מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: ארצות הברית וקנדה הן מדינות ענקיות, יוצאת דופן ברב-הגוניות שלהן. במרחביהן, הנושקים לשני אוקיינוסים, יש הרים מושלגים, יערות עבותים מדבריות, ביצות, שדות עשב ועוד מגוון בתי גידול נוספים. עושר זה, יחד עם העובדה שרוב שטחן יושב על ידי האדם הלבן רק לפני כמאתיים שנה, מאפשרים בהן קיום עולם חי עשיר שעדיין לא הוחרב כליל על ידי הציוויליזציה המערבית (כפי שקרה באירופה למשל). מגוון היצורים יוצא הדופן, יחד עם הנגישות הנוחה למטייל, הופכים את ארצות הברית וקנדה לאחד המקומות הטובים בעולם לצפות בהם בבעלי חיים בבית גידולם הטבעי. בכתבה זו תוכלו למצוא מידע על בעלי החיים הנבחרים שניתן לצפות בהם בשטחן של מדינה מדינות אלה.

דובים

טורפים, כלבייים וחתוליים

איילים

כבשים, עזים, אנטלופות, ביזונים

יונקים ימיים

עופות, זוחלים ודגים

בעלי חיים נוספים


דובים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: דובי גריזלי

דובי גריזלי (Grizzly Bears, או בשמם המדעי Ursus arctos), הם הסמל לפן הפראי של הטבע בארצות הברית ובקנדה. בעבר הם אכלסו את כל מערב היבשת, ובשנת 1800 חיו לפי ההערכות יותר מ-100,000 דובי גריזלי בשטח זה (מערב ארצות הברית ללא אלסקה). היום חיים בארצות הברית (ללא אלסקה) לפי הערכות כ-1,500 גריזלי, כחצי מהם מרוכזים בשמורת הטבע הלאומית ילוסטון ובסביבתה. בקנדה חיים לפי ההערכות כ-25,000 דובים (בעיקר במערב היבשת) ואילו באלסקה חיים כ-50,000 דובים. כל שאר דובי הגריזלי נכחדו משטח המדינה, ככל הנראה עקב ציד, קצב רבייה נמוך ופגיעה בבית גידולם.

דובי הגריזלי מגיעים למשקל של 300 ק"ג ולגובה של כשני מ' (כאשר הם עומדים). בחורף הם מתחפרים במאורות. טמפרטורת הגוף שלהם יורדת וקצב לבם מואט. במהלך תקופה זו הם מאבדים כרבע ממשקל גופם. עם בוא האביב יוצאים דובי הגריזלי ממאורותיהם יחד עם גוריהם ומבלים את רוב זמנם באכילה. הם ניזונים מהכול: צמחים, פירות יער, יונקים, מכרסמים קטנים ודגי סלמון. לפי ההערכות, כ-70% מתזונתם מגיעים ממקור צמחי ורק 30% מבעלי חיים.

דובי גריזלי מאופיינים בקצב רבייה נמוך. ההריון הראשון של נקבת הדוב מתרחש בהיותה בת חמש עד שבע, ובמשך השנים הבאות הדובה מביאה לעולם צאצא אחד או שניים בכל כמה שנים (הנקבה נכנסת להריון רק כאשר הגורים מהשגר הקודם עוזבים אותה, וזה קורה בהיותם בני כשנתיים עד שלוש). על כן קצב ההתאוששות של אוכלוסיית הדובים נמוך יחסית, בשל היחס שבין ההשפעות הסביבתיות המזיקות להם, כגון ציד ופגיעה בבית גידולם, ובין קצב התרבותם. מדענים רבים טוענים שהיעלמותו של דוב הגריזלי מעל אדמת אמריקה היא בלתי נמנעת בהתחשב בפיתוח, בפגיעה בבתי הגידול ובציד דובים (זאת למרות שיש עדויות בשנים האחרונות להתאוששות מסויימים באוכלוסיית הדובים בשמורת ילוסטון למשל, מה שגורם למרבה הצער ליוזמות להגדלת היתרי הציד לבעל חיים מופלא זה).

איפה לראות?

למרות שניתן בהחלט לראות דובי גריזלי בשמורות הטבע הלאומיות ילוסטון, גרנד טיטון (Grand Teton National Park) וגליישר (Glacier National Park) שבצפון מערב ארצות הברית, וכן בכל האזורים הפתוחים הרחוקים ממקומות יישוב במערב קנדה (ובעיקר בשמורות הטבע הלאומיות וביניהן שמורות הקנדיות של הרי הרוקי – Jasper, Banff, Yoho, Waterton ועוד), מי שבאמת רוצה לחזות בהרבה דובי גריזלי בבית גידולם הטבעי יאלץ להרחיק עד אלסקה. בשמורת הטבע הלאומית דנאלי (Denali National Park) שבאלסקה סיכוי רב לראות דובים רבים משתעשעים באחו, בקרבת העיירה היינס (Haines) בדרום מזרח אלסקה נצפים לעתים קרובות דובי גריזלי אוכלים דגי סלמון לצד הנהר, ובחצי האי קינאי (Kenai Peninsula), בעת נדידת דגי הסלמון (חודשים יולי-אוגוסט) סיכוי לא רע לראות דובים מבריחים מעת לעת את עשרות הדייגים שמגיעים למקום גם הם, בעקבות הדגים. מי שירצה לראות דובים לוכדים בלוע פעור דגים המזנקים במעלה הנהר, ייאלץ על פי רוב להתאמץ ולהשקיע כסף רב (מאות דולרים לאדם ליום תצפית), שכן ההגעה לרוב אתרי התצפית מסוג זה (כמו למשל מפלי ברוקס, Brooks Falls,  שבשמורת קטמאי, Katmai National Park) מחייבת טיסה במטוס קל או שיט בסירה. יוצא מן הכלל הוא אזור העיירה היידר (Hyder) בדרום מזרח אלסקה שם ניתן לראות בחודשים יולי-אוגוסט דובים רבים ממתינים לדגי הסלמון על גדות נהר פיש (Fish Creek), מבלי לשלם על כך הון. במקום טיילת עץ מוגנת המאפשרת צפייה בטוחה, ומכל המקומות ברחבי ארצות הברית זהו המקום המומלץ ביותר, שאינו כרוך בטיסה או שיט, לצפות בו בבעלי חיים מרשים זה.

בטיול הראשון שלי בשמורת דנאלי שבאלסקה טיילתי עם בני בערוץ קרוב לכביש. מטיילים שעמדו לצד הכביש שהשקיף על הערוץ  ראו כיצד אנו מבלי לשים לב הולכים בקו ישר לכיוונו של דוב גריזלי גדול, ובזכות ערנותם וצעקותיהם המפגש ההוא לשמחתי נמנע. המראה היפה ביותר של דוב גריזלי שראיתי עד היום ארע בקרבת העיירה היינס שבאלסקה שם נעמד סמוך לקרוואן שלנו דוב צעיר שניזון בהנאה מדגי סלמון ממרחק קרוב. למזלנו הדוב היה עסוק מאוד באכילה וקול מצלמותינו המתקתק לא הטריד אותו. הדוב שבתמונה צולם בגבול שבין שמורות הטבע הלאומיות גרנד טיטון וילוסטון שבמדינת וויאומינג. דוב יפהפה, פוטוגני שעסק בהפיכת אבנים ואכילת שורשים, ואשר נוכחותינו לא הטרידה אותו במאומה. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: דובים שחורים

דובים שחורים (או בשמם המדעי Ursus americanus) נפוצים הרבה יותר מדובי גריזלי, והם חיים בכל שטח צפון אמריקה. בחורף הם חופרים מאורות בקרקע, שם הם שוהים עד לאביב. במהלך החורף יורדת טמפרטורת גופם והם אינם אוכלים. בסוף החורף נולדים להם גורים, בדרך כלל שניים עד ארבעה בכל שגר. כאשר מזג האוויר מתחמם הם יוצאים מן המאורות, ובדומה לדובי הגריזלי מבלים את רוב הקיץ באכילה. יש לציין שיש דובים שחורים שחיים בבתי גידול חמים שבהם אין צורך לשמר אנרגיה בשנת חורף ואשר בהם שנת החורף של הדוב השחור קצרה מאוד או כלל לא קיימת.

המזונות האהובים על הדובים השחורים הם פירות יער, עשב, עלים, דגים, מכרסמים ויונקים קטנים. לעתים קרובות הם מתקרבים למזבלות ולמקומות יישוב, ומאחר שהם איבדו במשך הזמן את הפחד הבסיסי מבני האדם, הם מהווים סכנה. ניתן להבחין בינם ובין דובי הגריזלי בזכות היותם קטנים יותר, כמו כן אין להם גבנון על גבם כפי שיש לגריזלי, ובניגוד לדובי הגריזלי הם מסוגלים לטפס על עצים (ולעתים קרובות אפשר לראות גורי דובים נחים על צמרות העצים). צבעם בדרך כלל שחור, אבל לא תמיד, חלקם חומים, וקל לטעות ולחשוב שמדובר בגריזלי.

איפה לראות?

דובים שחורים נפוצים בכל רחבי ארצות הברית וקנדה, החל מפלורידה בדרום מזרח ועד אלסקה בצפון מערב. אחד המקומות המומלצים ביותר לצפות בהם בדוב שחור הוא שמורת הטבע הלאומית הרי הסמוקי (Great Smoky Mountains National Park) השוכנת בגבול המדינות קרוליינה הצפונית וטנסיי בדרום מזרח ארצות הברית. בשמורה זו חיים לפי ההערכות כ-1,200 דובים שחורים. מקומות מומלצים לצפייה בהם הם לאורך הדרך בעמק קיידס קוב (Cades Cove) וכן לצדי הכביש המוביל לקלינגמנס דום (Clingmans Dome).

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - דוב שחוראינספור הפעמים בהם זכו ילדיי לצפות בדובים שחורים אינם מפחיתים את ההתלהבות שהם חווים בכל פעם שהם רואים בטיולינו דוב נוסף. יש חיות שמתסכל לחפש אותן שכן גם אחרי מאמץ רב אין וודאות לראותן. זה אינו המקרה של הדוב השחור שהוא אחת החיות שיש אכן סיכוי גדול לצפות בהן כמעט בכל המקומות הטבעיים בארצות הברית. לכן יש בעצם שכר במאמץ להביט במהלך כל הנסיעה מחלון הרכב (במקום לראות סרט במחשב…) ולחפשה, וזו ככל הנראה אחת הסיבות בגינן חיפוש דוב שחור הוא עבור ילדיי כיף של ממש. התצפית המרשימה ביותר שלנו אגב של דוב שחור הייתה כאשר ראינו דוב חופר מאורה ונכנס לתוכה בסתיו האחרון בשמורת הטבע הלאומית ילוסטון. בתמונה: דוב שחור בכביש קזיאר שבצפון פרובינציית קולומביה הבריטית

דוב גריזלי או דוב שחור?

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - הבדלים בין דוביםמכיוון שצבע, ולעתים גם גודל אינם תמיד המדד הטוב ביותר לזיהוי הדוב, הזיהוי הוודאי ביותר הוא על פי הגינבת – לגריזלי יש, לדוב השחור אין


זהירות דובים!

רוב המטיילים לארצות הברית ולקנדה יראו דובים (אם בכלל) בדרך כלל רק מחלון הרכב. מעטים הם המטיילים שייתקלו בדובים בשבילים או בחניוני הלילה (מהסיבה הפשוטה שדובים מפחדים מבני אדם). במקרים אלה הסכנה אמנם מזערית, שכן הסיכוי להיות מותקף על ידי דוב הוא אפסי, ובכל זאת כאשר מטיילים ברגל באחו באזור שהוא בית גידול לדובים, קשה להתעלם מן התחושה שדובים אורבים בכל פינה.

הדוב עלול לתקוף רק במקרים נדירים ביותר, בעיקר כאשר מפתיעים אותו והוא מרגיש מאוים, ולכן כשמטיילים ברגל כדאי להקפיד לעשות רעש (יש מטיילים שלשם כך אפילו קושרים פעמונים לגופם או לתרמיל שלהם), וכן לא כדאי לטייל לבד. בדרך כלל יבחין הדוב בבני האדם ראשון ויסתלק, אך אם לא כך הדבר, וראיתם דוב שלא הבחין בכם קודם, חזרו על עקבותיכם והסתלקו מהמקום. אימא לגורים מסוכנת במיוחד.

