טיול בצפון מזרח ארה"ב ימים 1-5

רוד טריפ בצפון מזרח ארה"ב – הטקסט הבא הוא יומן טיול שהעלתי בדף הפייסבוק שלי בסיומו של כל יום טיול. הטיול נערך בתאריכים 8-25.10.2021

יום 1 לטיול

זהו. עפתי. שבועיים – זה הזמן שלקח לי להתארגן לסגירת העסק, שילוח אחרוני המטיילים וסיום היעוצים, משימות לפרילנסריות שעובדות עבורי ועוד… וכל זה רק עבור טיול של פחות משלושה שבועות. זאת ועוד – יומיים לפני הטיסה רותם הבן שלי חזר מטיול אחרי צבא של 7 חודשים (ואנחנו לא יכולנו לדחות את הטיול מעבר למה שדחינו כי בכל זאת יש שלכת – וזו הרי לא תחכה לנו) מה שהפך את היציאה לטיול לקצת קאוטית (וגם לכזו עם רגשות מעורבים) עוד יותר.

כמו רובינו גם אני לא הייתי שנתיים בחו"ל וההרגשה של להוסיף לכל הלחץ הרגיל של הטיסה גם את הקורונה זה בהחלט לא דבר של מה בכך. הפעם אגב טסנו אל על חייבת לציין שלא מבינה את התלונות על חברת התעופה הזו (לפחות בקווים לצפון אמריקה שבהם יצא לי לטוס לא מעט) – מטוסים דנדשים, דיילות ודיילים אדיבות/ים במיוחד, הקפדה על השקט ועל עטיית מסיכות ואפילו אוכל סביר בהחלט. לפעמים יש סיבות להתלונן בצדק אבל באמת ממש לא חושבת שאל על חברה פחות טובה מהחברות האמריקניות למשל (ההפך).

אז מה היה לנו היום? נחיתה בשעה 4 וקצת בבוקר בשדה התעופה ניוארק, הגירה, שכירת רכב ונסיעה ארוכה צפונה אל מדינת ורמונט. בדרך – איסוף ציוד בחנות המטיילים REI, ביקור קצר בקוסקו (למילוי מאגרי הביגוד של הילדים וגם קצת בגדים עבורי פלוס טיפונת מתנות ועוד כל מיני דברים… לא הכי מושלם לפצוח כך את יום הטיול הראשון אבל אנחנו על לו"ז צפוף וזה היום היחיד בו זה יתאפשר), וכמובן סופרמרקט והצטיידות בקצת אוכל לימי הטיול הבאים.

את הלילה הראשון מעבירים בבקתה בסיסית (בלי שירותים צמודים) אבל מקסימה במיוחד בחניון לילה בשמורת הר אסקונטי (Mount Ascutney) שבמדינת ורמונט. האמת שממש העדפנו מלון ללילה הזה אבל נפלו בדיוק על סופ"ש ארוך של חג לאומי (קולומבוס דיי) ובכל האזור אין אף מלון במחיר סביר לרפואה (גם חניוני הלילה היו מפוצצים ואת הבקתה הזו מצאתי ממש במזל). בהמשך הטיול נשלב בין קמפינג ומלונות – עשהאל, בן זוגי, אוהב במיוחד קמפינג, אני אהבתי מאוד בעבר אבל כיום לפעמים מרגישה שקצת עברתי את הגיל (ובעיקר מרגישה שצריכה חופש ומנוחה, ועל מזרון עם שק שינה קצת הרבה יותר קשה לי באמת לנוח). האמת היא שתכנון הטיול הזה אתגר אותי יותר מאשר יעוצים רבים אחרים שאני עושה שכן בשבועיים הללו מחירי המלונות בחלק מהאזורים מרקיעי שחקים (שנת קורונה, הכל השנה מבחינת עומס ועלויות שונה ולא אופייני) – הרבה מעבר לתקציב שלנו, ולכן קמפינג הוא הפיתרון הטוב ביותר שאיפשר לנו לצאת לטייל.

