בזכות הכפרים הקטנים ומבני המגורים שבהם, שנבנו באבן ובחמר בצנירים הטבעיים של מצוקי הקניונים, ממש בין שמים לארץ
  8. הפארק הלאומי ביג בנד – ארצם של הקקוטוסים הקוצניים, אריות ההרים והאבנים הענקיות. ביג בנד שוכנת באזור הררי ופראי על גבול מקסיקו, לצד נהר הריו גרנדה בלב מדבר הצ’יוואווה. במרכזה מתנשא רכס הרי הצ’יסוס היוצרים אי בודד ירוק בלב המדבר השחון
  9. הפארק הלאומי סגוארו – שמורה מקסימה משני צדי העיר טוסון. בשמורה זו מיתמרים מאדמת המדבר קקטוסים ענקיים שגובהם יכול להגיע למעל עשרה מ' היוצרים מראה קסום. מי שמתעניין בבעלי חיים מדבריים (נחשים ועוד) ללא ספק ימצא כאן את מבוקשו. מבין שני חלקי השמורה, זה ששוכן ממערב לעיר טוסון מרשים יותר
  10. הפארק הלאומי ג'ושואה טרי – ייחודה של שמורה זו הוא גושי הסלע העצומים המסודרים בשטחה זה על גבי זה כמגדלי קוביות, בלב מדבר מוקף מצוקים אדומים ונוף אינסופי של מרחבים מדבריים המנוקדים ביערות של עצי ג’ושואה
  11. הפארק הלאומי לאסן – שמורה השוכנת בקצה הדרומי של רכס הרי הקסקייד. בשטחה אגמי טורקיז, פסגות נישאות, וגם בוץ חם מבעבע ועשן שמיתמר מהאדמה והופך אותה ל'מיני ילוסטון' של קליפורניה. במרכזה מתנשא הר הגעש לאסן לגובה של 3,187 מ'. בשנת 1915 אירעה ההתפרצותו האחרונה של ההר, שהציפה את העמקים הסובבים בלבה לוהטת
  12. הפארק הלאומי אולימפיק – חצי אי ממערב לסיאטל שהוא אחד האזורים הגשומים בארה"ב (קרוב ל-4,000 מ"מ גשם בשנה). ייחודו ביערות הגשם הממוזגים שבו, בחופי הים המפורצים עטורי האיים וכן בשרשרת ההרים הנישאה שמתנשאת במרכזו
  13. הפארק הלאומי קרייטר לייק – לפני 7,700 שנה התפרץ הר מאזמה וקרס אל תוך הלוע שלו. בתוך ההר נוצר מכתש ומי הגשמים והשלגים זרמו אל האזור שקרס. כך נוצר אגם קרייטר, האגם העמוק ביותר בארה"ב, שעומקו 592 מ', ושהנו אחד מגופי המים המתוקים הצלולים, הנקיים והיפים בעולם

 

**

את תחתית הרשימה – שמורות שזוכות לכוכב יופי אחד או שניים, סוגרות שמורות שחלקן יפות למדי למרות הדירוג הנמוך, אך חלקן מאכזבות. יש מביניהן שהוכזרו כשמורות לאומיות מסיבה ברורה ומוצדקת, אך חלקן הוכרזו ככאלה כדי להעניק למדינות שאין בהן שמורה לאומית לפחות אחת שכזו, חלקן הוכרזו כך משום שהן שיש להן תואר מסויים של 'הכי' (הכי נמוך, הכי גבוה וכדומה), וחלקן הוכרזו כך כדי לשמר בדחיפות משאב שרק הכרזה שכזו יכלה להצילו. ראו פירוט של שמורות אלה בחלוקה לשני כוכבי יופי וכוכב אחד:

  1. הפארק הלאומי ביסקאן – בשמורה זו, השוכנת קרוב לחופי מיאמי, שוניות אלמוגים שאליהם אפשר להגיע בסירה בלבד. האלמוגים שוכנים בעומק רב יחסית ובים פתוח (ולכן, למרות שאפשר לשנרקל בשמורה, השנירקול מתאים למנוסים בלבד). כל מי שצלצל או שנרקל בשוניות אחרות בעולם ירגיש ודאי ששונית זו פחות מרשימה משמעותית מאתרי צלילה מפורסמים אחרים
  2. הפארק הלאומי שננדואה – בשמורה זו, השוכנת על רכס הרי האפלאצ'ים, הרים מעוגלים ויערות עבותים. היערות אמנם יפים (בעיקר בתקופת השלכת) אך אין כאן נופים דרמטיים, ולכן הניקוד הנמוך
  3. הפארק הלאומי אייל רויאל – שמורה זו שוכנת על אי במי אגם סופריור וההגעה אליה בסירה בלבד. האי מוריק ויפה ויש בו מסלולי הליכה נחמדים וכן זהו בית גידול לזאבים ואיילי קורא רבים. למרות זאת ולמרות יופיו של אגם סופריור, שמימיו צלולים למעמקים, נופה של שמורה זו אינו מרהיב, אם כי שמורה זו היא בטופ של השמורות שזכו לדירוג של שני כוכבי יופי
  4. הפארק הלאומי וויאגרס – שמורה של ביצות ואגמים בצפון הרחוק של ארה"ב. מי שיוצא כאן למסע של כמה ימים בקיאק או בקאנו יזכה אמנם לחוויה מיוחדת במינה אבל עבור התייר הממוצע יש לשמורה זו מעט מאוד מה להציע באופן יחסי
  5. הפארק הלאומי 'הקניון השחור של הגניסון' – קניון עמוק וצר שחרצו המים במסלע שחור. עמוקו של מעל 800 מ' וייש מקומות בתחתיתו שקרני השמש אינן מאירות בהם לעולם. מראה הקניון אמנם יפה, אבל מעבר לכמה תצפיות ומסלולים קצרים לאורך קו המצוק, זוהי שמורה שמה שהיא מציעה למטייל מוגבל ולכן הדירוג הנמוך שלה
  6. הפארק הלאומי קפיטול ריף – כוחות טבע עצומים הרימו, דחסו וקימטו את הקרקע במקום בו שוכנת כיום קפיטול ריף. פעילות בליה המשיכה לעצב את הנוף ויצרה בו מצוקים, קניונים וכיפות סלע. שמורה זו היא בטופ של השמורות שזכו לדירוג של שני כוכבי יופי
  7. הפארק הלאומי גואדלופ – ייחודה של שמורה זו הוא שבשטחה שוכנת הנקודה הגבוהה ביותר במדינת טקסס (2,667 מ' מעל פני הים). ברכס ההרים של השמורה, המיתמר מעל מישורי מדבר אינסופיים, יש אמנם כמה נקודות יפות במיוחד אבל למרות זאת השמורה מאכזבת מבחינה נופית וכן רוב מסלולי ההליכה היפים בה הם קשים, ואינם מתאימים למטייל הממוצע
  8. הפארק הלאומי גריט ביסין – בלב המדבריות של נוואדה מתרומם גוש הרים שפסגתו מגיעה לגובה של כמעט 4,000 מ'. השינוי בצמחיה כאשר עולים בגובה מרשים וכך גם הנוף הנשקף מלמעלה. בלילה זהו אחד המקומות הטובים בארה"ב לצפות בו בכוכבים וכן יש בשמורה מערת נטיפים. זוהי ללא ספק שמורה יפה אך מצד שני אינה מרהיבה, ולכן דירוגה הנמוך יחסית
  9. הפארק הלאומי 'עמק המוות' – בשמורת ‘עמק המוות’ בתרונות צבעוניים, פסגות הרים מושלגות, קניונים סלעיים ודיונות חול יפות. זוהי שמורה מדברית פראית במיוחד אך למרות יופיה היא פחות מיוחדת משמורות מדבריות אחרות בדרום מערב ארה"ב. אחת הסיבות להכרזתה היא היותה המקום הנמוך ביותר בצפון אמריקה (ואחד המקומות החמים בעולם)
  10. הפארק הלאומי 'איי התעלה' – חמשת 'איי התעלה' כה קרובים לחופי קליפורניה ההומים, אך נראים כעולם אחר, מבודד ומרוחק. יחד עם זאת האיים ברובם לא מרשימים מבחינה נופית וכן יכולתו של התייר הממוצע לחוות את יופיים מוגבלת, ולכן (למרות עולם החי העשיר במי הים הסובבים אותם) זכו לדירוג נמוך
  11. הפארק הלאומי נורת' קסקייד – צפון הרי הקסקייד אמנם מרשימים ביופיים אבל יופי זה מתגמד בהשוואה ליופי הרב יותר של הרים קרובים להם כמו הרי הרוקי הקנדיים או הר רנייר. בנוסף נגישות הטיולים בשמורה זו, שאין כמעט כבישים החודרים אליה (כביש 20 עובר במסדרון החוצה את שני חלקיה אך הינו חודר לתחומה), בעייתית ולכן מה שמציעה שמורה זו לתייר הממוצא מוגבל ולכן דירוגה הנמוך