יש לזכור שגם דובים שחורים וגם דובי גריזלי מסוכנים וחזקים, ואף על פי שהם מגושמים, הם יכולים לרוץ הרבה יותר מהר ממה שאתם מעלים בדמיונכם. אל תתגרו בדובים ואל תתקרבו אליהם. במקרה של מפגש עם דוב גריזלי או עם דוב שחור ההמלצה היא לא לברוח בריצה (פעולה זו רק תגרה את הדוב לתקוף), אלא לסגת באטיות. במקרה של התגרות על ידי דוב גריזלי ההנחיות הן לטפס על עץ, ואם הדוב מתקיף, להתחזות למת. במקרה של התקפה על ידי דוב שחור מומלץ להילחם בו בכל הכוח (דובים שחורים יודעים לטפס על עצים, ועל כן אין טעם לברוח לצמרת עץ). ניתן גם להצטייד בגז מדמיע (Pepper Spray), שהוכח כבעל יכולת להבריח דוב. ניתן לקנותו בחנויות ספורט וציוד טיולים (שימו לב, אסור להעלותו על מטוסים).

מי שמתכנן לעשות פיקניק באזור שבו חיים דובים, ומי שלן בחניוני לילה מתבקש להקפיד באופן מיוחד על שמירה על הנקיון. אין להשאיר מוצרי מזון בלי השגחה ויש לזרוק שאריות מזון רק לפחים המיוחדים שדובים אינם יכולים לפתוח. כדאי לכסות צידניות ברכב, משום שדובים למדו לזהותן, והם עלולים לפרוץ לרכב שיש בו צידנית גלויה לעין. יש לזכור, דוב שהואכל על ידי בני אדם הוא דוב שיומת על ידי הרשויות (וכדברי הסלוגן: A Fed Bear is a Dead Bear) והקנסות על אי שמירת ניקיון במחנה ועל אי ציות לנהלים הם גבוהים. למידע נוסף לחצו כאן.

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - כאשר דוב תוקף


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: דובי קוטב

כ-25,000 (וכנראה אף פחות מכך בכל שנייה שעוברת) דובי קוטב חיים היום על פני כדור הארץ, חלקם הגדול בתחומיהן של ארצות הברית וקנדה. מתוכם לילידים תושבי קנדה מותר לצוד כ-500 פרטים בשנה (והם למרבה הצער מוכרים את מכסות הציד שלהם לעתים קרובות לאמריקנים עשירים).

דוב הקוטב הוא חיה מרשימה, ואחרי שמתמזל המזל לראותם מבינים שזהו לא סתם עוד דוב רגיל, זוהי חיה ענקית (משקלו של זכר בוגר יכול להגיע ל-700 קילוגרם ואורכו מהזנב לראש יכול להגיע לכשלושה מטרים) ואצילית, וצפייה בה היא באמת חווייה של פעם בחיים.

בניגוד לדובי גריזילי, דובי קוטב אינם טריטוריאליים, ובדרך כלל במקרה של מאבק יברחו. אולם, מכיוון שבעל חיים זה (בניגוד לדובי גריזלי – שהם אוכלי כול, ופחות מתמחים בציד) דוב הקוטב הוא חיית טרף ועל כן אם הוא יראה אוכל (כולל בני אדם) ויהיה רעב – הוא עלול לתקוף. התרפיט של דובי הקוטב מתמקד בעיקר בכלבי ים שהבשר שלהם שומני עם תכולת אנרגיה גבוהה. לעתים דובי הקוטב יאכלו גם בעלי חיים נוספים, ולעתים  אבל יזונו ממזון צמחוני, אך אלה אינם מרכיב משמעותי בדיאטה שלהם.

רוב בעלי החיים בקוטב הצפוני שוחים או רצים מהר יותר מדוב הקוטב, ולכן שיטת הציד העיקרית של דוב הקוטב היא ממארב. הדוב ממתין בקרבת חורים בקרח (המשמשים כלבי ואריות ים), וכאשר הם עולים לנשום, דוב הקוטב תוקף אותם. התחממות כדור הארץ גורמת כידוע להמסה של הקרח ולהצטמצמות שטח המחייה של דוב הקוטב. כאשר הקרח נמס, דוב זה אינו יוכל לארוב לטורפו, ואף על פי שהוא שחיין מצוין, הוא גם עלול לטבוע בים.

החיזור של זכרי דובי הקוטב אחר הנקבות מתרחש בחודשי האביב (אפריל-מאי) לאחר שהזכר נודד בעקבות הנקבות עשרות ולעתים אף נלחם עם זכרים אחרים על הזכות להפרותן. יש עדויות שלעתים יותר מזכר אחד יפרה נקבה בעונת חיזור. לאחר ההפרייה התפתחות הביצות תתעכב עד סוף הקיץ (ספטמבר-אוקטובר). בתקופה זו (ובעיקר בסוף האביב – אז כלבי הים בשפע) הנקבה צוברת שומן שישמש אותה בהמשך לתקופת ההריון וההנקה. בסוף הסתיו (נובמבר) הנקבה חופרת מאורה שבה היא מבלה את שנת החורף (במהלכה חילוף החומרים פוחת משמעותית). הגורים (בממוצע שניים בשגר) נולדים בחורף במשקל זעיר (פחות מק"ג). כאשר אמם פותחת את פתח המאורה, כמה שבועות לאחר היוולדם, משקלם עומד בדרך כלל על כעשרה ק"ג. בשלב זה האם והגורים נודדים לשדות הקרח המכסים את מי האוקיינוס הארקטי כדי שזו תוכל להיזון מכלבי ים (לאחר שצמה לעתים כמעט תשעה חודשים!).

איפה לראות?

כדי לראות דובי קוטב בארצות הברית או בקנדה יש לנסוע רחוק. למעשה יש לתכנן טיול שמטרתו הייעודית היא צפייה בדובים. אפשר לראות דובים בקצה הצפוני של כביש דלתון (Dalton Hwy) באלסקה או בקצה הצפוני של כביש דמפסטר במערב קנדה (Dumpster Hwy). אפשר גם לראות לעתים דובי קוטב באזורים נידחים בצפון קוויבק ובאזורים הצפוניים של טריטוריות צפוניות אחרות בקנדה – שאל כולם אפשר להגיע רק בטיסה במטוס קל לכפרי ילדים מבודדים. אבל המקום הכי קל והכי ודאי לראות בו דובי קוטב הוא בעיירה צ'רצ'יל (Churchill) שבצפון פרובינציית מינטובה שבמרכז קנדה. אפשר לראות את סדרת הכתובת על ההגעה שלנו לעיירה ועל הביקור בה כאן (הנאה מובטחת).

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - דוב קוטבכאשר מתבוננים בדוב הקוטב מטווח בטוח, קשה לדמיין שמדובר בצייד אימתני, אבל אם מסתכלים על כף הרגל הענקית של דוב הקוטב, ובציפורניים הגדולות מבינים עד מהרה שלא מדובר כאן בדוב שחור שפוגשים בארצות הברית ובקנדה ואפילו לא בדוב גריזלי (שגם הוא בעל חיים מסוכן למדי). כאשר מטיילים באזורים בהם חיים דובי קוטב נדרשים לזהירות יתרה – אסור לטייל ברגל בלי ליווי נשק, אם יוצאים אף לרגע מהרכב כדאי לצפצף כדי לוודא שאין דוב קוטב שנח לו בין השיחים, ואפילו בתוך העיירות הסמוכות לאזורי המחיה של הדובים נדרשת זהירות יתרה ובחלק מהמקרים יש גם סיירות דובים (כמו צוות 3 בארץ אבל במטרה להבריח דובים). בתמונה: דוב קוטב סמוך לעיירה צ'רצ'יל


טורפים כלבייים וחתוליים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: זאבים

לזאבים האפורים (Gray Wolves, או בשמם המדעי Canis lupus) חיי משפחה מרתקים הכוללים הרמון שבו זכר ונקבה שליטים, גוריהם ומבוגרים נוספים שחולשים יחדיו על טריטוריה שגודלה מאות קמ"ר. בדרך כלל רק הזכר והנקבה השליטים זוכים להזדווג ולהתרבות, ואילו שאר בני הקבוצה עוזרים להם בגידול הצאצאים. מערכת היחסים בין הזאבים החיים בלהקה היא מורכבת, ומספקת חומר לעשרות מחקרים זואולוגיים.

שיתוף הפעולה בין הזאבים מתבטא גם בציד משותף ומתואם היטב שהודות לו מסוגלים הזאבים להכניע אפילו מוס או קריבו בוגרים. יללותיהם של הזאבים משמשות אמצעי תקשורת, ומאפשרות לכל פרט בלהקה לדעת את מיקום חבריו. בעבר חיו הזאבים בכל צפון יבשת אמריקה, אולם השתלטות האדם הלבן על אזורים אלה הייתה הרת אסון בהשפעתה על בעל חיים זה, וגרמה להיעלמותו מרוב שטחה של ארצות הברית. קנדה ואלסקה (וכן כמה עשרות/מאות פרטים שחיים בצפון מערב ארצות הברית ובעיקר בשמורת הטבע הלאומית ילוסטון ובסביבתה) הן המקום היחיד בצפון אמריקה שבו שרדו הזאבים, וכיום מאכלסים את אלסקה כ–10,000 זאבים (50,000-60,000 פרטים נוספים חיים בקנדה). אף על פי שלא מדובר במספר גדול, ולמרות מכת המוות שהנחית האדם הלבן על כל זאבי ארצות הברית, עדיין אין למרבה הצער איסור גורף לצוד זאבים בארצות הברית.

איפה לראות?

אלסקה, ובעיקר שמורת הטבע הלאומית דנאלי היא מקום מצוין לצפות בו בזאבים. מקום מומלץ נוסף לצפות בו בבעל חיים זה היא שמורת הטבע הלאומית ילוסטון אליה הושבו בסוף שנות התשעים כמה עשרות זאבים שמאז התרבו למעל מאה פרטים. הסיכוי לצפות בפרטים אלה בעמק הלאמר (Lamar Valley) שבצפון מזרח השמורה גבוה יחסית, ויש הטוענים שזהו למעשה אחד המקומות הטובים בעולם לצפות בו בזאבים בבית גידולם הטבעי.

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - זאביםהספר פנג הלבן שכתב ג'ק לונדון, המתאר את קורותיו של זאב בערבות מערב קנדה, הוא אחד הספרים המתאימים ביותר להקריא לילדים לצד המדורה בחניוני הלילה הנהדרים של צפון מערב ארצות הברית ואלסקה. על אחת כמה וכמה אם באותו יום זוכים לצפות בזאב או בלהקת זאבים (מאורע נפוץ למדי בשמורות הטבע הלאומיות דנאלי וילוסטון) או אם באותו ערב שומעים מרקע את יללותיהם בוקעות מהיערות המרוחקים (מאורע נפוץ למדי בכל רחבי אלסקה). על כן ילדיי כבר מתורגלים – כאשר אורזים מזוודה לטיול קמפינג בארצות הברית – פנג הלבן הוא פריט חובה. בתמונה: זאבים בלילה בעמק הלמאר שבשמרות הטבע הלאומית ילוסטון. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: קויוטים

הקויוט (Coyote, או בשמו המדעי Canis lantrans) מוכר בעיקר מהסרטים המצוירים, שם הוא מתרסק על קירות בטון ונדרס על ידי משאיות חולפות בניסיון לתפוס את 'הציפור האצנית' שמצליחה בחכמתה להוביל אותו היישר אל שפת תהום. בעל חיים זה, שצבעו חום צהבהב, נמנה עם משפחת הכלביים (Canidae) שאליה שייכים גם הזאבים, השועלים, התנים והכלבים.

הקויוט הוא קטן יותר מהזאב, צבעו נע מחום צהבהב לאפור בהיר, ופרוותו מוסווית היטב בסביבתו הטבעית. הקויוט הוא האצן הטוב ביותר מבין משפחת הכלביים ויכול לרוץ לאורך זמן במהירויות של קרוב ל-50 קמ"ש. הקויוטים פעילים בעיקר בלילה ובשעות שקיעה וזריחה אז הם גם נוהגים לנבוח ולילל.

