הדגני'ס עושים את איסלנד

אז הגענו בכלל לאיסלנד רק בגלל שלי תכלס נורא התחשק קצת נופים של אלסקה (פלוס החלטתי שבגילי המופלג הגיע הזמן לראות יעדים נוספים בעולם, ולא רק שוב ושוב צפון אמריקה), עשהאל ממש כמה לראות זוהר צפון, עיני של יובל נצצו כשהוא שמע שיש סיכוי שנראה לווייתנים, ורותם ועומר זרמו עם כל דבר שייקח אותם לחו"ל על חשבון ההורים. הבעיה היחידה הייתה שהיה לנו ממש מעט זמן – 10 ימים בלבד שבני הנוער הסכימו לפנות לנו בלו"ז הצפוף שלהם. אז כך קרה שהחלטנו לצאת לטיול אל מקום שאין בו כמעט בעלי חיים ביבשה (כבשים וסוסים לא נחשב) – וזאת כאשר בעלי חיים הם תמיד חלק עיקרי בטיולים שלנו, והשאלה הראשונה שעלתה במוחי הייתה איך יובל (הבן הצעיר שלי) ישרוד? מה הוא יעשה עם החצובה, עדשת ה-600 מ"מ ושאר הציוד שאין מצב שהוא יסכים להשאיר בארץ? וכן איזה חיות הוא כן יגלה בארץ שאין בה חיות (כמובן שבסופו של דבר הילד לא אכזב)? על כל אלה ועוד (למשל: האם עשהאל זכה לראות את זוהר הצפון שמבחינתו הוגדר כמבחן ההצלחה או אי ההצלחה של הטיול) בכתבה זו של הדגני'ס עושים את איסלנד.

אבל לפני שאני ממשיכה בסיפור הטיול – משהו קטן על תכנון הטיול שלנו. בדרך כלל תכנון טיולים זה דבר שהולך לי בקלי קלות – בכל זאת הסנדלר לא הולך יחף…. אז מה הבעיה לתכנן טיול לאיסלנד? זו מדינה קטנה, המידע נגיש באנגלית, הטיול הוא ברובו טיול טבע. בקיצור כל מה שאני טובה בו. אז זהו שלא. הסתבכתי. בניגוד לטיול לארה"ב למשל, שם טיול מעגלי של 10 ימים שמתחיל ומסתיים בווגאס יכלול קרוב לוודאי לא יותר מ-4 שמורות טבע לאומיות, במקרה של איסלנד – מדובר על טיול שמורכב מהרבה יותר פרטים – מעין שרשרת של חרוזים קטנים שיחד יוצרים את מסלול הטיול השלם. החרוזים הללו יכולים להיות מפל, מסלול הליכה, מעיין חם וכדומה ולא בהכרח שמורה גדולה שמגיעים אליה לכמה ימים. מה עוד שהאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות, ההיצע של האתרים מטורף ולא מצאתי מקור מידע שעוזר לתעדף. אז נשברתי. החלטתי ללכת ליעוץ. באחד החיפושים שלי אונליין נתקלתי באתר של יוגב סגל, התרשמתי, ותאמנו שיחת יעוץ. מעבר לידע המעמיק של יוגב ולעצותיו המועילות (ממליצה מאוד!), היה לי גם מעניין לראות איך מתנהל יעוץ מהצד השני של המתרס (האופן בו יוגב העביר את הייעוץ, הסבלנות שלו, ההתעניינות היזומה במהלך הטיול ואחריו – מכולם למדתי והסקתי מסקנות גם בנוגע ליועצים אותם אני מעבירה). בעזרתו המקצועית של יוגב הצלחתי לצמצם רשימת היעדים למשהו סביר, לקבל מושג לגבי לוחות זמנים, להבין את כל עניין הכבישים וחציית הנהרות ועוד. עדיין נותרה לי עבודה לבחור, לסדר ולארגן את הכול (שגם לאחריה אני ממש לא חושבת שתכננתי את הטיול המושלם), ועדיין היו לנו די הרבה התלבטויות אבל – לפחות יצאנו לדרך עם שלד מסלול, מקומות לינה עיקריים מוזמנים ובחירה של כמה אתרים ומסלולי הליכה שישמשו לנו כעוגן בתשעת הימים הבאים.

אז זהו. יצאנו לדרך. אחרי מעל 20 שעות בדרכים (מתוכם כמה שעות טיול בעיר וינה) נחתנו ב-30.8 בשעת לילה מאוחרת בשדה התעופה הסמוך לעיר ריקיוויק, בירת איסלנד. אחרי המתנה קצרה אסף אותנו מהשדה נציג אדיב במיוחד של חברת השכרת הרכב לוטוס שדרכה שכרנו רכב לימי הטיול הבאים (בדרך כלל אני מעדיפה לשכור רכב דרך חברת אופרן אבל רק לוטוס הציעו ביטוח לנזקי מים ואפס השתתפות עצמית, ובהפרש מחיר זניח – החוויה שלנו מההשכרה דרך חברה זו הייתה מצוינת, תודות ליוגב על ההמלצה), אחרי מילוי ניירת העמסנו את הציוד על הטיוטה לנדקרוזר הדנדשה ונסענו למלון הסמוך (שלמרות הדירוג הנמוך שלו בבוקינג התברר כמוצלח ביותר).


