אם נשרטט את מיקום הערים ניו אורלינס (New Orleans), ממפיס (Memphis) ונאשוויל (Nashville) נקבל צורת משולש החולש על שטחה של דרום מזרח ארצות הברית. משולש זה זכה לכינוי משולש המוזיקה (Music Triangle), והוא אוצר בתוכו את רוב ההתפתחות של המוזיקה בארה"ב החל בשירת ובנגינת העבדים השחורים, ועד למוזיקת הקאנטרי שבעקבותיה התפתחו גם הפופ והרוקנרול.
ניו אורלינס, השוכנת בשפך של נהר המיסיספי (Mississippi River) במדינת לואיזיאנה (Louisiana), בלב הדרום העמוק של ארה"ב (The Deep South), היא הדרומית ביותר מבין ערי משולש המוזיקה, וגם העיר שבה סגנון המוזיקה התפתח מוקדם יותר בהשוואה לממפיס ונאשוויל. צפונה ממנה, לאורך נהר המיסיספי, שוכנת העיר ממפיס. ממפיס היא עיר קטנה בהרבה מניו אורלינס, וסגנון המוזיקה שאופייני לעיר זו – הבלוז – התפתח מאוחר יותר. נאשוויל, בירת הקאנטרי, היא גם הצפונית וגם המזרחית ביותר מבין ערי משולש המוזיקה. בניגוד לשתי הערים האחרות, נאשוויל אינה שוכנת על גדות נהר המיסיספי, ואינה עיר דרומית בהגדרה (האוכלוסיה בה היא ברובה לבנה, המבטא בה שונה ועוד) אך לתרבות שהתפתחה לאורך נהר זה, השוכן לא רחוק ממנה, הייתה ודאי השפעה גם על הקסם שהתפתח בעיר זו.
טיול אל חבל ארץ זה הוא טיול אל אמריקה האחרת – לא זו עם הנופים הדרמטיים, אך זו השורשית עם העומק התרבותי, הסיפורים ההיסטוריים והטיפוסים שאפשר לראות רק בסרטים. והדובדבן שבקצפת – בחבל ארץ זה יש לא רק ערים מעניינות (שהן ללא ספק העוגן של מסלול הטיול המוצע), אלא גם לא מעט טבע והרבה מאוד בעלי חיים – בעיקר בכל אזורי הביצות המכסים את שטחה של מדינת לואיזיאנה.
בהמשך עמוד זה תוכלו למצוא הצעה למסלול טיול שאורכו 11 יום המחבר בין ערי משולש המוזיקה והמשלב גם טיולי טבע בחבל הארץ המקיף אותן. אפשר לטייל במסלול זה כמעט בכל חודשי השנה עם העדפה לחודשי האביב (מרץ-מאי) וסוף הסתיו (אוקטובר-נובמבר). בשיא החורף (דצמבר-פברואר) עלול להיות מעט קריר באזורים הצפוניים של מסלול טיול זה (אך עדיין ברמה שמתאימה לטיול בדרך כלל. לעתים רחוקות מאוד עלול גם לרדת שלג באזורים הצפוניים של מסלול טיול זה), בשיא הקיץ (יוני-אוגוסט) מזג האוויר באזורים אלה חם ולח מאוד (ופחות מתאים לטיול), ואילו ספטמבר הוא שיא עונת ההוריקנים (העונה הרשמית מתחילה ביוני ונמשכת עד נובמבר. ההוריקנים יכולים להשפיע בעיקר על החלק הדרומי של מסלול טיול זה).
