איש היה ושמו ג'ון מיור

ג'ון מיור נולד בסקוטלנד בשנת 1838, ובהיותו בן 11 היגרה משפחתו לארה"ב. הוא אמנם לא זכה ללימודים פורמליים, אולם היה צמא דעת ונהג לקרוא במשך שעות רבות. בצעירותו יצא מיור לטיולים רגליים ברחבי צפון אמריקה, ועד מהרה מצא עצמו בעיר סן פרנסיסקו שלחופי האוקיינוס השקט. לא עבר זמן רב ומיור החל לברר מהי הדרך המומלצת לצאת מהעיר. "אבל לאן אתה רוצה ללכת?" נשאל. "לכל מקום שהוא פראי", ענה, ושם פעמיו אל יוסמיטי שבהרי הסיירה נוואדה. במשך הקיץ הראשון שלו בהרים עבד מיור כרועה צאן ונשבה בקסמו של המקום. מאוחר יותר היה אחראי על המנסרה שפעלה בתחתית מפל יוסמיטי, ובסופו של דבר הפך מדריך למטיילים שהגיעו לעמק הקסום שבלב ההרים.

במסעותיו הרבים בהרי הסיירה נוואדה נתוודע ג'ון מיור לסכנות שבפניהן ניצבים שטחים פראיים אלו, והוא הפך לחלוץ במסע הציבורי להגנתם. "הפשע שנעשה לעצים נעשה מתוך חשכה של בורות וחוסר אמונה, שכן כאשר האור מגיע אל לבם של האנשים הוא תמיד במקום הנכון", כתב מיור על הרס יערות הסיירה. "כל טיפש יכול להרוס עצים, שכן הם אינם יכולים לברוח, וגם אילו יכלו היו הורסים אותם ורודפים אחריהם כל עוד ניתן היה להרוויח הנאה או דולרים מגזעיהם… לחלק מהעצים ביערות המערביים הללו לקח יותר מ-3,000 שנה להיווצר. עצים אלה עדיין עומדים במלוא חוזקים ויופיים, מתנדנדים עם הרוח ביערות העצומים של הסיירה. במשך כל הדורות דאג אלוהים לעצים האלה ושמר עליהם מפני בצורת, מחלות ומפולות שלג. אולם הוא לא יכול היה לשמור עליהם מפני אנשים שוטים, את זה יכול רק הדוד סאם לעשות". והוא הוסיף: "הקרב שאנחנו מנהלים למען היערות הנו קרב נצחי בין טוב לרע, קרב שאין לנו מה לצפות לסופו… לכן עלינו להמשיך לעמוד על המשמר למען עצים אלו, ועלינו תמיד להיות שמחים על כך שיש לנו משהו כל כך אצילי להילחם למענו".

בשנות ה-70 של המאה ה-19 ירד ג'ון מיור מההרים להטיף על היופי והרפואה שמצא בטבע. הצורך לעשות מעשה גרם למיור לפרסם סדרת מאמרים על אזור יוסמיטי ועל הצורך להפוך אותו לשמורה. בשנת 1890 נשאו מאמציו פרי כאשר הקונגרס האמריקני הכריז על הקמת שמורת הטבע יוסמיטי. כמה שנים מאוחר יותר פרסם מיור את הספר "הפארקים הלאומיים שלנו" (Our National Parks) שבעקבותיו התוודע הנשיא תיאודור רוזוולט לכתביו של מיור והחליט לבקר ביוסמיטי, שם שכנעו מיור 'להיפטר' משומריו ומיועציו ולצאת עמו למסע של שלושה ימים בהרים כדי להכיר מקרוב את יופיים. יחדיו, מתחת לעצי הסקויה, הניחו השניים את הבסיס ליוזמות שמירת הטבע של הנשיא, שעיקרן הקצאת משאבים ושטחי ציבור במטרה לשמר מקומות כמו יוסמיטי למען הדורות הבאים.

בשנת 1892 הקים מיור יחד עם כמה ממקורביו את מועדון הסיירה (Sierra Club) שחרת על דגלו את שימור הרי הסיירה נוואדה, והפך לנשיא הארגון (תואר שבו החזיק עד יום מותו). בשנים שלאחר מכן התפתח הארגון בעצלתיים. אולם כאשר התחילה עיריית סן פרנסיסקו להעלות רעיונות לסכור את מוצא עמק הטצ' הטצ'י (Hetch Hetchy – האח התאום של העמק של יוסמיטי), הגיע המאבק שניהל הארגון לכותרות העמודים הראשונים של העיתונים, ורבבות הצטרפו למלחמה שניהלו מיור וחבריו. "הורסי מקדשים, מתמסרים להרס, שככל הנראה יש להם בוז לטבע, ובמקום להרים עיניהם לאלוהים של ההרים מרימים אותם אל הדולר הכל יכול" כתב מיור על אלה שרצו להציף את העמק, שאת סכירתו השווה להרס קתדרלות וכנסיות.