יום ראשון לטיול. התעוררנו מאוחר יחסית. בחוץ היה גשום וקר. לאחר ארוחת בוקר במאפייה נחמדה לא רחוק מהמלון הצטיידנו בשתי עגלות סופר מלאות במצרכים (המחירים פחות או יותר כמו בארץ), והתחלנו בנסיעה מזרחה אל היעד הראשון שלנו לטיול – שמורת לנדמנלאוגר (Landmannalaugar) השוכנת בחלק הדרומי של מרכז איסלנד (אזור המכונה הילנדס, Highlands). את הדרך לשמורה עשינו בכביש 225, כביש F (הגדרה באיסלנד לכביש שהוא למעשה דרך עפר באיכות פחות מזו של הכבישים הראשיים, שנסיעה בה כוללת בדרך כלל גם חציית נהרות) באיכות לא רעה (חציית הנהרות הייתה פשוטה יחסית). שמענו שהנוף לאורך הדרך מרהיב אבל מה לעשות שבאיסלנד כמו באיסלנד יש יותר סיכוי שלא תראו את הנוף מאשר שתראו אותו. האמת היא שמאוד דאגתי ממזג האוויר באיסלנד לאחר ששמעתי על לא מעט אנשים שבעת טיולם במדינה זכו ל-100% ימים של גשם שוטף. בדרך כלל מזג אוויר זה הדבר האחרון שמדאיג אותי – תמיד איכשהו דברים מסתדרים לטובה, אבל במקרה של איסלנד היו לי רגליים קרות ברמה שכמעט וביטלתי את הטיול. ביום הזה גם הבנתי שיום גשום באיסלנד זה לא כמו יום של גשם מציק (drizzle) בצפון מזרח ארה"ב למשל. יום גשום באיסלנד הוא יום שאי אפשר לצאת בו מהרכב בשל עצמת הגשם (שלא לדבר על הרוחות החזקות שבדרך כלל מתלוות לכך). אבל סוף טוב הכול טוב – המזל היה לצדנו. אחר הצהריים השמיים התבהרו והתחזית לימים הבאים הייתה מושלמת. אחרי קיץ גשום במיוחד נראה היה שהשבועיים הראשונים של ספטמבר יהיו סבירים למדי. אחרי כמה עצירות קצרות בדרך הגענו לחניון הלילה של שמורת לנדמנלאוגר. הקמנו את האוהלים, עלינו על בגדי ים והעברנו את הערב במעיינות החמים הסמוכים (כיף גדול במים אבל ממש לא כיף לצאת מהם לקור שבחוץ).

שני האוהלים שלנו בחניון הלילה

המעיינות החמים של לנדמנלאוגר


יום שני לטיול. התעוררנו לבוקר מעונן אבל בתחזית היו שמיים כחולים. התכנון ליום זה היה מסלול הליכה בהרים המקיפים את חניון הלילה. התארגנו לאט, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך. למרות שהתכנון המקורי היה לעשות מסלול אחר – החלטנו לצאת לטיול במסלול ששמו Sudurnamur המעפיל לגבעות הצבעוניות החשופות מצמחיה של חבל ארץ זה. באיסלנד כמו באירופה מגדירים מסלולים פחות לפי ק"מ ותוספת גובה ויותר לפי זמן הליכה. אף פעם לא הבנתי את ההגדרה הזו. הבנים שלי היו מסיימים את המסלול הזה (שאורכו 8.5) ק"מ בשלוש שעות בעוד לי הוא לקח ודאי 6 או 7 שעות (בשל העלייה המפרכת). בשלב כלשהו, לקראת סוף המסלול אכן התפצלנו – אני ועשהאל המשכנו בדרך הקצרה חזרה לחניון הלילה בעוד בני הנוער האריכו את המסלול והוסיפו לו עלייה על עוד כמה פסגות. המסלול הזה הוא ללא ספק מרהיב יופיו (אם כי היה לנו קצת משונה לטייל במסלול שאין בו אפילו קמצוץ של סיכוי להיתקל בבעלי חיים). הנוף מלמעלה אינסופי וכולל פסגות, אגמים ושדות קרח. העדר הצמחייה יוצר מראה שאינו מהעולם הזה והבונוס – סוף המסלול כולל הליכה בלשון של בזלת שנראה שנתיב זרימתה נעצר ממש מטרים ספורים מחניון הלילה ומהבקתה הסמוכה לו. חזרנו לחניון הלילה ושילבנו בין ארוחת ערב לטבילה נוספת במעיין.

