טיול לפני צבא לפלורידה

טיול לפני צבא לפלורידה. יובל הבן הצעיר שלי ואני יצאנו לטיול של שבועיים וחצי, שנייה לפני הגיוס (שלו). מטרת הטיול הייתה עדכון הספרים שלי הכוללים את פלורידה ודרום מזרח ארה"ב אבל תוך כדי הנסיעות הארוכות ושעות העבודה (לבדוק דברים, לדרג וכדומה) זכינו גם ליהנות ולחוות. כל ערב במהלך הטיול העלתי פוסט יומי בקבוצת הפייסבוק שלי המסכם את החוויות. סיכום כל הפוסטים מופיע להלן.


מפת מסלול הטיול חלק א'


מפת מסלול הטיול חלק ב'

יום 1 לטיול
אז טסתי למיאמי לטיול עדכון כל הפרקים בספרים של שכוללים את דרום מזרח ארהב ופלורידה. הפעם השותף שלי לטיול הוא יובל – הבן הצעיר שלי שיוצא גם על תקן ע. צלם וקמע לצפייה בבעלי חיים. בקרוב הוא מתגייס ועם כל הבאסה שאני מרגישה סביב הסיטואציה הזו במיוחד עכשיו, התאים לי קצת להתנתק. אמנם ידעתי שאסע כבר מזמן אבל ההחלטה בדיוק ומתי ואיפה נלקחה מהרגע להרגע. כל מה שהיה/יש לנו הוא תכנון מאוד כללי, הזמנת רכב והזמנת מלון ללילה הראשון. מעבר לכך הכונה היא לזרום… וכדי לאפשר זאת (וגם/בעיקר בגלל שיובל התעקש) זרקנו לקיטבג גם אוהל ושני שקי שינה – נחיה ונראה האם נשתמש בהם. אז הבוקר נחתנו במיאמי. אני כבר מזמן לוקחת בכל טיסה לארהב חצי כדור שינה (וכמובן פקקי אוזנים וכיסוי לעיניים). זה מאפשר לי לישון בטיסת הלילה ולנחות יחסית רעננה. כרגיל (לפחות בנסיון שלי) הטיסה של אל על הייתה בסדר גמור, ואחרי שאספנו בחברת אלאמו את הרכב (ששכרנו דרך חברת אופרן, יש הנחה באתר שלי) יצאנו לדרך. בתוכנית להיום – לבקר שוב באתרים שונים בעיר שבכולם כבר ביקרתי בעבר אבל היה חשוב לי לרענן את הזיכרון – הוואנה הקטנה, רובע ווינווד, ביישור פארק, נסיעה לקצה האי קי ביסקאן (לשמורת ביל בגס) ועוד. יום עמוס עם לחות וחום בלתי נסבלים (קשה להאמין שאמצע נובמבר), שבסופו, בשעות אחר הצהרים – רחצה בים במיאמי ביץ' וארוחת ערב מקסיקנית נחמדה. הצלחנו למשוך עם הג'ט לג כמעט עד השעה 20 שזה אחד השיאים שלי (תמיד קורסת מוקדם יותר). מחר ממשיכים לטייל קצת במיאמי ונוסעים לאברגליידס. לילה טוב.

מיאמי ביץ'

יום 2 לטיול
התעוררנו מאוחר יחסית בהתחשב בג'ט לג (בשעה 6:30) ויצאנו לטיול ברגל פלוס נסיעה ברכב לכל מיני אתרים שרציתי לבדוק במיאמי ביץ', ובהמשך בעיירה הסמוכה קורל גייבלס. אם זה היה תלוי רק בי היינו נמרחים במיאמי במהלך כל היום אבל יובל לחץ להגיע לשמורת האברגליידס מוקדם, וכך היה. היעד להיום – אזור פלמינגו של השמורה (ששוכן בחלקה הדרומי). אחרי עצירה קצרה במרכז המבקרים, בדיקת חניון הלילה שבכניסה לשמורה (שכן אני הרי מדרגת את החניונים בספרים שלי) ועוד כמה עצירות קצרות, יצאנו למסלול קצר שלא הכרתי ששמו ווסט לייק (מוביל בין יער מונגרובים לתצפית על אגם יפה), שהוכשר יחסית לא מזמן. מכאן המשך הדרך לפלמינגו הייתה אמנם יפהפייה (נסיעה בנוף של סוואנה עם כמות מטורפת של עופות דורסים בשמים ועוד אנפות, ברווזים וקורמורנים בעשב) אבל המזל לא שיחק לנו בגזרה של האליגטורים. ואז הגענו לפלמינגו ונזכרתי מה שכבר כמעט שכחתי – כמה הנוף של המפרץ מכאן יפהפה. מהר מאוד יובל גילה במים פרת ים, ואחכ עוד אחת ועוד אחת ועוד. קצת מאוחר יותר, במרינה של פלמינגו התמזל מזלינו לראות גם קרוקודלים (שבניגוד לאליגטורים חיים במים מלוחים. הם גם נחשבים מסוכנים יותר) ועוד המון פרות ים. יובל היה באטרף בעוד אני בשלב כלשהו נשברתי והלכתי לנוח ברכב הממוזג. מצד אחד המראה היה מלבב ומרשים, מצד שני עם כל הסירות מנוע שבמקום, המים המטונפים ותחנת מילוי הדלק עבור הסירות (דלק שבוודאי מזהם כאן את המים) – קשה לשים בצד את ההרגשה של הרס המיני אמזונס הזה שפלורידה התברכה בו. בדרך חזרה צפונה השמים הכחולים לפתע התמלאו עננים. גשם חזק התחיל לרדת וקשת מופלאה ליוותה אותנו במהלך הנסיעה. מזג האוויר הדרמטי של פלורידה בפרט ושל דרום מזרח ארהב בכלל – במקרה הזה הסופות של שעות אחר הצהריים, הוא תמיד היה בעיני אחד מקסמי האזור והיום העצמה הזו הייתה מרשימה במיוחד. ממש לפני שקיעה עוד הספקנו לטייל במסלול היפהפה של מעיין אנהינגה, שהוא אחד היפים בשמורה (והיינו בו כמעט לבד). במים אפשר היה בקושי רב להבחין בכמה אליגטורים, מוסווים בצמחיה. חזרנו לרכב בחשכה. ואני רק כולי תקווה שיובל יסכים לנסוע למלון ולא יתעקש לנסוע כאן בכבישים הלוך וחזור בחיפוש אחר פומות (שחיות כאן במספרים לא מבוטלים), שצפייה באחת שכזו היא המטרה שהוא שם לעצמו בטיול זה.