לפני כ-500 שנה, כאשר הגיע כריסטופר קולומבוס ל'עולם החדש', הקויוט חי בעיקר בערבות, במדבריות ובמישורים הגדולים של צפון אמריקה. כף רגלו לא דרכה ביערות ובשרשראות ההרים הגבוהים. בתקופה זו שלט באזור טורף אחר – הזאב. לא עבר זמן רב עד שבני האדם השמידו אוכלוסיות של זאבים, ומספרם פחת במהירות. וכך, בעוד מספר הזאבים פחת, הקויוט, בחכמתו הרבה וביכולת ההסתגלות שלו, התפשט וחדר לכל פינה בתת-היבשת, אל מקומות ששימשו לפני כן את הזאב, והפך לטורף החשוב בשרשרת המזון. במקביל התפשט הקויוט גם לאזורים שאוכלסו על ידי בני אדם וגרם נזק רב לחקלאות. התגובה לא אחרה לבוא. מדינות רבות יצאו במסע השמדת הקויוטים והציעו פרס כספי על כל קויוט שיומת.

אולם, מיליוני הדולרים שהושקעו בוזבזו לשווא שכן כוח ההתרבות של הקויוטים היה חזק ומהיר יותר. יכולת הצייד המופלאה של הקויוט, היא אחת הסיבות בזכותן הצליח בעל חיים זה להתאים עצמו למגוון כה גדול של בתי גידול ולחדור לכל פינה בתת היבשת. לקויוט חוש ריח מצוין, חושי ראיה ושמיעה טובים, יכולת להאיץ למהירויות גבוהות, אך מעל הכול בולטת יכולתו של הקויוט לתכנן מתקפה. בתצפיות שנערכו נצפו קויוטים מבריחים את טרפם אל עבר גדרות, או יושבים בצד בעוד בן זוגם רודף אחר טרף, ומחליפים אותו לאחר שלאחר שהתעייף. לפעמים הם אף נצפו מנצלים ניסיונות צייד של בעלי חיים אחרים.

איפה לראות?

למרות שלפי ההערכות יש בארצות הברית ובקנדה מאות אלפי קויוטים, חלקם בקרבת מקומות יישוב, צפייה בבעל חיים זה הוא עניין של מזל בלבד וקשה מאוד להנחות על מקומות מומלצים לצפייה. יחד עם זאת בשמורת הטבע הלאומיות הסיכוי הגבוה ביותר לצפות בקויוטים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות בין ערביים.

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - קויוטהיחס לקויוטים נחלק לשניים. מי שהקשר היחיד שלו לבעל חיים זה הוא לשמוע את יללותיו בטיול לעת שקיעה בשדות מאדימים אוהב אותו ומנגד מי שעדר הכבשים שלו או החתלתול החדש שלו נתקל בקויוט רעב, רואה בו כמזיק וכמטרד שיש להפטר ממנו. אני חושבת שכל מי שייצא לטיול טבע בארצות הברית ובקנדה ויזכה לראות בעל חיים נבון זה בבית גידולו הטבעי ישתייך לאלה האוהבים את הקויוט והרואים בו עוד נדבך חשוב בפראיות של ארצות הברית


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: שועלים

כמה מיני שועלים (Red Fox ,Gray Fox, Kit Fox, Arctic Fox, Swift Fox) חיים בכל רחבי ארצות הברית וקנדה. השועלים הם אוכלי כול וניזונים הן ממזון בשרי והן צמחי. מביניהם השועל האדום (Red Fox) אינו מין מקומי, אלא שוחרר בצפון יבשת אמריקה למטרות ציד באמצע המאה ה-18, ומאז התפשט וחדר כמעט לכל פינה בתת היבשת.

איפה לראות?

Swift Fox – בעיקר במרכז ובדרום ארצות הברית, Kit Fox – בעיקר בדרום ארצות הברית, Arctic Fox – בעיקר בצפון קנדה ובאלסקה, Gray Fox – ברוב ארצות הברית, Red Fox – בכל צפון אמריקה.

שועל אדום יפהפה בערבות המושלגת של מדינת מונטנה. התצפית בשועל זה הייתה מרשימה וזכינו לראותו צד ונעלם במוארותו. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: פומות

הפומה (Puma, או בשמה המדעי Felis concolor), הידועה גם בכינוי אריה הרים, קוגאר ופנתר, בדרך כלל חיה לבדה וניזונה ממכרסמים, מיונקים קטנים ואף מאיילים. לעתים היא מכסה את טרפה בעלים, כדי שתוכל לשוב ולאכול ממנו במשך ימים אחדים. לפומה יש תפוצה רחוב מאוד ובעבר היא אכלסה את כל צפון אמריקה. אולם, במהלך המאה ה-20 היא נכחדה ממקומות רבים בשל ציד ואובדן בתי גידול.

קשה לכמת את גודל אוכלוסיית הפומות בארצות הברית ובקנדה אולם ככל הנראה היא מונה כמה עשרות אלפי פרטים. מדינות רבות מסרבות לפרסם את הערכות גודל האוכלוסייה בשטחן בשל לחץ ארגונים התומכים בציד, ולכן, למרות שהאומדנים לגבי מצבן של הפומות לוקים בחסר אין איסור על ציד פומות ברבות ממדינות ארצות הברית (בקנדה המצב יותר טוב).

הפומה נפוצה בעיקר במערב ארצות הברית, ובנוסף יש אוכלוסייה קטנה של תת מין של הפומה חיה בדרום מדינת פלורידה. בשנים האחרונות יש לא מעט עדויות של תצפיות על פומות גם ברחבי מזרח ארצות הברית המעידות שייתכן ובעל חיים זה מתפשט חזרה מזרחה, אך לרבות מהן אין אישוש.

הסיכוי לראות פומה בטבע נמוך מאוד, ומי שזוכה לכך הוא בר מזל. אף שבשנים האחרונות אירעו כמה מקרים בהם מטיילים, רוכבי אופניים ואנשים שיצאו לג'וגינג הותקפו על ידי פומות, הסיכוי להיות מותקף על ידי פומה נמוך מהסיכוי להיפגע ממכת בר. יחד עם זאת מכיוון שזוהי חיה מסוכנת ביותר, מומלץ, במידה ורואים פומה, להתרחק באטיות (לא לרוץ) ולתת לבעל החיים מרחב מילוט. כמו כן, במהלך טיול ברגל באזורים בהם יש פומות כדאי לא לאפשר לילדים קטנים להשתרך לבדם מאחור או לרוץ קדימה.

איפה לראות?

הסיכוי לראות פומה בטבע כאמור אפסי…  יחד עם זאת המקומות בהם סיכוי גדול יותר לראות פומה הם שמורת הטבע הלאומית אברגליידס בפלורידה, שמורת הטבע הלאומית ביג בנד (Big Bend National Park) במערב מדינת טקסס, וכן כל מרחביה של מדינת קליפורניה בה יש אוכלוסייה משגשגת באופן יחסי של חתול גדול ממדים זה. מדינות נוספות בהן נפוצה הפומה הן: אריזונה, איידהו, קולורדו, דרום דקוטה, מונטנה, ניו מקסיקו, וושינגטון, אורגון, יוטה וואיומינג.

במהלך טיוליי בארצות הברית יצא לי לצפות ברוב מיני היונקים הגדולים שמדינה זו התברכה בהם, אבל את הפומה לא ראיתי מעולם. היו אמנם כמה פעמים בהם הייתי קרובה מאוד לצפות בפומה אבל תמיד היה עלי להסתפק רק ב'כמעט תצפית'. למרות שהרצון לראות פומה, אחת החיות המרשימות בצפון אמריקה, הוא עז, הפחד מצפייה בבעל חיים מסוכן זה הוא גדול. מעין ניגוד עניינים אצל אוהבי הטבע – שמצד אחד כמהים לראות ומצד שני מפחדים מכך. כך או כך קשה להשתחרר מההרגשה בעת טיולים ברגל בחיק הטבע שאיפשהו מסביב מסתכלות עלייך שתי עיניים שרואות אותך, אבל אתה אינך רואה אותן. צילום: באדיבות רשות הפארקים הלאומיים


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: שונרים

השונר (Bobcat, או בשמו המדעי Lynx rufus) הנמנה על משפחת החתוליים הוא בעל חיים אצילי, יוצא דופן ביופיו, ולראותו בטבע היא זכות גדולה. אחד מסימני ההיכר שלו הוא זנבו הקצר. השונר ניזון מעכברים, ציפורים וסנאים ובעלי חיים קטנים נוספים (ולעתים אף עופרי איילים). עונת הזיווג חלה באביב ובשגר יש 1-7 גורים שנולדים מאפריל עד מאי. מאופיין על ידי זנבו הקצר. היללות שלו בעונת הרבייה חזקות מאוד.

איפה לראות?

השונר חי ביערות, במדבריות, באזורי הביצות ובאופן כללי בביתי גידול נרחבים. נפוץ ברוב ארצות הברית ומעט בדרום קנדה.

שונר, פומה וחתול בית. אפשר לראות בתמונה את ההבדלים בין השלושה


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לינקס

הלינקס (Lynx, או בשמו המדעי Lynx lynx) שנמנה על משפחת החתוליים, חי ביערות (מטפס מצויין על עצים), צד בעיקר ארנבות ויונקים קטנים נוספים. האויבים שלו הם בעיקר זאבים ואריות הרים (פומות) והוא ניצוד בעבר (ולעתים גם בהווה) באופן אכזרי ביותר בשל פרוותו. כפות רגליו גדולות ומסייעות לו בשחיה ובהליכה על השלג. עונת ההזדווגות חלה באמצע מרץ-אפריל. אחד או שני גורים נולדים ממאי עדי יולי. בדומה לבובקאט, גם ללינקס יש אוזניים משוננות וזנב קצר.

איפה לראות?

בעיקר ביערות בקנדה ובאלסקה וכן צפון מערב ארצות הברית.

במהלך טיול אחר הצהריים לחופי צפון מדינת קליפורניה ראיתי לפתע את הייצור הזה. לרגע חששתי וחשבתי שמדובר בפומה אך הזנב הקצר הסגיר שזהו לינקס (או שונר גדול). הוא התבונן בי, אני התבוננתי בו, ואז הוא נעלם… 


איילים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: איילי קורא

איילי הקורא, המוכרים גם בשם מוס (Moose, או בשמם המדעי Alces alces), הם הגדולים מבני משפחת האיילים. הם מגושמים ונראים קצת טיפשים, וללא ספק לא יככבו אצל וולט דיסני כבמבי, אבל הם בהחלט שובי לב. גובהם של איילי הקורא יותר משני מ' ומשקלם עד 700 ק"ג. למרות גודלם העצום הם ניזונים מעשבים בלבד, שאותם הם אוכלים במשך רוב שעות היממה. לנקבות אין קרניים ואילו לזכר קרניים גדולות, שרוחבן יכול להגיע לכמעט שני מ' ומשקלם לכ-30 ק"ג. קרניים אלה, המשמשות את הזכר בקרבות החיזור על הזכות להפרות את הנקבות, נושרות מדי סתיו וצומחות מחדש עם בוא האביב.

איפה לראות?

המוס נפוץ בעיקר באזורים ביצתיים עשירים בעשב. ניתן לראותו בכל רחבי צפון ארצות הברית וקנדה, וכמובן באלסקה, אולם כדי לזכות לראות מוס זכר גדול בעל קרני ענק צריך מעט מזל. מקומות מומלצים לצפייה במוס הם כל מרחבי אלסקה ובעיקר חלקה הדרומי של מדינה זו, האי אייל רויאל (Isle Royal) שבאגם סופיריור (Lake Superior), שמורות הטבע הלאומיות ילוסטון וגרנד טיטון, שמורת הטבע הלאומית גליישר שבמונטנה, עמק הקווניצ'י (Kawuneeche) בשמורת הרי הרוקי האמריקנים (Rocky Mountains National Park), וכן אזורים נרחבים במדינת מינסוטה, צפון מדינת מיין ומדינת ניו המפשייר. כביש מספר 3 בצפונה של מדינה זו המוביל מהעיירה פיטסבורג (Pittsburg) לגבול הקנדי נחשב אחת המקומות הטובים ביותר לצפות בו באייל גדול ממדים זה בצפון מזרח ארצות הברית.