מטיילים ברגל בגבעות הצבעוניות של מסלול Sudurnamur

עוד תמונה ממסלול ההליכה הנהדר

נוף מטורף מכל עבר

ותמונה אחרונה ממסלול ההליכה. צילם: יובל דגני


יום שלישי לטיול. עוד בוקר קפוא. קמנו מוקדם, קיפלנו את האוהלים והחלטנו לוותר על ארוחת בוקר (ובמקום זאת לנשנש במהלך הנסיעה). היום היה צפוי לנו יום ארוך (5.5 שעות נסיעה) שאמור היה להיות יפה במיוחד. התכנון המקורי היה ללון גם בלילה הזה בקמפינג לצד כביש ששמו F35 החוצה את מרכז איסלנד לאורכה. אלא שאחרי שראיתי את הקמפינג בלנדמנלאוגר, ואחרי שהבנתי שהחשש שהיה לי בנוגע ליופיים של אתרי הקמפינג האיסלנדים כנראה מוצדק, ניצלתי את העבודה שבאיסלנד יש קליטה כמעט בכל מקום בכדי להמיר ברגע האחרון את הלינה בקמפינג בלינה בבקתה – אף היא לאורך כביש זה (אין מה לעשות, הקמפינג של איסלנד הוא לא ברמה של הקמפינג בארה"ב ובקנדה. הדבר העיקרי שהלינה בקמפינג באיסלנד מאפשר זו גמישות, שכן בניגוד לארה"ב ולקנדה באיסלנד בדרך כלל לא צריך להזמין מקום לקמפינג, וכך אפשר ליהנות מטיול ספונטאני יותר). חזרה אלינו – יצאנו משמורת לנדמנלאוגר צפונה בכביש 208 ומעט לפני העלייה לכביש 35 עצרנו לביקור קצר במפלי גולפוס המרשימים (Gullfoss Falls). המשך יום הטיול היה מרהיב ביופיו, והוא ללא ספק גרם לי להבין את הסופרלטיבים שלה זוכה האי הקטן הזה. נסענו כל היום ברמה מדברית גבוהה, חשופה לחלוטין מצמחיה. באופק הלא רחוק נצפו כמעט מכל הכיוונים שדות קרח עצומים, והיינו שם כמעט לבד – בנוף הבראשיתי והעוצמתי הזה. אבל זה לא הכול. נוסף על הנסיעה המרשימה טיילנו ביום זה ברגל (במסלול Hveradalir Circle) בשמורה לא פחות מרהיבה של הרים בעלי מסלע צבעוני והמון פעילות הידרותרמית, שבשל חוסר היכולת לבטא את השמות האיסלנדיים המסובכים קיבלה מאתנו את הכינוי – השמורה שמתחילה באות K (ששמה Kerlingarfjöll). בשעות אחר הצהריים עוד הספקנו ללכת ברגל למעיין חם סמוך לשמורה (Hveradalir) ואחר כך המשכנו צפונה בכביש 35 למקום הלינה ששמו Hveravellir (שגם בו יש מעיין חם, שהבנים בילו בו עד השעות הקטנות של הלילה). איזה מזל שאנחנו לא ישנים הלילה באוהל. לחדרים במקום הלינה הקטן הזה אמנם אין שירותים צמודים אבל הם בהחלט מספקים, ואפילו המסעדה, למרות שהייתה לא זולה, הפתיעה לטובה (פאי רועים, מרק דגים ועוד). סחוטים מעייפות בדרך למיטות יובל ועשהאל קראו לכולם החוצה. זוהר הצפון הפציע, והמראה – מטורף. אני חושבת שיובל ועשהאל נשארו ערים בערך כל הלילה. תכלס, אחרי כזה יום מוצלח אפשר היה לשים v על איסלנד ולחזור הביתה.

מפלי גולפוס המרשימים:

כביש F35 הנהדר

שדות קרח מכל עבר

מסלול Hveradalir Circle המרהיב!

ובדרך למקום הלינה עוד ועוד קרחונים ושדות קרח

ובלילה – זוהר צפון. צילם: יובל דגני


יום רביעי לטיול. החלטנו ליהנות מהמקום היפה שבו אנחנו נמצאים ולצאת לדרך מאוחר. הבנים בילו את הבוקר במעיין החם ואני ועשהאל יצאנו לטיול ברגל במיני ילוסטון (גייזרים קטנים, מעיינות של מים רותחים ואדים שיוצאים מהאדמה ויוצרים מסך עשן) שסביב למתחם, ובשדות הבזלת שסביבו. לפני הטיול לאיסלנד הרגשתי שאני לא מתחברת. לא רק הצפי למזג אוויר גשום וקר גרמו לי לרגליים קרות. הסתכלתי על תמונות והרגשתי שאף אחת מהן לא גורמת לי להגיד וואו. אבל בבוקר היום הזה הבנתי שתמונות זה לא הכול. יש מקומות שקשה לתפוס אותם בתמונות. כזו היא איסלנד. מה שרואים בתמונות – במציאות הוא יפה פי כמה וכמה, וזה לא רק המראה – זה גם האוויר הצח, הרוח הקרירה, ריח הגופרית, ההרגשה של המרחבים. זה כנראה הכוח הממגנט של המדינה הזו, שלא בהכרח תמיד עובר בפיקסלים של המצלמה. אז מה היה לנו היום? אחרי יציאה מאוחרת כאמור – שמנו פעמינו אל העיירה הוסאוויק (Husavik) ששוכנת על לחוף הים בצפון איסלנד. הנסיעה צפונה בכביש F35 הייתה כל כך יפה שאין לי מספיק מילים כדי לתארה. כאן התחוור לי לראשונה עד כמה איסלנד היא בעצם בחלקה הגדול מדבר – רמה גבוהה חשופה מצמחיה שתנאי המחיה בה כל כך קשים עד שאין בה אפילו צמחיית טונדרה. מה שמעצים את היופי הוא העובדה שכל הנוף החשוף הזה נחצה על ידי נהרות ואגמים שמימיהם צבע טורקיז (מקור הצבע בגרגירי סלע זעירים שהקרחונים טוחנים עם תנועתם), ומכל עבר נצפים כאן קרחונים באופק. כדי להפוך את הנסיעה למעניינת קצת יותר החלטנו לעשות מעקף ובמקום לנסוע צפונה בדרך הקצרה פנינו לכביש F756 שהוביל לנופים נהדרים עוד יותר (הכביש לא מופיע בגוגל מפס אבל אפשר לראותו כאן) – נוף בראשית, ערוצים בתוליים (הזמנות מצוינת מצוינת לטבול במים הקפואים), מדי פעם ערוץ, מדי פעם קניון, ולרגע הנוף נפתח ולצד הדרך יש אגם עם ברבורים. למרות שנסענו באזורים הנידחים ביותר של איסלנד, גם כאן מכל עבר נצפו הכבשים המפורסמות של האי (שנראה שאין תא שטח בו שאינו מגודר בשל ענף פרנסה זה). מחקר קצרצר בגוגל לימד אותנו מדוע ההבחנה שלנו שהכבשים תמיד מסודרות בשלשות נכונה (לכבשה יש בד"כ שני צאצאים ולמעשה מדובר בנקבה ובשני טלאים). לקראת סוף הנסיעה נתקלנו בעוד ועוד קבוצות של כבשים על הדרך שלא ירדו מהכביש, רצו לפני הרכב, מצאו נתיב מילוט וחוזר חלילה. בסוף דרך העפר הגענו לגשר ולשער. 3 כבשים נתקעו בינינו ובין השער, נכנסו להיסטריה, ניסו לצאת דרך הגדר, עמדו להיפצע. נסענו רברס, רותם יצא מהרכב ורעה את הכבשים אל מאחורי הרכב. מי אמר שאין כאן אקשן עם בעלי חיים? יוצאנו מהדרך עפר אך עמק חקלאי, חזרנו לכביש 1 (הכביש המקיף את האי) בדרכנו אל הוסוויק. המלון בו בחרנו ללון הלילה, למרות שלא היה מדורג גבוה בגוגל, התברר כעוד הצלחה מסחררת. מיטות נוחות, מטבח משותף והכי חשוב – צ'ק אין עם קוד כניסה ובלי התעכבות מיותרת. לסיומו של היום הארוך הזה עוד הספקנו אפילו לאכול ארוחת ערב במסעדה נחמדה הסמוכה למלון לפני שנסענו למעיינות החמים הסמוכים לעיירה שם בילינו בשעות הערב המאוחרות.