פרת ים בפלמינגו. צילם יובל דגני

קרוקודיל – אזור פלמינגו הוא גבול תפוצתם הצפוני. צילם יובל דגני

קרוקודיל. צילם יובל דגני

אליגטור – אזור פלמינגו הוא גבול תפוצתם הצפוני. צילם יובל דגני

הנופים המשתקפים מהכביש המוביל לפלמינגו וציפור אנהינגה

בדרך חזרה מפלמינגו. צילם יובל דגני

מעיין אנהינגה לקראת שקיעה

יום 3 לטיול
יש לי קטע כזה עם שיט. אני ממש לא אוהבת לשוט מצד אחד (מחלת ים, חשש שהים יעלה ויהפוך סוער וסתם הרגשה לא נעימה). אבל מן הצד שני התחתנתי עם סקיפר, ויש לי שלושה בנים (שאחד כבר סקיפר בעצמו) שמתים על כל דבר שקשור לים ולכלי שיט. אז בד"כ יוצאת לשוט לא מעט – כחלק מהפעילות המשפחתית, אבל זה פחות משהו שאזום בעצמי לעצמי… ובכל זאת, אתמול בלילה, אחרי שיובל כבר נרדם, כשתכננתי את יום הטיול הבא, נזכרתי שלפני כמה שנים, בפעם האחרונה בה טיילתי באזור, תכננו לצאת לטיול שנרקול באיי הקיז, אבל מזג האוויר לא אפשר זאת (במקום זאת יצאנו לסיור שנרקול בשמורת ביסקאן שהיה ככה ככה). בקיצור, בשעה 8 כבר היינו בחלק המזרחי של איי הקייז (בשמורת פנקמפ) ועד מהרה עלינו על סיור לשונית האלמוגים הסמוכה. מזג האוויר היה מעונן והרוח הייתה די חזקה. כמובן שחששתי שעשיתי טעות, בעיקר כאשר הסירה עגנה על מצוף בלב ים. להפתעתי התבדתי. ובענק. במשך קרוב לשעה וחצי שנרקלנו בין אלמוגים צבעונים (בעיקר אלמוגים רכים וספוגי ים) יפהפיים, המון דגים (ואפילו ברקודה ענקית, ומישהי אחרת ראתה כריש), ראות מצויינת, ובאופן כללי מראה שלא מביש שוניות יותר מפורסמות שראיתי בעולם (כולל אוסטרליה). לאחר שהשיט הסתיים ויתרנו על המשך נסיעה באיי הקיז (החלטתי מראש לוותר על הביקור באיים בטיול הזה), ונסענו לצפון שמורת האברגלידס (לאזור שארק ואלי). דוווקא כאן עשיתי טעות ענקית (וטוב שכך, שכן זה משהו שבהחלט אתקשר בעתיד ללקוחותי) – במקום לשכור אופניים (כפי שעשינו בביקור הקודם במקום – בשל מחסור בזמן), הפעם לקחנו סיור בקרונית. שעתיים סיור והמדריכה לא הפסיקה לדבר ולו לשנייה אחת (חלק נכבד מהזמן על חייה האישיים ברמת פירוט הזויה, ועל דברים שכלל לא קשורים לאברגלידס), והרמקול העצמתי טחן לנו את המוח נון סטופ – לא ככה דמיינתי סיור אחר הצהריים במקום הקסום הזה… אנשים באים לסיור טבע ובמקום קצת שקט, קצת לראות בעלי חיים וקצת הסברים – הסיור היה מרוכז במדריכה עצמה, ונראה היה שהקצת בעלי חיים שכן ראינו הפריעו לה להצגת היחיד (כמובן שהרעש גם הבריח את כל בעלי החיים). זהו נגמר. סיימנו בשעה 18, בחשכה עם כאב ראש מטמטם (בטוחה שלא כל המדריכים ככה אבל זה בהחלט היה אירוע חריג). הלילה ישנים בעיירה הנחמדה אברגליידס סיטי, אבל לפני כן – קיום הבטחה ליובל – נסיעה הלוך וחזור בחשכה בכמה דרכי עפר צדיות (מצפון לכביש 41), בחיפוש אחר פומות (שמסתבר שעם הרבה מזל אפשר לראות כאן). נשבעתי לעצמי ולו שבטיול הזה אין סיורי לילה וכמה שמהר נשברתי… אז אני על ההגה והוא עם כל הפרוזקטורים והפנסים שלו (והמצלמה בהיכון) נותן הוראות – קדימה, אחורה, לאט יותר… בשלל להפעם – מלא אליגטורים (שבלילה נראים עוד יותר מפחידים), ארנבת ונחש (שכמעט דרסתי). אבל לא פומה. קינחנו בארוחת ערב קלה במסעדת קמיליה המקסימה (על הנהר) באברגליידס וסיטי ונפלנו מעייפות. עד היום הבא.

תמונות שונית האלמוגים משנרקול הבוקר. צילם יובל דגני

אנפה אפורה בשמורת אברגליידס. צילם יובל דגני

אליגטורים בלילה בשמורת ביג סיפרס. צילם יובל דגני

נחש שצולם בסיור הלילה. צילם יובל דגני

יום 4 לטיול
יום קצת מוזר. הבוקר התחיל בנסיעה הלוך חזור באזור אברגליידס סיטי (הייתי צריכה לבדוק כמה חניוני לילה ומלונות) ולאחר מכן בחיפוש תחנת דלק עם משאבת אוויר בשל התראה על לחץ אוויר נמוך באחד הצמיגים. איכשהו הזמן נמרח ויצאנו לדרך מאוחר מדי. לאחר מכן התלבטות – האם לחזור מזרחה לכיוון שמורת אברגליידס וביג סיפרס הסמוכה (Big Cypress National Preserve) להשלמות מהנסיעה של אתמול בערב (שהייתה בחשכה) או לחתוך מערבה? אז כמובן שנסענו מזרחה וחייבת לומר שהפעם, בניגוד לפעם הקודמת שלי באזור, ממש ממש התרשמתי מביג סיפרס. נסענו בכביש צדי ששמו Loop Road, שהוא למעשה ברובו דרך עפר שלאורכה אפשר לראות הרבה בעלי חיים. ואכן, הדרך לא אכזבה וזכינו במנה גדושה של תצפייות על אליגטורים ועופות (ועדיין יש לי הרגשה שיובל, שכל כך קיווה לראות פומה – בכל מקום יש כאן שלטים המעידים על קיומה, סיים את הפרק הזה של הטיול עם תחושת אכזבה). המשך היום היה קצת מבאס… נסענו למרקו איילנד הסמוך (לא הייתי שם אף פעם – חור בהשכלה שהייתי חייבת להשלים) רק כדי לגלות שהמקום שונה לגמרי מאיך שתיארתי אותו, ורוב הגישה לים חסומה על ידי מלונות ענק. לאחר מכן נסיעה לעיירה נייפלס, טיול קצר בחוף (כאן ניכר הנזק מסופת ההוריקן האירונה) ונגמר היום. לאן נעלמו 10 שעות של אור (מהרגע שהתעוררנו ועד 17 אחהצ)? לא ברור. בשלב הזה גם התחוור לי שקצת נסחפתי עם עניין הספונטאניות. ששי בערב ורוב המלונות מלאים או יקרים בטירוף. לאחר שלא מצאתי כלום סביר בבוקינג, נכנסתי לאתר של רשת מלונות Choice ושם הזמנתי את החדר האחרון במלון של רשת קומפורט אין בעיירה ששמה פורט שארלוט. המחיר מופקע – 250 דולר (למלון בסיסי)! אם כי בסופו של דבר קיבלנו 100 דולר הנחה בשל ריח לא סביר של צבע טרי בחדר (שדי נעלם כשפתחנו חלון). אבל בכך לא תם היום הזה. למרות שכבר היה מאוחר, למרות שכבר היינו עייפים, למרות שהיום הזה כלל הרבה יותר מדי שעות נהיגה, התפתתי לעצור לקצת שופינג בקוסקו. יובל נשאר ברכב והבטחתי לו שחצי שעה אני בחוץ. אממה – א. זה אף פעם לא חצי שעה. ב. הקוסקו הזה היה תמונת ראי בסידור שלו מכל הקוסקואים האחרים שאני מכירה (הזוי לגמרי אבל זה גרם לי לכזה בלבול שאפילו את הרכב לא הצלחתי למצוא ביציאה). בסופו של דבר השלל המוצלח ביותר היה תפוחים, שזיפים, עגבניות שרי ואוכמניות – למהול קצת את הרעל בכל הזבל שאכלנו היום.