 

*

  1. הפארק הלאומי דרי טורטיגס – שמורה קטנה שהוקמה סביב מבצר מהמאה ה-19 שהוקם על אי בלב ים, כ-110 ק"מ ממערב לקי ווסט. אפשר להגיע למקום בסירה או במטוס מים בלבד. הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא כדי לשנרקל או לצלול במי הים הסובבים את האי. המקום בהחלט נחמד אבל לא בטוח שהוא זכאי לתואר פארק לאומי
  2. הפארק הלאומי ווינד קייב – למרות שיש מה לראות בשמורה זו גם מעל לאדמה (בעיקר ערבות עשב ועדרי ביזונים), נקודת העניין העיקרית בה היא ווינד קייב, אחת המערה השישית בארוכה בעולם והראשונה בארה"ב שהוכרזה שמורה לאומית. ההשוואת הלחצים בין האוויר מחוץ למערה לאוויר שבתוכה גורמת לרוחות בפתחי המערה, ומכאן שמה. הכניסה למערה היא בסיורים מודרכים בלבד, ואלה אינם מאוד מרשימים, ולכן הציון הנמוך
  3. הפארק הלאומי ממות' קייב – מערכת המערות הארוכה בעולם. אורכה של המערכת התת קרקרעית שהתגלתה כאן כ-600 ק"מ. הכניסה למערה היא בסיורים מודרכים בלבד, ואלה אינם מאוד מרשימים, ולכן הציון הנמוך
  4. הפארק הלאומי קאיהוגה ואלי – שמורה קטנה, הסמוכה לעיר הגדולה קליבלנד, המשמרת את הטבע הירוק סביב נהר הקאיהוגה וכן חלק מתוואי תעלת אוהיו-אירי ששימשה נתיב תחבורה ימי במהלך המאה ה-19. המקום טבול בירק ויש בו גם כמה מפלי מים יפים והוא אמנם שווה ביקור, אבל לא מצדיק את התואר שמורה לאומית
  5. הפארק הלאומי הוט ספירנגס – שמורה עירונית בעיירה קטנה במדינת ארקנסו (באמצע השומקום) שבה נובעים כמה מעיינות חמים בבריכות הממוקמות במבנים היסטוריים. מלבד רחצה בבריכות אין כאן הרבה מה לעשות. אם מגיעים לכאן בכל מקרה נחמד לעצור ולבקר בשמורה אבל אין שום הצדקה לנסוע לכאן במיוחד
  6. הפארק הלאומי קונגרי – בשמורה קטנה זו אזורי ביצות בהם גדלים עצים המתנשאים לגובה רב. אדמת השמורה ספוגה מים, ועל כן חלק מהעצים פיתחו שורשי אוויר המספקים את האוורור הדרוש לצמח. תפאורת השמורה אמנם נראית כאילו נלקחה מספר ילדים דמיוני על עולם של הוביטים וגמדים, אך למרות זאת מדובר בשמורה מאכזבת, שאפשר אמנם לבלות בה כמה שעות, אך אין טעם לנסוע אליה במיוחד
  7. הפארק הלאומי 'היער המאובן' – שמורה קטנה שאחת הסיבות העיקריות להכרזתה היא שימור העצים המאובנים הרבים שבשטחה, שעד הכרזתה כשמורה לאומית, היה קושי לעצור את 'שדידתם'. בשמורה זו נוף של גבעות צבעוניות וכן כאמור עצים מאובנים רבים. המקום מעניין אך לא מרשים מבחינה נופית. אם חולפים לידו כדאי לעצור, אך אין טעם לנסוע לכאן במיוחד
  8. הפארק הלאומי פינאקלס – שמורה קטנה שיש בה נוף געשי של סלעי ענק וצריחי סלע שהם תוצר תהליכי בליה שפעלו על הר געש שהתפרץ לפני מיליוני שנים במרחק של מאות ק”מ מכאן והוסט למקומו הנוכחי. למרות ייחודה, פינאקלס היא שמורה שלא ברור מדוע זכתה לתואר שמורה לאומית ולא הסתפקה בתארים נכבדים פחות כמו שמורת מדינה

מידע נוסף על חלק מהפארקים הלאומיים של ארה"ב ניתן למצוא בספרוני זום-אין. לרכישת המארז בהנחה לחצו כאן.

עקבו אחרי האינסטגרם שלי

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

וקבלו עדכונים, מידע על מבצעים, המלצות על יעדים חדשים ועוד, והרבה לפני כולם.