בשנים האחרונות זכיתי לראות לא מעט מוסים בחיק הטבע ובאחד מטיולינו אף נכנסה אמא מוס יחד עם גורה לחניון הלילה שלנו וטיילה לה בין האוהלים. היום אני יודעת שלמרות המראה התמים מוס היא חיה מסוכנת ביותר אבל בעבר לא הייתי מודעת לכך. באחד מטיוליי הראשונים בהרי הרוקי, לפני שנים רבות, נסעתי יחד עם בן זוגי במשך שעות בדרכים צדיות בחיפוש אחר מוס זכר בוגר עם קרניים. לפתע בדרך המובילה לפסגת הר יפה ראינו ביער אמא מוס. חמושה במצלמה יצאתי מהרכב כדי לצלמה ומכיוון שהמוס אינו בעל חזות מאיימת הרשיתי לעצמי להתקרב אליה עד מאוד מבלי להבחין שבעשב מסתתר עופר קטן. אז לא ידעתי כאמור שמעשה השטות שעשיתי יכול היה להסתיים באסון. בתמונה: אייל קורא זכר מפואר וגדול, סמוך לשמורת גליישר (מונטנה). צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: איילים קנדיים

האייל הקנדי (Elk, או בשמו המדעי Cervus elaphus) הוא אחד היונקים הגדולים הנפוצים בצפון מערב ארצות הברית ובמערב קנדה. בעל חיים זה הוא האייל השני בגודלו לאחר אייל הקורא – משקלם של זכרים מגיע ל-500 ק"ג. הזכרים מגדלים קרניים גדולות מדי שנה. בסוף החורף הקרניים נושרות וצומחות שוב במהלך הקיץ. הקרניים משמשות במלחמות הזכרים על הרמון הנקבות. קרבות אלה מתנהלים בחודשים ספטמבר ואוקטובר, ומלווים בהשמעת קולות גבוהים. המנצחים יזכו לאסוף סביבם כמה עשרות נקבות שאותם הם יפרו.

למרות המראה התמים, איילים אלה ובעיקר נקבות בעלות עופרים, או זכרים עצבניים בעת חיזור, מסוכנים ביותר ויש לשמור מרחק מהם. לבעל חיים זה יש גם תתי מינים שחיים באזורי תפוצה יותר מצומצמים כמו למשל אייל רוזוולט (Roosevelt Elk, או בשמו המדעי Cervus canadensis roosevelti) שחי בחצי האי אולימפיק שבמערב מדינת וושינגטון.

איפה לראות?

שטח המחיה של בעל חיים זה הוא גדול מאוד באופן יחסי אך המקומות הטובים ביותר לראות בהם איילים קנדיים הם בשמורות הטבע האמריקניות הצפוניות שלאורך רכס הרי הרוקי (ילוסטון, גרנד טיטון וגליישר) וכן בשמורות הרי הרוקי הקנדיים (ג'אספר, באנף, יוהו וקוטנאי). שני מקומות ודאים לצפון בהם באיילים אלה הם בכרי הדשא שסביב האזור הלוגיסטי ומרכז המבקרים של מעיינות ממות' (בצפון שמורת ילוסטון) וכן בשדה הגולף של העיירה באנף שבקנדה.

אייל קנדי זכר שצולם סביב אגם אנט בשמורת הטבע הלאומית ג'אספר(Annette Lake) בחודש ספטמבר – שיא עונת החיזור. קשה לתאר את המהומה שהתחלוללה ביער הסמוך לאגם בעת צילום התמונה (עם עדשת זום מרחוק כמובן שכן בתקופה זו הזכרים עצבניים במיוחד) עת כמה זכרים התגוששו ביניהם, התנגחו והשמיעו קריאות עזות


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: איילים לבני זנב

איילים לבני זנב (White-tailed deer, או בשמו המדעי, Odocoileus virginianus) מאופיינים כפי שמעיד שמם – בזנבם הלבן (הלבן הוא בחלק הפנימי של הזנב ואפשרו לראות את הצבע הלבן בדרך כלל כאשר בעל החיים דרוך – אז זנבו בדרך כלל עולה כלפי מעלה). זהו האייל הנפוץ ביותר בצפון אמריקה והוא חי בכל ארצות הברית ובחלק הדרומי של קנדה.

האייל לבן הזנב הוא שחיין מצויין. אויביו העיקרין הם בני אדם, פומות, זאבים וקויטים ולעתם אף שונרים ודובים. רבים נפגעים בתאונות על כלי רכב ורכבות. כמו שאר בני משפחת האיילים, מדי סתיו הזכרים משילים את קרניהם – ואלה יצמחו שוב לקראת הקיץ הבא. לקרניים יש תפקיד חשוב במלחמות החיזור וככל שהקרניים גדולות יותר – בעל החיים בדרך כלל מבוגר יותר. ציד של בעל חיים זה הוא ענף ספורט פופלארי מאוד בארצות הברית ובקנדה, וזהו למעשה בעל החיים הניצוד ביותר בתת יבשת זו.

איפה לראות?

איילים לבני זנב מאכלסים אזורים חקלאיים, אזורי עשבייה וכן יערות. ניתן לראותם כמעט בכל מקום ברחבי אצות הברית וקנדה.

התמונה הזו מעוררת אצלי מעט אי נחת… הגענו עד שמורת הטבע הלאומית גליישר והכביש המוביל לאזור מני גליישר היפה (Many Glacier) היה סגור. אז החלטנו ללכת ברגל. בדרך ראינו שני איילים – אמא ועופר צעיר או שני עופרים צעירים. הלכנו על הכביש. הם רצו על הכביש ולפתע – בלי להתכוון – הפרדנו ביניהם. ראינו את הגדול מחפש את הקטן ואף משמיע קריאות אבל הקטן נעלם. מאז אנחנו לא יודעים האם נפגשו שוב, או האם אכן גרמנו לפרידתם. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: איילים פרדיים

איילים פרדיים (Mule deer, או בשמם המדעי, Odocoileus hemionus) מאופיינים באוזניהם הגדולות. אויביו העיקריים של בעלי חיים זה הם בני אדם, פומות, זאבים וקויטים, ולעתים אף שונרים ודובים. רבים נפגעים בתאונות על כלי רכב ורכבות. כמו שאר בני משפחת האיילים, מדי סתיו הזכרים משילים את קרניהם – ואלה יצמחו שוב לקראת הקיץ הבא. לקרניים יש תפקיד חשוב במלחמות החיזור וככל שהקרניים גדולות יותר – בעל החיים בדרך כלל מבוגר יותר. ציד של בעל חיים זה הוא ענף ספורט פופלארי מאוד בארצות הברית ובקנדה.

איפה לראות?

אייל זה מאכלס אזורים נרחבים – גם יערות וגם אזורים חשופים ואפילו מדבריות, יותר בעיקר במערב ארצות הברית וקנדה.

שני המקומות בהם אנחנו זכינו לראות באופן המיטבי איילים פרדיים בטיולינו היו העמק של שמורת הטבע הלאומית יוסמיטי (שבמדינת קליפורניה במערב ארצות הברית) וחלק הצפוני של שמורת הטבע הלאומית הרי הסמוקי שבדרום מזרח ארצות הברית (בעמק קיידס קוב, Cades Cove). נראה שבשני מקומות אלה איבדו האיילים במידת מה את הפחד מבני האדם ולכן אפשר להתקרב אליהם באופן יחסי ולצלם אותם כפי שבני יובל צילם את האייל הזכר הצעיר (הקרניים קטנות) שבתמונה


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: איילי צפון

את איילי הצפון, הקריבו (Caribou, מכונים גם Reindeer, או בשמם המדעי Rangifer tarandus), ניתן לראות בדרך כלל בתנועה, ביחידים או בקבוצות, מתקדמים לאורך ואדיות הנחלים והעמקים. מבין נקבות משפחת האיילים, נקבת אייל הצפון היא היחידה המגדלת קרניים גדולות. כמו אצל שאר בני משפחת האיילים, גם קרני אייל הצפון נושרות מדי סתיו וצומחות מחדש באביב, למעט קרניהן של נקבות הרות (שנושרות רק בחודש אפריל, ובזכותן יכולות הנקבות להילחם ביעילות על שטחי מרעה).

אייל הצפון נמצא בתנועה מתמדת, ולפי הערכות הוא יכול לנדוד למרחק של אלפי קילומטרים מדי שנה. ההערכות הן שעדר Porcupine, למשל (שחי ב-Arctic National Wildlife Refuge שבאלקסה ומונה כ-200,000 פרטים), נודד אלפי קילומטרים בין שדות המרעה של הקיץ (שם נולדים העופרים) למקומות שבהם הוא מעביר את החורף. אייל הצפון מותאם לחורף הקר של צפון אמריקה בזכות הפרווה העבה והמבודדת שמכסה את גופו. פרווה זו גם תורמת לציפתו ועוזרת לו לשחות ולחצות נהרות. אייל הצפון ניזון מעשבים ועלים, ובחורף הוא מסוגל לזהות חזזיות מתחת לשלג ולהיזון מהן.

איפה לראות?

תתי מינים שונים של איילי הצפון חיים כמעט בכל שטחה של קנדה וכן באלסקה (ומעט באזורים הצפוניים ביותר של צפון מערב ארצות הברית). שמורת הטבע הלאומית דנאלי כי אחד המקומות הטובים ביותר בצפון אמריקה לחזות בו באיילי הצפון.

שני איילי צפון בטונדרה של שמורת הטבע הלאומית דנאלי העוטה צבעי שלכת (34435855©Aivoges-Dreamstime.com)


כבשים, עזים, אנטלופות, ביזונים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: כבשי הרים

לכבשי ההרים (Bighorn Sheep, או בשמן המדעי Ovis canadensis) יש קרניים השוקלות עשרות קילוגרמים, שבדומה לקרני יעלים (ובניגוד לקרני איילים) אינן נושרות לעולם (גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, אולם קרני הזכרים גדולות יותר). כבש ההרים, ניחן ביכולת טיפוס מעולה, והוא ניזון מעשבים, חזזיות ופרחים. בדרך כלל הזכרים והנקבות חיים בנפרד, למעט בעונת החיזור המתרחשת לקראת סוף הסתיו. מספר הקרבות שמנהלים הזכרים על הזכות להפרות את הנקבות קטן יחסית, שכן גודל קרני הזכרים, סמל סטטוס המדרג את כוחם, יוצר היררכיה פנימית המונעת על פי רוב את הצורך להילחם.

איפה לראות?

עד לפני כמאתיים שנה אכלסו מיליוני כבשי הרים את מערב ארצות הברית וקנדה ואלו היוו מקור מזון חשוב לאינדיאנים שחיו באזור. עד שנת 1900, בעקבות ציד מסיבי, פחתה אוכלוסיית כבשי ההרים במערב תת היבשת מאוד. כיום האוכלוסייה התאוששה ואפשר לראות כבשי הרים ברוב השמורות הלאומיות בארצות הברית (כולל בדרום מערב המדינה), צפונה עד מערב קנדה (ובאלסקה אפשר לראות תת מין שלהם שנקרא Dall Sheep).

כבש הרים זכר בשמורת הטבע הלאומית זאיון שבדרום מערב ארצות הברית. בדרך כלל מתאפשר בטיולים לצפות בבעלי חיים אלה מרחוק – נעים הנקודות חומות על המצוקים, אך לעתים מתמזל המזל ועדר של כבשים מתקרב למסלולי הטיול ולכבישים ואז אפשר לראותו כך מקרוב, במלוא הדרו ועוד בהתנהגות האופיינית לחיזור של הזכר השליט (בתמונה). צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: עזי הרים

עזי ההרים (Mountain Goats, או בשמן המדעי Oreamnos americanus) הן לבנות ופרוותיות ויש להן, לזכרים ולנקבות, קרניים חדות וקטנות. הן נמנות על משפחת האנטילופות וחיות באזורי מצוקים, בגבהים שהאיילים וכבשי ההרים לא מסוגלים להם, בתנאי שטח מוגנים מפני הזאבים והדובים, מקומות שבהם רק מפולות שלג ועופות דורסים יכולים לסכן את ביטחונם. באביב הן משירות את פרוות החורף העבה והנקבות מביאות לעולם גדיים עטופים בפלומה לבנה, המסוגלים לעקוב אחרי אמם על פני המצוקים התלולים, כמעט מרגע היוולדם.

איפה לראות?

עזי הרים נפוצים בכל רחבי צפון מערב ארצות הברית ומערב קנדה וכן באלסקה – בעיקר במקומות בהם יש מצוקים נישאים שהם בית הגידול העיקרי של בעל חיים זה. שני מקומות מומלצים במיוחד לצפות בו בבעל חיים זה הם בשמורת הטבע הלאומית גליישר (מונטנה) וכן בשמורת הטבע הלאומית דנאלי (אלסקה). לסרטון נחמד של מפגש שלנו עם עזי הרים במהלך מסלול הליכה בשמורת גליישר לחצו כאן.

