החלק הראשון של הטיול בדגש שנירקול שלנו לאוסטרליה התמקד במערב היבשת והסתיים בטיסה לעיירה קיינס (Cairns) שבמזרחה. האמת היא שהטיסה מזרחה מעל המישורים הנרחבים של יבשת זו (ובפרט הקונקשיין הקצר באליס ספרינגס שהיא בערך היוטה של אוסטרליה) גרמו לי להרגיש פספוס שכן הטיול הזה דילג למעשה על כל האזורים הפנימיים של היבשת שיש בהם ודאי אזורי טיול כל כך יפים, שאני אפילו לא מתארת לעצמי עד כמה. בכל מקרה נחתנו בקיינס בשעת לילה מאוחרת וכבר למחרת השכם בבוקר התייצבנו במשרדים של חברת דייברס דן (Divers Den) שאיתם הזמנו שלושה ימי שיט אל שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef), שההגעה אליה הייתה הגשמת חלום של שנים רבות.
בניגוד לחופי סיני (או אפילו לשמורת חוף אלמוג באילת) שם קיר השונית ממוקם כמה עשרות/מאות מ' מהחוף (ובין הקיר לחוף יש לגונה), במזרח אוסטרליה קיר השונית ממוקם כמה עשרות/מאות ק"מ מהחוף וכדי להגיע אליו יש לצאת לשיט ארוך. יש אפשרות לצאת לשיט יומי לגרייט ברייר ריף אך במקרה זה זמן ההפלגה ארוך והזמן המוקצב לשנירקול או לצלילה קצר. אנחנו בחרנו לכן לצאת לסיור של שלושה ימים הכולל שני ימי לינה בסירה. האופרציה עובדת ככה שהשיט הלוך נעשה בסירת קטמראן גדולה יחסית, ובמהלכו יורדים לשנירקול אחד בדרך. לאחר מכן שטים אל סירת האם הגדולה יותר (שמכונה גם Liveaboard), ועולים עליה למשך הימים הבאים. רוב השנירקולים והצלילות מתבצעים מסירת האם, כשאר מפעם לפעם זו משנה את מיקומה בהפלגות קצרות מאוד – מנקודת עגינה אחת לשנייה. את הדרך חזרה לחוף עושים שוב בסירת הקטמראן. ההפלגות הן בדרך כלל הכל כלול – אוכל, ציוד צלילה, שנירקול, הדרכה, ובמקרה שלנו גם צוות מאוד נחמד, יעיל ומסביר פנים (ואפילו טבח שדאג אישית לענייני טבעונות של הילדים).
אי אפשר לרדת מהסירה לשנרקל או לצלול מתי שרוצים. יש שעות מסויימות המיועדות לכך. מי שחושש יכול לשנרקל או לצלול בקבוצה ומי שרוצה לבד יכול לבד (ובזוג אם צוללים). יש גם צלילות לילה אבל אין שנירקול לילה. מי שלא צולל מקבל 'פרס' – פעילות של מתקן עינויים בו שוכבים על רשת מתכת ממש צמוד למים שאליהם זורקים שאריות אוכל. הדבר מאפשר מבט מקרוב בדגים ולעתים גם בכרישים (אפשר לראות תמונה למטה).
אז להגיע לגרייט ברייר ריף היה כאמור חלום. אבל נראה דחינו את החלום הזה יותר מדי שכן בשנים האחרונות, ככל הנראה עקב התחממות מי הים, אלמוגי שונית המחסום הגדולה עוברים הליך מואץ של בליצינג' (Bleaching) בו האלמוג (שבדרך כלל חי בסימביוזה עם אצות) 'זורק' את האצות שבגופו ובעצם מאבד את צבעו (שמקורו בחלקו באצות) ובסופו של דבר מת (שכן הסיומביוזה עם האצות חיונית לשרידותו). לפיכך, כיום רבים מאלמוגי השונית הזו נראים חיוורים או מתים. התופעה פחותה במקומות שהם בגבול הצפוני או הדרומי של הקו בו יש שוניות אלמוגים בעולם (למשל סיני ואילת שהן בגבול הצפוני של תפוצת אלמוגים) – שבהם המים בדרך כלל יותר קרים, ולכן היא פחות בולטת במחוזותינו. ועדיין, למרות האכזבה והצער למראה האלמוגים, שנירקול וצלילה בגרייט ברייר ריף היא חוייה יוצאת דופן. בניגוד לשנירקול בנינגלו שהיה בעומק רדוד יחסית (כמה מ' בודדים), כאן השנירקול הוא במקומות יותר עמוקים וכן גושי האלמוגי גדולים יותר, והרגשת הגודל והעוצמה של תופעת הטבע בולטת כאן יותר (וכל זאת כאשר השחייה היא בלגונה העמוקה שהיא בצד הפנימי של קיר השונית, ניתן רק לשער את רמת היופי בחלקו החיצוני).
