הטיול הזה בקושי יצא לפועל במתכונתו הנוכחית – כלומר עם כל המשפחה המורחבת (אני עשהאל והבנים שלנו – רותם, עומר ויובל, וזוגתו של רותם יעל), אבל זכינו והוא יצא. במקור זה היה אמור להיות שיט סוער עם הרבה ים פתוח של שני הבנים הגדולים (יובל לא ידע שיקבל רגילה מהצבא) ויעל האמיצה. אבל איכשהו ליובל גם קיבל חופשה, גם הבריא מאירוע רפואי וקיבל אישור לטוס, ונשארה רק אני שקיבלה הבטחה שיעשה מאמץ להתאים את השיט לכך שאני ממש לא נהניית מים סוער. את הכרטיסים שלי ושל יובל רכשתי יום לפני (אשכרה, לא היה כאן שום זמן תכנון) וכך נחתנו כולנו (בשתי טיסות שונות) בשבת בבוקר בחודש ספטמבר 2023 באתונה, בדרך לשיט אל האיים הקיקלאדים (Cyclades). יש לציין שזו לא פעם ראשונה שאנחנו שטים ביוון – שטנו פעמיים לאיים הסרונים (Saronic) שקרובים יותר לאתונה (בצד שמאלה במפה), אבל זו פעם ראשונה של שיט יותר ארוך ומעט יותר מאתגר. אפשר לראות את מסלול ההפלגה כאן (יום 1 באדום, יום 2 בסגול, יום 3 בכתום, יום 4 בירוק, יום 5 בוורוד, יום 6 בכחול, יום 7 בחום, יום 8 בצהוב):
מפת מסלול השיט שלנו באיים הקיקלאדים
יום 1 – מפיראוס (Piraeus) לפליאה (Palaia)
נחתנו באתונה ערב קודם. אכלנו ארוחת ערב במסעדה נחמדה. 100 יורו לשישה אנשים לארוחה כיד המלך. כמה יותר זול וטעים בהשוואה לישראל ואפילו בהשוואה לארה"ב. את הדירה הנחמדה הסמוכה למרינה של פיראוס מצאנו האתר אייר בי אנד בי (500 ש"ח לשלושה אנשים). הבוקר הוקדש לקניות בסופר ולקבלת היאכטה – הדרכה ובדיקה שהכל תקין. מפה לשם הרמנו מפרש רק בשעה 15:00. שטנו כמעט עד לחשכה, בעיקר על מנוע, למפרץ יפה (עדיין ביבשת). ארוחת ערב פסטה וסלט יווני ונפלנו שדודים.
עוזבים את פיראוס
הסלון והמטבח של היאכטה מבפנים (כאשר הכל עוד נקי ומסודר)
אחד מתאי השינה
תמונות מהשיט
שקיעה יפה, אחת מני רבות שנראה בטיול הזה
יום 2 – מפליאה (Palaia) לקית'נוס (Kythnos)
קמנו ממש מוקדם. תכלס אני עוד ישנתי כאשר החברה כבר הרימו עוגן. בבוקר הים היה שקט ולא הייתה רוח אבל אח"כ הים מעט עלה והרמנו מפרשים. בשלב כלשהו עשהאל הלך לשכב בשקט על הגב בחלק הקדמי של היאכטה ומהפוזיציה הזו הוא ראה שיש קרע במפרש הקדמי (החלוץ). מסתבר שלא רק שהמפרש קרוע – גם המוט שמחזיק את המפרש שבור וזו תקלה שאי אפשר לתקן באיים – צריך לחזור ליבשת, והתיקון יקח זמן. מפה לשם, לאחר שהבנו שלא נקבל עזרה מעבר לכך מחברת סנסייל ממנה שכרנו את היאכטה, פנינו לחברה אחרת בה שכרנו בעבר ביוון (קאבאס) והייתה להם יאכטה זמינה (לא מונוהול – שהיא יאכטה 'רגילה' אלא קטמראן, שהיא הרבה יותר מפנקת ועליה מעולם לא שטנו) – ואפילו המחיר היה סביר – כנראה בגלל שזה היה הרגע האחרון (2000 יורו לשישה ימים, פלוס 350 יורו לסקיפר שהשיט את היאכטה לאיים הקיקלאדים ובסוף השיט עוד כ-500 יורו דלק). אז תאמנו איתם מפגש ביום המחרת וסגרנו אם סנסייל יאספו את היאכטה שלנו, וקיווינו שנקבל פיצוי מסנסייל.