כבש הרים צעירה בשמורת הטבע הלאומית גליישר. גדיים של עזי הרים הם בין המזונות החביבים על העיט המוזהב (Golden Eagle). כדי להכניע את הגדיים, העיטים מפילים אותם מן המצוקים, ולאחר מכן אוכלים אותם. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: אנטילופות אמריקניות

בעל חיים מרשים זה (Pronghorn או בשמו המדעי Antilocapra americana) הוא ייחודי לצפון יבשת אמריקה, ומהווה שריד יחיד למשפחה של בעלי חיים שגילה נאמד בכ-20 מיליון שנה (שהיא אגב קרובת משפחה של הג'ירפות, יותר מאשר של האיילים והצבאים). הוא נחשב ליצור המהיר ביותר בחצי הכדור המערבי ומסוגל להאיץ למהירויות של יותר מ-80 קמ"ש. שמו ניתן לו בזכות קרניו המשוננות (גם לנקבות וגם לזכרים יש קרניים), אשר בניגוד לקרני האיילים, הנושרות מדי שנה, אינן נושרות לעולם.

בית הגידול של בעל חיים זה מתפרש מדרום מערב קנדה ועד דרום מערב ומרכז ארצות הברית. יש תת מין של האנטילופה האמריקנית שבית גידולו אפילו מגיע דרומה עד מקסיקו. האנטילופה האמריקנית משגשגת בעיקר באזורים גבוהים (מעל 1,000 מ') שיש בהם מספיק שדות עשב שיספקו מזון.

בעבר הרחוק עיטרו עדרי האנטילופה האמריקנית את כל שדות העשב של המערב התיכון של ארצות הברית. אלא שציד מאסיבי הביא את האוכלוסייה לסף כלייה ובשנות ה-20 של המאה הקודמת עמדו מספר הפרטים על כ-13,000 בלבד. התאוששות האנטילופה האמריקנית, הודות להגבלת הציד, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר של מין שקם לתחיה וחזר לאכלס אזורים שמהם נעלם לפני 100 שנה בסך הכול. היום יש במדינות וויאומינג וקולורדו למשל יותר אנטילופות מבני אדם, ולמרות שהציד של בעל חיים זה עדונו ממשיך, הוא מוגבל, וכן נראה שלמזלו הטוב בעל חייים זה פחות פופלארי (באופן יחסי לגודל האכולוסייה) בקרב ציידים בהשוואה לאיילים, דובים ואף זאבים.

איפה לראות?

אפשר לצפון בבעלי חיים זה כמעט בכל מקום במהלך נסיעה בשדות העשב של צפון מערב ארצות הברית – במישורים הגבוהים טופוגרפית של צפון מדינת נוואדה, במרחבים של מדינת וויואומינג, בין החוות החקלאיות של מדינת איידהו ובשיפולי רכס הרי הרוקי במדינת קולרודו. כמובן שאפשר לראות גם הרבה מאוד אנטילופות בשמורת הטבע הלאומית ילוסטון (שמורה שחוזרת כאן שוב ושוב בכתבה שכן היא המקום המוצלח ביותר בארצות הברית לצפות בו בבעלי חיים), בעיקר מצפון לשמורה, לאורך נהר הגרדינר.

בטיול הראשון, השני והשלישי שלי לשמורת ילוסטון התלהבתי ממראה אנטילופה בודדת אחת שנראתה פה ושם רחוק על הרכס. אבל בטיול הרביעי שלי לשמורה קסומה זו, התמזל המזל ועדר של אנטילופות הסתובב בקרבת העיירה גרדינר שבצפון השמורה, ואיפשר תצלומי קלוז אפ, במקרה הזה על פרט צעיר


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: ביזונים

ביזונים (Bison, או בשמם המדעי Bison bison) הם היונקים היבשתיים הגדולים ביותר בצפון אמריקה. גובהם מגיע לכשני מ', משקלם מעל חצי טון והם ניזונים מעשב. עד בואו של האדם הלבן ליבשת זו שעטו מיליוני ביזונים ברחבי המישורים הגדולים של המערב התיכון. לאחר הגעתו החל ציד מסיבי, בין השאר כדי להילחם בעקיפין באינדיאנים שהביזונים היו מקור מזונם העיקרי. וכך, עד שנת 1900 חוסלו רוב העדרים הפראיים של ארצות הברית. בילוסטון ובשמורות נוספות (שבהן חיים היום ביזונים) נותרו בתחילת המאה ה-20 עשרות ביזונים בלבד, ובכדי לשקם את האוכלוסייה יובאו למקום ביזונים מחוות גידול.

היום חיים בשטחן של כמה שמורות בצפון מערב ארצות הברית (ובעיקר בילוסטון) כמה אלפי ביזונים – רובם בשמורת ילוסטון, בה מספר הביזונים גדול בהרבה מאלה שהיו חיים בה אילו היה בה ויסות טבעי (הטורף היחיד היכול להכניע את הביזון הוא הזאב ומספר הזאבים בשמורה לא רב). נדידת הביזונים אל מחוץ לשטחה של השמורה, אל אזורים בהם גידול הבקר הנו מקור פרנסה עיקרי, הינה בעייתית שכן חלק מהביזונים נושאים את חיידק הברוצלה הגורם בין השאר לעקרות ולהפלות בקרב בקר. עקב כך חוואים שוחטים מדי פעם ביזונים שחודרים לשטחם, וכל העת עולות תכניות לווסת באופן מלאכותי את אוכלוסיית הביזונים.

איפה לראות?

המקום הטוב ביותר ברחבי ארצות הברית לצפות בו בביזונים הוא ללא ספק שמורת הטבע הלאומית ילוסטון, שם כל מבקר ללא יוצא מן הכלל יזכה בוודאות לצפות בעדרים של בעל חיים מרשים זה באחו, בעמקים ולגדות הנהרות. שמורות נוספות בהן אפשר לראות עדרי ביזונים גדולים הם בדלנדס וטדי רוזוולט (בדרום ובצפון דקוטה).

לפני כמה שנים במהלך נסיעה בעמק הלאמר בשמורת ילוסטון הקיפו לפתע עשרות ביזונים את רכבנו. עקב כך נתקענו באמצע הכביש ולא יכולנו להמשיך לנסוע. עמדנו כך במשך דקות ארוכות ממש בלב עדר הביזונים כאשר מאחורינו משתרך פקק תנועה ארוך. המבט הקרוב על בעל החיים המרשים הזה, אחד מסמליה המובהקים של יבשת צפון אמריקה, כאשר כל מה שהפריד בינינו לבינם הוא זכוכית חלון הרכב, ייחקק בזיכרוננו לעד


יונקים ימיים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: פרות ים

מבין כל בעלי החיים שאפשר לפגוש במהלך טיול בדרום מזרח ארצות הברית, החיה המרשימה ביותר היא ללא ספק פרת הים (Sea Cow) או בשמה האחר – מנטיי (Manatee, או בשמה המדעי Trichechus manatus). פרת הים היא יונק ימי מגושם הניזון מעשב ים. זנבה דומה לזה של בתולת ים וסנפירי הצד שלה קטנים. היא נפוצה בעיקר לאורך חופי מדינת פלורידה אך לעתים נצפית גם לחופי מדינות צפוניות יותר.

המנטיי היא אחד היונקים הימיים היחידים המסוגלים לחיות הן במים מלוחים הן במים מתוקים, והיא נודדת בין הים לנהרות שביבשה. שלא כיונקים ימיים אחרים המסוגלים לשרוד במי ים קרים, המנטיי זקוקה למים חמים. על כן בסתיו, כאשר טמפרטורת מי הים יורדת, נודדות פרות הים במעלה הנחלים של מדינת פלורידה אל מעיינות בהם טמפרטורת המים קבועה (סביב 20 מעלות צלזיוס). מעיינות אלה מאכלסים בחורף לעתים מאות פרות ים.

חושיה של פרת הים אינם מחודדים כחושיהם של יונקים ימיים אחרים, המסוגלים לזהות סירה ממרחק רב וכך להישמר מפניה, וכן קצב השחייה שלה איטי. על כן פרות הים נפגעות לעתים קרובות ממדחפי הסירות וגופן המצולק ממחיש זאת. ההערכה היא שכ-80% מפרות הים של פלורידה מצולקות ושרבות מהן נפגעות עקב מפגש עם כלי שיט. גורמים נוספים המאיימים על בעל חיים זה הם זיהום מקורות המים והתמעטות עשב הים כתוצאה מפיתוח ומתנועת סירות. אין ספק שעל פי קצב האירועים הנוכחי פרת הים, שאוכלוסייתה מונה כיום כמה אלפי פרטים בלבד, מצויה בסכנת הכחדה ממשית.

איפה לראות?

בפלורידה מעיינות רבים בהם ניתן לצפות בפרות ים בחודשי הסתיו, החורף והאביב כמו למשל בלו ספרינגס (Blue Springs State Park), מנטיי ספרינגס (Manatee Springs State Park) ומעיין ווקולה (Wakulla Springs State Park), שהוא ללא ספק המרשים מכולם. חודשי החורף ובעיקר דצמבר-ינואר הם המועד הטוב ביותר לצפות בו בפרות ים. הזמן הטוב ביותר לצפות בפרטים רבים במעיינות הוא מוקדם בבוקר או בשעות אחר הצהריים (שכן בצהריים, עם התחממות מי הנהר, עוזבות הפרות את המעיינות כדי להיזון מהעשב שבקרקעית הנהר. הן שבות אל המעיין החמים בשעות אחר הצהריים). כדי להגן על פרות הים, בתקופה בה הן פוקדות את המעיינות השחייה ברובם נאסרת (בדרך כלל החל מה-15 בנובמבר ועד ה-1 במרץ). מי שבכל זאת רוצה לזכות לשחות עם בעל חיים מופלא זה יכול לתזמן את ההגעה למעיינות פלורידה לקצת לפני ה-15 לנובמבר אז מגיעות פרות הים הראשונות למעיינות וכן לקצת אחרי ה-1 למרץ, אז עדיין לא עזבו על פרות הים מעיינות אלה.

יש חוויות היכולות לשנות את נתיב חייו של ילד וזה מה שקרה לבני הקטן בעקבות מפגש מרתק ולא צפוי עם פרות ים. באחד הביקורים שלנו במעיינות פלורידה זכינו, ילדיי ואני, לשחות לבד עם פרת ים וכמה מגוריה, שאחד מהם ינק ממנה בשקיקה. מאחר שהקפדנו לתת לפרת הים את הכבוד הראוי ולא התקרבנו אליה יתר על המידה, היא התרגלה לנוכחותנו ואפשרה לנו לשהות בקרבתה במשך זמן רב, ומפעם לפעם אף התקרבה ביוזמתה אלינו, עד כדי מרחק נגיעה. אני חושבת שכל ילדיי החסירו לא מעט נשימות ברגעים אלה אבל עבור בני הקטן היה זה אירוע מכונן במיוחד שלאחריו הפך לאוהב טבע מושבע. אחרי הכול לא כל יום זוכה ילד (שהיה אז בן שבע) לשחות ליד ייצור ימי מרשים כל כך שמשקלו מעל 1,000 ק"ג… בתמונה: פרת הים ושני גוריה, שאיתם שחינו, במעיין בלו ספרינגס (45 דקות מאורלנדו)


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: כלבי ים

בחופי ארצות הברית (כולל אלסקה) ובחופי קנדה – הן במי האוקיינוס השקט, הם במי האוקיינוס האטלנטי והן במי הים הארקטי, חיים כמה מינים של כלבי ים (Seals, מהסוג Phoca, ביניהם: Gray Seal, Harbor Seal, Hooded Seal ו- Ringed Seal). כלבי ים הם היונקים טורפים הימיים עם התפוצה הרחבה ביותר, ואפשר למצוא מינים שונים של כלבי ים ברוב האוקינוסים, וכן בחלק מאגמי המים המתוקים.

בניגוד לאריות הים, לכלבי הים אין אוזניים בולטות. בנוסף הם אינם מסוגלים להתרומם על סנפיריהם הקדמיים ולעמוד על גחונם. חלק נכבד ממשקל גופם של כלבי ים מורכב מרקמת שומן, המבודדת אותו מפני המים הקרים. ברוב המינים הגורים נולדים עם פלומה לבנה (שבדרך כלל נושרת כאשר הצעיר בן כמה שבועות). כל המינים הנ"ל ניזונים מדגים ומחסרי חוליות ימיים (ולעתים אף נודדים במעלה נחלים), ורובם מהווים טרף מועדף על לווייתנים קטלנים וכרישים, וחלקם אף מהווים טרף עבור דובי הקוטב.