הבנים רובצים בבוקר במעיין החם, יחד עם זוג צ'כי

המיני ילוסטון של Hveravellir

עוד תמונה מ-Hveravellir

הנופים לאורך צפון F35

הבנים רוחצים במי הערוצים שלאורך כביש F756

עוד תמונה של הערוצים ונוף הטונדרה (שכבר התחילה להאדים בצבעי שלכת)

מה עושים עם כל הכבשים הללו שחוסמות את הדרך?


יום חמישי לטיול. בשעה 8 התייצבנו בחברת שיט הלווייתנים. התלבשנו בלבוש מיוחד (כנגד הקור) ועלינו על סירת זודיאק. הים היה שקט כל כך עד שנראה היה שכאילו כל התנועה שלו קפאה. שטנו ללב ים. הידיעה שאם היינו ממשיכים לשוט מכאן עוד כמה שעות הלאה – היינו מגיעים לגרינלנד, גרמה לי להרגיש פרפרים בבטן. אחרי כמה דקות של שיט התחילה ההצגה. בהתחלה לווייתן מינקי קטן, לאחר מכן להקת דולפינים במופע קפיצות מטורף, ובסוף – לווייתן גדול סנפיר. 2.5 שעות של שיט נסתיימו מהר, ועד מהרה היינו חזרה במזח הציורי של העיירה. כאן המקום לציין שלמרות שהשיט היה נחמד ביותר (פלוס היה לנו מזל עם מזג האוויר) כמות הלווייתנים שזוכים לראות בו היא בדרך כלל ככל הנראה לא משתווה לזו של הפלגות בחופי מערב ארה"ב (למשל מונטריי), באלסקה (למשל גליישר ביי) או בחופי מזרח קנדה (למשל מפרץ פאנדי). יחד עם זאת אנחנו נהנינו מאוד ושמחנו שיצאנו להפלגה. מהצד הפחות נעים – במהלך ההפלגה יצא לי לשוחח לא מעט עם המדריך של הסיור וממנו שמעתי קצת על הסיפור המזוויע של ציד הלווייתנים באיסלנד (בשנת 2022 למשל הייתה מכסה לצוד 500 לווייתנים מצויים – שהם בעל החיים השני בגודלו בעולם אחרי הלווייתן הכחול, ללווייתני מינקי ניצודים ללא הגבלה). מסתבר שהאיסלנדים בקושי משתמשים בבשר ובשמן של הלווייתנים וכ-50 אחוז ממנו הוא עבור תיירים (ועוד 30 אחוז לייצוא). נורא לחשוב על היונק הימי המרשים הזה על הצלחת, וכל מי שמזדעזע כמוני – מוזמן שיברר לפני שהוא נכנס למסעדה האם היא מגישה בשר/שמן לווייתנים (ואם כן פשוט לא להיכנס). חזרה אלינו – אחרי ארוחת צהריים במסעדה נחמדה מול קו המים של העיירה התחלנו בנסיעה לפיורדים המזרחיים – אל נקודת היישוב Borgarfjörður שבו תכננו ללון הלילה. טוב האמת שקשה לי בכלל להתחיל לתאר את הנסיעה זו כי היה בה כל כך הרבה והיא הייתה כל כך יפה. החלק הראשון של הדרך, בכביש 85, התפתלה לאורך קו החוף שלצדו טונדרה המשתפלת לים, סלעי בזלת, גזעים שהגיעו לכאן מהקצה השני של העולם, כלב ים אחד ועופות סולה צפוניות. הנסיעה הייתה כל כך יפה עד שהחלטנו להתעלם מכך שאנחנו בלחץ של זמן, עצרנו בפינה קסומה והתחרדנו בשמש על צמחיית הטונדרה מול האופק הכחול. הבנים נכנסים לטבילה במים הקפואים (זה כנראה קטע של מזוכיזם כזה במשפחה שלנו. עבר משתי הסבתות לילדים, ומהן מסתבר גם לנכדים). בדרך למקום הלינה היו לנו עוד שני אתרים לבקר בהם: הראשון – קניון Ásbyrgi (קניון נחמד ומיוער ותו לא) שהתגלה כאכזבה ואחרי טיול רגלי קצרצר המשכנו הלאה. השני – מפלי דטיפוס (Dettifoss Falls), ובעיקר הדרך שמובילה אליהם (כביש F864), שהתגלו כוואו ענק (ותודה ליוגב על ההמלצה לבקר בצד המזרחי של המפלים). זה לא רק המפלים שהם מרשימים באופן יוצא דופן (בכל זאת – המפלים עם זרימת המים הכי עוצמתית באירופה), זה כל הרמה הבזלתית המטורפת שבה נסענו כדי להגיע אל המפלים מכיוון צפון, ושבה נסענו מהמפלים דרומה, שהייתה מרשימה באופן יוצא דופן. בשעה מאוחרת (קרוב ל-22:00) הגענו למלון המקסים שהזמנתי שבפיורדים המזרחיים, על קו המים. כאן היינו אמורים קצת לנוח ולשהות שני לילות בדירה מרווחת. אממה – הסתבר שאת ההזמנה עשיתי לשנת 2023. למזלנו עוד היה בנמצא פקיד קבלה ולמזלנו הרב עוד יותר היו לו שני חדרים פנויים. יש לציין שהתבאסתי מאוד אבל אחרי שהילדים החמודים הכינו לכולנו ארוחת ערב, ואחרי שזוהר הצפון הפציע שוב נפלתי שדודה, מאושרת למדי, במיטה הנוחה של המלון.