למרות הבלגן הפלגנו היום הפלגה יפה של כ-30 מייל ימי (כל מייל ימי שווה בערך 1.8 ק"מ) עד לאי קית'נוס (Kythnos) שבאיים הקיקלאדים, ועגנו מוקדם יחסית במפרץ מקסים. הספקנו לשנרקל (יש כאן מלא ספוגים וקיפודי ים ושיפוע תלול מאוד), לאכול מרק חם, להתרחץ במעיין החם שנובע ממש לצד החוף (בגודל של ג'קוזי בערך שנתחם באבנים), וליהנות משקיעה מדהימה.
יובל מרים רחפן במעגן של האי קית'נוס,התחנה הראשונה שלנו באיים הקיקלאדים
שקיעה באי קית'נוס
ועוד תמונה שקיעה
משחקי הקפוסא כיכבו חזק בשעות הערב של הטיול הזה
יום 3 – מקית'נוס (Kythnos) לסיפנוס (Sifnos)
התעוררנו בחשכה במפרץ הציורי. מכל עבר ראו את התאורה שבקצה התורן של היאכטות מתנדנדות ברוח. היינו היאכטה השניה לעזוב . בדרך, ראינו זריחה נהדרת מעבר לאיים הסלעיים. באיים כאן אין כמעט צמחייה, הכל מאוד חשוף. מדי פעם רואים בתי בודדים, בדרך כלל לבנים, שלא ברור מה מקור המים שלהם. בשל התקלה במפרש הפלגנו על מנוע למרות שהייתה רוח נהדרת להרמת מפרשים. רותם הכין לכולם קפה על המקינטה אבל אני נמנעתי מלרדת למטה להביא אוכל כדי לא לחטוף בחילה – וכך נשארנו מורעבים כל היום (כל השאר עצלנים בענייני אוכל). לפתע ראינו להקת שחפים צוללת אל מי הים. להקות עופות בים שמתנהגות כך הן בדרך כלל סימן להתרחשות מתחת למים, אז התקרבנו. קיווינו לראות דולפינים אך במקום זאת ממה שהצלחנו לראות נתקלנו בלהקה של דגי טונה ענקיים שכנראה צדו מתחתינו (והשאריות לשחפים).
בשלב זה היה ברור שהים עולה והסערה מתקרבת. עבורי השיט היה עדיין סביר אבל כבר קיוויתי שיגמר. תוך שעתיים-שלוש של שיט הגענו למרינה של האי סיריפוס (Serifos). המטרה בלהגיע לכאן הייתה לעשות החלפת יאכטות – כאן תיאמנו להשאיר את היאכטה של סנסייל וכאן גם חיכה לנו הבחור של חברת קאבאס עם הקטמראן החדשה. אמנם הגענו בזמן אבל עומר הסתבך מעט בעגינה (הייתה רוחה חזקה), וכרגיל כולם יוצאים ומסתכלים ואלה שביאכטה ליד עומדים היכון כדי להגן עם הפנדרים (מעין מצופים גדולים) על היאכטה שלהם במקרה של התנגשות. הייתה הרבה התעסקות עם חבלים של קשירות לחוף וזו פעם ראשונה במשך שבועות ארוכים שבהם ראיתי את יובל שלי (שיצא לטיול אחרי מחלה ארוכה וניתוח מורכב, ומאוד אוהב התעסקויות כאלה) חוזר קצת לחיים. בנוסף, היה מעניין לראות את עומר (שסיים קורס סקיפרים לא מזמן, למרות שיודע להשיט מגיל צעיר, ושהוא הסקיפר הרשמי על הסירה) מפקד על כל האירוע (ומתמודד עם אבא עשהאל שגם הוא סקיפר, שהסכים להעביר לו את השרביט אבל לעתים מתקשה לשחרר. לי בעיקר היה נחמד לראות כיצד שני האחים שלו מקשיבים לו ועושים מבלי להתווכח כל מה שהוא אומר).