ראו כאן מפה של מיקום ערי משולש המוזיקה:
ראו כאן מפה של המסלול:
הצעה למסלול שאורכו 11 יום בין ערי משולש המוזיקה:
ימים 1,2 – בילוי בעיר ניו אורלינס, הדרומית בערי משולש המוזיקה, ראו מידע על עיר זו וכן הצעות למקומות לינה כאן
יום 3 – נסיעה מניו אורליינס לאחוזות שלאורך נהר המיסיסיפי, ובהמשך נסיעה לחופי מפרץ מקסיקו
3 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה באי גרנד אייל, לחצו כאן לרשימת מלונות
האחוזה הראשונה בה כדאי לבקר ביום זה היא אחוזת וויטני (Whitney Plantation) הממוקמת כשעה נסיעה מניו אורלינס. באחוזה זו יש סיור מודרך של כשעה וחצי (לא מתאים לילדים) המספר את סיפור האחוזה, בעיקר מנקודת המבט של העבדים השחורים שחיו בה – סיפורים מזעזעים על שטרי בעלות על בני אדם, על אונס, על מכירת ילדים ועוד. הסיור גם שם דגש על הזוועות שעברו ילדי עבדים – רעב, חוסר בטיפול רפואי, עבודת פרך והפרדה מהוריהם בגיל צעיר. אני למשל לא ידעתי – לפני הסיור הזה – שלאחר שנאסר להביא עבדים לארהב מאפריקה החל כאן סחר פנימי של עבדים, וכדי לייצור עוד עבדים החל הליך של הרבעת נשים שחורות. לא ידעתי עד כמה מנעו האדונים הלבנים מעבדיהם השכלה מינימאלית, ועד כמה העונש למי שניסה ללמוד בכוחות עצמו היה חמור. לא ידעתי שגם לאחר שהעבדים שוחררו הם המשיכו לעבוד בשדות הכותנה והסוכר, הפעם כעובדים מן המניין אך תוך כדי ניצול מחפיר. הסיור במקום מרתק ומומלץ מאוד. למידע על האחוזה, דרכי הגעה, עלויות, שעות פתיחה ועוד לחצו כאן.
בהמשך הדרך, לאורך כביש 18 הנושק לגדות נהר המיסיסיפי (לא ממש רואים את הנהר מהכביש שכן לגדתו יש סוללות עפר למניעת הצפות), שוכנת אחוזת לאורה (Laura Plantation) שיש בה בית אחוזה יפה שנבנה בהשראה צרפתית (סגנון קריאולי המייצג את תושביה הצרפתים של לואיזיאנה) וכן כמה מבנים בהם שוכנו העבדים השחורים.
הלאה מערבה לאורך כביש 18, בדרך המוקפת שדות קנה סוכר (יש באזור זה גם הרבה מפעלים להפקת סוכר – תהליך מזהם למדי שגם מחייב שימוש בהרבה מאוד מים) שוכנת אחוזת אוק אלי (Oak Alley Plantation). אחוזה מרשימה זו מפורסמת בשדרת האלונים הענקיים המובילה אליה. גם כאן יש שרידים של מגורי העבדים, לצד בית האחוזה המפואר. יש במקום שלטי הסבר מעניינים ואין חובה לקחת סיור מודרך. הביקור במקום מומלץ. למידע על האחוזה, דרכי הגעה, עלויות, שעות פתיחה ועוד לחצו כאן. מי שאינו רוצה לשלם על כניסה לאחוזה – אך כן רוצה לראות את שדרת האלונים המפורסמת שלה – יכול להחנות את הרכב לצד כביש 18, מול האחוזה, לעלות על סוללת הדשא, ולצפות בה מבעד לגדר.
שעות אחר הצהריים של יום זה מוקדשות לנסיעה שאורכה כשעתיים לאי גרנד אייל (Grand Isle) הבולט אך תוך מימי מפרץ מקסיקו. הכבישים המובילים למקום ברובם עומדים על עמודים (חלקם כבישי אגרה), ומכל עבר אפשר לראות אדמת ביצות. בגרנד אייל כדאי לנסוע לגנרד אייל סטייט פארק (Grand Isle State Park) שבקצה האי, שם יש חוף ים יפה. אפשר לראות מהחוף דולפינים. בשמורה זו יש גם קמפינג נחמד מאוד – לאוהלים על הים, לקרוואנים כמה דקות הליכה מהחניון אל הים.