שעת בוקר מוקדמת בנמל הקטן של העיירה הוסוויק


רגע לפני היציאה לשיט. אנחנו יצאנו לשיט בסירה הראשונה של הבוקר (יש אגב חיסרון לצאת ראשונים כי בהמשך היום סירה אחת מדווחת לסירה השנייה איפה יש לווייתנים)

שיט צפייה בלווייתנים בסירת בסירת זודיאק. סירות הזודיאק מהירות ויכולות להגיע מהר יותר ללווייתן ברגע שהוא נצפה באופק


סירת בסירה שאינה זודיאק הוא בד"כ איטי יותר (ונקודת המבט גבוהה יותר) ולכן הסיכוי לראות במהלך השיט לווייתנים מקרוב נמוך יותר

בהשוואה להפלגות הצפייה בלווייתנים שעשיתי בארה"ב, קנדה ואוסטרליה – כאן באיסלנד החוקים פחות נוקשים והסירות מתקרבות הרבה יותר ללווייתנים. מצוין עבור מי שרוצה לצלם תמונה טובה, פחות נחמד עבור הלווייתן המצולם. בתמונה: לווייתן גדול סנפיר

סנפיר זנב של לווייתן גדול סנפיר. אחרי הצלילה למעמקים הלווייתן יעלם לכמה דקות עד שיעלה שוב לנשום. צילם: יובל דגני

לווייתן מינקי, הלוויתן השני הכי קטן בעולם, אורכו מגיע עד 8 מ'. צילם: יובל דגני

מופע הדולפינים המרהיב של להקה ענקית שקצפה מהמים בצורה מטורפות. צילם: יובל דגני


עוד תמונה של הדולפינים. צילם: יובל דגני

לילדים שלי יש תכונה מזוכיסטית כזו – להיכנס למים גם כשקר ולא ממש כיף


מסתלבטים מול החופים של צפון איסלנד – עוד קצת צפונה ואנחנו בקוטב הצפוני. אפשר לדמיין מכאן את גרינלנד. לעתים רחוקות מגיעים לצפון איסלנד דובי קוטב, צפים על גושי קרח (אלה בדרך כלל מומתים או מוחזרים לגרינלנד). אנחנו ראינו רק כמה כלבי ים ועופות