הבחור מקאבאס מיהר לעזוב למעבורת אז עשהאל ירד אליו לתדרוך בעוד האחרים סיימו את הקשירות. אני ירדתי לחפש עגלה להעברת הציוד ולשם כך עשיתי קצת קניות בסופר קטן סמוך וביקשתי לקחת את העגלה לסירה ואז נעזרנו בה להעברת כל הציוד. בינתיים הגיע גם הבחור מסנסייל, כך שהיאכטה שהייתה עגונה לא משהו כבר לא הייתה באחריותינו. בשלב הזה היינו מורעבים (זוכרים שלא העלתי למעלה ארוחת בוקר?). מצאנו מסעדה נהדרת (Taverna Marina) מול המרינה וזללנו מטעמים יוונים. את הציוד השארנו על היאכטה באופן לא מאוד 'מאובטח', בדכ כאשר אנחנו עוגנים במרינה ועוזבים לכפרים אנחנו נועלים את היאכטה ובמקרה הזה עזבנו עם כל התיקנים על סיפון. אני אמנם לקחת את דברי הערך והדרכונים אבל עומר ועשהאל כנראה לא לקחו את הארנקים שלהם – וכלל הנראה זה המקור להיעלמותם (היעלמות שהתגלתה רק לאחר כמה ימים). כמעט שכחתי לספר לאיזה מקום יפהפה הגענו – כפר קטנטן, הכל בתים לבנים, חלקם לצד קו המים וחלקם משתפלים מהגבעה התלולה. הכל כמובן סביב הים – המרינה של היאכטות וסירות הדיג, ומזח המעבורת, שהיא התחב"צ של תושבים האיים.
בשעות אחר הצהריים יצאנו לדרך. עומר ועשהאל שמעולם לא השיטו קטמראן, יאכטה שהם לא מכירים וגלים בגובה 2 מטר. נותרו לנו שעתיים שיט לאי סיפנוס (Sifnos), והשיט הזה היה כיף לבנים, קצת פחות כיף ליעל וסיוט עבורי. זה השלב שבו אני מרגישה כמו בטיסה בכיס אוויר אינסופי עם פחד מהתרסקות. לא הייתה לי מחלת ים וההרגשה הפיזית טובה, אבל ההרגשה שבכל שנייה אנחנו מתהפכים (למרות שטכנית זה לא אפשרי מגלים של 2 מטר) היא סיוט עבורי. למזלי איכשהו נרדמתי – הספה בסלון של הקטמראן נוחה. התעוררתי במעגן ארוך וצר (שבקצהו כמה בתים ויאכטות) באי סירפוס. אבל, עומר החליט שהוא יתקשה לעגון במקום עם הרוחות החזקות והמשכנו הלאה למפרץ סמוך, מבודד ולאחר כמה נסיונות והרבה קשירות (בשל הרוח החזקה) היינו עגונים – עוגן בצד אחד ושני חבלים קשורים לחוף בירכתיים (רותם קפץ למים, משך את החבלים וקשר לסלעים בעוד יובל ויעל מתירים קשרים ומשחררים חבל), רק אנחנו לבד, במפרץ הכי ציורי בעולם.
אבל בכך לא תמו כל הרפתקאותינו ליום זה. יובל מיהר לעלות רחפן כדי לצלם את השקיעה והרחפן התנגש במצוק. הבנים שטו בדינגי ליבשה, הורידו את רותם שהטיפס על הדרדרת, המנוע של הדינגי נכבה, הבנים נסחפו (אני כמובן נלחצתי מהחוף, כבר היה כמעט חושך והרוח הייתה חזקה. עשהאל היה רגוע ואמר – יש להם משוטים), המנוע נדלק, רותם מצא את הרחפן, הבנים הצליחו לאסוף את רותם. ובזמן הזה יעל הכינה קרמבל תפוחים נהדרת (ואני אחרי קפיצה קטנה לים, ואחרי סידור כל הציוד בין חדרי הקטמראן, עזרתי לה עם ארוחת ערב).