מגורי העבדים באחוזת וויטני. חלק גדול מהסיור במקום מתאר את סיפורי ילדי העבדים
בית האחוזה באחוזת וויטני, צילמה: שרון גולדמן
שדרת האלונים של אחוזת אוק
גידולי קנה סוכר לאורך הדרך
כבישים מעל אדמת ביצות, בדרך לגרנד אייל
יום 4 – בוקר בחוף מפרץ מקסיקו ובהמשך – שיט קאיקים בביצות המעורבבות במי ים של דרום לואיזיאנה*
2 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה בעיירה הומה, לחצו כאן לרשימת מלונות
את שעות הבוקר של יום זה ניתן לבלות לאורך החוף, ובהמשך כדאי לנסוע (קצת יותר משעה נסיעה) למרינה של היישוב האינדיאני הקטן פוינט-או-שן (Pointe-aux-Chênes) השוכן בלב אזורי הביצות של לואיזיאנה, בדלתא של נהר המיסיסיפי. לאורך הדרך ניתן לראות כיצד רוב בתי האזור (בעיקר אלה הממוקמים קרוב לקווי המים) ניצבים על עמודים גבוהים. בפוינט-או-שן מצב ההצפות כה חמור עד שהממשל המקומי מימין פרויקט של הרמת כל בתי היישוב מהאדמה.
בפוינט-או-שן אפשר לשכור קיאקים ולצאת לסיור עצמי נהדר באזורי הביצות הסמוכים (שהן עירוב של מים מתוקים ומים מלוחים). עירוב של מים מלוחים ומתוקים פירושו שאפשר לראות באזור זה גם אליגטורים ("האליגטורים שלנו לא גדולים ולא מסוכנים" הרגיעו אותנו לפני שעזבנו את המזח) וגם דולפינים. אליגטורים לא ראינו בשיט זה לשמחתינו (בכל זאת פחות נעים לראות אליגטורים מסיפון קיאק) אבל דולפינים כן. והחוויה הייתה מרהיבה ברמות על (יש תמונות וסרטונים למטה) – חמישה דולפינים שצדו דגים, שבקרבתם שטנו קרוב לשעתיים. השכרת הקיאקים היא דרך חברת PAC Kayak Rental (לחצו כאן לכתובת המקום), כדאי להתקשר מראש ולתאם (מקום זה גם מציע כמה אפשרויות מגורים וכן חניון לילה קטן).
שיט הקיאקים והנסיעה עד ל'חור' הזה, שניתן רק להניח שתיירים מעטים טורחים להגיע עד אליו, לימדו אותנו שני דברים: א. יש טבע בלואיזיאנה אך רוב תיירות החוץ (ה-outdoors) או מכוונת לדייגים או שהינה מאוד ממוסחרת, והדבר מקשה למצוא את המקומות המתאימים לטייל בהם (זאת בניגוד לטיול בשאר מדינות ארה"ב שם המידע הרבה יותר נגיש, ושם חברות הטיולים פונות לא רק לדייגים ולציידים). ב. כאשר אתה ישראלי שמגיע לחורים הללו – ארצם של האוונגליסטים הלבנים, השמרנים – אל תספר שאתה מישראל אלא אם כן אתה רוצה ללחוץ ידיים ולהתחבק ולהצטלם עם זה שסיפרת לו על מוצאך, עם אשתו, עם החבר שלו, עם האח של החבר שלו. בקיצור עם כל העולם ואשתו.
לסיומו של יום זה יש לנסוע לעיירה הומה (Houma), כ-30 דקות נסיעה מהמרינה של היישוב פוינט-או-שן. לאורך הכבישים הקטנים המובילים להומה אפשר לראות שילוב של בתים עניים ועשירים. אפשר לעצור לארוחת ערב במסעדת The Shack שבעיירה הומה, המתמחה במאכלים מקומיים מהמטבח הקייג'ני (Cajun) והקראולי (Creole) – שניהם שילוב של מטבח צרפתי עם השפעות קריביות, אינדיאניות, ספרדיות ואמריקניות.