שלך. צילם יובל דגני

ה-Loop Rd של שמורת ביג סיפרס

אליגטורים בשמורת ביג סיפרס. צילם יובל דגני

ביבי אליגטור בשמורת ביג סיפרס. צילם יובל דגני

מרקו איילנד

יום 5 לטיול
הסתיים לו יום מקסים אך מתיש. השעה סה"כ 20 ואני מרגישה כאילו דרס אותי בולדוזר ובכוחות אחרונים כותבת את הפוסט הזה. היו לי עוד תוכניות בטיול הזה להעלות גם סטוריז לאינסטגרם, לענות למיילים וכדומה, אבל למי יש כוח… בנהיגות הארוכות של היום הזה לא הפסקתי לחשוב איך עשיתי את זה – סה"כ לפני 10-15 שנים, עם שלושה ילדים קטנים יחסית, הרבה קמפינג (לפעמים רק אני והילדים) וכל זאת תוך כדי עבודה לטובת כתיבת ספר. אמנם לרוב הטיולים גם בעלי הצטרף (והנהיגות, הקמת האוהל ועוד הרבה דברים היו עליו) אבל כמעט בכל טיול היו לילדים ולי עוד שבוע-שבועים ואף יותר בלעדיו. אז היום אני מרגישה שאין לי ברירה אלא להאט את הקצב, ולמרות שהיה לנו יום מקסים ממחר אני מתחילה לדלדל דברים (גם אם מדובר על מקומות ששמתי אצבע על המפה ומרגישה שחייבת לראותם). אני לא חושבת שאי פעם בטיולי העבודה הללו אצליח להגיע למצב של מספיק זמן ולפעילויות, אבל חייבת למצוא נוסחא מאוזנת יותר.
אז מה היה לנו היום?
– השכמה מוקדמת ונסיעה לשמורת Oscar Scherer State Park (די בזבזוז זמן, לא מקום שאמליץ עליו, אבל לפחות פתחנו את הבוקר בהליכה של שלושה מייל)
– נסיעה לחופים הלבנים הנהדרים הסמוכים לעיירה סרסוטה (בעיירות Longboat Key ו-Bradenton) וטיול רגלי פלוס כמה דקות של התחרדנות בשמש הנעימה. יובל אפילו נכנס לטבילה קצרה במי מפרץ מקסיקו
– נסיעה לשמורת De Soto המקסימה וטיול רגלי בחופיה המרהיבים (ממש התבאסתי שאין לנו מספיק זמן כי זה מקום נהדר לשיט קיאקים ולטיול אופניים)
– נסיעה לעיירה סיינט פטרסבורג (המוקפת מכל עבר במפרצים, חופים וגשרים) וביקור קצר במוזיאון ציהולי ובמוזיאון דאלי (בשניהם טרם ביקרתי עד היום ומשניהם התאכזבתי)
– נסיעה לעיירה קלירווטר, טיול ברגל במזח ההומה של העיירה (שבת אחהצ והאזור היה מפוצץ), לאורך החוף ובמרינה – בה נערכה תחרות דיג (מי שתפס את הדג הגדול ביותר זכה, כמעט כמו באלסקה אבל במקום הליבוט וסלמון – דגי טונה)
– ארוחת ערב במסעדה מקסיקנית מצויינת ליד המלון הנחמד שלנו, הרחק מהאזור התיירותי של העיירה
ובגזרת בעלי החיים להיום:
– מלא מלא שקנאים שכמעט והתנגשו לנו בחלון בעת הנסיעה הגשרים הגבוהים המקיפים את העיר סיינט פטרסבורג (עיר מדהימה אגב)
– מלא שלכים (מצולמים בתמונות)
– כמה דולפינים הרחק בים
– קן של עיט ים קירח בלי העיט ים… (יודעים שזה שלו כי כך אמר לנו הריינג'ר של השמורה)
התמונות קצת מעטות היום (יש עוד במצלמה הגדולה אבל התעצלתי להורידן) וכן לא מעבירות מספיק טוב את היופי של החופים לצערי אבל הם באמת באמת מרהיבים – אין להם שלג פה בפלורידה, אבל יש להם חופים עם חול לבן (כמו שלג) שמהווה תחליף לא רע…

שלך שבטפריו נושא דג. צילם יובל דגני


העיירה קלירווטר

דרבי דיג בקלירווטר

יום 6 לטיול
נתחיל מהסוף. יום מוצלח למדי למרות גשם שוטף נון סטופ (כל היום). אנחנו עכשיו במלון בעיירה קטנה ליד מעיין ששמו ריינבו ספרינגס (Rainbow Springs). תכלס עשינו הזמנה לחניון הלילה של השמורה אבל לאחר שהגענו למקום וראינו ש – א. הוא לא סמוך למעיין (בטעות חשבתי שכן ואז היתרון של הלינה בחניון היא שאפשר לטייל אל המעיין לפני שעת הפתיחה ולפני שעת הסגירה ולראות הרבה בעלי חיים). ב. הוא לא מאוד יפה (מהיכרות עם חניון במעיין מנטי ששוכן לא רחוק חשבתי בטעות שכן). ג. כמו שאמרתי הגשם יורד נון סטופ. אז בקיצור חתכנו למלון.
אז מה היה לנו היום?
– נסיעה דרך העיירה הנחמדה דיונדין (Dunedin) לשמורת הטבע היפה הונימון (Honeymoon Island SP).
– טיול רגלי על החוף המקסים של שמורת הונימון וארוחת בוקר בשולחן פיקניק מקורה – הכי טובה בטיול (סלט, גבינות וקפה שחור על הגזיה).
– התכנון היה לשוט מהאנימון לשמורת קאלאדאסי (Caladesi Island SP) אבל בשל מזג האוויר המעבורת בוטלה (קצת מזל כי זה חסך לנו התלבטות היות וזמננו קצר).
– נסיעה לקו המים של העיירה טרפון ספרינגס (Tarpon Springs), עיירה של שולי סופגי ים יוונים שהתיישבו כאן באמצע המאה ה-20. יש באזור מסעדות, חנויות מזכרות וכמובן חנויות ספוגים (הגענו מוקדם והגשם שטף אז היה מנומנם), אגב בשמורת האנימון ראינו לא מעט ספוגים על החוף (נראה כמו אבן, אך בגוון ורדרד ולא קשיח).
– נסיעה לשמורת וורנר בויס (Werner-Boyce Salt Springs SP). מקסים. יש במקום אזור מושלם לטיול קיאקים. אלא שבגלל הגשם תחנת ההשכרה הייתה סגורה. ללא ספק מקום שווה ביותר (הקרדיט על הגילוי ליובל).
– נסיעה למעיין ווקי ווצ'י (Weeki Wachee Spring)… לקחו מעיין יפה והחליטו שהטבע לא מספיק יפה אז בנו מגלשות מים, תאטרון תת ימי עם הופעות של 'בתולות ים' (כנראה בגלל שיש באזור פרות ים שמהן לקוחה ההשראה), חנויות מזכרות, מסעדה. זה בערך כמו לבנות מרכז קניות על גדות נהר החצבאני בישראל (שכמובן נבנה למרבה הצער). היה ברור לי אגב שהמקום לא יהיה לטעמי (לא אוהבת שלוקחים אתר טבע ומלבישים עליו 'אטרקציות') אבל העבודה מחייבת (בפעם הקודמת באזור ביקרתי במעיין הומוססה הסמוך שהוא בערך על אותו עיקרון). כמובן שביאס אותי שגם נאלצתי לשלם עבור הביקור…
– נסיעה למעיין שלושת האחיות (Three Sisters) הסמוך לעיירה קריסטל ריבר. מחיר הכניסה מופקע (20 דולר לאדם) רק בשביל לראות מבחוץ את המעיין (הכניסה למים מהשמורה אסורה) אבל לפחות ראינו הרבה פרות ים. אגב כל המעיינות המדהימים הללו (שאופיינים לצפון פלורידה, שאדמתה היא כמו ספוג שאוגר את כמות המשקעים הרבה – שמקומות מסויימים נובעים) שוכנים סמוך לשמורות מגורים, לפעמים ממש בתוכן, קרוב מאוד לכבישים ראשיים ומרכזי קניות.. קשה לתאר כמה יפה היה פה לפני…
– נסיעה לפארק האנטר (Hunter Park) בעיירה קריסטל ריבר. פעם קודמת שהייתי כאן לפני 11 שנה לא ראינו במקום פרות ים (זה היה אוקטובר ופרות הים נודדות למעיינות בחורף) אבל היום היו מלא. יובל נכנס למים לשחות איתן (בחוץ היה סביב 10 מעלות אך מי המעיינות סביב 22 מעלות). באותו אזור גם משנרקלים כאלה שמגיעים למקום בסיור מושט מודרך (מהסוג שעשינו לפני 11 שנה ועלה מלא כסף). מארגני הסיורים כנראה לא מתים על זה שהלקוחות שלהם יבינו שאפשר להגיע למקום בחינם (למעט 5 דולר דמי חניה) וקצת הציקו ליובל – בעיקר על כך שהוא broke surface במים שעומקם מטר בערך (כלומר קצת הכניס את הראש מעבר למותר, כאשר ההנחיות הן שאסור לצלול לעומק אל פרות הים), אבל לא רק – היו שם גם כאלה שהסבירו לו שהמדריך מצלם והוא לא צריך/או שאסור לו בכלל לצלם (כמובן שלא רלוונטי לגביו כי הוא לא חלק מהקבוצה) ועוד. אלא שההצקה הזו (גם אם ההערה על איסור הצלילה מוצדקת) מעט צבועה. הסיורים מגיעים למקום בסירה שמתקרבת מאוד לפרות הים ועושה ודאי נזק רב (אין כמעט פרת ים שאין לה שריטות על הגב מפופלרים של סירות), אין מספיק הקפדה בסיורים על לתת ספייס לבעל החיים (ובעיקר כשמדובר על קבוצות גדולות) ובכלל – מדריכי הסיורים אינם פקחים וזה לא תפקידם (מצד שני לתיירות בעקבות פרות הים יש חשיבות רבה כקונטרה אל מול תיירות הרסנית הרבה יותר כמו זה המתבססת על ציד ודיג). יחד עם זאת, זה המקום להפנים שבארה"ב יש להתנהג באמריקאיות – לחייך, להגיד תודה וסליחה ואחכ לשים פס ולהתנהג בדרך שאתה חושב לנכון – משהו שאולי יובל למד היום (ולי לקח הרבה שנות מגורים בארה"ב ללמוד). בדיוק כפי שהגבתי לגברת שהעירה לי במגרש חניה ליד החוף לפני כמה ימים שעלי לנסוע 5 מייל לשעה – כאשר נסעתי גג 10, וזו שאמרה לי בדרך עפר שאין בה נפש חיה בשמורת אברגליידס, ש"אצלינו לא עוצרים על הגשרים אם רוצים לצלם אליגטור" ("אצלינו" כי היא זיהתה שאנחנו לא מכאן כי לרכב שלנו יש תווית רישוי של מדינת וושינגטון הרחוקה, ו"גשר" סה"כ סוללה מעט מוגבהת עם דרך עפר רחבה שלא שונה מאזורים שאינם "גשר").
– נסיעה קצת מיותרת לחוף המפרץ סמוך לעיירה קריסטל ריבר (Port Island SB) – שיובל זיהה על המפה וחשב ששווה.
ולאן מחר? מגיעים לחופי יד המחבת הנהדרים של פלורידה ונוסעים מערבה. מקווים להתרחק קצת מהצוויליזציה שכרגע היא עדיין בכל פינה (ברגע שניסע שעה אחת בלי לראות וולמרט או בורגר קינג נדע שאנחנו בכיוון הנכון). בינתיים יש תוכנית כללית אבל אין החלטה עד לאן נגיע. בקיצור נזרום.