כלבי ים יכולים לצלול לעומק של יותר מ-100 מ' ולשהות מתחת למים כחצי שעה. מינים החיים באזורים צפוניים מבלים את חייהם על לקרח ומתחתיו ויש להם ציפורניים חדות על סנפיריו הקדמיים, המאפשרות להם לחרוץ חריץ בקרח שדרכו יוכלו לעלות ולנשום אוויר.

איפה לראות?

אפשר לראות כלבי ים מציצים מהמים או נחים על הסלעים לכל אורך חופי ארצות הברית (כולל אלסקה) וקנדה – הן בצד המערבי של תת היבשת והן לחופיה המזרחיים. התצפיות הטובות ביותר שלי על כלבי הים היו בחצי האי קייפ קוד (Cape Cod Peninsula) שבמדינת מסצ'וסטס, בשמורת הטבע פורילון (Forillon National Park) שבחצי האי ג'אפסה (Gaspé Peninsula) שבפרובינציית קוויבק, על האיים הסמוכים לחופי מדינת אורגון, וכן ב'חוף בריכת הילדים' (Children's Pool Beach) שבעיירה לה הויה (La Jolla), הסמוכה לעיר סן דייגו.

כלבי ים בשמורת אורגון איילנדס (Oregon Islands National Wildlife Refuge), סמוך לעיירה היפהפייה בנדון (Bandon) שלחופי מדינת אורגון


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: אריות ים

שני מינים של אריות ים (Sea Lions) חיים לאורך החופים המערביים של ארצות הברית וקנדה, וכן לאורך חופי אלסקה (Steller Sea Lions, או בשמם המדעי Eumetopias jubatus ו-California Sea Lions, או בשמם המדעי Zalophus californianus). את אריות הים, שמשקלם מגיע עד 700 ק"ג ניתן לראות לעתים קרובות נחים על מצופים לאורך כל חופי מערב הבישת וכן על מסלעות של איים קטנים, שאליהם מגיעים אריות הים מדי קיץ כדי להמליט ולאחר מכן להזדווג. אריות הים מסוגלים לצלול לעומקים של 150 מ' וכן לשחות במהירות של כ-40 קמ"ש. יש להם מערכת סונר שמאפשרת להם לאתר טרף במעמקי הים. הם ניזונים מדיונונים, תמנונים וממיני דגים. זכרי אריות הים הם ככל הנראה בעלי החיים הרעשניים ביותר מכל היונקים הימיים (ראו את הסרטון שלהלן ותיווכחו בעצמכם).בעולם הבידור משתמשים באריה הים הקליפורני להופעות בפני קהל בהן ניתן לראות בעלי חיים מאולפים זורקים כדורים ומבצעים פעלולים. אריות הים מסוג סטלר נפגעו קשה מאוד מפגיעה בבית גידולם. אולם, בניגוד ללווייתנים וללוטרות הים, שאוכלוסייתם במגמת התאוששות, אריות ים ממין זה אלה הולכים ומתמעטים. הסיבה לכך אינה ברורה. יתכן שהיא נובעת מזיהומים במי הים, מטריפת יתר על ידי כרישים ולווייתנים קטלנים או ממחלות.

איפה לראות?

המקום המפורסם ביותר לראות בו אריות ים הוא ללא ספק מזח 39 (Pier 39) בעיר סן פרנסיסקו וכן בקצה רציף הדייגים של העיירה סנטה קרוז (Santa Cruz) שמדרום לסן פרנסיסקו. מי שרוצה לראות אריות ים ממש מקרוב מומלץ שיבקר בלה הויה קוב (The La Jolla Cove), בעיירה לה הויה (La Jolla), הסמוכה לעיר סן דייגו. מקום מומלץ נוסף לצפות בו באריות ים הוא במערת אריות הים (Sea Lion Caves) שלחופי מרכז מדינת אורגון (במקום זה מתרכזים מאות אריות ים מסוג סטלר, שזהו להם הריכוז היבשתי הגדול ביותר בארצות הברית שמחוץ  לאלסקה. הזמן הטוב לראות אריות ים במקום זה הוא בחודשי החורף).


אריות ים רעשניים על המזחים של העיירה ניופורט (Newport)  שבמדינת אורגון. אריות היום מגיעים לכאן ככל הנראה בשל השאריות הנזרקות ממפעלי הדגים השוכנים בהאנגרים גדולים


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: פילי ים

מדי חורף מגיעות לחופי קליפורניה אלפי נקבות פילי ים (Elephant Seals, או בשמם המדעי Mirounga angustirostris) הרות כדי להמליט את צאצאיהן. יחד איתן מגיעים גם הזכרים, וקרבות החיזור שהם מנהלים מהווים את שיא הפעילות הרוחשת על החוף. למרות גופם העצום והמגושם (משקלם של הזכרים כשני טונות וחצי) מצליחים פילי הים להזדקף ולהילחם זה בזה בעוז, לעתים עד זוב דם. המנצחים יזכו להפרות את הנקבות, ואילו המפסידים ייאלצו להמתין לשנה הבאה. מראה ההזדווגות של היצורים הענקיים והמגושמים האלה, שמצליחים לפלס דרכם אל עבר הנקבות, הוא מרשים במיוחד. לאחר ההזדווגות מתעכבת התפתחות הביצית המופרית בגופה של הנקבה למשך כמה חודשים. הודות לכך תוכל הנקבה להתאושש בטרם תיאלץ להשקיע כוחות בהיריון נוסף. בחודש מרץ מתחילים הזכרים לעזוב את החוף. הנקבות עוזבות מיד לאחר מכן, כשהן מותירות אחריהן את צאצאיהן שייאלצו לשרוד בכוחות עצמם. בתקופה זו (אפריל-מאי) אפשר לשמוע לאורך קו החוף את יללותיהם קורעות הלב, כשהם מחפשים אחר אמם שנעלמה. בתוך פחות מחודשיים לומדים הצעירים בכוחות עצמם לשחות ולמצוא מזון, ועד מהרה פונים גם הם אל עבר הים הפתוח ונודדים צפונה. חוץ מהתיירים, המגיעים לשם מדי שנה בהמוניהם לחזות בתופעה, מושכים פילי הים לאזור בעלי חיים רבים אחרים כמו למשל כרישי עמלץ לבנים, שפילי הים הנם טרפם המועדף.

איפה לראות?

חופי מרכז קליפורניה הם המקום הטוב ביותר לצפות בו בפילי ים. שני אתרים לאורך חופים אלה מומלצים במיוחד לצפייה. האחד הוא שמורת אניו נואבו (Ano Nuevo State Reserve) הסמוכה לעיירה סנטה קרוז (ביקור במקום מחייב הליכה של כחמישה ק"מ מהכניסה לשמורה ועד חוף הים המאוכלס על ידי מושבת בעל חיים זה. שימו לב – כדי להגן על פילי הים השמורה סגורה מדי שנה בתאריכים 14-1.12 וכן בתאריכים 15.1-31.3 ניתן לבקר בשמורה רק במסגרת סיור מודרך). אתר שני מומלץ שוכן דרומית לאניו נואבו, קרוב ליישוב סן סימיון (San Simeon) ובו מושבה גדולה של פילי ים שזכתה ­לכינוי 'המושבה של פיידרס בלנקס' (Piedras Blancas) על שם המגדלור שבקרבת מקום. מכיוון שהחוף בו מתרכזת מושבת פילי ים זו סמוך לכביש 1 כל שצריך לעשות כדי לראותה הוא לעצור במגרש החנייה לצד הכביש ולהתבונן על החוף המאוכלס מדי חורף במאות יצורים מרשימים אלה. למרות שאפשר לראות פילי ים באזורים אלה במשך כל חודשי השנה (גם בתקופות שאינן חיזור והמלטה פילי הים מגיעים לחופים אלה כדי להשיל את עורם, בתהליך שנקרא Molting), התקופה המרשימה ביותר לחזות בה בענקים ימיים אלה היא מחודש נובמבר עד חודש פברואר. אפשר למצוא מידע על אופי הפעילויות במושבות מדי חודש כאן.

בחודש דצמבר, שיא עונת החיזור של פילי הים נקלעתי לאורך חופי קליפורניה למחזה מרהיב. שני זכרים עצומים שכל אחד מהם שקל קרוב לוודאי כמה טון התנגחו זה בזה שוב ושוב בעוצמה וניהלו קרב עקוב מדם על הזכות להפרות את הנקבות. עמדתי יחד עם עוד כמה עשרות צופים לצד כביש מספר אחד 1 המפורסם מול מראה עוצמתי שקשה לתארו במילים, מראה שאילו היה מוקרן בסרט טבע ניתן היה להניח שצולם אי שם על אי מרוחק, ולא בלב קליפורניה, כל כך קרוב לכבישים הראשיים ולערים הגדולות. התמונה הזו אמנם אינה של אותו מחזה מרהיב (אלא של שני זכרים צעירים יותר שמתאמנים בקרבות חיזור 'לצעירים'), אבל היא ממחישה אולי במעט את מה שתראו במקום. צילם: יובל דגני


מה בין אריה ים, כלב ים ופיל ים?

אריות ים (Sea Lions) וכלבי ים (Seals) ניזונים מדגים, דיונונים, תמנונים וחסרי חוליות נוספים, ומסוגלים לשחות במהירות של כמה עשרות קמ"ש, ולצלול לעומקים של מעל 100 מ'. ואיך יודעים באיזה מבין השניים מדובר? ובכן – את נביחותיו של אריה הים קשה לפספס, ואילו כלב הים שקט יותר ואינו נוטה להשמיע קולות. דרך נוספת היא להסתכל על האזניים: באוזניו של כלב הים קשה להבחין, אך אלו של אריה הים בולטות, וקל לזהותן. הבדל נוסף הוא שאריה הים מסוגל לעמוד על סנפיריו הקדמיים ולהרים את גחונו וכך להתקדם על פני היבשה. פילי ים לעומתם נדירים יותר וגם גדולים יותר, בדומה לכלב הים לא ניתן להבחין באוזניהם, לזכרים יש חדק אשר בזכותו ניתן להם שמם.


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לוטרות ים

יונקים ימיים פרוותיים אלה (Sea Otters, או בשמם המדעי Enhydra lutris), השייכים למשפחת המכרסמים, הם חברותיים וידידותיים, ומי שזוכה לראותם מקרוב יש להניח שיתאהב. לוטרת הים מסוגלת לצלול לעומק של כ-20 מ' והיא ניזונה מכוכבי ים, מקיפודי ים ומצדפות, שאותן היא מפצחת בעזרת אבן שעמה היא מכה בהן. זהו בעל חיים אינטליגנטי, ומהיחידים בים שמסוגלים להשתמש בכלי (אבן) כדי להשיג מזון.

בניגוד ליונקים ימיים אחרים, להם יש רקמת שומן השומרת על חום גופם, ללוטרה אין רקמה כזאת, ובמקום זאת יש לה פרווה עבה וצפופה מאוד (עד כ-150,000 שערות לסמ"ר, הפרווה בעלת צפיפות השערות הגבוהה בעולם החי) המבצעת את אותו תפקיד. פרווה זו, המחממת את הלוטרה והמבודדת אותה ממי הים הקרים, הייתה במשך שנים רבות בעוכריה וגרמה לאוכלוסייה לעמוד על סף כליה, שכן החל מהמאה ה-18 ניצודו ברחבי העולם מיליוני לוטרות בעבור פרוותן שהפכה לצעיפים, מעילים וכובעים.

למרבה המזל, כבר בתחילת המאה ה-20 חוקקו ברחבי העולם חוקים נגד סחר בפרוותו של בעל חיים זה, ואוכלוסיות אחדות, שהצליחו לשרוד את מסעות הציד, התאוששו. אולם אז הגיע אסון הנפט של המכלית אקסון ואלדז (שאירע באלסקה), ובעקבותיו נפגעו הלוטרות של צפון יבשת אמריקה באופן קשה במיוחד, שכן הנפט השמנוני גרם לכך שפרוותן חדלה מלבודד, ורבות מתו ממכת קור. כיום מאכלסות את אלסקה כ-100,000 לוטרות ים לערך שהן כ-90% מאוכלוסיית לוטרות הים העולמית.

איפה לראות?

מפרץ הנסיך וויליאם (Prince William Sound), ליד העיירה ואלדז (Valdez) שבאלסקה וכן מפרץ מונטריי (Monterey Bay) שבקליפורניה וחופיה של מדינה זו, הם המקומות הטובים ביותר לצפות בלוטרות ים, לעתים אף צפות על גבן על פני המים עם גור על בטנן.