*מי שאינו מעוניין בשיט זה יכול לקצר את הטיול ביום ולהגיע ביום זה עד לאפאייט (3 שעות נסיעה)
רוב הבתים במדינת לואיזיאנה עומדים על עמודים, גבוה מפני הקרקע המוצפת תכופות
זה הנוף של לואיזיאנה. מדינה מוצפת, בתים על עמודים וסירות דיג שעל תרניהן רשתות
בסוף טיול הקיאקים שלנו (ליד היישוב האידנדיאני הקטן Pointe-aux-Chênes) הופיעו הדולפינים
חוויית הצפייה בדולפינים מגב הקיאק הייתה יוצאת דופן
סרטון צפייה בדולפינים
יום 5 – נסיעה לעיירה לאפאייט ובקרבתה שיט צפייה באליגטורים
2 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה בעיירה לאפאייט, לחצו כאן לרשימת מלונות
בבוקר יום זה יש לנסוע לכיוון העיירה לאפאייט (Lafayette). הנסיעה היא ברובה לאורך כביש 90 שסביבו יש הרבה גידולים של קנה סוכר. אפשר לעצור לטיול בשמורת לייק פאוסה (Lake Fausse Point State Park) שם אפשר לשכור קיאקים ולשוט באגם, או סתם לטייל קצת ברגל לאורכו (יש במקום גם חניון לילה ובקתות להשכרה).
את שעות אחר הצהריים ניתן להקדיש לשיט בקיאק ובסירה בלייק מרטין (Lake Martin) הסמוך לעיירה לאפאייט. כמו שאר אגמי האזור (ולמעשה כמו רוב ביצות לואיזיאנה), גם האגם הזה סכור על ידי לוויס (Levees) – המונח השגור בלואיזיאנה עבור סכר (אלא שכאן מטרת הסכרים אינה יצירת חשמל הידרואלקטרי והסכרים אינם קירות בטון גבוהים). בחלק מהמקרים מטרת הסכרים היא לאפשר דיג וציד (ברווזים, אליגטורים ואפילו צפרדעים…) ובחלק מהמקרים מטרת הסכרים לייצור מחסום בפני הצפות. ללא ספק אין עוד מדינה בארה"ב שאני ביקרתי בה שהאדם השפיע כל כך הרבה על הטבע שלה באופן ששינה את כל הטופוגרפיה ואגני הזרימה שלה. למעשה גם האזורים בלואיזיאנה שנראים טבעיים הם למעשה במקרים רבים תוצר של פעילות האדם.
בלייק מרטין אפשר לצאת לשיט בקיאקים ואפשר לצאת לסיור מודרך בסירה גדולה יותר (יותר מתאים למי שחושש מאליגטורים). במהלך הסיור אפשר לראות לא רק אליגטורים אלא גם המון עופות מים, ולעתים גם צבים, נחשים צפרדעים ענקיות ואפילו יונקים קטנים כמו דביבונים (וגם נוטריות – שבדומה לנוטריות שלנו בארץ, הן מין פולש לחבל ארץ זה). במי האגם – מזדקרים מתוך המים – אפשר לראות את עצי ברוש הביצות (Cypress) האופיינים לחבל ארץ זה. להשכרת קיאקים ולסיור שיט במי אגם מרטין פנו לאתר הזה.
את שעות הערב ניתן להקדיש לעיירה לאפאייט. לאפאייט היא הבירה של התרבות והקולינריה הקיג'ינית של מדינת לואיזיאנה (צרפתי עם השפעות מקומיות – אמריקניות, אינדיאניות, ספרדיות ועוד). המתיישבים הצרפתים של אזור לאפאייט הגיעו ללואיזיאנה לאחר שהובסו על יד הבריטים במלחמת 'שבע השנים' שהתחוללה במזרח קנדה באמצע המאה ה-19. לאחר שמזרח קנדה הפכה להיות חלק מהאימפריה האנגלית, רבים מתושביה הצרפתים (תושבי האזור שהוא היום פרובינציית נובה סקוטיה, ניו ברונזוויק ואי הנסיך אדוארד במזרח קנדה) לא הסכימו להישבע אמונים לממלכה הבריטית, ועל כן הוגלו מבתיהם, והיגרו למדינת לואיזיאנה. יש לציין שיש בלואיזינה גם שורשים צרפתיים של מתיישבים שמוצאם אינו בקנדה, אלא בהתיישבות שמקורה בתקופת השלטון הצרפתי, שהתפרש, מסוף המאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-18, על שטחים נרחבים במה שהוא היום מרכז ארה"ב (כולל מדינת לואיזיאנה). מתיישבים אלה מכונים קריאולים.
