מקור המים של ביצות אברגליידס הוא אגם אוקיצ’ובי (Lake Okeechobee) העצום (פי 11 משטחה של הכנרת) שמצפון להן. בראשית המאה ה-20 השתרעו ביצות אברגליידס על פני כל שטחה של דרום פלורידה. מאז יובשו חלק מאדמות הביצה במטרה להופכן לאדמות חקלאיות ולקרקע נדל”ן, וחלק גדול מאספקת המים שזרמו בעבר לאברגליידס הוסט ומשמש כיום את תושבי המדינה. עקב כך הצטמצם שטח ביצות אברגליידס עד מאוד. שימור השמורה או לחלופין ניצול משאביה הוא נושא פוליטי טעון ושנוי במחלוקת במדינת פלורידה.
שביל למטיילים מעל ביצות האברגליידס
הכול החל בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אז חוותה דרום מדינת פלורידה ‘בום’ התיישבותי. הביקוש לנדל”ן היה גבוה ובתים רבים נבנו במקומות שלא היו בהם תשתיות ראויות. עצי מונגרובים נכרתו ובמקומם נשתלו דקלים ועצי נוי. עליית המפלס העונתית של אגם אוקיצ’ובי הציפה לעתים תכופות שכונות מגורים וגבתה לא מעט קרבנות בנפש. בשנת 1926 פקדה את האזור סופת הוריקן שגרמה לעליית גובה מי האגם ולטביעתם של מאות מהא זרחים שחיו מדרום לו, ובשנת 1928 גבה הוריקן נוסף מעל כ-2,500 קרבנות עקב עליית מפלס האגם והצפת האזורים שמדרום לו. כדי למנוע הצפות נבנתה סביב האגם חומת בטון גבוהה שלא רק הרסה את יפי חופיו אלא גם חסמה את אספקת המים לביצות אברגליידס, גרמה להתייבשות דרום המדינה ולשריפות ענק. עד מהרה הפכו ‘נהרות העשב’ המפורסמים של האזור ל’נהרות של אש’ שלא ניתן היה לרסן.
במקביל נמשכה כריתת העצים באברגליידס וכמו כן נשתלו עצים אחרים שאינם שייכים לאזור כדי שיהוו מחסום מרוחות. בעלי חיים רבים ניצודו, חלקם בשל בשרם וחלקם בשל עורם, פרוותם ונוצותיהם, ושרשרת המזון של ביצות אברגליידס עמדה על סף קריסה. ייבוש הביצות במטרה להפוך את האדמות שמצפון לאברגליידס (בינן לבין אגם אוקיצ’ובי) לראויות לגידולים חקלאיים, גרם גם לחדירת מי ים אל פנים היבשת ולהמלחת אקוויפר החוף של פלורידה, ששימש עד אז מקור המים העיקרי של תושביה. אפקט הבומרנג הזה לא רק גדע את מקור החיים של הביצות אלא איים לפגוע קשות גם בתושבי המדינה.
בעקבות פעילותם של אנשי טבע וסביבה שרתמו לדרך כמה פוליטיקאים, אישר בית הנבחרים האמריקני בשנת 1934 את הקמתה של שמורת טבע לאומית בחלק משטחן של ביצות אברגליידס. כדי שאכן תוקם במקום שמורה היה צריך לגייס הון רב לרכישת אדמותיה. ההון אכן גויס, ובשנת 1947 הוכרזה השמורה. אולם בכך לא תמו הקשיים, ולמעשה בשלב זה רק החל המאבק האמתי – המאבק על השבת המים לאזורי הביצות ולשינוי משטר הזרימה באלפי הק”מ של תעלות הבטון שנבנו בכל השטח העצום שבין אגם אוקיצ’ובי לאברגליידס.
בשנת 1989 חתם נשיא ארה”ב, ג’ורג’ בוש, על תקנה שמטרתה להסדיר את אספקת המים לשמורה. בזכות תקנה זו גם הוספו לשמורה 445 קמ”ר ונאסר על שיט ב’סירות אוויר’ בתחומה. תקנה זו לא מנעה את סכנת ההתייבשות, וכמה שנים מאוחר יותר נכללה שמורת אברגליידס ברשימת אתרי המורשת העולמיים הנמצאים בסכנה. בשנת 2000 אישר הקונגרס האמריקני תכנית פדרלית להצלת הביצות, תכנית שנויה במחלוקת שחלקים גדולים ממנה לא יושמו או לא הושלמו. בשנת 2007 הוצאו הביצות מרשימת אתרי המורשת המצויים בסכנה, אך בשנת 2010 הוחזרו לרשימה שחורה זו ועתידן עדיין לוט בערפל.
אוכלוסיית פלורידה גדלה בקצב מסחרר. לפי ההערכות כ-800 תושבים חדשים עוברים למדינה זו מדי יום ועשרות מיליונים נופשים בה מדי שנה. בעקבות זאת טבעת היישובים המקיפים את שמורת הטבע הלאומית אברגליידס הופכת לחונקת כל שנה יותר ויותר, ובמים המסופקים לשמורה מתגלים לעתים תכופות ריכוזים גדולים של מתכות (בעיקר עופרת) וחומרי דשן. מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת פחתה כמות הציפורים הנודדות שפקדו את המקום בכ-90% ורבים מבעלי החיים של אזורי הביצות, כגון הקרוקודיל, פרת הים, הפנתר וכמה מינים של צבי ים וצבי ביצות נמצאים בסכנת הכחדה. עליית מפלס מי הים מאיימת אף היא על ביצות המים המתוקים והן עומדות בפני סכנת המלחה. ואם לא די בכך אזי איום המינים הפולשים של צמחים ובעלי חיים עלול לפגוע קשות גם הוא בבית הגידול השברירי הזה.
אליגטור בביצות האברגליידס
ראו מיקום אגם אוקיצ’ובי מסומן אדום ומיקום הביצות של האברגליידס מסומן בצהוב:
למדריך מפורט על שמורת האברגליידס לחצו כאן
למידע על בעלי חיים בשמורת האברגליידס לחצו כאן
למפה של שמורת האברגליידס לחצו כאן
ראו כאן כתבות נוספות על יעדי דרום מזרח ארה"ב
למידע מפורט נוסף שמורת האברגליידס ולהצעות למסלולים וטיולים בשמורה פנו לספר פלורידה מסלולים:
