לשחרר את ווילי

סיפור שחרורו לטבע של קייקו (Keiko), הלווייתן הקטלן המפורסם ביותר בעולם, המוכר יותר בשמו ההוליוודי ווילי (Willy, מהסרט לשחרר את ווילי), התחיל בחופי אורגון, באקווריום אלמוני (Oregon Coast Aquarium) בעיירה ניופורט. כאן זכה קייקו, שמשמעות שמו ביפנית 'בעל מזל', להתחיל במסע אל החופש אשר בסופו הושב אל מי הים שנים רבות לאחר שנלקח מהם באכזריות.

הכול התחיל כאשר בסוף שנות ה-70 העביר הסופר קית' ווקר (Keith Walker) למפיק ריצ'רד דונר (Richard Donner) תסריט שכתב על ילד יתום שהתחבר עם לווייתן קטלן בפארק שעשועים ימי. אשתו של דונר ושותפה, גם הם מפיקים, עיבדו את התסריט, והשיגו מימון לפרויקט מחברת הסרטים האחים וורנר. אולם, עדיין היה עליהם למצוא לווייתן מתאים שיככב בסרט. מכיוון ש-21 מתוך 23 הלווייתנים הקטלנים שהוחזקו אז בשבי במתקנים ברחבי ארה"ב היו בבעלותה של חברת 'עולם הים' (Sea World), הועבר התסריט לבכירי החברה, אך אלה הודיעו למפיקים שאין בבעלותם לווייתן פנוי לביצוע התפקיד (אולי מפני שלא אהבו את העלילה שכללה ביקורת על החזקת לווייתנים בשבי). עקב כך נאלצו המפיקים להרחיק עד מקסיקו. שם, בבריכה קטנה ורדודה מצאו את קייקו, לווייתן חברותי שאהב את זרקורי המצלמות והתחבר עם כל מי שבא עמו במגע.

בשנת 1993 עלה הסרט לאקרנים והפך להצלחה כבירה. בסיומו פורסם מספר הטלפון של ארגון שמירת הטבע Earth Island Institute, לרווחת הצופים שרצו לעזור בהצלת לווייתנים. מספר שיחות הטלפון שהגיעו לארגון הפתיע את כל מי שעמל על הפקת הסרט, אבל יותר מכול הפתיעה השאלה ששאלו אלפים מבין המטלפנים – "ומה עם שחרורו של קייקו?". "לא תיארנו לעצמנו שקייקו יעורב בנושא כפרט" אמר אחר כך דיוויד פיליפס, אחד מבכירי הארגון, "אבל כולם התאהבו בקייקו. הצוות של הסרט וכל מי שהתקרב אליו נדבק בווירוס קייקו". למרבה הצער קייקו עצמו נדבק בווירוס מסוג אחר, וירוס שגרם לו לבעיות עור קשות. בעלי פארק המים שבו שהה הבחינו בכך והבינו שיש להעבירו למקום אחר בדחיפות. בעוד שבעבר אף אחד לא רצה בו, עכשיו, משהפך לכוכב, כולם התעניינו בגורלו. בסופו של דבר בחרו המקסיקנים למכור אותו לארגון 'לשחרר את ווילי', שהוקם בעזרתם האדיבה של מפיקי הסרט וחברת ההסרטה. הארגון קנה את קייקו במיליוני דולרים, מכספי תרומות, והעבירו לאקווריום של ניופורט בשנת 1996 במטרה לשקמו ולשחררו מאוחר יותר לחופשי.

'קייקו-מאניה' – כך הגדירו העיתונים המקומיים את ההתלהבות שליוותה את הגעתו של הכוכב המפורסם לבריכת המים החדשה שנבנתה במיוחד עבורו באקווריום שעד אז היה אנונימי בעיירה ניופורט, אורגון. אלפי ילדים עמדו לאורך הרחובות ונפנפו בדגלים עם העברתו לביתו החדש, והעיר הפכה מוקד עלייה לרגל. מצבו הרפואי של קייקו השתפר פלאים באורגון. הוא התחזק, טעם לראשונה מאז נלכד טעמם של דגים חיים והוסיף למשקלו כ-1,000 ק"ג. בשלב זה של חייו, נראה היה שהמקום הטוב ביותר עבורו היה האקווריום. הוא היה כבר בן 21, מורגל למגע אנושי, ועד אז לא היה ניסיון לשחרר לחופשי לווייתן ששהה כל כך הרבה שנים בשבי.

