פארק עמק המוות – השמורה הגדולה בארה"ב

פארק עמק המוות (Death Valley National Park) שוכן במזרח מדינת קליפורניה (סמוך לגבול עם מדינת נוואדה). אורכו כ-150 ק”מ, רוחבו עד 15 ק”מ. במרכז העמק נמדד המקום הנמוך ביותר בצפון אמריקה, בדווטר (Badwater), כ-86 מ’ מתחת לפני הים. העמק וסביבתו מוקפים כמה רכסי הרים (שחלק מפסגותיהם מתנשאות לגובה של מעל 3,000 מ' מעל פני הים). חלק מהרכסים קרובים לעמק וחלקם רחוקים יותר. הרכס המערבי ביותר – הסיירה נוואדה – חוסם את מרב הלחות המגיעה מן הים. הרי רכס זה זוכים לכמות משקעים משמעותית, בעוד העמק וסביבתו, שהם ‘מדבר בצל גשם’, נותרים שחונים. מבחינה גיאולוגית עמק המוות הוא גרבן (Graben) – אזור תחום על ידי שברים שצנח בהשוואה לאזורים הסמוכים לו שהתרוממו. עם התרוממות הרכסים הגובלים בעמק לפני מיליוני שנה החלו המים והרוח לשחוק את ההרים, ליצור קניונים עמוקים ולמלא את העמק בסחף. לפי ההערכות, קרקעית עמק המוות מלאה בכשלושה ק”מ של אדמת סחף, ובכל פעם שגשם פוקד את האזור מתמלאים הקניונים במים ומזרימים לעמק סחף נוסף.

השם עמק המוות ניתן לו על ידי קבוצת חלוצים שהתחילה במסעה מסולט לייק סיטי שביוטה לכיוון קליפורניה בשנת 1849 (בתקופת ה’בהלה לזהב’), ועל כן כונתה The Forty Niners. הקבוצה יצאה לדרך בסתיו, וכדי לא להגיע להרי הסיירה נוואדה בחורף המקפיא, החליטו חלק מחבריה לעקוף את הרכס מדרום, ו'לקצר' בדרך לא מוכרת. דרך זו הובילה אותם אל עמק המוות. לאחר שהגיעו לעמק הם חששו שרכס הרי פאנאמינט (Panamint Range, התוחם את העמק מכיוון דרום מערב) לא יהיה עביר לעגלותיהם, ועל כן שלחו שליחים שימצאו את התוואי הנוח ביותר מערבה ויחזרו עם אספקה. השליחים חזרו לאחר כחודש, ובשעה שהחלוצים החלו לחצות את רכס פאנאמינט עם השליחים בדרכם לקליפורניה, פנה אחד מהם לאחור ואמר: “שלום, עמק המוות”, ובכך טבע את שם המקום. ‘קיצור הדרך’ של החלוצים ארך בסופו של דבר כארבעה חודשים, ועלה בחיי אדם. תנאי האקלים ב’עמק המוות’ קשים במיוחד – טמפרטורות המרקיעות לכ 50- מעלות צלזיוס בחודשי הקיץ וקור עז בלילות החורף. השמות שניתנו לאתרים שונים ברחבי העמק מבטאים את התנאים השוררים בו: פוּרְנֵס קריק (Furnace Creek) הוא ‘ערוץ הכבשן’; סטובפייפ (Stovepipe) היא מערכת פליטת גזים מתנור; בדווטר( Badwater) הם ‘מים מקולקלים’ (שאינם מיועדים לשתייה בשל ריכוז מלחים גבוה); ‘מגרש הגולף של השטן’ (Devil’s Golf Course) הוא אזור שכוחות בליה וגיבוש יצרו בו בקיעים ובלטים; ו’הרי הלוויה’ (Funeral Mountains) הם ההרים התוחמים על העמק מכיוון צפון מזרח.

הפארק הלאומי עמק המוות הוכרז בשנת 1994. זוהי השמורה הלאומית הגדולה ביותר בארצות הברית (למעט אלסקה) המתפרשת על שטח ששווה לחצי מגודלה של מדינת ישראל. מרחבי המדבר של השמורה כוללים מרבדי דיונות, חולות צבעוניים, קניונים מצוקיים ומשטחי מלח לבנים. אולם למרות יופיה, הנופים בה אינם משתווים לאלה של שמורות טבע לאומיות אחרות בחבל הארץ הזה, וייתכן מאוד שאילו עמק המוות לא היה המקום הנמוך ביותר בצפון אמריקה הוא לא היה הופך לשמורה לאומית. טיול במקום מומלץ בעיקר באביב, אז פריחת פרחי הבר נפלאה. הטיול במקום מומלץ בעיקר לאוהבי מדבר ומרחבים.

ראו מיקום פארק עמק המוות מסומן בריבוע שחור:

מתי לנסוע – פארק עמק המוות?