מפליגים לסיריפוס על מנוע (בשל המפרש הקרוע)
המרינה באי סיריפוס 
נפרדים מהיאכטה שלנו
תמונות מתוך הקטמראן
שטים לחופי האי סיפנוס
שקיעה במעגן היפה של סיפונוס
הבנים יוצאים לקראת חשכה בדינגי לחפש את הרחפן
יום 4 – מסיפנוס (Sifnos) לקימולוס (Kimolos)
עשהאל, שישן תמד על הסיפון בעת הפלגות (למעשה בקושי ישן תכלס) העיר את כולם בסביבות 6 (בחוץ עוד חושך) מתוך חשש שנסחפנו ושאנחנו קרובים מדי לחוף. ואז במשך שעתיים – התלבטות לגבי מצב העוגן והאם לעזוב מוקדם או להיקשר שוב. הבנים נהנים מכל ההתעסקות הזו (לגבי יעל – נראה שכן אבל אני לא בטוחה), אני פחות מתחברת. אז במקום זאת התחלתי להכין ארוחת בוקר.
זה המקום לתאר לכם קצת את הקטמראן. בניגוד ליאכטה רגילה (שנקראת גם מונו הול, monohull), קטמראן היא יאכטה הרבה יותר רחבה שיש לה סלון/מטבח גדולים ושני אזורים של חדרי שינה אליהם יורדים במדרגות – משני צדי היאכטה (ביאכטה שלנו שהייתה באורך של קצת יותר מ-40 פיט היו ארבעה חדרי שינה קטנים וארבעה חדרי שירותים מקלחת קנטנטנים). הסלון/מטבח הם עם נוף לים (הם לא מתחת לסיפון). כמו כן יש אזור ישיבה בחלק הקדמי של היאכטה (לעתים יש באזור הזה רשת שאפשר לשכב עליה ולהירטב ממי הים) וכן יש אזור שבו נמצא ההיגוי (ובו יושב מי שמשיט את היאכטה שבמקרה שלנו היה קומה אחת מעל). ביאכטה רגילה הכל יותר קומפקטי – יש אזור אחד של ישיבה (ספסלים עם משענת וכריות) באזור ששמו קוקפיט, ששם גם נמצאים ההגהים. כולם יושבים שם כל היום, ואפשר גם ללכת קדימה ולשבת על הסיפון (אפשר אפילו לקחת כריות או מזרון ולשכב על הסיפון). הסלון והחדרים (המספר משתנה כמובן בין דגם לדגם ולפי אורך היאכטה) שוכנים כולם למטה (יורדים במדרגות). לפיכך מי שנמצא במטבח בעת השיט עלול לחטוף בחילה (בניגוד לקטמראן). על פניו לקטמראן יש המון יתרונות על פני יאכטה רגילה אבל יש גם כמה חסרונות: 1. בד"כ קטמראן הרבה יותר יקרה להשכרה. 2. לפחות אצלי – בקטמראן אני הרבה פחות קרובה פיזית לילדים שלי שכן יש המון אזורים שונים שאפשר לשהות בהם ולהתרווח בהם מה שיש פחות ביאכטה רגילה, פלוס, אם מישהו נופל למים פחות ישימו לב. 3. עבור ימאים רבים (עשהאל ביניהם) לשוט בקטמראן משווה הרכשה של לשוט בגיגית או ללכת על חיקוי סיני זול. פלוס אחד הדברים הכי כייפים עבור ימאים – הנטייה של היאכטה על הצד, כאשר המפרשים למעלה והרוח חזקה, לא קיים למעשה בקטמראן (עבורי יתרון ענק כי אני ממש לא נהניית בהטייה). ויש עוד משהו – אני חושבת שבים סוער מאוד מאוד, קטמראן אמנם יותר יציבה אבל אולי קצת פחות בטוחה (לא סגורה על זה, רק הרגשה). אגב את היאכטה מקבלים מאובזרת עם הכל – מצעים, מגבות, כלי מטבח (ויש כמובן גם מקרר, כיריים ותנור). במקרה שלנו שמנו לב להבדל משמעותי באבזור בין היאכטה של סנסייל, שהייתה הרבה יותר מאובזרת מזו של קאבאס.