מפלי דטיפוס המרשימים

טונדרה מאדימה בצבעי שלכת לאורך כביש F864. ברקע הר Herðubreið

זוהר הצפון שוב הפציע. צילם: יובל דגני


יום ששי לטיול. בבוקר התברר לנו שלא כולם ישנו שנת מלאכים. יובל מסתבר גרר את עשהאל לסיור לילה ארוך בעקבות זוהר הצפון, בתקווה שמהגבעה למעלה יראו אותו טוב עוד יותר. בדרך כלל הוא גורר את עשהאל לסיורי לילה בעקבות בעלי חיים אבל אם אין בעלי חיים צריך כנראה למצוא פתרון אחר. אין גבול מסתבר לנחישות של הבחור הצעיר הזה, והרצון לראות ולצלם אורורה זיכתה אותו הפעם בתצפית משמעותית נוספת – שועל קוטב שחצה לפתע את הכביש (מי אמר שיש באיסלנד רק כבשים וסוסים). חזרה אלינו – אחרי ארוחת בוקר מעולה במלון, ואחרי טיול קצר בנקודת היישוב הציורית Borgarfjörður (בקצה הכביש יש מעגן סירות נחמד ולידו עלייה לתצפית על אי שיש בו בעונה מושבה של פאפינים – הפינגווין של חצי הכדור הצפוני), יצאנו לטייל במסלול Stórurð הנהדר (המלצה גם של יוגב שאמר ולא טעה – שזהו אחד המסלולים היפים באיסלנד, כך שהיה לי ברור שעומד להיות יום נפלא). יש כמה דרכים לטייל במסלול זה (יש בעצם 3 שבילים שמובילים אל האגם הקטן שבקצהו) ונראה לי שאנחנו בחרנו בדרך הכי קשה. בכל מקרה בכל טיול רגלי באיסלנד התחוור לי שוב ושוב עד כמה מסלול שמוגדר קשה-strenuous מוגדר כאן, אצל האירופאים, כדרגת קושי בינונית במקרה הטוב. סוף טוב הכול טוב, אחרי כמה שעות של כושר בנוף קסום במיוחד, ואחרי פיקניק נחמד, המשכנו בנסיעה דרומה אל העיירה Seydisfjordur (1.5 שעות נסיעה) שבה הצלחתי למצוא מקום לינה מדהים (בית דנדש עם עיצוב סקנדינבי יפהפה שעד עכשיו עוד מפנטזת עליו) ברגע האחרון, אחרי שהבנתי שאת ההזמנה המקורית ללילה הזה עשיתי לשנות 2023 (זה היתרון בטיול באיסלנד בתחילת חודש ספטמבר – קל יחסית למצוא לינה ברגע האחרון). את שעות אחר הצהרים והערב הרגועים הקדשנו לארוחת ערב ומנוחה וכן לטיול קצרצר בעיירה (אולי פספסנו משהו בשל מזג האוויר הערפילי אבל לפחות מהחוויה שלנו נראה היה שאין בה הרבה – למעט מדרחוב באורך 50 מטר וכמה מסעדות).

הנוף מחדר המלון המקסים שבו התעוררנו בבוקר

היישוב Borgarfjörður, בכל נקודת יישוב – וגם הקטנה ביותר, יש כנסיה עם צריח

ערוצים רחבים הזורמים למפרצים בפיורדים המזרחיים, סמוך ליישוב Borgarfjörður

הנופים של מסלול Stórurð. צילם: יובל דגני

עוד תמונות ממסלול Stórurð


יום שביעי לטיול. התעוררנו מוקדם ועזבנו את הפיורדים המזרחיים בדרכנו דרומה. הדרך הייתה ברובה לאורך קו חוף שנראה פחות או יותר כמו כף ים עם אצבעות – מפרץ שהוא פיורד צר שנוסעים לאורך חופיו, ואחר כך עוד אחד ועוד אחד. פני השטח היו הרבה יותר מיוערים מאלה שבהם נסענו בשבוע האחרון, והנוף מרשים פחות. היעד שלנו היה נקודת המוצא של שיט הקרחונים שהזמנו מבעוד מועד. בניגוד למצופה הגענו לנקודת המפגש (מלון Smyrlabjörg) שעה לפני הזמן. בשעה 14:00 עלינו, לבושים בלבוש מיוחד, על ההסעה ללגונה של מים מתוקים (בניגוד ללגונת הקרחונים המפורסמת שבה יש מי ים) בקצה קרחון נהדר. שטנו במשך שעתיים בין גושי הקרח (פלוס הליכה קצרה על הקרח). פעילות נחמדה בהחלט אבל לא וואו שאסור לוותר עליו. במקור היינו אמורים בלילה הזה בקמפינג הלאה מערבה בשמורת סקפטפל (Skaftafell), אבל בשל מזג האוויר הגשום הצפוי (אחרי 5 ימים של שמש ושמיים כחולים), וכן כנראה בגלל שבאמת הזדקנו, שינינו ברגע האחרון לאכסניית נוער מעולה בעיירה הופן (Hofn). יש לציין שהופתענו מאוד לטובה מהופן, עליה לא שמענו המלצות מיוחדות בשום מקום – ובעינינו היא הייתה אולי העיירה היפה ביותר בטיול. קו המים של הופן הוא למעשה מפרץ מוגן שרק מעבר לו – הים. מצפון מערב יש רכס הרים אדיר שצונח אל מי האוקיינוס ומצפון מזרח אפשר לראות מקו החוף של העיירה שדות קרח אדירים. בנוסף, יש בעיירה נמל דיג שלצדו כמה מסעדות נחמדות, וכן בריכת שחיה נהדרת (הגענו ממש כשנסגר). אבל… למרות שהיה ערב מוצלח מבחינת היופי שמסביב ונינוח מבחינת הלוחות זמנים (פלוס אכלנו ארוחת ערב במסעדת פיצות מומלצת), משהו לא הסתדר לנו מבחינה משפחתית. טוב נו אי אפשר לצפות שבטיול שבו מצטרפים ילדים בני 18-25 לטיול עם ההורים הכול ילך חלק. איכשהו כל המתח יצא, וזאת בניגוד קיצוני לכל הנוף המטורף שעטף אותנו. לא נורא, קורה. מחר יום חדש.