לוטרות ים פרוותיות צפות במים סמוך למרינה של העיירה ואלדז באלסקה. שאריות שלל שמביאים עמם למקום הדייגים, ושנזרקים לאחר ניקוי הדגים למים, מושכים לכאן יונקים ימיים רבים


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לווייתנים גדולי סנפיר

אלפי לווייתנים גדולי סנפיר (Humpback Whales, או בשמם המדעי Megaptera novaeangliae) מגיעים לחופי צפון מזרח וצפון מערב ארצות הברית, קנדה ואלסקה מדי שנה בעקבות מזונם, והם מבין המינים שקל ביותר לצפות בהם בין השאר בשל נטייתם לחזור מדי שנה אל מקומות קבועים. אורכם של לווייתנים אלה יותר מ–15 מ', והמזון האהוב עליהם ביותר הוא דגים קטנים (בעיקר הרינג) וסרטני קריל (Krill) החיים בלהקות גדולות. במהלך הנדידה הארוכה צפונה מהאזורים הטרופיים (שם הם ממליטים את גוריהם), הלווייתנים גדולי הסנפיר אינם ניזונים. על כן עם הגעתם לקווי רוחב צפוניים (שם המזון בקיץ בשפע) הם רעבים עד מאוד ואת רוב זמנם מבלים באכילה המסתכמת בצריכת טון-שני טון מזון מדי יום. כדי לתפוס את טרפם משתמשים הלווייתנים, שמסוגלים לשהות מתחת למים כ–30 דקות, בכמה טכניקות, ביניהן יצירת טבעת של בועות אוויר (Bubble Net) על ידי כמה לווייתנים שמשתפים פעולה ביניהם. הבועות יוצרות קיר של אוויר המונע מהדגים להתפזר, והלווייתנים מזנקים כלפי מעלה כשפיהם פעור לעבר להקות אלה וטורפים אותן. לשם התקשורת ביניהם הם משתמשים ביכולת שירה מפותחת, אשר אותה ניתן לשמוע כששטים בקרבתם.

איפה לראות?

לוויתנים גדולי סנפיר הם מהלווייתנים שהכי מהנה לצאת בעקבותיהם לשיט, בשל העבודה שהם מרבים לקפוץ ולהציג לראווה את זנבותיהם, וכן בזכות העובדה שהם שוהים זמן רב יחסית בפני המים לפני שהם צוללים למעמקים. בנוסף פרטים ממין זה מתעניינים לעתים קרובות בסירות ששטות בעקבותיהם. בחודש יולי (ובסוף יוני ותחילת אוגוסט) הלווייתנים גדולי הסנפיר בשיא פעילותם, והמקום המרשים והמוגן ביותר לצפות בהם הוא בכף אדולפוס (Point Adolphus) בקרבת שמורת הטבע הלאומית גליישר ביי (Glacier Bay National Park) בדרום מערב אלסקה. מקומות מומלצים נוסף לצפות בהם בבעל חיים זה הם השמורה הימית סטילווגן (Stellwagen Marine Sanctuary) וסביבתה, שאליה ניתן לשוט מחופי המדינות מיין (למשל משמורת הטבע הלאומית אקדיה) ומסצ'וסטס (מהעיר בוסטון) בצפון מזרח ארצות הברית, וכן מפרץ פאנדי (Bay of Fundy) שבמזרח קנדה (אפשר למשל לצאת לשיט מהאי ברייר, Brier Island, שמדרום לעיירה דיגבי, Digby).

המפגש הראשון שלי עם לוויתן גדול הסנפיר היא מאורע אותו לא אשכח לעולם. בשיט בקרבת שמורת הטבע הלאומית גליישר ביי שבאלסקה, הקיפו את סירתנו הקטנה עשרות לווייתנים גדולי סנפיר שזינקו כלפי מעלה עם פה פעור. טכניקת הציד באמצעות יצירת בועות אוויר הפכה פתאום מוחשיות ואירעה לנגד עיני. בהמשך הורדנו מיקרופון לתוך מי הים ושמענו את שירתו הנהדרת של בעלי חיים אצילי זה. התלהבותם של ילדיי לא ידעה גבול. על כן החלטנו להאריך את השהות בשמורה ונותרנו בה כמה ימים נוספים, יוצאים שוב ושוב לים, לאזור כף אדולפוס, בעקבות הלווייתנים. בשנים שלאחר מכן זכיתי לצפות בלווייתנים גדולי סנפיר בעוד כמה אתרים לאורך חופי צפון מזרח ארצות הברית וקנדה. חשבתי שאף אחד מהם לא יהיה מרשים כמו זה של גליישר ביי, אבל אז יצאתי לשיט במפרץ פאנדי. וואו אין מילים. היה מרהיב. בתמונה: קפיצה (שנקראת Breaching) של לווייתן גדול סנפיר ממי מפרץ פאנדי. צילם: יובל דגני


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לווייתנים אפורים

לווייתנים אפורים (Gray Whales, או בשמם המדעי Eschrichtius robustus), מגיעים עד לאורך של כ-15 מ'. הם ניזונים מסינון יצורים קטנים מקרקעית הים הבוצית. מדי שנה הם נודדים מחופי בחה קליפורניה (Baja California) שבמערב מקסיקו אל חופי ים ברינג וצ'וקצ'י (Chukchi Sea) שבמערב אלסקה. אזור זה עשיר במזון, והלווייתנים האפורים מבלים את רוב חודשי הקיץ באכילה. באוקטובר, כאשר המזון מתמעט, הם עוזבים ומדרימים עד לחופי מקסיקו החמימים, שם הם ממליטים את צאצאיהם. נדידתם, שאורכה הלוך וחזור כ-20,000 ק"מ, נחשבת לארוכה ביותר שמבצעים יונקים על פני כדור הארץ.

איפה לראות?

הזמן הטוב ביות לראות לווייתנים אפורים, לכל אורך החופים המערביים של ארצות הברית וקנדה (ובעיקר לאורך חופי מדינת קליפורניה), הוא בחודשי האביב (סביב חודש אפריל), אז נודדות נקבות הלווייתן צפונה עם גוריהם קרוב יחסית לקו החוף. מקום מומלץ מאוד לצאת ממנו לשיט לווייתנים הוא מהעיר מונטריי שבמרכז מדינת קליפרוניה.


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לווייתנים קטלנים

לווייתנים קטלנים (Killer Whales ,Orcas, או בשמם המדעי Orcinus orca) הם הגדולים מבני משפחת הדולפינים, אורכם מגיע לעשרה מ' וצבעם שחור ולבן. שמם 'ההורג' (Killer) אמנם מאיים, אולם מעבר לעובדה שהם נוהגים לטרוף כלבי ים ואריות ים (ולעתים אפילו לווייתנים אפורים צעירים), לווייתנים אלה הם יצורים חברותיים וסקרנים בעלי אינטליגנציה גבוהה, ולא ידועים כמעט מקרים שבהם תקפו בטבע בני אדם. חייהם החברתיים של לווייתנים קטלנים בטבע הם עשירים ומורכבים. הם חיים בקבוצה מטריארכלית, בה נקבה דומיננטית יכולה לשלוט בלהקה במשך עשרות שנים (תוחלת החיים הממוצעת של הנקבות היא כחמישים שנה, והן יכולות להגיע אפילו לגיל מופלג של 80 שנה). לצאצאי מין זה יש קשר הדוק עם אימותיהם, ולכל חברי הקבוצה (שמאפיין אותה דיאלקט צלילים ייחודי, שאופייני רק לה) קשר הדוק זה עם זה. מעולם לא נצפה בטבע פרט העובר מקבוצת לווייתנים אחת לאחרת. להקות של לווייתנים קטלנים נודדות בעקבות דגי סלמון והרינג, ובעקבות כלבי הים, המזון האהוב עליהם. לווייתנים קטלנים פגיעים מאוד לזיהום מי ים ולירידה בכמות הדגה בגלל פעילות האדם, שגורמת להרעבתם, ולצניחה בכמות הפרטים ממין זה במי האוקיינוסים של העולם.

איפה לראות?

במי מפרץ פוג'ט (Puget Sound) שלחופי מדינת וושינגטון יש כמה להקות קבועות של לווייתנים קטלנים. אפשר לצאת לשיט לראותם מהעיר ויקטוריה שבדרום האי ונקובר (שבקנדה) וכן מאיי סאן חואן (San Juan Islands) שבמדינת וושינגטון (שבארצות הברית) ומעיירות נוספות הממוקמות ביבשה והסמוכות לאיים אלה. יש לאורך חופי האוקיינוס השקט וכן במפרצי אלסקה גם להקות נודדות של לווויתנים קטלנים, שאפשר לראותן לעתים בשיט מהעיר מונטריי (שבקליפורניה), או מאזור גליישר ביי (שבאלסקה).

צפייה בלווייתנים קטלנים היא חוויה נפלאה. בעל חיים זה הוא ידידותי וסקרן ולעתים קרובות מבצע פעלולים לצד סירות התיירים ששטות בעקבותיו


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: לווייתני בלוגה

לווייתני בלוגה (Beluga Whales, או בשמם המדעי Delphinapterus leucas) הם בעלי גוף מגושם, באורך של ארבעה עד שישה מ'. צבעם של לווייתני הבלוגה הצעירים הוא אפור ורק בגיל 5 משתנה צבעם ללבן בוהק. הבלוגות חיות בלהקות המונות עשרות ולעתים אף מאות פרטים – או של נקבות וגוריהן, או של זכרים. לווייתני בלוגה הם ידידותיים וסקרנים. למין זה יש מערכת סונר מפותחת ושפה עשירה של צלילים, שבאמצעותה מתקשרים חברי הקבוצה ומשתפים פעולה בעת ציד.

איפה לראות?

אחד המקומות הטובים ביותר לצפות בהם בלווייתני בלוגה הוא במי מפרץ הדסון (Hudson Bay) בסמוך לעיירה צ'רצ'יל (Churchill) שבפרובינציית מניטובה שבמרכז קנדה (אפשר לראות את סדרת הכתובת על ההגעה שלנו לעיירה ועל הביקור בה כאן). אפשר גם לראות לעתים לווייתנים מהחוף במי מפרץ טרנאגיין (Turnagain Arm) שמדרום לעיר אנקורג' (בעיקר בחודשים יולי ואוגוסט, אז נדידת דגי הסלמון וההרינג בשיאה).

הפעם הראשונה והיחידה בה זכיתי לראות לווייתני בלוגה בטבע הייתה במי מפרץ הדסון לחופי העייירה צ'רצ'יל. בטיול זה זכינו לראות אלפי לווייתים. שטנו לידם בקיאקים (בתמונה), שנירקלנו איתם וזכינו לחוויה מיוחדת, של פעם בחיים


עופות, זוחלים ודגים

מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: אליגטורים

האליגטורים האמריקניים (American alligator, או בשמם המדעי Alligator mississippiensis) נפוצים בכל רחבי דרום מזרח ארצות הברית. אורכו הממוצע של זוחל זה, שצבעו חום כהה, אפור, שחור או ירוק זית, הוא 5-3 מ'. האליגטורים חיים בעיקר בקרבת אגמים ביצתיים, אולם לעתים ניתן לראותם שוחים גם במי ים. הם ניזונים מכל הנמצא – דגים, יונקים קטנים, צבים וציפורים.

כמו כל הזוחלים האליגטורים בעלי 'דם קר', כלומר טמפרטורת הגוף שלהם אינה קבועה ומושפעת מהטמפרטורה החיצונית. לפיכך בטמפרטורה של מתחת ל-20 מעלות צלזיוס הם אינם פעילים ורובצים ללא נוע. את ביציהן מטילות נקבות האליגטור בקינים מעל קו המים ולאחר הטלתן הן נשארות סמוך לקן ומגינות עליו. לטמפרטורה שבה מתפתחים העוברים יש השפעה על מין האליגטור שיבקע מהביצה. בטמפרטורות גבוהות יבקעו מהביצים בעיקר זכרים, ואילו בטמפרטורות נמוכות יבקעו בעיקר נקבות. לפני בקיעת הביצים פותחת האם את הקן. בהמשך, היא נושאת בפיה את הצעירים אל המים. הצעירים נשארים בדרך כלל קרוב לאמם, המגינה עליהם מפני טורפים במשך כשנה ואף יותר מכך.

איפה לראות?