אז נחזור לשיט של היום הזה. היום היה ברור שיהיה ים סוער היום ורוח חזקה. הבעיה היא שלא היה ברור עד כמה. היעד היה האי מילוס (Milos) והתחזית הייתה כ-30 קש"ר רוח וכשני מטר גלים. בפועל הגלים היו יותר סביב 3-4 מטר והרוח – מי יודע. מה שכן היה ברור מהר מאוד זה שצריך לצמצם מפרשים (כדי שלא יקרעו) וכן שזה הולך להיות לא נעים. השיא היה בשלב בו כבר אי אפשר היה להסתובב. עומר הגליש אותנו על הגלים ואני הייתי בטוחה שאמצא את מותי יחד עם ילדיי, יעל ובעלי לחופי האי מילוס. בחיי שזה היה נורא ולאחר שבסופו של דבר כאשר עשינו שינוי קל במסלול ומצאנו מחסה כל מה שרציתי זה לרדת מהיאכטה. אבל איכשהו נרגעתי, והמשכנו בחצייה קצרה נוספת למפרץ מקסים ומוגן באי קימולוס (Kimolos) הסמוך למילוס. כולם הודו לעומר שהשיט אותנו בבטחה (מאוד מרשים לראות כיצד עומר מתפקד בקור רוח ועד כמה הוא אסרטיבי וברור בהוראות שהוא נותן). אני הודתי לקטמראן שבזכותה הסיוט היה לדעתי פחות (לפחות מבחינת מחלת ים) בהשוואה ליאכטה רגילה ובמקביל כעסתי על עשהאל על כך שהביא אותנו למצב שאותי לפחות (וכנראה לא רק אותי) מאוד הלחיץ (יש לציין שידעתי שהשיט לאיים הקיקלאדים יהיה מאתגר מבחינתי – כי יש כאן הרבה שיט בים פתוח יחסית, ולכן לא רציתי לצאת והתרצתי רק לאחר שקיבלתי הבטחה שיהיה בסדר). בשורה התחתונה עגנו במקום מקסים, אכלנו ארוחת ערב טובה, והתחזית ליום הבא הייתה הרבה יותר סבירה.
בוקר ומי טורקיז בסיפנוס – ובכל היופי הזה היינו לגמרי לבד
ים סוער בדרך דרומה (התמונה צולמה כשהים התחיל לעלות, כשהגלים היו ממש גבוהים לא ממש הייתי מסוגלת לצלם)
עומר מנווט אותנו לכיוון היבשה (אחרי שיא הסערה)
בדרך למעגן אחרי יום מאתגר למדי
היום הזה הסתיים במפרץ היפהפה הזה
ועוד שקיעה מהממת מהסיפון הקדמי
יום 5 – מקימולוס (Kimolos) למילוס (Milos)
התעוררנו במפרץ קסום במפנה הדרומי של האי קימולוס. עוד לא הספקנו לשתות קפה ולקפוץ למים ועומר צעק "צב". אני ישר רצתי למטה להעיר את יובל (שהספיק לראות את הצב מהחלון התת ימי של החדר שלו) ועד שעלתי פספסתי אבל כל השאר הספיקו לראותו. מעט מאוחר יותר עומר צעק "כלב ים". אף אחד לא האמין לו כמובן. מה לכלב ים ולים התיכון? (כלומר יש כלבי ים בים התיכון אבל כולנו יודעים עד כמה הם נדירים). ובכן הסתבר שהוא צדק. כלב ים נזירי קטן (כמו יוליה שלנו) – והופ כל הבנים בעקבותיו (עומר ורותם בשחיה ויובל – שאסור לו להיכנס למים בשל ניתוח אוזניים שעבר, בדינגי). בשלב הזה אני ויעל הכנו פנקייקים שנזללו במהירות לאחר שהחברה חזרו לסירה (בחיי לא ידעתי שאפשר להכין מקמח ומעוד כמה מרכיבים. תמיד מכינה מאבקה. מזל שיש את יעל).