הטיול הזה הוא טיול שונה משאר הטיולים שלנו. מגיל אפס לקחנו איתנו את הילדים לכל מקום. הבכור טס בגיל ארבעה חודשים לחודשיים ביפן, האמצעי טס בגיל חודשיים לחודשיים בארה"ב והקטן כבר נולד בחו"ל ואת טיסת הבכורה שלו עשה בגיל שלושה חודשים להוואי. טיול עם הילדים היה עבורינו תמיד כיף גדול. דרך העיניים שלהם וההתלהבות שלהם (והיכולת המופלאה שלהם לגלות בעלי חיים) ההנאה מהטיול עבורינו תמיד הייתה רבה יותר מאשר אילו היינו יוצאים לחופשה רק שנינו (בן זוגי ואני). אבל הילדים כבר גדולים ואחרי 26 שנות נישואין אנחנו יוצאים לראשונה (!) מאז שהילדים נולדו לטיול זוגי.

הטיול הזה משלב בתוכו גם נסיעת עבודה (בקרוב יגיע הזמן לעדכן את הספרים ארה"ב מזרח וארה"ב צפון מזרח מסלולים), גם טיול לכבוד יומולדת 50 ויום נישואין 25 שלא יצאו אל הפועל בשל הקורונה, וגם טיול פיצוי לעוד איזה משהו פחות טוב שקרה לי אף הוא מאז שנסגרו עלינו השמיים. יש לציין שהטיול הזוגי האחרון שלנו היה לפני חצי יובל לטרק סובב האנפורנה בנפאל והוא נגמר לא מי יודע מה (מחלת גבהים…). אז תחזיקו לנו אצבעות 🙂 צ'או עד מחר

רוד טריפ בצפון מזרח ארה"ב - הר אסקונטי

הבקתה בה ישנו בלילה הראשון של הטיול

יום 2 לטיול

ג'ט לג. התעוררתי מוקדם (מה שבדרך כלל לא אופייני לי). אולי זה גם בגלל ההתרגשות מהטיול… עשהאל עוד ישן. יצאתי להליכה קצרצרה ליד הבקתה המבודדת שלנו (לא רחוק כי אמרו לנו שיש כאן מלאן דובים). צפצוף הציפורים המשכימות עם שחר, ריח היער הרענן, האוויר הקר. כמה התגעגעתי לקולות, לריחות ולהרגשה הזו. זה לא שאי אפשר ליהנות מכאלה דברים גם בארץ – אבל למי יש זמן 🙂

אחרי ארוחת בוקר טעימה (בייגל עם לקס לי ובוריטו עם חביתה פלוס קרואסון לעשהאל) בבית קפה בסגנון אירופאי בעיירה וודסטוק, נסענו צפונה בכביש 100 היפהפה של מדינת ורמונט, ליד הנהר ובין חוות חקלאיות. בדרך מפלים יפים, בתים ציוריים, ודרכים עקלקלות שמעפילות אל מרומי ההרים הירוקים (שהם אמנם הרים נמוכים יחסית אבל בכל זאת נשקף מהם נןף יפה למרחקים). השלכת נהדרת. בחלק מהמקומות בשיאה, בחלק (בעיקר במפנים שזוכים לפחות שמש והינם קרירים יותר או במקומות הגבוהים יותר) מעט אחרי השיא, ויש עדיין גם קצת מקומות עם עצים ירוקים.