שוחים עם פרות ים בקריסטל ריבר. צילם יובל דגני

יום 7 לטיול
היום הכי מוצלח עד היום (שרק המחיש עד כמה חלק מהימים הקודמים היו בזבוז זמן. מקווה שבזכות טיולים כאלה מי שיגיע לכאן בעצתי יוכל לפלטר את המקומות הבאמת שווים). היום גם החלטתי להוריד עוד קצת קצב בידיעה שלא נספיק הכל, והגעתי למסקנה שאין ברירה אלא לוותר על דרום מדינת ג'ורג'יה שהייתה אף היא אמורה להיכנס להמשך הטיול. אז מה היה לנו היום? 3 יעדים, בערך 3 שעות נסיעה. היעד הראשון – שמורת מעיין ריינבו. איכשהו פספסתי את המעיין הזה בביקורי הקודם באזור והיום הגיע הזמן לעשות תיקון. המעיין כולל אזור רחצה נהדר במים צלולים שזה עתה נבעו ומהנביעה המים זורמים בנהר שגם הוא צלול במיוחד. יובל יצא לשעה שיט בקיאק בנהר ואני טיילתי קצת ברגל בשמורה (למרות שיש לנו dry packs, לא ממש התחשק לי להעלות את כל ציוד הצילום על הקיאק, ולכן החלטתי להישאר בחוף). מעיין זה הוא מקום יפהפה שללא ספק שווה ביקור. בקיץ אגב אפשר לצאת לשיט אבובים בנהר (עם הסעה בשאטל בין נקודת הסיום להתחלה). מה שמדהים זה שמצד אחד שטים פה באבובים ומן הצד השני יש לעתים אליגטורים בנהר. איך זה משתלב? המקומיים מסתבר לא ממש פוחדים מהם. "They won't bother you" יאמרו לכם רובם, ובכל מקרה סטטיסטית אין הרבה מקרי תקיפה… היעד השני – שמורת מעיין מנטי. במקור לא תכננתי לבקר בשמורה המדהימה הזו הפעם כי אני מכירה אותה יחסית טוב. אבל היינו כל כך קרובים שלא יכולתי להתאפק. בטיול הקודם שלנו לאזור עשינו כאן יומיים קמפינג וכן שיט קיאקים ארוך בנהר הסוואני שאליו זורמים מי המעיין. זו שמורה יפהפייה הכוללת מעיין נובע, טיילת עץ עד לשפך לנהר הגדול – ושם בחיבור ביניהם מלא פרות ים והמון המון נשרים (Turkey Vultures). היעד השלישי – עוד מקום שהתפספס לי בטיול הקודם. שמורת סיינט מרקס. וואו. איזה מקום מדהיייים! כמעט שם את האברגליידס בכיס הקטן. עוד אכתוב באריכות על השמורה בספרים שלי אבל על רגל אחת – זוהי ארץ ה-marshes (בעברית ביצות, יש אגב באנגלית שתי מילים שבעברית מתורגמות לביצה – marsh ו-swamp) – שבהן אליגטורים, המון עופות מים, וביערות הסמוכים גם איילים, דביבונים והרשימה ארוכה. הנוף נראה כמו סוואנה המוצפת מים – שהם ערבוביה של מים מתוקים ומי ים. כל האזור הזה הוא בעצם חצי יבשה וחצי ים עם מעברי מים, חופים ואזורי יבשה מיוערים. יצאנו לשני מסלולי הליכה קצרים ובשניהם קולות הציפורים ושאר יצורי היער היא מהפנטים. יובל רצה שנחפש בעלי חיים בחשכה אז לקראת שקיעה עשינו פיקניק של ארוחת ערב קטנה (מרק עגבניות וסלט), וכשהחשיך נסענו הלוך וחזור עם הפרוזקטור והפנסים שזיהו עשרות עיניים של אליגטורים במי האגמים. למזלי בכניסה לשמורה ראינו שלט שהשער נסגר בשעה 19 (לא ברור אם רק לכניסה או גם ליציאה), אחרת נראה לי שהיינו מבלים במקום עד מחר בבוקר. אה והיום גם עשינו סוף סוף סלפי. שנינו לא ממש אוהבים להצטלם, אבל כבר באמת שלא הייתה ברירה. חייבים איזשהו מזכרת שהיינו כאן יחד.


מעיין ריינבו. זה הצבע הטבעי. אפס פוטושופ

ציפור אנהינה ליד נהר ריינבו


מעיין מנטיי

נשר עף מעל מעיין מנטיי. צילם יובל דגני

השפך של מעיין מנטריי לנהר (בשמיים יש עשרות נשרים)

איילים והמגדלור של שמורת סיינט מרקס. צילם יובל דגני

פרפרי דנאית בשמורת סיינט מרקס. צילם יובל דגני


ציפור קרדינל בשמורת סיינט מרקס. צילם יובל דגני

אליגטור בשמורת סיינט מרקס. צילם יובל דגני

לילית בשמורת סיינט מרקס. צילם יובל דגני

יום 8 לטיול
כותבת כעת ממלון בעיירה הנחמדה פורט סיינט ג'ו שבחופי יד המחבת של פלורידה (אזור המכונה גם The Forgotten Coast), אחרי ארוחת ערב במסעדה איטלקית מעולה. עוד יום מעייף אך ממצה חלף, מעט פחות מוצלח מהיום הקודם, וכרגיל יותר מדי עמוס עם יותר מדי שעות רכב – אבל אין תלונות… הבוקר התחיל במעיין ווקולה שהוא אחד מהמעיינות הגדולים בעולם, וללא ספק המרשים בפלורידה. בפעם הקודמת שהייתי כאן היה חם ונעים וכולנו קפצנו מהמקפצה אל המים הצוננים (כאשר בגדה בשנייה רבצו בשמש אליגטורים). היום היה קר ממש ולא הייתה לנו שום כוונה להיכנס למים. אבל למציאות יש דינמיקה משלה וכאשר יובל ראה את הכמות הגדולה של פרות הים במי המעיין הוא הבין שאין לו ברירה… (מי המעיין אינם קרים – הם סביב 20 מעלות, אבל כשיוצאים החוצה קפוא). אז גם הבוקר הזה התחיל בשחיה עם פרות ים (אבל הפעם אין תמונות מוצלחות). בהמשך היום נסענו לשמורת בולד פוינט בה יש חופים עם חול לבן, מפרץ יפה וכמובן ביצות (לא מהסוג של swamp אלא מהסוג של marshes. אגב גם המילה slough מתורגמת בעברית לביצה – כמה עשירה השפה האנגלית בעל הנוגע לתיאורי טבע). ולאחריה לשמורת נהר האוצ'לוקוני העצום בה יש יערות עם עשביית סוואנה וכמובן נופים נהדרים של הנהר (בשתי השמורות הללו לא ביקרתי בעבר ושתיהן נחמדות, אך הביקור בהן אינו חובה לדעתי). ולסיום שמורת האי סיינט ג'ורג' ושמורת חצי האי סיינט ג'וזף, שגולת הכותרת של שתיהן הם החופים הנהדרים עם החול הלבן בצד של הים, והמפרץ הביצתי בצד של היבשה. ניכר שהאזור מאוד התפתח מאז הביקור האחרון שלי במקום ובכל פינה מוקמים עוד ועוד בתי נופש (רוב התיירות היא מקומית – תושבי פלורידה והמדינות הסמוכות, שיש להם כאן בית נופש על חוף הים). בגזרת בעלי החיים היה לנו היום פחות מזל, וגם מזג האוויר היה די מעונן כך שהתמונות הפעם מעט פחות מרשימות. כותבת בקצרה כי מתה מעייפות. ביי עד מחר.