הרחוב הראשי של העיירה לאפאייט הוא רחוב ג'פרסון (Jefferson St) שלאורכו יש בארים ואוכלוסייה צעירה. מקום בסיסי מבחינת האוכל, אך נחמד וצעיר לאכול בו ארוחת ערב (שיש בו גם הופעות חיות) הוא Artmosphere. מקום מומלץ יותר הוא מסעדת Buck & Johnny's הממוקמת בעיירה ברוקס ברידג' (Breaux Bridge), כ-20 דקות נסיעה מהעיירה לאפאייט (לא רחוק מלייק מרטין – אפשר לנסוע למקום אחרי השיט בלייק מרטין ולפני שנוסעים למלון בלאפאייט).
שטים בקיאק באגם מרטין
סרטון של השיט
ויש גם אליגטורים באגם מרטין
יום 6 – עוברים למדינת מיסיסיפי ובדרך שיט ביצות, עצירה בעיירה באטון רוג', ואחה"צ – טיול בעיירה נאצ'ס
3 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה בעיירה נאצ'ס, לחצו כאן לרשימת מלונות
בבוקר יום זה ניתן לאכול ארוחת בוקר במסעדה מצויינת זו בעיירה לאפאייט. בהמשך כדאי לנסוע מזרחה לכיוון העיר באטון רוג' (Baton Rouge), בירת מדינת לואיזיאנה. בדרך אפשר לעצור לסיור בסירת מנוע, סיור ביצות אחרון לפני שמעפילים צפונה. ניתן לצאת לסיור דרך חברת Last Wilderness Swamp Tours באגן הביצות הגדול אצ'הפליה (Atchafalaya Basin). כאן ניכר במיוחד ירידת גובה פני המים וסתימה של מעברי מים בביצות, בעקבות העברת מים עם סחף לאגן ניקוז זה, בתעלות מנהר המיסיסיפי (שבו עומלים כל העת על הורדת גובה פני המים על ידי מניעת השקעת סחף בנהר). במהלך הסיור אפשר לראות אליגטורים, צפרדעים ענקיות, צבים עופות מים ועוד (בסיור זה גם הבנתי לראשונה מה ההבדל הטרמינולוגי בין המושג Marsh – יער מוצף, למושג Swamp – עשב מוצף. אפשר אגב גם לצאת במקום לסיור לילה בעקבות בעלי חיים).
בהמשך הנסיעה צפונה תחצו את נהר המיסיסיפי ותגיעו לעיר באטון רוג', בירת מדינת לואיזיאנה. בחלק הדרומי של העיירה, לאורך הנהר יש טיילת נחמדה (Riverfront Park). אם מטיילים ברגל לאורך טיילת זו כדאי להתחיל ללכת צפונה מהמקום בו כביש I-10 חוצה את הנהר. מעבר לכך אין בבאטון רוג' הרבה מה לראות או לעשות ואפשר בלב שלם לדלג עליה ולהמשיך בדרך צפונה.
סופו של יום זה כולל חציית הגבול למדינת מיסיסיפי ונסיעה לעיירה נאצ'ס (Natchez). העיירה נא'צס, הנקראת על שם השבט האינדיאני נאצ'ס שאכלס אזור זה לפני הגעת האדם הלבן (יש בקרבת העיירה גם כפר אינדיאני משוחזר, אך הוא עלוב למדי), שוכנת על מצוק מעל גדות נהר המיסיסיפי. גדות הנהר כאן מעט יפות יותר מהגדות של החלק התחתון של הנהר (במדינת לואיזיאנה), והאזור כולו מעט טבעי יותר ומתועש פחות. נאצ'ס, שיושבה על ידי מתיישבים צרפתים בשנת 1716, היא כיום עיירת תיירות יפה המאופיינת על ידי ריכוז האחוזות הרבות הסובבות אותה, שרבות מהן פתוחות למבקרים. אחוזות אלה היו בעבר מרכז של תעשיית הכותנה של דרום מזרח ארה"ב. יש בעיירה, סמוך לגשר החוצה את הנהר, מרכז מבקרים גדול (Natchez National Historical Park – Visitor Center, ראו מיקום כאן) בו ניתן לקבל מידע מפות ועלונים בנוגע לאחוזות העיירה (אפשר גם למצוא מידע על בתים היסטורים אלה כאן). המבנים של נאצ'ס יפים, הנוף על נהר המיסיסיפי יפה, ונאצ'ס כולה מאוד סימפטית, אבל אל תצפו להרבה יותר מדי, המקום מעניין בעיקר עבור תיירות פנים ופחות עבור תיירות חוץ (אפשר להוריד חוברת מידע על נאצ'ס כאן).