בשעות הצהריים המאוחרות יצאנו למסלול הליכה (Sunset Ledge, עולים ועולים לתצפית נחמדה, מסלול נחמד אבל לא יותר מזה) לאורך כביש צדי ששמו לינקולן גאפ (Lincoln Gap Road), ומשם חתכנו מערבה אל אגם שמפליין והרי האדירונדק (Adirondacks, קראו עוד על ההרים כאן) של מדינת ניו יורק. מכאן והלאה נסענו לפחות שעה וחצי בכמה כבישים קטנים שמעולם לא נסעתי בהם (ובניגוד לאזורי הטיול של שעות הבוקר שהיו מאוד עמוסים, כאן היינו ממש לבד), וואו – זו הייתה אחת הנסיעות הכי יפות שלנו מזה זמן רב – הרגשה של נסיעה בפראיות שאין לה סוף, עוד ועוד ועוד יערות, עוד פסגות, ובעיקר שלכת מטמטמת, הרבה יותר אדומה והרבה יותר מרשימה מזו של שעות הבוקר.

סיימנו את היום בקמפינג מרווח על שפת אגם פיש קריק (Fish Creek Pond) שעדיין לא יודעת איך הוא נראה – הגענו בחושך, הקמנו את האוהל החדש, חיממנו מרק ונכנסו לישון. כותבת לכם עכשיו מתוך שק השינה, גמורה מעייפות. לילה טוב 🙂

בית הקפה הנחמד בו אכלנו ארוחת בוקר בוודסטוק

חווה ציורית בהרים הירוקים של ורמונט

יער מעורב של עצים שהם בשיא השלכת, עצים שעליהם טרם התחילו להצהיב ועצים ירוקי עד שלא משירים את עליהם

קופצים למים בבריכות הסמוכות למפלי וורן, לאורך כביש 100 בהרים הירוקים של ורמונט

שלכת לאורך כביש לינקולן גאפ

הנוף מערבה – ממרומי סנסט לדג' לשם עלינו ברגל. – על הרי האדירונדק של מדינת ניו יורק ואגם שמפליין לשם מועודת פנינו

יום 3 לטיול

יום עמוס ומקסים וארוך עבר עלינו. השעה 20:30 ובחוץ חושך מצרים ועדיין לא הגענו לקמפינג (שהצ'ק אין שלו נסגר בשעה 21:00) אז אכתוב בקצרה…

אחרי התעוררות מול אגם ציורי מוקף צבעי שלכת, ולקול קריאות ה-Loon (עוף מים שאיני זוכרת כרגע את שמו בעברית), שלא כהרגלינו אכלנו ארוחת בוקר מושקעת בחניון הלילה.

בהמשך נסענו לעיירה לייק פלסיד (Lake Placid) וטיילנו מעט ברחובה הראשי. שעה-שעתיים אח"כ הוקדשו לכל מיני דברים שהייתי צריכה לבדוק באזור למטרת עדכון ספר צפון מזרח ארהב. כל הנסיעות באזור לוו בצבעי השלכת היפים ביותר שראינו עד עתה בטיול. האמת שנורא קשה לתפוס את היופי בתמונות. יש כל כך הרבה עצים…. איך בוחרים איזה עץ לצלם?

בשעות הצהריים הגענו לדרך הנופית המובילה להר וויטפייס (Mount Whiteface). יום א, סופש ארוך של חג לאומי והשמש הפציעה מבעד לעננים. ובקיצור תור ארוך ארוך של מכוניות… באופן רגיל היינו עושים אחורה פנה אבל עשהאל נרדם (אחרי שנהג לבד את כל הימים האחרונים), אני נהגתי, ובאופן ממש לא אופייני לא ממש הפריע לי האתנחתא של 40 דקות פקק תנועה. וטוב שכך…. שכן המראות מלמעלה של כל ההרים מכוסים מעטה אדום היו לא פחות ממרהיבים.

סיימנו את היום לחופי אגם שמפליין (בנקודה יפהפה ששמה אוסבל פוינט – פרטים נוספים בספר שלי) שלעתים ניתן לטעות ולחשוב שהינם חופי אוקיינוס. ממש לקראת חשכה עלינו על המעבורת החוצה את האגם, חזרה מזרחה למדינת ורמונט (ממדינת ניו יורק). באופק ניתן היה לראות את השמש שוקעת אל תוך רכס הרי האדירונדק שממערב.