עזבנו את המפרץ בשעה מאוחרת, אחרי עוד שחייה ושנרקולים (יש כאן דגים יפים – להקות של חלילנים, של דגים שנראים כאלמוגיות, ושל כחלים, ויש סופגי ים, אבל מעבר לכך די שומם). המצוקים מסביב הם מצוקי גבס, התצורה נראית קצת כמו ברייס של ארה"ב, נראה שיש הרבה התמוטטויות חזקות ויש גם מכרות חצובים שנראים עתיקים (ברור שיובל שיט למצוק, טיפס ונכנס לאחד מהם). המשך השיט היום היה נעים – אחרי הסיוט של אתמול. הייתה אמנם רוח די חזקה אבל גובה הגלים ירד (פלוס האי מילוס שלאורכו שטנו הגן עלינו מפניהם, שכן הרוחות שנשבו בימים האחרונים היו צפוניות) ובזכות העובדה שאנחנו על קטמראן לא קיבלנו הטייה – שאותי בד"כ מאוד מלחיצה (משרה הרגשה של אוטוטו מתהפכים).
היעד שלנו היה מפרץ יפה במפנה הדרומי של האי מילוס שסביבו יש מערות טבעיות וקשתות בסלע. במקום היו לא מעט יאכטות אבל חלקן של טיולים יומיים ולקראת חשכה (אחרי שנרקולים ושחייה במערות) כבר היינו כמעט לבד. לאחר ארוחת ערב (פסטה בולונז – אחת בשרית ואחת של ביונד) וכמה משחקי קופסא של הילדים (המשחקים המככבים הם קתאן, טליסמן ואושן) יצאנו לראות את הכוכבים (מקסים אבל חלקינו חזרנו לא מזמן משלושה שבועות טיול ביוטה, ארה"ב אז שום דבר לא משתווה). סה"כ יום מוצלח ביותר ועגינה באחד המקומות היפים ביותר בהם עגנו אי פעם (וודאי מקום העגינה היפה ביותר בו עגנו באיים הקיקלאדים).
הילדים יוצאים על הדינגי לחפש את כלב הים
שחיית בוקר
בדרך למילוס
המעגן היפה של מילוס שבדרום האיים הקיקלאדים
סתלבט של אחר הצהריים
יום 6 – ממילוס (Milos) לקית'נוס (Kythnos)
בשעה 6 בבוקר (בחוץ עוד חושך) רותם יצא על הדינגי לשחרר את הקשירות לחוף (אנחנו על עוגן אבל כדי שלא נסתובב ב-360 מעלות גם קשורים בשני חבלים לסלעים הסמוכים לחוף). אני עוד ישנתי אבל מהר מאוד לא יכולתי להמשיך לשהות בחדר בגלל ההכאה של הגלים בסירה. הים היה שקט יחסית אבל היינו על מנוע (לא הייתה מספיק רוח להעלות מפרשים) והמעט גלים שהיו הכו בחלק התחתון של החרטום בצורה לא נעימה. אז עליתי למעלה עם השמיכה לסלון, עשהאל הכין לי קפה טעים וראינו את הזריחה עולה מעל לאי מילוס. בשלב הזה קרו שני דברים טובים. א. התברר שיעל משיטה את היאכטה לבד (רותם ועומר עברו לשבת באזור הרשת מקדימה ורק יעל נשארה למעלה על ההגה) – עובדה ששימחה מאוד את עשהאל לדעתי שכן אם עם אשתו הוא לא ממש הצליח (אני בקושי יודעת מה זה החלוץ ומה זה הראשי – שניהם שמות של מפרשים) אבל עם הילדים כן ועכשיו גם עם הכלה לעתיד כן. ב. קיבלתי מייל מחברת סנסייל שנקבל כמעט את כל הכסף חזרה על החלפת היאכטה. שאפו להם, באמת כל הכבוד.
