שיט ביאכטה לאורך חופיה המפורצים של טורקיה מאפשר מבט אחר על יופייה של מדינה זו – מהצד השני ממנו נהנים אלה הנוסעים למלונות המפנקים שלאורך קו החוף – מהצד של הים. בטורקיה יש חופים מפורצים נהדרים, בהם יערות של אורנים, ארזים ואלונים משתפלים בתלילות עד קו מי הים התיכון. בין חופים אלה מפרצים נסתרים, בנוף שאין שני לו.
הדרך הטובה ביותר לחוות אזור זה היא לבלות שבוע על המים, בין הלגונות השקטות, ומעברי המים הצרים. היצע מסלולי השיט וכן הנגישות מבחינת טיסות של מדינה זו לישראלים, הופכות אותה ליעד מושלם לשיט יאכטות, למתחילים ולמתקדמים כאחד. לאורך החופים הדרומיים של טורקיה מגוון מרינות בהן ניתן לשכור יאכטה להשטה עצמית (אם יש לכם ניסיון בהשטה ותעודת משיט) או לשכור יאכטה (סירת מפרש או סירה גדולה יותר שנקראת 'גולט') הכוללת משיט ו/או צוות שיבשל עבורכם וידאג לכל מחסורכם. המחירים נעים בין 5000 דולר לשבוע ליאכטה של עשרה אנשים (השטה עצמית, לא כולל אוכל) ל-1000 דולר לאדם לשיט של שבוע הכולל הכול (משיט, טבח וכדומה).
לאורך המסלול ניתן להשליך עוגן וללון בלב מפרצים קסומים בעלי מי טורקיז צלולים, או לצד מזחים של מרינות עתירות פעילות של כלי שיט מכל הסוגים והגדלים, מהן ניתן לצאת לסיורים קצרים גם בשווקים הצבעוניים ובאתרים של העיירות הממוקמות לאורך חופי היבשת. ומה עושים כל היום על יאכטה, לא גדולה במיוחד? מלבישים את הזאטוטים חגורות הצלה וזורקים אותם למים, קופצים לים, משנרקלים, וקופצים שוב למים (הפעם מהחרטום), וכאשר נמאס מעלים מפרש ושטים קצת ממקום למקום, בכדי לגוון. בין לבין משתלבות גם מטלות מהנות פחות כמו למשל בישולים, אם כי בכל מפרץ נידח יש בדרך כלל מסעדות פסטורליות (המחיר, יש לציין, ממש לא זול) וכן סירות קטנות שעוקבות אחרי היאכטות לכל מקום ומציעות למכירה גלידות, עוגות, ירקות ופירות, לחם טרי ואפילו פנקייקים חמים, היישר לארוחת הבוקר.
אנחנו (שתי משפחות ושישה ילדים) שכרנו יאכטת מפרש של כ-13 מטר בהשטה עצמית. יצאנו לשיט מהעיירה ג'וצק (Gocek) השוכנת לא רחוק מהעיר דלמן (Dalaman) הממוקמות ממערב לאנטליה וממזרח למרמריס. הסיבה לבחירת יעד זה, הכולל לבירינט של איים, מעברי מים צרים, לשונות יבשה ומפרצים נסתרים, הייתה שהוא מוגן מאד מרוחות דרומיות ומערביות, וכן אינו דורש שעות רבות של הפלגה מיעד ליעד. את הלילה הראשון העברנו במפרץ טומב (Tomb Bay) בעל מי הטורקיז, לא רחוק מחוף חולי יפה לצד יאכטות פאר, שכמותן רואים הרבה לאורך חופי טורקיה, אשר כדברי אחד הילדים "אפילו לדינגי שלהן יש דינגי" (הדינגי היא סירה ממונעת קטנה בה משתמשים לשוט מהיאכטה אל החוף). למחרת תרגלו הילדים (יחד עם עשהאל הסקיפר) את העלאת המפרשים וקיבלו שעור מזורז בימאות. עם חשכה התמקמנו ב-Deep Bay, מפרץ מבודד (הפעם בלי סירות פאר מסביב) שמימיו כה צלולים עד שניתן לראות קרקעיתו בעומק של 20 מ'. את היום הבא בילינו בשוק הצבעוני של העיר פטייה (Fethiye), בחום אימתני ולחות של 100%, שהופגו רק על ידי המקלחת הנהדרת במרינה בה עגנו.