השיט לקרחונים

מכל עבר שדות קרח מהם משתפלים קרחונים

שקיעה סמוך לעיירה הופן


יום שמיני לטיול. כדי לטהר קצת את האווירה החלטנו לצאת לדרך מאוחר. ניצלנו את המטבח המאובזר של אכסניית הנוער כדי להכין ארוחת בוקר מפנקת והתחלנו בנסיעה מערבה לאורך החופים הדרומיים של איסלנד. בניגוד לימי השמש הקודמים – היום היה מעונן ואפילו טיפה גשום. היעד העיקרי של יום זה היה שמורת סקפטפל עטורת הקרחונים. אבל לפני כן עצרנו בדרך בלגונת הקרחונים המפורסמת (Jökulsárlón) וכן בחוף היהלומים (Diamond Beach). למרות מזג האוויר הערפילי הנסיעה ביום זה הייתה מרשימה במיוחד. עוד לפני שנסענו לאיסלנד שמעתי ממטיילים רבים אחרים שדרום איסלנד היא היפה ביותר. למרות שאני אישית אהבתי את האזורים הפחות מתויירים והיותר מדבריים בחלק הפנימי של היבשת – אני חייבת לציין שלא שיערתי לעצמי עד כמה דרום איסלנד יפה. שדות הקרח כאן (מהם משתפלים קרחונים) הם עצומים. נראה שאין להם סוף ואין להם התחלה והם נצפים מכל עבר. ואם לא די בכך, אז מהצד השני של הכביש (מדרום לו) משתרעים חופי אוקיינוס עם חולות שחורים (שמקורם באדמת הבזלת הכהה) ומצוקים אדירים (וכמובן יש את כל המפלים הרבים שצונחים כאן מכל עבר). בשמורת סקפטפל בחרנו במסלול המסומן בוורוד במפה להלן (שמשלב את מסלולים S5 ו-S6) למזלי החלטנו ללכת במסלול נגד כיוון השעון שכן דווקא העלייה במסלול הכחול, שאמור להיות מסלול בתוואי נוח, נראתה לי בירידה קשה להחריד. המסלול מוביל אל תצפית נהדרת על קרחון סקפטפל (מסומנת בעיגול צהוב במפה) – מומלץ ביותר (וכן אל מפל יפה ששמו Svartifoss). במקור תכננו ללון גם בלילה הזה (וגם בלילה הקודם) בחניון הלילה של שמורת סקפטפל. את הלינה בחניון הלילה הקודם המרנו כאמור בלינה באכסניית נוער כבר ביום הקודם, וגם בלילה הזה – לאחר שראינו את החניון ולא ממש התלהבנו, החלטנו לנטוש את הרעיון ובמקום זאת מצאנו בקתה זמינה נחמדה (בסיסית מאוד אבל מספקת) בכניסה לכביש 208 שאליו היו מועדות פנינו ביום הטיול הבא.

ראו מפת מסלול ההליכה להלן (המסלול בו אנחנו הלכנו מסומן בוורוד):


כלב ים בלגונת הקרחונים. צילם: יובל דגני

גושי קרח בחוף היהלומים. צילם: יובל דגני

יובל מצלם את גושי הקרח של חוף היהלומים

קבוצת קיאקים בלגונת הקרחונים (השיט כאן הוא במי מים מלוחים – הלגונה מקושרת לים). השיט בו אנחנו שטנו ביום הטיול הקודם הוא במים מתוקים (בשיט במים מתוקים אגב אפשר להתקרב יותר לגושי הקרח – שכן גושי הקרח עוברים בליה איטית יותר בחלקם התחתון ויש פחות סיכוי שגוש הקרח יתהפכו)

נוף הקרחונים ושדות הקרח שליווה אותנו ביום טיול זה

תצפית על קרחון סקפטפל (צולם ממסלול ההליכה – מהנקודה המסומנת בעיגול ירוק במפה לעיל)


יום תשיעי לטיול. היום הזה לא היה סגור מלכתחילה והיו לנו לא מעט התלבטויות לגביו – בין לנסוע שוב לפנים היבשת בכבישי F (שאותם הרגשנו שלא מספיק מיצינו) לבין לנסוע לטיול בשמורת Þakgil שקיבלנו עליה הרבה המלצות. בסופו של דבר ההנאה שלנו מהנופים המדבריים של פנים היבשת בימי הטיול הקודמים הכריעה וכך מצאנו את עצמינו נוסעים שוב בכביש F, חוצים שוב נהרות (שום דבר לא רציני במיוחד) אל עבר אגם שכוח אל ששמו Langisjór שממוקם ממש באמצע השומקום (עוד המלצה מצוינת של יוגב). אלא שלא מדבר ולא נעליים. הנסיעה אמנם הובילה את פנים היבשת בכבישי עפר שוממים אבל בניגוד לנסיעות הקודמות שלנו אל עומקה של איסלנד שהובילו לנופים חשופים מצמחיה – הפעם נסענו בנוף ירוק (משולב במחשופי בזלת שחורה) שכולו מכוסה טחב – מראה שמעולם לא ראינו כמותו ושהינו בהחלט לא מהעולם הזה. כאשר הגענו אל האגם הציורי כבר היה קר וגשום (מה שלא מנע מהבנים לטבול במים הקרים) ולמרות ההחלטה הנחושה שלנו – בלילה הזה (הלילה האחרון של הטיול) עושים קמפינג ויהיה מה, הבקתה הבודדת שלשפת האגם קסמה לנו. מכיוון שהיה לי במקרה את מספר הטלפון שדרכו מזמינים מקום בבקתה, ומכיוון שראינו שהבקתה לא מאוישת, נסענו לנקודה גבוהה בה הייתה קליטה ולמרבה הפלא בקלות רבה הזמנו בה מקום וקיבלנו את קוד הכניסה (כמה נוח לטייל מחוץ לעונה וכמה עוד יותר נוח שהאיסלנדים דוברי אנגלית שוטפת ואין מגבלה של שפה). קשה לומר שמדובר בבקתה מפנקת (תכלס – הבפנים שלה עלוב למדי), אבל לפחות היה לנו חם ולא ירד עלינו גשם. במקור תכננו לעשות כאן מסלול הליכה שעולה לתצפית על האזור אבל מכיוון שבין כה היה מעונן ומכיוון שסתם – נתקפנו עצלנות, בילינו את אחר הצהריים בלא לעשות כלום (למעט הליכה קצרה לחופי האגם).