יובל שוחה במעיין ווקולה, המעיין הגדול בפלורידה. בחוץ קפוא אבל מי המעיין נעימים – ובמים יש מלא פרות ים

ספסל בשמורת סיינט ג'וזף

אייל בשמורת סיינט ג'וזף. צילם יובל דגני

יום 9 לטיול
יום מקסים של ים כחול, מזג אוויר ונעים (אך כמעט בלי בעלי חיים). נסענו כל היום לאורך חופי מפרץ מקסיקו עד הפינה המערבית ביותר של פלורידה/גבול אלבאמה. לכל אורך הדרך חופים נהדרים עם חול לבן כשלג ומי טורקיז צלולים ונקיים. נכנסו לשחות, טיילנו ברגל וראינו את השקיעה הכי יפה אבר (יום מושלם לראות בסופה את ההבזק הירוק, אבל זה לא קרה).
ביום הזה נסענו באזורים שמעולם לא טיילנו בהם. הכל היה חדש. אותי הפתיע/אכזב עד כמה האזור הזה מפותח ועם תנופת בנייה (וכמות מטורפת של בתים למכירה), ועד כמה מכל חוף ומכל שמורה נראים באופק בניינים גבוהים. חלפנו ביום הזה בהמון עיירות – כל אחת עם אופי שונה. בחלקן בניינים גבוהים שחוסמים את הנוף לים, בחלקן בתים ציוריים נמוכים ורק בצד של הכיש המנוגד לחוף (ובזכות זאת הנסיעה היא עם נוף לים והגישה לחוף קלה), ובחלקן שילוב של גם וגם. עניין הבתים והאופן בו אנשים חיים כאן מעורר קנאה במיוחד – בין אם מדובר בבתים קו ראשון למים ובין אם מדובר בבתים על שפת אגמי המים המליחים הביצתיים הנושקים לקו החוף (כל אחד עם מזח פרטי כמובן). היום גם נראו יותר ויותר בתים עם ארכיטקטורה שאופיינית ל'דרום העמוק' של ארה"ב, ופחות בתים על עמודים (כנראה שיש כאן יש פחות פגעי הוריקנים). בשל חופשת חג ההודיה חלק מהעיירות היו שוקקות במיוחד עם המון רוכבי אופניים, המון Food Trucks בכל כיכר ראשית והרבה אנשים באופן יחסי על החוף. יצאנו אמנם עם הרגשה שהאזור הרבה פחות פראי מאשר דמיינו לעצמנו אך עדיין – החופים נהדרים. עצרנו היום בהרבה שמורות (וכמובן בדקנו הרבה חניוני לילה). מביניהן היפות ביותר היו שמורת סיינט אנדרו, שמורת גרייטון ביץ', שמורת הנדרסון ביץ' והיפה מכולן – שמורת גולף איילנדס (שאליה נחזור גם מחר). היום אנחנו ישנים בעיירה פנסקולה, על גבול פלורידה-אלבאמה, וללא ספק מרגישים בשינוי – למשל: המבטא הדרומי כאן הרבה יותר כבד, אפשר לראות בתי אחוזה (כאלה של 'חלף עם הרוח', שפחות רואים בפלורידה), ולביצות כאן לא קוראים Marsh אלא Bayou (עוד שני שמות לביצה הן Swamp ו-Slough). מחר ממשיכים לטייל באזור ובחצי השני של היום מתחילים לחזור מזרחה. חג ההודיה מחר אז סביר להניח שאתרים רבים יהיו סגורים, אבל נחיה ונראה.

החופים היפים שלאורכם טיילנו ביום זה

חופי העיירה נברה ביץ'

מזח הדייגים הארוך של העיירה נברה ביץ'

כמעט שקיעה בשמורת גולף איילנד

שקיעה בשמורת גולף איילנד

יום 10 לטיול
הערב הגענו למלון מוקדם יחסית (18:30) ואחרי שאסיים להעביר מהטלפון לפנקס את כל הנקודות החשובות להיום (יובל שולח לי הודעה בווטסאפ – בזמן שאני נוהגת – בכל פעם שאני מכתיבה לו על אתרים לאורך הדרך), פלוס אסיים לכתוב את הפוסט הזה (יובל אחראי על כל ענייני המצלמות – גיבויים, טעינה, העברת תמונות לטלפון וכדומה), אולי אפילו נספיק לראות סרט… אז היום חג ההודיה והרחובות כמעט שוממים (זה אחד הימים היחידים בארה"ב בהם אפילו מקדונלד ודנקין דונטס סגורים, וכמובן רוב החנויות – כהכנה לשגעון של מחר – הבלק פריידי). כיאה ליום חג קמנו מאוחר יחסית ונסענו נסיעה קצרה לפנסקולה ביץ', ומשם לשמורת גולף איילנדס השוכנת בקצה אי חולי צר וארוך שמשני צדיו ים. מזג האוויר היה ערפילי וקר אך למרות זאת יצאנו להליכה ארוכה לאורך החוף הבתולי עד קצה האי. זוהי ללא ספק אחת מהליכות החוף הפראיות והיפות שעשינו – בלי נפש חיה ועם בונוס של המון דולפינים מקפצים בים. בשעות הצהריים חזרנו לפנסקולה ביץ' ונכנסו לאכול ארוחת צהריים במסעדה היחידה שהייתה פתוחה (Whiskey Joe), שהייתה לא רעה בכלל (אך עם שירות איטי. כדברי בעל המסעדה "אתמול התפטרו 5 עובדים שסירבו לעבוד בחג") ועם נוף נהדר לים. אחרי טיול קצר במזחי הדייגים של העיירה ניצבנו בפני התלבטות – האם לנסוע לעוד שמורות לאורך הים? האם להתחיל לקצר טווחים מזרחה? או האם בכלל לנסוע מערבה לעיר מובייל שבאלבמה (שמעולם לא הייתי בה ואחד המסלולים החדשים שאני מתכננת לספר על דרום מזרח ארה"ב יחלוף בה)? כמובן שבחרתי באפשרות השלישית ועד שיובל סיים לראות את המשחק של ברזיל נגד סרביה כבר היינו במובייל. כיאה לחג ההודיה העיר הייתה שוממה (וגם כל המוזיאונים היו סגורים). הרגשנו כמו בסרט שבו אנחנו האנשים היחידים שנותרו בעולם. נסענו בדאונטאון וטיילנו מעט ברגל – ולמרות שהכל היה מת היה ברור שרחובות מרכז העיר הנחמדים (שמזכירים במעט את הרובע הצרפתי של ניו אורלינס – שלא רחוקה מכאן) תוססים ושוקקים ומלאי מוזיקה בימים כתיקונם. התוכנית הייתה ללון במובייל אך מכיוון שאת ה-v שהייתי צריכה לעשות על העיר סיימתי מהר, ומכיוון שהכל היה כל כך שומם, התחלנו לחתוך מזרחה. פעם ראשונה בה אנחנו נוסעים מזרחה בעשרת הימים האחרונים. לאורך הדרך (בעיקר באזור מובייל) – אינספור גשרים מעל למפרצים הציוריים, שלאורך חופיהם עשביית ביצות והמון עופות ים (וכמובן בתים על המים, עם מזח פרטי וסירת מנוע לכל אחד מהם). לארוחת ערב, בעוד האמריקנים אוכלים ארוחה של הודו ממולא, עצרנו לאכול באחת המסעדות היחידות שפתוחות 24/7, גם בחג ההודיה – Waffle House (פעם ראשונה שאנחנו אוכלים בה ובוודאות גם האחרונה). מחר ממשיכים עוד מזרחה וחוזרים לארץ המעיינות של פלורידה, לפני שמדרימים לאורלנדו.