בדרך עכשיו לחניון הלילה שבשמורת סמגלרס נוצ' הסמוכה לעיירה סטו. לילה טוב 🙂

ככה התעוררנו בבוקר. חלום

העצים שעליהם מגיעים לגוונים האדומים ביותר הם עצי המייפל. העלה של עצים מופיע אגב על דגל קנדה

גם פה יש פקקים מסתבר. ממתינים בתור הארוך כדי להיכנס לכביש המוביל להר וויטפייס

היה שווה את ההמתנה. העליה המוביל לפסגה (אפשר גם לעלות במעלית) היא וואו והיערות מסביב אדומים אדומים

זהו. הגענו לפסגה

אחרי הביקור הקצר בהרי האדירונדק המשכנו מזרחה אל עבר אגם שמפליין שהוא כל כך גדול עד שהוא משווה הרגשה של ים

לקראת ערב חוצים את האגם במעבורת חזרה למדינת ורמונט

יום 4 לטיול

אתמול בערב היה קצת קשוח… הגענו לחניון הלילה בשמורת סמגלרס נוצ' (Smugglers Notch) הסמוך לעיירה סטו (Stowe, קראו עוד על העיירה כאן) ממש מאוחר. ואז הסתבר שבטעות הזמנתי סייט בחניון שהוא Walk In – כלומר צריך ללכת אליו ברגל (בערך 50 מטר). האמת היא שכאשר הזמנתי לא היו עוד סייטים פנויים בחניון, וגם המלונות מפוצצים (ואם יש חדר הוא עולה 350 דולר ומעלה). בקיצור היינו צריכים לסחוב את כל הציוד במעלה היער, וגם הסייט היה קצת מבודד מדי (פלוס יש איזה דוב שמדי פעם מתסובב בחניון). לי היה רגע קל של שבירה (אצל עשהאל המצבים הללו מוציאים תמיד את ההפך).

היום בבוקר התעוררנו ביער קסום, השלכת כאן ממש בשיאה. הפעילות הראשונה הבוקר – טיול אופניים. טיול ממש משפחתי וחלקו נושק לאחורה של מלונות העיירה – כך שהוא בחלקו לא הכי ציורי בעולם (אבל הוא כן ליד הנהר). אם היינו עם ילדים זו הייתה פעילות ממש נחמדה, אבל בלי – היא הייתה די סתמית עבורינו. בכל מקרה כדי להכניס קצת אתגר החלטנו להתרחץ בנהר הקפוא. היה מרענן ביותר. די בטוחה שאנחנו היחידים בכל העיירה שהיו מספיק אמיצים כדי להיכנס היום למים.

המשך היום הוקדש למסלול למפל נחמד, לעלייה ברכב להר מיינספילד (Mount Mainsfield, התור בכניסה לדרך הנופית ולאורכה היה בלתי נסבל) ומסלול בפסגה, לנסיעה בשמורת סמגלרס נוצ' המרהיבה, ולנסיעה בעוד דרכים צדיות בין חוות ציוריות ואכמים, טיול לעוד מפל (ועוד כמה דברים קטנים שהייתי צריכה לבדוק). לכל אורך היום נסענו בין צבעי שלכת מרהיבים, הכי יפים שראינו עד כה בטיול. כל כך יפים שבאמת קשה לתאר במילים.

בדיוק עכשיו מחפשים מסעדה לארוחת ערב – הכל מלא עם רשימות המתנה (חבל שלא הזכרתי לעצמי שחובה להזמין מקום מראש). מקסימום נכין לנו תירס, אספרגוס ומרק עגבניות מקופסת שימורים בחניון.