בשמורת עמק המוות כדאי לטייל בחודשים הקרירים ולא בקיץ, אז הטמפרטורות גבוהות באופן קיצוני. האקלים בשמורה יבש מאוד, וממוצע המשקעים בה הוא כחמישה ס”מ בשנה, יש אף שנים שלא יורד באזור גשם כלל. יחד עם זאת, משקעים בהרים הסובבים את העמק זורמים אליו ועלולים לגרום לשיטפונות.

להלן פירוט מזג האוויר בשמורה בעונות השנה השונות:

אביב (מרץ-מאי): זו העונה הפופולרית ביותר לביקור בשמורה, הן בשל מזג האוויר הנוח והן בשל הפריחה המרהיבה, המכסה את מרחבי המדבר. הפריחה האביבית יפה במיוחד כאשר מתקיימים שלושה תנאים: משקעים רבים בחורף ובתחילת האביב, חורף חם יחסית (תנאים מצוינים יש לדוגמה בשנת אל ניניו, El Nino , שבה החורף גשום אך חמים) והעדר רוחות מדבריות חמות ומייבשות בתחילת האביב. בשנים כאלו, כשכל התנאים מתקיימים בהן, מכסים מרבדים צהובים, סגולים וורודים של פרחים את שטחה המדברי של השמורה, אולם גם בשנים אחרות קיימת פריחה נהדרת, אך מועטה יותר. הפריחה מגיעה לשיאה בסוף מרץ או בתחילת אפריל. בחודשים אלה כבר חם למדי במשך היום בשמורה. בחודש מאי נעשה חם מאוד לטיולי יום בשמורה, הרוח עלולה להיות חזקה, ולעתים יש סופות חול. בלילות הטמפרטורות נוחות מאוד ללינה בחניוני הלילה במהלך כל חודשי האביב, ואכן החניונים בסופי השבוע עמוסים.

קיץ (יוני-אוגוסט): בחודשי הקיץ יבש מאוד בשמורה והטמפרטורות עולות באופן קיצוני ויכולות אף לחצות לעתים את רף ה-50 מעלות צלזיוס. כדאי להימנע מביקור בשמורה בעונה זו. השמורה מחזיקה בשיא המפוקפק של ‘המקום החם ביותר על פני כדור הארץ’ וחברות השכרת רכב רבות לא מאשרות נסיעה בקיץ בכבישי השמורה בשעות היום. בעונה זו לא מומלץ ללון בחניוני הלילה של השמורה.

סתיו (ספטמבר-נובמבר): הטמפרטורות בשמורה מתחילות לרדת רק בסוף אוקטובר, אז מתחילה תקופה נוחה לטיולים ואז מתחילים גם הסיורים המאורגנים של מדריכי השמורה, הנמשכים עד האביב. בתקופה זו יש פחות מבקרים בשמורה, אם כי סופי השבוע יכולים להיות עמוסים יותר. עונה זו מתאימה ללינה בחניוני לילה.

חורף (דצמבר-פברואר): בחורף קר בשמורה, ובלילה יורדות לעתים הטמפרטורות אל אזור אפס מעלות צלזיוס. בעונה זו נוח לטייל ביום. באזורים הנמוכים של השמורה, אך באזורים הגבוהים עלול לעתים להיות קר למדי. זוהי גם התקופה הגשומה ביותר בשמורה (באופן יחסי לאקלים היבש). בחורף יש בדרך כלל פחות מבקרים בהשוואה לסתיו ולאביב, אולם השבוע שבין חג המולד, החל ב-25 בדצמבר, ובין ראש השנה הלועזי, החל ב-31 בדצמבר, עמוס במבקרים, וכדאי להזמין לינה מבעוד מועד. אפשר ללון בחורף בחניוני הלילה של השמורה (בפרט אם מטיילים בקרוואן ולנים בחניונים השוכנים באזורים הנמוכים), אך יש לקחת בחשבון שהטמפרטורות עלולות להיות נמוכות, ובאזורים הגבוהים אף ייתכן שלג.

מיקום ואיך מגיעים – פארק עמק המוות:

ניתן להגיע לשמורת עמק המוות מלאס וגאס ממזרח או מלוס אנג’לס מדרום, בשתיהן שדות תעופה בינלאומיים. הנסיעה מלאס וגאס לפארק אורכת כשעתיים וחצי. הנסיעה מלוס אנג'לס לפארק אורכת כחמש שעות.