אולם למרות הלחץ הציבורי גברה ידם של היזמים, ובשנת 1913 התחילה עיריית סן פרנסיסקו לבנות סכר בעמק הטצ' הטצי', שעצר את זרימת נהר הטואלמי (Tuolumne). כעשר שנים מאוחר יותר הושלם הסכר, ותושבי סן פרנסיסקו זכו להשתמש בחשמל שהופק ממנו ובמי השתייה שנאגרו בעמק. "הלוואי שידעתי לאן אני הולך. אני מניח שנחרץ גורלי להינשא עם הרוח אל הפראיות. הלוואי שהייתי מסוגל להיות מתון יותר בשאיפותיי, אבל אינני מסוגל לכך, ולכן אין לי מנוחה" סיפר מיור על עצמו. בשנת 1914 , שנה לאחר שידע כי העמק היקר ללבו יוצף, נפטר ג'ון מיור בבית חולים בלוס אנג'לס מדלקת ריאות קשה.

בשנים שלאחר מותו הפכה דמותו של מיור לאגדית, והוא היה לסמל שמירת הטבע של אמריקה. מאז קיבלו מאות מקומות ברחבי ארה"ב את שמו, והוא אף הוכתר על ידי 'החברה ההיסטורית של קליפורניה' ל'איש הדגול ביותר בקליפורניה' (Greatest Californian). זאת ועוד, בשנת 1989 הכריזה מדינת קליפורניה על 21 באפריל, יום הולדתו של ג'ון מיור, כיום לזכרו. ממדריך טיולים ליחידים, הפך מיור למדריכה של האומה האמריקנית כולה, ולא רק ליוסמיטי או למקום ספציפי זה או אחר, אלא ללב הנפש האנושית ולתגובתה הרגשית לטבע הפראי.

"…כל אחד זקוק ליופי בדיוק כפי שהוא זקוק ללחם ולמקומות לשחק בהם ולהתפלל בהם. כל אחד זקוק למקום שבו הטבע מרפא ונותן כוח לגוף ולנפש…" כתב מיור, שפרסם במשך תקופת חייו כ-300 מאמרים ועשרה ספרים, שבהם תיעד את מסעותיו בהרי הסיירה נוואדה, באלסקה ובמקומות נוספים בעולם. האש שבערה בתוכו וסגידתו לטבע הפכו את כתביו לבעלי משמעות רוחנית, ועוררו השראה בקרב נשיאים, חברי קונגרס ואנשים פשוטים, לפעול כדי להגן על מקומות אלה, ותרמו להכרזתן של שמורות טבע רבות ברחבי ארה"ב (ביניהן השמורות סקויה, הר רנייר והגרנד קניון). "ג'ון מיור שימש מודל חיקוי לדורות של תושבי קליפורניה, ולשומרי טבע רבים ברחבי העולם. הוא לימד אותנו ליהנות, אולם באותה מידה לשמר את הפארקים, החופים וההרים", אמר עליו בשנת 2004 מושל קליפורניה דאז ארנולד שוורצנגר, בטקס שבו הודיע שדיוקנו של מיור מול המצוקים של שמורת יוסמיטי נבחר להופיע על מטבע של 25 סנט.

"אלפי אזרחים עייפים וטרודים מתחילים להבין כיום שללכת להרים זה כמו ללכת הביתה, שהטבע הנו כורח, וששמורות הטבע נחוצות לא רק כמקור לעץ או למים שישקו את השדות החקלאיים, אלא כמעיינות של חיים" כתב מיור "…שמרו את הטבע קרוב ללבכם… ומפעם לפעם טפסו על הר או בלו שבוע ביער. רחצו ונקו את נפשכם…". מילים אלו, שכאשר נכתבו הקדימו את זמנן, הפכו היום לאורים ותומים של כל אוהבי הטיולים והמרחבים בעולם כולו, ולמעיין של חיים לתנועת שמירת הטבע, תנועה ציבורית שייתכן שהקמתה הייתה מתעכבת עוד שנים רבות לולא אותו סקוטי מזוקן ששמו ג'ון מיור.

הרי הסיירה נוואדה. תצפית מגליישר פוינט בשמורת יוסמיטי. כך כתב על הרים אלה ג'ון מיור: "אז הבנתי שהסיירה לא צריכים להיקרא נוואדה, ולא הרכס המושלג, אלא רכס האור… זהו ללא כל ספק רכס ההרים היפה והנפלא ביותר שראיתי בימי חיי".

עץ סקויה. "כל טיפש יכול להרוס עצים, שכן הם אינם יכולים לברוח, וגם אילו יכלו היו הורסים אותם ורודפים אחריהם כל עוד ניתן היה להרוויח הנאה או דולרים מגזעיהם…"