מחר עוזבים את ורמונט וחותכים מזרחה לצפון מדינת מיין. וסוף סוף, אחרי כמה לילות קמפינג – ישנים במלון 🙂

האוהל הקטן שלנו ביער. הרחק מהרכב אך במיקום מקסים עם פרטיות של 100%

טיול אופניים ושלכת

הנוף מערבה מפסגת הר מיינספילד. באופק ניתן לראות את אגם שמפליין

ללא ספק היום עם השלכת הכי מרשימה בטיול, כיאה להרים הירוקים שידועים בשלכת המרהיבה שלהם

אגם אלמור היפה

יום 5 לטיול

כותבת לכם עכשיו ממלון (איזה כיף) בעיירה גרינוויל ששוכנת על אגם (שטרם ראיתי אותו – הגענו בחושך) בצפון מדינת מיין.

היום היה לנו יום קסום. יום של ראוד טריפ אמיתי שחצה את צפון המדינות ורמונט וניו המפשייר, בדרך אל צפון מדינת מיין. לאורך הדרך עצרנו לצד אגמים שכל היערות המקיפים אותם צבועים בגווני אדום, כתום וצהוב (באחד מהם אפילו נכנסו והתרחצנו), וכן בעוד כמה מסלולים קצרים המובילים אל מפלונים ובריכות שחייה טבעיות בשמורת דיקסוויל נוצ" (Dixville Notch) ובאתרים נוספים לאורך הדרך.

ככל שעלינו בגובה הגענו לאזורים שכבר עברו את שיא השלכת (בהם חלק מהעצים כבר עמדו ערומים מעלים או השירו אותם במה שנראה כגשם צבעוני מתעופף) וככל שירדו חזרנו שוב לאזורים שבהם השלכת בדיוק בשיא שלה.

בשעות אחר הצהריים, כאשר השמש האירה את העלים בזווית נמוכה מעל האופק הצבע האדום היה כל כך אדום עד כדי שהוא נראה ממש בוער. עדיין לא בטוחה שהבנתי מדוע קוראים לכל התופעה הזו קיץ אינדיאני (שמעתי לא מעט גרסאות בנוגע לסיבה) אבל נראה שהשם הולם את התופעה (למרות שאין כנראה קשר ישיר בין מקור הכינוי למראות השלכת).

עם ההתקדמות לכיוון צפון מזרח ביום הזה, ובעיקר עם המעבר למדינת מיין, הרגשנו שאנחנו נכנסים לחבלי ארץ יותר ויותר פראיים. לפתע הרגשנו קצת Wilderness שעד עכשיו היה חסר לנו בטיול הזה – הרגשה שקשה לתאר אותה במילים אבל כשמרגישים אותה מבינים בדיוק למה הכוונה.

לאורך חלקים ארוכים ממסלול הנסיעה שלנו ניצבו שלטי אזהרה שאינם משאירים מקום לספק שזוהי ארצם של איילי הקורא (מוס). אנחנו ראינו היום רק בונה, ינשוף גדול וכמה סנאים, אבל אין ספק שאם הילדים שלנו בעלי עייני הנץ היו כאן איתנו, שלל התצפיות שלנו בבעלי חייים היה רב הרבה יותר.

מחר ממשיכים עוד יותר צפונה ואולי גם יוצאים לשיט בקיאק או קאנו בארץ האגמים האינסופיים שבה אנחנו ישנים הלילה.

ארוחת בוקר בחניון הלילה

לא יודעת למה כל האסמים בצפון מזרח ארה"ב אבל זה נראה מקסים

לא יאומן איך אנשים חיים פה. איזה יופי

שלווה שקשה לתאר במילים וכל כך הרבה אגמים, כבר הפסקתי לעקוב איך קוראים להם

עצי לבנה (Birch), בניגוד לעצי המייפל השלכת של עצים אלה צהובה

המרחבים והאגמים של צפון מדינת מיין

שלכת בשעת בין ערביים באגם ציורי

השתקפות באגם

ימי הטיול המתוארים כאן דומים בתוואי לחלק הראשון של המסלול הזה וכן המסלול הזה

מוזמנים לעקוב אחרי הטיולים שלי גם באינסטגרם

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי
0

מכירים את מחולל המסלולים שלנו?

הדרך החדשה לתכנן טיול לחו"ל

מוזמנים להתנסות