אגם Langisjór ומאחוריו שדה קרח

הבקתה הקטנה שלנו לשפת האגם


יום עשירי לטיול. יום אחרון לטיול. היום בלילה טסים הביתה. וכמו ביום הראשון, גם היום – גשם זלעפות (24 שעות נון סטופ של מבול מטורף). לפיכך החלטנו שהפעילות המוצלחת ביותר ליום זה תהיה מעיינות חמים (ולאחריה טיול קצר בעיר ריקיוויק). וכך החלטנו לנסוע ל-Thermal River (אזור בנהר שיש בו נביעות חמות ואזור רחצה). מיד אחרי שיצאנו מדרך העפר נורת אזהרה ברכב סימנה שיש לנו תקר. החלפת הצמיג בגשם שוטף גררה לא רק מצב רוח לא משהו, אלא גם מתח מיותר בין העוסקים במלאכה. התנחמנו במרק חם במסעדת המרקים המעולה של העיירה ויק (Vik) והמשכנו בדרכינו (החלטנו לא לתקן את הצמיג המפונצ'ר ולקחת סיכון שנצליח להגיע עד שדה התעופה בלי תקר נוסף). כבר בשלב זה היה ברור שלא נספיק גם את המעיינות החמים וגם לבקר בריקיוויק ובהחלטה משותפת (שהתבררה כטעות) בחרנו במעיינות החמים. אלא שהכמיהה שלנו להסתלבט במים רותחים ביום הגשום הזו התבררה כלא ממש ריאלית – דבר ראשון ההליכה אל המעיינות הייתה ארוכה (45 דקות בשפה האיסלנדית שמשמעותם, בהתחשב בעלייה, יותר משעה הליכה שלי) וזמננו היה קצר, דבר שני כל הדרך ירד גשם שוטף, ודבר שלישי כבר במהלך ההליכה אנשים שהלכו בכיוון ההפוך אמרו לנו שהמים בנהר לא מספיק חמים (בשל הגשמים). למזלי אחרי הליכה של חצי מהדרך הבנתי שזה לא בשבילי ועשיתי אחורה פנה. הגעתי לרכב רטובה מכף רגל ועד ראש וקופאת מקור. הדבר היחיד שעלה לי בראש בשלב זה היה "אין מצב שאני עולה ככה לטיסה" (פלוס כבר יומיים שלא התקלחנו שכן בבקתה של הלילה הקודם לא היו מקלחות), ואז נזכרתי בבריכות השחייה הנהדרות של איסלנד ובאדיבות גוגל נסעתי לא יותר מ-7 דקות אל בריכת השחייה הציבורית בעיירה הסמוכה. 1200 קרונות וזכיתי למקלחת חמה וגם למבט על הבריכה המדהימה הזו (כולל ג'קוזי ומלא מים חמים), שכמובן ממש הצטערתי שלא באנו אליה כולנו – במקום ההליכה למעיינות. תוך 40 דקות הייתי חזרה במגרש החניה, מקולחת ונקייה, בדיוק כאשר שאר החברה הגיעו רטובים לרכב. זהו. הטיול נגמר. אחרי עוד מנה של מרק חם במסעדה הסמוכה למגרש החניה שממנו הולכים למעיינות, יצאנו לדרך. נותרה לנו רק עוד נסיעה של שעה וחצי לשדה התעופה, קיפול ואריזת הרכב (במגרש החניה של Costco, אפילו הספקתי להיכנס ולקנות כמה דברים – מזל שהבאתי את כרטיס החבר שלי. המחירים אגב באופן מפליא לא הרבה יותר יקרים מאמריקה. חבל שלא קנינו כאן את האוכל בתחילת הטיול) וחוזרים הביתה – עייפים (היה טיול אינטנסיבי למדי) אך מרוצים (למרות הקרחונים ונוף הטונדרה – לא ממש אלסקה, אך ללא ספק טיול מוצלח במיוחד ועולם אחר מבחינת נופים שחלק מהם היו מהסוג של ראינו מעולם). ומה עם העבודה שאין כאן חיות (ביבשה) אתם ודאי שואלים? הנוף המרהיב והמגוון אמנם מפצה על כך, ועדיין לנו זה היה קצת חסר.

חציית הנהרות האחרונה שלנו לטיול:

במהלך הנסיעה של יום זה – חזרה לכביש 1 – ראינו לראשונה את הליך איסוף הכבשים (לקראת החורף):

סרטון מסכם של הטיול (צילם וערך: יובל דגני):


ראו כאן הצעות לפעילויות שאפשר לשלב בטיול:

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי
0