היום צפויה לנו הפלגה ארוכה של כ-50 מייל ימי. אז בגלל של הייתה רוח חזקה ורצינו להתקדם מהר הפגלנו בשעתיים שלוש הראשונות על מנוע. הים היה קצת choppy, אמנם גלים רק של 80 ס"מ אבל כשהם בחרטום ושטים מהר מרגישים את המכות שלהם. ההפלגה הייתה לחלוטין בים פתוח, בקושי רואים את האיים באופק. הכי בים פתוח שלנו אבר. עשהאל אמנם חצה פעמיים את האטלנטי אבל אנחנו בד"כ שטים במפרצים ומעברים יותר מוגנים. בהמשך היום הגלים והרוח קצת עלו. בים היו מלא 'ברבורים' (לבן של רסס הגלים על המים). לרגע נכנסתי להיסטריה ששוב יש טעות בתחזית ומה שעכשיו מטר יהיה בקרוב 2, ואנחנו כמעט בסיפור של יום 4 אבל לשמחתי זה לא קרה. השיט ביום הזה אגב היה מושלם למציאת דולפינים, אבל הדבר היחיד שטעיתי וחשבתי שהוא דולפין הוא לוג עץ גדול שבהמשך השיט נתקלנו ברבים שכמותו (אפילו הודיעו בקשר על הרבה עצים צפים), אולי הם נסחפו לים בהוריקן של צפון יוון.
אחרי התלבטות החלטנו לעגון באי קית'נוס, באותו מקום בו עגנו בדרך הלוך. הסיבה – הגקוזי המאולתר של מי המעיין החם (אידיאלי ליובל שאסור לו להרטיב את האוזן). אחרי רחצה קצרה בים וארוחת ערב נהדרת של מוקפץ ואורז שיעל הכינה, התברר שנגמרו לנו המים. מד המים תקול ולכן לא שמנו לב. לא ביג דיל תכלס (כי יש לנו מספיק מי שתיה ואפשר לשטוף כלים במי ים) אבל אז התברר שביאכטה הזו מי השירותים עובדים גם הם על מים מתוקים ולא מלוחים. בקיצור הגיע הזמן להפעיל את מתפיל המים (לא בכל יאכטה יש אך בזו יש), מה שמחייב הפעלת גנרטור (פתאום אנחנו היינו 'הקרוואן' המרעיש שמפריע לכל האוהלים הקטנים – משהו שתמיד מחרפן אותי בעת לינה בחניוני לילה) – ולא הכל עבד חלק (מזל שלקבאס יש אחלה שירות ותמיכה). סוף טוב הכל טוב. הילדים שטו בדינגי למעיין החם עם קצת אוזו ובירה (שבלילה היה ריק), היו לנו 120 ליטר מים (שעה עבודה של המתפיל), השקט חזר ועשרות התרנים הרחוקים מאיתנו (ניצלנו את העבודה שקטמראן יכולה לעגון בעומקים רדודים יחסית ועגנו בצד אחר של המפרץ בהשוואה לביקור הקודם במקום) התנדנדו באופן ציורי על הגלים העדינים.
וסתם אנקטודה קטנה שכתבתי לעציר ברשימות לגבי היום הזה, אולי בגלל שהוא היה ברובו בים פתוח ורחוק מהיבשה – בכל ההפלגות הללו יש קליטה שזה הזוי. בארה"ב למשל אין קליטה בשום מקום וכאן יש בלב ים – לטוב ולרע.