סיור בסירה באגן הביצות הגדול אצ'הפליה
עצים בביצות, צילמה: שרון גולדמן
חופי המיסיסיפי בעיירה באטון רוג'
שקיעה במיסיסיפי בעיירה באטון רוג', צילמה: שרון גולדמן
אחת מאחוזות העייר נאצ'ס
מסעדת מגנוליה (Magnolia Grill) הנחמדה, הצופה על המיסיסיפי בעיירה נאצ'ס
יום 7 – נסיעה צפונה בכביש נאצ'ס טרייס וטיול לאורכו, וכן עצירה קצרה בעיר ג'קסון בירת מיסיסיפי, אחה"צ – עוברים למדינת טנסי
5.5 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה בעיר ממפיס, ראו מידע על עיר זו וכן הצעות למקומות לינה כאן
החלק הראשון והארי של יום זה מוקדש למקטע הדרומי של הדרך הנופית נאצ'ס טרייס (Natchez Trace Parkway), דרך זו מתחילה בעיירה נאצ'ס שבמדינת מיסיסיפי, וממשיכה צפונה במשך 715 ק"מ עד העיר נאשוויל שבמדינת טנסי (בדרך חולפת הדרך גם בשטחה של מדינת אלבאמה). דרך נאצ'ס טרייס עוקבת אחרי תוואי קדום של שבילים אינדיאנים שעקבו אחרי מסלולי הנדידה של ביזונים ובעלי חיים נוספים. כאשר החלה התיישבות האדם הלבן בחבל ארץ זה הוא אימץ בחלקו את תוואי השביל כנתיב תחבורה בין דרום רכס הרי האפלאצ'ים, אגן נהר המיסיסיפי וחופי מרץ מקסיקו. יצירת נתיבי שיט כאמצעי תחבורה יעיל יותר ייתרו את צורך בשימוש בתוואי דרך והודות לכך הסביבה המקיפה אותה נותרה ברובה טבעית.
כיום נאצ'ס טרייס הוא בעיקר כביש יפה ביער עם הרבה עצי אלון. לאורך הדרך רואים איילים ועופות דורסים. מדי פעם מבצבצים בין עצי העיר שדות כותנה. לאורך הדרך יש נקודות תצפית, אזורי פיקניק ואזורי קיט (בעיקר אגמים סכורים המשמשים לדיג). מכיוון שדרך נופית זו קרובה מאוד לכבישים המהירים יותר (למשל I-55) אפשר כמעט בכל שלב לרדת ממנה ולחתוך לכביש המהיר.
קטע הנסיעה הראשון של יום זה בכביש נאצ'ס טרייס הוא בין העיירה נאצ'ס לעיר ג'קסון, בירת מדינת מיסיסיפי – אורכה של הנסיעה בין שתי ערים אלה בכביש נאצ'ס טרייס היא כשעתיים. אפשר לעצור בקטע הראשון של הנסיעה בשמורת המדינה נאצ'ס (Natchez State Park) הכוללת אגם יפה שלצדו קמפינג נחמד (זהו אגם סכור שמיועד בעיקר לדיג ולא לשחייה. אגב, מי שמתכנן לינה באוהל או בקרוואן יכול ללון כאן, במקום לינה בנאצ'ס). מעט צפונה משם אפשר לעצור באמרלד מאונד (Emerald Mound) – גבעה ששמה כמרכז טקסים עבור שבטים אינדיאנים בשנים 1250 עד 1600 לספירה. מעבר לכך יש לאורך הדרך הרבה אזורי פיקניק יפים (זהו יום מושלם להצטייד בו במצרכים ולאכול ארוחת צהריים בחיק הטבע).