מפטייה ציפו לנו מספר שעות הפלגה, כאשר שי ורותם (בני 12) מונו כאחראים על הניווט ואילו עומר ומתן (בני 8) קיבלו את האחריות על ההגה. יעדינו היה אזור ששמו Karacaoren, שם עצרנו ללילה במפרץ בעל יופי יוצא דופן המוגן מהים הפתוח על ידי לשון צרה מאד של יבשה סלעית. הפעם לא היינו צריכים לזרוק עוגן שכן במקום 'עוגנים מוכנים' המסומנים בבקבוקי פלסטיק צפים אותם יש למשות מהים באמצעות הגנץ' – מוט ובקצהו אנקול. במפרץ זה, שהוא רדוד יחסית, היה לראשונה טעם להוציא את המסכה והשנורקל ולצפות במעט הדגים, הצדפות, מלפפוני הים והספוגים המאכלסים את הסלעים שעל הקרקעית. כאן המקום לציין שבעוד שמעל פני המים יערות מוריקים הנושקים לחוף, מתחת לפני המים הנוף מדברי לחלוטין (אפילו כמות הדגים מועטה יחסית), למרות שלכאורה יש כאן תנאים טובים לקיום אוכלוסייה של בעלי חיים – מים צלולים מאד ומצע סלעי המשתפל בתלילות לעומק.
לאחר לילה עטור כוכבים, שטנו ליעד הבא שם העברנו את היום במפרץ קטנטן יפהפה שמימיו צבע טורקיז עז ויערות עבותים משתפלים על מדרונותיו ממש עד קו המים. למחרת היה צפוי לנו שיט אורך יחסית בים פתוח חשוף לגלים ולרוחות חזקות חזרה לאזור ג'וצ'ק. את הלילה האחרון העברנו ב-Cold Bay, מפרץ שמימיו עמוקים במיוחד (מעל 20 מ' במרחק של כ-15 מ' מהחוף, וקרוב ל-100 מ' באמצע המפרץ), עובדה שהקשתה במעט על העגינה שכן שרשרת העוגן שלנו הייתה קצרה יחסית. לקראת ערב עלינו על הדינגי ושטנו למוצא הנהר הזורם למפרץ שם זכו הילדים להתרחץ בין הקנה והסוף במים שהם ערבוב של מתוקים ומלוחים. בלילה דממו הגלים והים הפך למשטח שטוח ודומם, ולרגע הרגשנו שאנו בכלל על ספינת נהר בנהר האמזונס או המקונג. כאן התפנינו לרגע לערוך שאלון בדבר המפרץ היפה ביותר בו בילינו ביומים האחרונים, כאשר בראש הרשימה עמדו Karacaoren ו-Deep Bay. לאחר שבעה ימים על הים חזרנו בשעת בוקר מוקדמת לג'וצ'ק. קצת קשה להאמין אבל במהלך שבוע שלם לא דרכנו כמעט כלל על היבשה, ועכשיו ההרגשה שהיא ממשיכה להיטלטל ליוותה אותנו במשך מספר ימים נוספים.
ציוד חובה: קרם נגד שיזוף (והרבה…), אל-תוש, משקפת ושנורקל, וכמובן כובעים, בגדי ים, ספרי קריאה וכדומה. הסירות מציידות במצעים, מגבות וכלי אוכל ובישול, מזון להפלגה ניתן לרכוש במקום בו שוכרים את הסירה. עונה מומלצת: הכי חם ונעים במים בחודשי הקיץ אולם החום הרב בדרום טורקיה מחוץ למים בחודשים אלה (כמו בישראל רק לח יותר) עלול להכביד מאד ועל כן כדאי לשקול יציאה בחודשים מאי או ספטמבר.
יאכטה בטורקיה – המרינה של גוצ'ק בה התחלנו ואליה חזרנו