עומר ויובל נהנים מקצת זמן לבד
תמונה של המפרץ בו עגנו בקית'נוס (היאכטה שלנו היא התחתונה ביותר בתמונה), הנביעה החמה היא לצד החוף
יום 7 – מקית'נוס (Kythnos) לסוניון (Sounion)
עוזבים את האיים הקיקלאדים… ביום הכמעט אחרון של הטיול נשארה לנו עוד כברת דרך לשוט ליבשת ומחר מוקדם בבוקר צריכים להחזיר את היאכטה. היום הזה היה בעיקר יום של שיט, מקיתנוס ועד אזור הכף הדרומי של היבשת, מדרום לאתונה, אל מקום ששמו סוניון (Sounion). המטרה הייתה להגיע מוקדם יחסית כדי להספיק ליהנות מהרחצה בים לפני שהשמש יורדת וקר מדי. ליד סוניון יש מקדש יפה ששוכן על מצוק ממש ליד הים. תכננו לעגון לידו ולעלות ולמקדש אבל כשהגענו למקום קצת נרתענו מהעומס והמשכנו לשוט עוד כמה מאות מטרים למפרץ סמוך שהיה מבודד יותר. אחרי מנוחה ורחצה עלינו לדינגי, שטנו לחוף (בשתי נאגלות כי אנחנו 6 אנשים והדינגי קטנה) והלכנו ברגל לאורך הרחוב הראשי של הכפר למסעדה נחמדה, ארוחה יוונית אחרונה לטיול המוצלח הזה. בדרך חזרה ליאכטה המנוע של הדינגי נכבה לרגע, נדלק שוב, שוב נכבה – קצת מלחיץ (אותי ורק אותי – האחרים אדישים) כאשר חושך בחוץ ויש רוח ברמה לא מבוטלת שיכולה לסחוף את הסירה (טוב נו מקסימום יש משוטים ואם גם זה לא מצליח להתמודד עם הרוח אז קופצים למים ושוחים).
המקדש מעל לים בסוניון
לילה אחרון בים
יום 8 – מסוניון (Sounion) לאלימוס (Alimos)
היום קמנו ממש מוקדם, שזה אומר שהתחלנו לשוט בחשכה. היינו צריכים להחזיר את היאכטה עד השעה 9, ובהמשך היום גם תופסים טיסה לארץ. בסביבות השעה 6 השמש זרחה. טיפה אחר כך סוף סוף זה קרה – אחרי שבוע של חיפושים (ומתוך אמונה ילדותית של יובל שהוא נאחז בה שאם נורא רוצים ואם אני קוראת לדולפינים הם באים), הם סוף סוף הופיעו, קצת מאוחר מדי אמנם, קצת מעט מדי (רק שניים-שלושה) ולא ממש מעוניינים לשחק (בעיקר נהנים כנראה משאריות דגים ליד כלובי הדייגים), אבל בכל זאת זה כאמור קרה. יצאנו לפני 8 ימים מהמרינה של פיראוס (שם עוגנות היאכטות של חברת סנסייל וחזרנו למרינה של אלאמוס. הכניסה למרינה הצפופה עם קטמראן גדולה בשעה כל כך מוקדמת (הקדמנו מאוד ולא היה מישהו שממש יכוון אותנו) לא הייתה פשוט (זה תמיד קטע מלחיץ) אבל עומר עמד במשימה בגבורה בלי שום תקלה וברוגע רב, כמו יאכטיונר מנוסה. עוד שבוע של חופשה בא אל סיומו, וכולנו היינו בדעה אחת – היה כיף (עבורי – למעט היום של הים הסוער שהשאיר בי קצת הרגשת פחד משיט – אבל מאמינה שאתגבר), היה ים לא קל (לחלק זה כיף, לי פחות), קטמראן זה פינוק (טוב נו כמעט כולם – עשהאל עדיין חושב שזו גיגית), לא היה מספיק זמן ביבשה ובכפרים עם הבתים הלבנים (בפעם הבאה צריך קצת להשתפר בתכנון), ושבפעם הבאה צריך לעבור לשוט במקום אחר שהוא לא הים התיכון (בעיקר מקום שיש בו שוניות אולמוגים וחיים יותר מעניינים בים).
מחפשים את הפתח של המרינה, בדרך חזרה לאתונה
מרינה אלימוס, סוף הטיול
קראו עוד על ההפלגות שלנו כאן: טורקיה, קרואטיה, סיציליה