האליגטורים נפוצים ברחבי דרום מזרח ארצות הברית, ובעיקר במדינת פלורידה, בערך כמו שחתולי רחוב נפוצים אצלנו בישראל, וניתן לצפות בהם כמעט בכל מקווה מים ביצתי. יחד עם זאת המקום הטוב ביותר לצפות בבעלי חיים זה בבית גידולו הטבעי הוא ללא ספק שמורת הטבע הלאומית אברגליידס (Everglades National Park) אשר בדרום מדינת פלורידה. הזמן הטוב ביותר לבקר בשמורה ולצפות בה באליגטורים הוא בחודשי החורף, אז מצטמצמים מקווי המים (החורף הוא העונה השחונה בפלורידה ואילו הקיץ גשום) ואליגטורים רבים מצטופפים סביבם. גם בקיץ ניתן לצפות באליגטורים רבים לאורך כל שבילי וכבישי השמורה ולצד מקווי המים אולם בתקופה זו פחות נעים לבקר באברגליידס שכן מזג האוויר בה חם, לח וגשום מאוד.

לפני זמן לא רב יצאנו משפחתי ואני לשיט קיאקים בנהר הסוואני (Suwannee River), אחד הנהרות הארוכים והמרשימים בפלורידה. מכיוון שמי נהר זה עכורים, קשה לראות בהם לעומק, ואי אפשר לדעת מה שוחה מתחת לרגלייך. מצד שני כולם מתרחצים בנהר והאנשים שהשכירו לנו את הקיאקים אמרו לנו שאין ממה לחשוש… אני בכל זאת חששתי ובכל פעם שילדי ובעלי קפצו למים התחננתי שיצאו. הם מצדם טענו שאני סתם היסטרית, כהרגלי. עוד אנו מתווכחים ולפתע הבחנתי בין צמחיית הגדות בשתי עיניים מביטות אלי. אכן היה זה אליגטור גדול, קצת מפחיד, ומאותו רגע והלאה גם ילדיי וגם בעלי לא נכנסו עוד לשחות בנהר הסוואני. בתמונה: אליגטור בשמורת הטבע הלאומית אברגליידס


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: עיטי ים קירחים

עיטי הים הקירחים (Bald Eagles, או בשמם המדעי Haliaeetus leucocephalus), הסמל הלאומי של ארצות הברית, יכולים להבחין בטרפם ממרחק של כק"מ ולעוט עליו בצלילה במהירות של מעל 300 קמ"ש. עוף זה, שמוטת כנפיו כשני מ', ניזון מדגים, מיונקים קטנים ואף מציפורים אחרות. שמו של עיט הים – קירח (Bald) – ניתן לו בטעות. מקור השם בשיבוש המילה האנגלית העתיקה Balde, שפירושה לבן, על שום ראשו הלבן (שאינו קירח כלל). לפני ההערכות במהלך המאה ה-18 חיו בצפון אמריקה קרוב לחצי מיליון עיטי ים ואילו בשנות החמישים של המאה ה-20 פחת מספרים לכמה מאות פרטים בלבד. אחת הסיבות לכך היא שימוש במדביר החרקים DDT אשר נספג בדגים ועבר לעיטים. חומרי הרעל פגעו בספיגת הסידן של העופות ועקב כך הם הטילו ביצים עם קליפות דקות שנשברו בקלות. למרבה המזל בעקבות איסור השימוש במדביר זה התאוששה בחמישים השנה האחרונות אוכלוסיית עיטי הים וכיום יש לפי ההערכות בארצות הברית כ-70,000 פרטים שמחציתם חיים באלסקה ובקנדה יש עוד כמה עשרות אלפים.

איפה לראות?

ניתן לצפות בעיטי ים כמעט בכל רחבי ארצות הברית (למעט אזורים במזרח המדינה ובמרכזה), וכן ברוב שטחה של קנדה. הסיכוי גדול יותר לצפות בעוף זה קרוב לים ולנהרות בשטחה של קנדה וכן בצפון מערב ארצות הברית, בצפון מרכז המדינה ובדרום מזרח המדינה. מקומות מומלצים לצפייה בעוף מרשים זה הם סביבת שמורת הטבע הלאומית אברגליידס (Everglades National Park) שבדרום פלורידה, אזור מפרץ פוג'ט (Puget Sound) שלחופה המערבי של מדינת וושינגטון, חופי האגמים הגדולים (Great Lakes) בצפון המדינות מישיגן, מינסוטה וויסקונסין, הפרובינציות האטלנטיות של מזרח קנדה (קוויבק, ניו ברונסוויק ובעיקר נובה סקוטיה), וכמובן כל מרחבי המעבר הפנימי (Inner Passage) של אלסקה. כמו כן סיכוי גדול מאוד במיוחד לצפות בעיטי ים בחורף באזור שפך נהר הקלמת' (Klamath, בגבול שבין המדינות וושינגטון ואורגון). המקום המומלץ ביותר לצפות בעיטי ים הוא ללא ספק לחופי נהר הצ'ילקט (Chilkat) בקרבת העיירה היינס, אלסקה. מדי סתיו מגיעים לשמורת הטבע צי'לקט כ-3,500 עיטי ים שיוצרים את הריכוז הגבוה ביותר בעולם של עיטי ים קירחים. העיטים מגיעים למקום בעקבות דגי הסלמון. בגלל שבנהר נביעות חמות חלקו התחתון אינו קופא ועל כן הוא זוכה לנדידה מאוחרת של דגי סלמון, מזונם של עיטי הים.

עיט הים הקירח, הסמל של ארצות הברית. אפשר לראותו באזורים נרחבים ברחבי ארצות הברית וקנדה. התמונה הספציפית הזו צולמה באלסקה. צילם: אמנון חיזי


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: שקנאים

מוטת כנפיהם של עופות מרשימים אלה, שעפים בלהקות גדולות קרוב לקו המים כשהם מסודרים בטור ארוך וישר כסרגל, מגיעה לכשלושה מ׳, ומרחוק הם נראים יותר כדינוזאורים קדמונים מעופפים מאשר כציפורים. בשנות ה-70 עמדו השקנאים של צפון אמריקה (Pelicans, הנמנים על שני מינים מהסוג Pelecanus) על סף כליה בעקבות רגישותם לכימיקלים שמקורם במדביר החרקים DDT אשר נספג בדגים, מקור מזונם. חומרי הרעל פגעו בספיגת הסידן של השקנאים ובאגירתו, ועקב כך הם הטילו ביצים עם קליפה דקה שנשברה בקלות. למרבה המזל, בעקבות הגבלת השימוש ב-DDT, התאוששה אוכלוסייתם, והיום הם נפוצים מאוד בארצות הברית וכן מעט בקנדה. השקנאי החום (Brown Pelican) חי בעיקר לאורך קו החוף של האוקיינוס האטלנטי והשקט, והשקנאי הלבן (American White Pelican) מאכלס בעיקר אזורי ביצות בפנים היבשת.

איפה לראות?

אזורי התפוצה של עופות מרשימים אלה רחבה ואפשר לראות כמעט בכל מקום בארצות הברית וכן בדרום קנדה. אחד המקומות המוצלחים ביותר לראות בהם שקנאים חומים הוא לאורך חופי המדינות וושינגטון, אורגון ובעיקר קליפורניה.

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - שקנאישקנאים עפים בטור לאורך חופי האוקיינוס השקט – דגי מי האוקיינוס מספקים לשקנאים מקור מזון, ואילו האיים הסלעיים משמשים מקום להטלת ביצים ודגירה עליהן


מגדיר בעלי חיים – ארה"ב וקנדה: דגי סלמון

דגי הסלמון (Salmon, אילתית) הם ללא ספק הכוח המניע של החיים במארג שרשרת המזון של מערב ארצות הברית, מערב קנדה ואלסקה, מקור מזון ללווייתנים קטלנים, לדובי גריזלי ולעיטי ים קירחים. כמה מינים של דגי סלמון חיים לאורך חופי אלסקה, מערב קנדה וצפון מערב ארצות הברית, ובנהרותיהן. כולם בוקעים במעלה הנחלים ונודדים בצעירותם אל מי האוקיינוס השקט והארקטי, שם הם מבלים כמה שנים.

בשלב מאוחר בחייהם הם מתחילים במסע חזרה למקום שבו בקעו. צורתם וצבעם משתנים, ובכוחות עילאיים הם קופצים במעלה מפלי מים ושוחים כנגד הזרם אל פנים היבשת. כאן עדיין לא תם מאבקם, שכן זכרי הדגים נלחמים ביניהם על טריטוריה שבה יוכלו להפרות מספר מרבי של נקבות, בעוד הנקבות חופרות גומה בקרקע שבה יטילו את הביצים. בסוף המסע המפרך והמאבק על קיומו של הדור הבא, דגי הסלמון הבוגרים מתים, וגוויותיהם שנסחפות במורד הזרם הופכות מזון לדובים ולעיטי ים קירחים

נדידת דגי הסלמון היא פלא טבע שלמרות המחקר המקיף שנעשה על אודותיו, עדיין רב בו הנסתר על הגלוי, למשל: כיצד מצליחים הדגים לנווט חזרה מלב האוקיינוס למקום שבו בקעו? מה מניע את הנדידה? כמה מביניהם מצליחים לשרוד את אינספור הטורפים שאורבים להם בדרכם? מה גורם להם למות באופן כל כך מידי? והאם הם יודעים שמסע זה מסמל את סוף חייהם?

איפה לראות?

למרות שאפשר לעתים לראות דגי סלמון ברבים מנחלי צפון מערב ארה"ב ומערב קנדה, המקום הוודאי ביותר לראות דגי סלמון הוא במדינת אלסקה… ובאלסקה אחד המקומות הטובים ביותר לראות דגי סלמון הוא בחצי האי קינאי (Kenai Peninsula) ובעיקר סביב חניון הלילה קוורץ קריק (Quartz Creek, קרוב מאוד ליישוב קופר לנדינג, Cooper Landing).

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - סלמוןה-Red Salmon (שנקראים גם Sockeye, או בשמם המדעי Oncorhynchus nerka) נחשבים לדגי הסלמון בעלי הטעם הטוב ביותר. משקלם מגיע לכשלושה ק"ג והם נצפים בנחלי המדינה בחודשים יוני עד ספטמבר. לאחר בקיעתם מבלים הדגיגונים ממין זה עד ארבע שנים במים מתוקים, לפני שהם נודדים אל מי האוקיינוס, בו הם מתרחקים מרחק אלפי ק"מ (מרחק גדול יחסית לשאר מיני הסלמון) ממוצא הנהר בו בקעו


בעלי חיים נוספים

ראו כאן מידע על בעלי חיים בשמורת האברגליידס של מדינת פלורדיה.

ראו להלן מידע על בעלי חיים נוספים (מתוך הספר ארה"ב מזרח מסלולים):
מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - מגדיר מספר מזרח

ראו להלן מידע על בעלי חיים נוספים (מתוך הספר קליפורניה מסלולים):מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - מגדיר מספר קליפורניה

ראו להלןמידע על בעלי חיים נוספים (מתוך הספר זום אין כרך 4):

ראו תמונות וסרטונים של בעלי חיים נוספים:

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - רטל סנייקנחש עכסן (Rattle Snake), צילם: יובל דגני


הוא (יובל הצלם) שכב דקות רבות על העשב כדי לקנות את אמונה של הגירית הסקרנית. בסוף היא הציצה ויצאה. מתוקה שכזו…  צולם במדינת וויאומינג. צילם: יובל דגני

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - פררי דוגרואים את הנובחניות (Prairie dogs)? חלקן עומדות על המשמר ובכל פעם שאחת מהן משמיעה קול צעקה – כולן בורחות פנימה לתוך המחילות. הצפייה בהן היא חוויה מבדרת ונהדרת (בעיקר למי שמטייל עם ילדים כמובן). שתי שמורות שבהן אפשר לראות בוודאות בעל חיים זה הן בדלנדס וטדי רוזוולט בדרום וצפון דקוטה

מגדיר בעלי חיים - ארה"ב וקנדה - נשרנשרים (American black vulture) הנפוצים בדרום ארצות הברית

להורדת מגדיר עקבות בעלי חיים:

דרום מערב ארה"ב

צפון מזרח ארה"ב

קנדה

תודה לבני, אוהב בעלי החיים יובל דגני (שמאפיל עלי לעתים קרובות בידע שלו), שסייע בהכנת הכתבה.

כל התמונות צולמו על ידי נטע דגני (למעט כאלה שמצויין לגביהן אחרת)

עקבו אחרי האינסטגרם שלי
0