ראו את מיקומו של פארק עמק המוות במפה (מסומן בעיגול צהוב) ביחס לערים אלה (מסומנות בעיגול אדום):

לכמה זמן ואיפה לטייל? וכן מיקום אזורי הפארק השונים

אתרי פארק עמק המוות שחובה לבקר בהם: דיונות החול מסקיט (Mesquite Flat Sand Dunes), הממוקמות במרכז השמורה (בימים חמים כדאי לבקר במקום השכם בבוקר או אחר הצהריים); אזור בדווטר (Badwater), שהוא המקום הנמוך ביותר בצפון אמריקה (בדרום מזרח השמורה); ארטיסטס דרייב (Artist's Dr), כביש חד סטרי (יש לנסוע מדרום לצפון) קצר המוביל לאזורים של מסלע צבעוני (אין כניסה לקרוואנים שאורכם מעל 25 פיט); נקודת התצפית זבריצקי (Zabriskie Pt) שלצד כביש 190 במזרח השמורה (ממנה נשקף נוף הבתרונות הצבעוניים. מומלץ בעיקר בשעת שקיעה או זריחה); נקודת התצפית המרשימה דנטס ויוו (Dante’s View), הממוקמת על רכס האמרגוסה (Amargosa) בגובה של כ-1,670 מ’ ומשקיפה על הרי סיירה נוואדה, על הר וויטני ועל מרחבים אינסופיים של מדבריות והרים (שבחורף חלקם מושלגים). בכל האתרים הללו אפשר לבקר ביום טיול מלא אחד, עמוס למדי (כדאי ללון בתחילת יום הטיול או בסופו לפחות לילה אחד בשמורה או בסביבתה הקרובה).

מי שמעוניין להקדיש לשמורה יותר מיום טיול אחד יכול להוסיף לטיול בה ביקור בטירת סקוטי (Scotty’s Castle) שבצפון השמורה ו/או ביקור בכבשני הפחם (Wildrose Charcoal Kilns) שבדרום מערב השמורה (שני המקומות אינם מרהיבים), וכן אפשר לשלב בימים הנוספים טיולים ברגל במסלולי ההליכה שיש לשמורה להציע.

ראו מפה של מיקום האתרים (בדווטר מסומן באדום, טירת סקוטי בכחול, נקודת התצפית זבריצקי מהקניון בוורוד, ארטיסטס דרייב בירוק, נקודת התצפית דנטס ויוו בתכלת, כבשני הפחם בצהוב):

מועדי פתיחת כבישים – פארק עמק המוות:

פארק עמק המוות הוא גדול מאוד, ויש לו כמה כניסות וכמה כבישים באיכות משתנה. רוב הכבישים בהם מתבצע הטיול הסטנדרטי בשמורה הם כבישים סלולים המתאימים לכל סוגי כלי הרכב או דרכי עפר באיכות מצוינת, המתאימות גם הן לכל סוגי כלי הרכב. יוצאים מן הכלל: כביש Emigrant Canyon Rd (המוביל לחניון הלילה Wildrose) אינו מתאים לקרוואנים שאורכם מעל 25 פיט; 4.5 המיילים האחרונים של כביש Charcoal Kiln Rd (המוביל לכבשני הפחם) אינם סלולים אך עבירים בדרך כלל לכלי רכב רגילים כאשר הדרך יבשה; כביש Dante’s View Rd אינו עביר לקרוואנים שאורכם מעל 25 פיט בקטע שאחרי מגרש החניה של הקרוואנים הממוקם כשבעה מייל מכביש 190; והכביש המוביל לדיונות החול יורקה (Eureka Rd), המותאם לרכב שטח בלבד. כל הכבישים (גם הסלולים) עלולים להיסגר בשל שיטפונות.

לינה – מלונות וחניוני לילה:

בשטח השמורה ארבעה מלונות, אך ניתן ללון גם במלונות המפוזרים בעיירות הקרובות לשמורה. בנוסף יש בשמורה מספר חניוני לילה ציבוריים המופעלים על ידי רשות הטבע והגנים ומספר חניוני לילה פרטיים.

מידע על מלונות וכן על חניוני לילה בשמורה פלוס דירוגם על פי רמות יופי תוכלו למצוא בספרון זום אין כרך 4. ראו עמודים לדוגמא מספר זה על מקומות לינה בשמורה:

למפה של שמורת עמק המוות לחצו כאן

למידע נוסף על פארק עמק המוות כדאי להיעזר בספרון זום-אין כרך 4

למהדורה דיגיטלית של הפרק על שמורת עמק המוות מתוך הספרון לעיל לחצו כאן

ראו כאן עמודים לדוגמא מתוך ספר זה:

ראו כאן כתבות נוספות על יעדי קליפרוניה

לכתבה מגניבה על דירוג רמות היופי של כל הפארקים הלאומיים של ארה"ב לחצו כאן

מוזיקה טובה, כבישים ריקים ומרחבים. נוסעים לעמק המוות

הדיונות של סטובפייפ וולס

בדווטר, המקום הכי נמוך בצפון אמריקה

הנוף מנקודת התצפית דנטס ויוו