אולם התכנית המקורית הייתה לשחרר את קייקו, אף על פי ששום לווייתן לא שוחרר לטבע לפניו, ואף על פי שקשה היה להגדיר את קייקו העדין והחברותי כמועמד מתאים להסתגלות לים. אפילו מאמניו היו קטני אמונה בדבר סיכויי ההצלחה של פרויקט השחרור, ובדבר יכולתו של קייקו לטרוף כלב ים או להכות בזנבו העצום בלהקת דגי סלמון או במליחים (הרינג), כפי שנוהגים לעשות בני מינו החיים בטבע.

לאחר דין ודברים בין בעלי האקווריום באורגון שטענו שקייקו לא מוכן לשחרור, לבין ראשי הארגון 'לשחרר את וילי', החליטה ועדה עצמאית שמונתה להחליט בנושא, שהלווייתן מוכן לשחרור ולחיים עצמאיים בים. בעלות של שלושה מיליוני דולרים הועבר קייקו בשנת 1998 למפרץ קטן תחום ברשת באיי וסטמן (Westman Islands) שבאיסלנד. בשנת 2000 הוא זכה לראשונה לצאת 'לסיורים מודרכים' בים הפתוח. שנה לאחר מכן הוא כבר נשאר בים לבדו, יחד עם לווייתנים קטלנים נוספים שאליהם התחבר. אולם למרות ההתקדמות לא הייתה עדיין שום הוכחה שקייקו אכן יעזוב את המפרץ התחום לעולמים.

בחורף, כאשר הלווייתנים האחרים נעלמו, הוא חזר למי המפרץ, חביב כהרגלו, מוכן בכל רגע להניח את ראשו העצום על ברכיהם של מאמניו. הגופים הגדולים שתרמו כספים למטרת השבתו לטבע הפכו לקטני אמונה בנוגע לסיכויים שיהפוך אי פעם ללווייתן בר, ובעלי הארגון 'לשחרר את ווילי' החלו לדאוג שאם מאמצי השחרור יעלו בתוהו יפחת מימונם, וכתוצאה מכך תהפוך מטרת המבצע משחרור לטבע של כוכב קולנוע לטיפול בלווייתן מזדקן.

אולם אז, בחודש יולי שנת 2002, קייקו נעלם לפתע. מאמניו הובילו אותו כהרגלם למקום שבו התאגדו כמה קבוצות של לווייתנים קטלנים והוא שחה לעברם ולא הביט לאחור. הסירה המשיכה לעקוב אחריו כמה ימים נוספים כדי לבדוק את מצבו, והסתובבה חזרה כשלא הרגיש.סערה קשה שהכתה את האיים לא אפשרה להם לצאת לים ולעקוב אחר המשך התקדמותו. המשדר שהוצמד אל קייקו אמנם העיד על כך שהוא פעיל, שוחה ומתקדם אל עבר חופי נורבגיה, אולם לאף אחד לא היה ברור אם הוא בחברת לווייתנים אחרים, ואם הוא מצליח למצוא מזון.

לשמחת כולם, לאחר ששחה כ-1,000 ק"מ, נמצא קייקו בריא ושלם סמוך לחופי נורבגיה. הצוות המשיך לדאוג לו באחד הפיורדים שלחופי המדינה, שממנו הורשה הלווייתן לצאת כל אימת שחפץ. אולם, ב-12 בדצמבר 2003 הודיעו דוברי הארגון 'לשחרר את ווילי' שהלווייתן בן ה-27 מת מדלקת ריאות קשה. "קייקו היה הלווייתן הקטלן הראשון ששוחרר לטבע. עדיין צריך לעבוד קשה כדי לתת הזדמנות כזאת ללווייתנים נוספים. קייקו הראה לנו שזה אפשרי, אם רק ניתן להם את ההזדמנות" אמר פיליפס לאחר מותו של קייקו.

הדעות נותרו חלוקות אם מבצע השחרור שעלותו הסתכמה במיליוני דולרים נחל הצלחה או כישלון. מנקודת מבט אחת נותר קייקו במשך רוב התקופה שבה היה משוחרר, תלוי בבני אדם, ושרד בטבע זמן קצר יחסית. מנקודת מבט שנייה, עוול של שנים שנעשה ללווייתן תוקן, והוא זכה לחזור אל המים שמהם נלקח בצעירותו, לשמוע את רעש הגלים ולשחות כנגד זרמי הים. ואולי הוא אפילו זכה לפגוש שוב את בני משפחתו שמהם הופרד באכזריות שנים רבות קודם לכן. מה שבטוח הוא שבזכות סיפורו, ההוליוודי והאמתי, הצליח קייקו להחדיר לצעירים רבים מרחבי העולם כולו אהבה והערכה ליצור האצילי הזה שצבעו שחור לבן.