שמורת גולף איילנד

שמורת גולף איילנד

העיירה פנסקולה ביץ'

יום 11 לטיול
יום שרובו בדגש נסיעה, חזרה לארץ המעיינות של צפון מרכז פלורידה. נסענו מעל שעתיים על הכביש המהיר I-10 לכיוון טלהסי. הדרך מיוערת לכל אורכה – הרוב יערות דלילים של עצי אורן אבל מפעם לפעם אפשר לראות גם עצים נשירים בשלכת. הערפל הכבד משווה לדרך הרגשה מסתורית, בעיקר בעת חציית ערוצי הנחלים האדירים שבקושי אפשר לראותם.
עצרנו להתרעננות קצרה בטלהסי, בירת מדינת פלורידה, ומשם חתכנו בדרכים הקטנות דרומה – בין חוות ציוריות ושדרות עצי אלון ושקמה ענקיים. הבתים בחלקם הגדול כבר מקושטים לכריסמס (זה סדר הדברים בדרך כלל, לאחר שמורידים של הקישוטים של האלווין). בשעות אחר הצהרים המוקדמות הגענו לשמורת מעיין Ichetucknee Springs. מקום מקסים עם המון מה לעשות – קיאקים, אבובים, מסלולים ברגל וכמובן רחצה. אזור הרחצה הראשי היה קצת עמוס ופחות מזמין אז הלכנו ברגל ל-Blue Hole – שהוא המערה העמוקה שם שוכנת הנביעה..עומק המערה כמה עשרות מטרים ויש במקום צוללנים שצוללים פנימה עם בלונים או בצלילה חופשית. בחורה עם בגד ים לבן מדוגם התארגנה על צילום לאינסטגרם בצלילה חופשית, כשמלמטה שני צלמים מצלמים את שחייתה פנימה לבור השחור הזה. הזרם היוצא מהמעיין חזק מאוד – מים שמגיעים היישר מבטן האדמה. קינחנו במסלול הליכה קצר ביער הסמוך ומשם למלון בעיירה סמוכה. ארוחת ערב להפעם – אוכל של סופר בחדר המלון ולאחריו רחצה בבריכת המלון (פלוס גקוזי קצר). מחר ממשיכים לטייל בארץ המעיינות. התמונות הפעם מעטות יחסית. מקווה שיהיה יותר מבחר ביום הבא.

שטים בקיאק ליד מעיין איצ'טוקני

אזור הרחצה העיקרי של מעיין איצ'טוקני

דג ששמו gar במי מעיין איצ'טוקני. צילם יובל דגני

לילית. צילם יובל דגני

יום 12 לטיול
היום זה קורה. סופסופ ישנים בקמפינג. אמנם רק לילה אחד שזה בהחלט לא מה שהיה בתכנון אבל איכשהו עם העומס, היעדר החניון היפה והמתאים בזמן המתאים, וגם סתם העצלות (אני כבר לא בגיל) – זה טרם קרה בטיול הזה. אז הלילה אנחנו בחניון מקסים בשמורת אלכסנדר ספרינגס ביער הלאומי אקולה (מצפון לאורלנדו). בדיוק סיימנו נסיעה הלוך וחזור בדרכי הצדיות עם הפרוזקטור בחיפוש אחר בעלי חיים (יש כאן הרבה דובים) – אך ללא מזל, ועוד מעט הולכים לישון. אין כאן כמעט קליטה ואין דרך להעביר תמונות מהמצלמות הגדולות לטלפון, אז להיום – רק תמונה של האוהל שלנו. ומה היה לנו היום? 7 מעיינות, כל אחד מאוד שונה מהשני – בחלק מותר לשחות ובחלק אסור, בחלק יש השכרת קיאקים ואבובים ובחלק אין, חלק מתויירים להחריד וחלק מקסימים וטבעיים, וחלק קשה לומר כי הגענו כשהיה ממש ריק או ממש מלא ולכן לא בטוח שחוות הדעת שלי (לטובה או לרעה) מדוייקת. בהמשך אכתוב אולי פוסט נרחב על על המעייינות שביקרנו בהם בטיול הזה (קרוב ל-15 מעיינות) עם תיאור, דירוג לפי רמת יופי וכדומה. לילה טוב. בתקווה שלא נשמע דוב בלילה מחוץ לאוהל… ניפגש מחר.