ראו מפה של החלק הדרומי של כביש נאצ'ס טרייס (האתרים המוזכרים לעיל מסומנים בצהוב):
ראו מפת כביש נאצ'ס טרייס מהעיירה נאצ'ס ועד העיר ג'קסון:
כביש נאצ'ס טרייס מוביל בהמשכו אל העיר ג'קסון, עיר בירה ישנונית למדי, לא מאוד תוססת, אך כן מעוטרת במבנה היפה של בניין הקפיטול, בניין הממשל של מדינת מיסיספי. אפשר להיכנס לעיר (למשל לארוחת צהריים קצרה) ואפשר גם לדלג עליה. צפונה מג'קסון על כביש נאצ'ס טרייס יש תצפית יפה על מאגר המים רוס (Ross Reservoir). בהמשך הדרך כדאי לעצור בביצת סיפרס (Cypress Swamp), שם יש מסלול הליכה קצר על שביל עץ מוגבה בין עצי ברוש הביצות היפים. בשלב זה כדאי לחתוך מכביש נאצ'ס ולכוון את תוכנת הניווט אל העיר ממפיס, בה מסתיים יום טיול זה. מכאן והלאה כדאי לנסוע לממפיס בדרך המהירה ביותר, בכביש I-55. בדרך לממפיס אפשר לעצור באאוטלט הזה, השוכן לצד כביש I-55.
ראו מפה של כביש נאצ'ס טרייס מצפון לג'קסון (האתרים המוזכרים לעיל מסומנים בצהוב):
כביש נאצ'ס טרייס
שמורת המדינת נאצ'ס
ג'קסון בירת מיסיסיפי
ביצת סיפרס
יום 8 – יום בילוי בממפיס, בירת הבלוז ואחת הערים היוצרות את משולש המוזיקה, ראו מידע על עיר זו כאן
לינה בעיר ממפיס, כנ"ל
יום 9 – בוקר בממפיס, ובצהריים – נסיעה לנאשוויל, המזרחית בערי משולש המוזיקה, ראו מידע על עיר זו כאן
3.5 שעות נסיעה, לחצו כאן ללינק למסלול הנסיעה
לינה בעיר נאשוויל, ראו מידע על עיר זו וכן הצעות למקומות לינה כאן
ימים 10,11 – בילוי בנאשוויל, הפינאלה המתוקה של מסלול טיול זה, ראו מידע על עיר זו כאן
לינה בעיר נאשוויל, כנ"ל
הערה אישית… הטיול שלי ל'דרום העמוק' של ארה"ב – מעבר לכך שהיה טיול אל המוזיקה שבערים ואל אתרי הטבע שמחוץ להן, העשיר אותי מאוד בידע על חלקים בהיסטוריה של ארצות הברית, שאמנם חשבתי שהכרתי, אך תוך כדי הטיול הסתבר לי שההשכלה שלי לוקה בחסר. חבל הארץ שבו מתקיים טיול זה משופע בגאז ובבלוז, אך גם בעוני רב של חלק מתושביו השחורים, וכן בהרבה סיפרים על העבר העצוב של אבותיהם של השחורים שחיים בחבלי ארץ אלה היום, שבעבר הלא רחוק היו עבדים. בטיול הזה הבנתי שמי שסבא של סבא שלו נלכד באפריקה והובא לארה"ב בשלשלאות, מי שסבא שלו נולד כעבד במחנה עבודה, ומי שההורים שלו לא הרשו לרכוש השכלה או להצביע בבחירות (חוסר השיוויון על פי חוק הסתיים רק בשנות השבעים וחוסר השיוון הלכה למעשה לא הסתיים במקומות רבים עד היום) – מה הפלא שקשה לו יותר לצאת ממעגל העוני, וקשה לו יותר להתקדם במעגל העבודה וההשכלה (ולא, המשפחות של העבדים שצאצאי ה'אדונים' שלהם ממשיכים להיות איילי הון גם היום, לא קיבלו מעולם פיצוי). מקווה שתיקחו אתכם מחשבות אלה גם לטיול שלכם, ותפיקו מהן את המסקנות האישיות שמתאימות להשקפת עולמכם. טיול מהנה.
למידע נוסף על אתרים בדרום מזרח ארה"ב לחצו כאן.