חניון הלילה שלנו במעיין אלכסנדר

יום 13 לטיול
התעוררנו מוקדם בחניון אלכסנדר ספרינגס עם קול חיות היער – ציפורים, ארמדילו (סיפרו לנו שהם עושים קולות חזקים) ואולי אפילו קוף (לפני כמה שנים ברחו כמה קופים במעיין סילבר ספרינגס שלא רחוק מכאן לאחר שצילמו שם סרט המשך של טרזן ואחד כנראה הגיע לכאן. בכלל… עניין המינים הפולשים בפלורידה זה סיפור לפוסט בפני עצמו). אני מאוד אוהבת ללון בקמפינג – כיף שלמוע בלילה את קולות חיות היער וכיף לחוות את השקט והטבע 24/7 (גם ממש כיף לחוות את ההתנהלות המכבדת בדרך כלל של המטיילים האחרים – בעיקר בחניוני השמורות). אבל זה סוג טיול שצריך להיכנס אליו. קשה מאוד לחזור ללון בקמפינג אחרי שלנים במלון. השיא שלנו לפני כעשר שנים בטיול בפלורידה היה 14 ימים רצוף באוהל. אבל הילדים היו אז קטנים (והיה כיף לראות את הכיף שלהם וזה גם היה קטע חינוכי כזה – הם למדו לתפעל הכל החל מהקמת האוהל ועד להדלקת המדורה וצליית מרשמלו על האש). היום אני 10 שנים יותר מבוגרת ואני כאן רק עם יובל ובטיול עמוס, אז איכשהו לא צלח לנו ללון באוהל יותר מלילה אחד לפינאלה. פלוס ישנתי ממש רע. בשעה 2 בערך קמתי לשירותים ואיכשהו מלא יתושים נכנסו לאוהל. בשעה 3 התעוררתי עקוצה והתחלתי במסע ציד. 7 יתושים (מצאו את מותם באוהל!). ואז התחילו כאבי הגב (למרות שיש לי מזרון די טוב, זה לא זה). בקיצור. הזדקנתי. כאן גם המקום לספר שאתמול בערב נסענו הלוך חזור במלא כבישים צדדים באזור בחיפוש אחר בעלי חיים. אני נוהגת לאט ויובל מחפש עם הפרוז'קטור. לא ראינו כלום. אפילו ליד הבית שלנו בישראל יובל יוצא עם שלל גדול יותר (גיריות, צבועים, צבאים, שועלים ועוד). הפקחית של השמורה אמרה לנו שזה בגלל שזו עונת הציד ובעלי החיים לכן בורחים עמוק יותר לתוך היער (למרות שכולם מספרים לנו שראו כאן מלא דובים בימים האחרונים). אז מה צדים? איילים, הודו בר, חזירי בר וכאשר יש עודף דובים יש גם מכסה של דובים שמותר לצוד (ממה שאני יודעת על מדינות אחרות בארה"ב המכסה נקבעת הרבה פעמים לא בהכרח על סמך המצב בשטח אלא גם על פי עצמת הלחץ שמפעיל לובי הציידים על הממשל המקומי, ועל פי הנטיות הפוליטיות של הממשל המקומי). יובל מאוד רצה לצאת כאן לטיול ארוך ברגל הלאומי אקולה בו אנחנו נמצאים כעת. אבל עניין הציד כנראה הרתיע אותו (וגם סתם לא עשה לו חשק – לא כיף לראות אייל ביער בידיעה שאולי עוד רגע יצודו אותו) – בכל מקום אומרים לנו שאם מטיילים ביער ברגל יש ללבוש בגדים עם צבעים זוהרים/בולטים. כמו בכל מקום תמיד בני אדם מפחידים יותר מאנשים – גם כשאתה בטבע ביער שורץ דובים ואליגטורים. אז במקום זאת הוא יצא לשיט בקיאק במעיין אלכסנדר ואני נשארתי על החוף לעבוד קצת ולענות על מיילים. האמת שרציתי להצטרף אבל גם הרגשתי שיהיה לו יותר טוב קצת להיות בלעדיי וגם לא התחשק לי לקחת את כל ציוד הצילום/מחשב וכדומה על הקיאק (למרות שיש לנו תיקים אטימי מים), וודאי שלא רציתי להשאיר ברכב.
יובל לקח איתו את המצלמה התת ימית אז מניחה שהוא יצליח לצלם קצת ממה שהוא יראה. יש כאן לא מעט אליגטורים, מלא עופות וצבים (אבל אין פרות ים. במעיין הזה הוא עמוק מדי בפנים היבשת ורדוד מדי והן לא מגיעות עד כאן). שיט בקיאק או קאנו הוא הדרך האמיתית והיחידה לראות את הטבע של פלורידה. זו לא מדינה של מסלולים ברגל, זו מדינה שאת יופיה אפשר לראות בעיקר מהמים. בטיול הקודם שלנו בפלורידה יצאנו פעמיים ליום מלא של שיט בנהר הסוואני (בכל פעם באזור אחר שלו) – עם הקפצה לנקודת ההתחלה (יובל אגב היה אז בן 7-8 בלבד). אגב בכל המעיינות של פלורידה יש גם אליגטורים – בכפיפה עם כל מי שנכנס להתרחץ. בלילה הם ממש נכנסים לאזורי הרחצה, אבל ביום, ברגע שמגיעים למקום אנשים, הם זזים הצידה (לעתים ניתן לראותם משתזפים בשמש לא רחוק מאזורי הרחצה).
את כל הדברים לעיל כתבתי בבוקר יום 13 אצלי (בעת שיובל מקייק). בסוף יום 13 מוסיפה את הדברים הבאים:
אז אחרי הקיאקים והרחצה במעיין אלכסנדר, היום ביקרנו בחמישה אתרים:
1. מעיין דה ליון – כמו בריכת שחיה ענקית מבטון שבמרכזה נביעה ומעבר לה הנהר. יפה אך לא טבעי.
2. מזח הדייגים של אגם סיינט גורג – האגם השני בגודלו בפלורידה. מקסים אך תכלס נסיעה לא קצרה ואין המון מה לעשות.
3. מעין בלו ספרינגס – אולי המעיין היפה ביותר בטיול (ברמה של מנטיי ווקולה אבל 45 דקות נסיעה מאורלנדו בלבד). אסור לשחות כעת במעיין בשל פרות הים אבל יש מסלול הליכה על דק מוגבה מעץ עד השפך לנהר הסיינט ג'ון. מקום מדהים. יוצא דופן. כאן אגב הילדים שלי שחו פעם ראשונה עם פרות ים לפני 11 שנה, חווייה עוצמתית במיוחד שיכולה לשנות לילד את נתיב חייו (ראינו אמא מניקה את הגור שלה והיינו לבד, עד שהגיעו אנשים והבהילו את האמא כי לא נתנו לה ספייס ואז הוציאו את כולם מהמים).
4. קרי פארק – עוד מעיין נחמד מאוד, הספקנו לראות רק בחטף. סמוך לשם במקום שנקרא קינגס לנדינג אפשר לצאת לאחלה טיול קיאקים – והכל ממש קרוב לאורלנדו.
5. מעיין ווקיבה – שמורה שממש הפתיעה לטובה. היא מתויירת. היא קרובה ממש לאורלדנו ועדיין היא קסם של מקום ואפשר לראות בה הרבה בעלי חיים (אליגטורים, פרות ים ויש כאן גם דובים). אזור הרחצה אמנם בנוי אך גדול והשיט בקיאקים הוא בערוץ מלא נופרים ובעלי חיים. זו שמורה די גדולה ויש בה אפילו כמה מסלולי הליכה נחמדים.
התמונות המצורפות הן חלקן מיום 13 וחלקן מכל המעיינות בהם ביקרנו ושחינו ביום 12 (בו לא שלחתי תמונות).
וכאן גם הזמן להיפרד ממכם לטיול הזה. אמנם נותרו לנו כמה ימים לטיול אבל הם יהיו פחות 'טיוליים'/טבע/רואד טריפ ויותר אטרקציות סטנדרטיות (פארקי שעשועים ואטרקציות אחרות באורלנדו שצריכה לבדוק, קצת שופינג וכדומה וכן נסיעה ארוכה למיאמי משם אנחנו טסים חזרה לארץ). מקווה שנהנתם ושהשתכנעתם שפלורידה זה הרבה יותר מרק דיסני ואורלנדו (אגב כל המעיינות בהם אנחנו מטיילים ביומיים האחרונים שוכנים ממש קרוב לאורלנדו ואפשר לשלב ביקור בהם בעת נסיעה לעיר השעשועים).
הספר המעודכן שלי על דרום מזרח ארה"ב שיכלול בין השאר את רוב היעדים בהם ביקרנו בטיול זה צפוי לצאת לאור בסוף 2023.
בינתיים אפשר להצטייד במהדורה המעודכנת יחסית של ספר 'פלורידה מסלולים' שהוא מפורט מאוד ואמנם לא כולל את המקומות החדשים שגיליתי בטיול הזה אבל יש בו המון מידע על המקומות שבהם ביקרתי בטיוליי הקודמים במדינה. מי שרוצה לקרוא עוד על דרום מזרח ארה"ב מוזמן לעשות זאת כאן.

צ'או. ניפגש בטיול הבא


יובל שט בקיאק בנהר המנקז את מעיין אלכסנדר

ועוד תמונה בזום אין


מעיין אלכסנדר

אנהינגה. צילם יובל דגני

דווילס דן. נראה מדהים אבל תכלס יקר ולא מצדיק את המחיר או הזמן. אולי אם צוללים פנימה זה משהו אחר

מעיין סילבר ספרינגס


כל הנסיעה בימים האחרונים ככה. מנהרות של עצי אלון

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי
0

הנחה מוגדלת בתאריכים

20.3-10.4.24 בלבד

10% הנחה

על השכרת רכב בארה"ב וקנדה

דרך חברת אופרן

לחצו כאן להזמנה

מכירים את מחולל המסלולים שלנו?

הדרך החדשה לתכנן טיול לחו"ל

מוזמנים להתנסות