בניגוד לטיול בחלקה המערבי של היבשת בגרייט ברייר ריף לא ראינו לווייתנים וגם לא מנטה ריי או כרישים מיוחדים. מה כן ראינו? להקות דגים ענקיות, הרבה צבי ים ועוד יוצורים ימיים נהדרים מכל הסוגים. והיה גם את עניין הסירה. אחרי כמעט שבוע של קמפינג, הפינוק בחיים ב-Love Boat הקטנה הזו היה מהנה ומפנק במיוחד. האם שונית המחסום הגדולה הצדיקה את העבודה שהיא הייתה חלום חיים? בינתיים כנראה שלא (אבל יש המשך. עוד מעט שטים לאי ליידי מוסגרייב ושם הסיפור משתנה).
אחרי שלושה ימים בים שטנו חזרה ליבשת. ביקור קצר ביערות הגשם של מזרח אוסטרליה (קצת קרוקודילים) וקצת נוף טרופי, וכבר היינו בדרך דרומה – נסיעה ארוכה אותה פרשנו על פני יום וחצי אל העיירה בנדברג (Bundaberg) שממנה הזמנו שיט אל אי ששמו ליידי מוסגרייב (Lady Musgrave) שלא ידענו עליו כמעט כלום, אבל הוא נראה לנו מבטיח. למחרת בבוקר (לאחר הצטיידות ארוכה בסופרמרקט) העמסנו את הציוד על הסירה HV Reef Empress. לאחר כמה שעות של שיט בים פתוח (כאשר מדי פעם אפשר היה לראות באופק לווייתנים מקפצים, ובשלב כלשהו אף ראינו כריש פטיש שוחה סמוך לסירה) התגלה לפתע אי ירוק, עגול וקטן הרחק באופק מי הים. ככל שהתקרבנו לאי הוא נראה מעט גדול יותר ואפשר היה להבחין בחוף החולי היפה שלו המקיף אזור ירוק ומיוער. הספינה עגנה באזור המוגן על ידי שוניות אלמוגים שיוצרות מעין קשת טבעית בתוך מי הים. מכאן עלינו על סירת דינגי קטנה שהעבירה את אותנו לחוף (יחד עם הרבה ציוד, כולל מים לכל תקופת השהות במקום). חלק מהאנשים שעל הסירה יצאו לאי לטיול יומי בלבד והם נשארו בקרבת הסירה וקפצו למים ושנירקלו בקרבתה. הליכה קצרה של כעשר דקות בין הצמחיה של מרכז האי הובילה אותנו אל חניון הלילה שלו. טוב לא ממש חניון לילה, אלא כמה אתרים מוסדרים להקמת אוהלים בין הצמחייה, שירותים מסודרים ונקיים וכן זוג פנסיונרים נחמד ששוהה כאן כל העונה, שומר על המקום ומסייע במידת הצורך (כולל רדיו קשר למקרה חירום). מעבר לכך זה רק אתם ועוד כמה עשרות אנשים (לא יותר מ-30) על אי בודד בלב ים.
אי אפשר היה לחשוב על סיום מוצלח יותר לטיול מאשר האי ליידי מוסגרייב שהפך לביתינו לארבעת ימי הטיול הבאים. אי זה שוכן בקצה הדרומי של שונית המחסום הגדולה. מכיוון שכך המים כאן מעט יותר קרים ולכן ככל הנראה תופעת הבליצ'יניג פחות ניכרת. האי כולו מוקף ברצועה של אלמוגים (חלקם בלגונה וחלקם בקיר שיורד לעומק הים). מעבר לקיר אפשר לראות לווייתנים, ואם שוחים מעל לקיר יש נקודה (שאליה הפנו אותנו מטיילים אחרים באי) שבה אפשר לראות מנטות. נוסף לכך יש במי הים שסובבים את האי הרבה כרישי שונית ולהקות ענקיות של דגים מכל הסוגים. והודבדבן שבקצפת – ישכ כאן גם המון צבי ים ובתקופת שהותינו במקום חלקם אף עלו לחוף ממש מולינו בכדי להטיל (וגם הזכרים הגיעו לכאן בעקבות הנקבות כדי להפרותן). פנים האי כאמור מיוער ומשמש בית לעשרות אלפי שחפיות ועופות מים נוספים. שירת הציפורים, הרעש העדין של גלי הים המכים בחוף והדממה שמעבר לכך, יחד עם האוויר הטהור ומראה הכוכבים בלילה הפכו את השהות באי המבודד הזה לחווייה מטלטלת. גם אני (אחת שללא ספק יש לה קוצים בתחת) הצלחתי להיכנס למוד של שלווה. בלילה האחרון הצלחתי אפילו ליהנות מלשכב עם הילדים על הגב על החול ולספור כוכבים נופלים.
מפת החלק השני של הטיול (לחופי מזרח אוסטרליה):
הסירה בה בילינו את ימי השנירקול בגריט ברייר ריף, צילם: יובל דגני
משתזפים על הסיפון באמצע הגרייט ברייר ריף
בלילה זורקים את שאריות האוכל לדגים (ולכרישים – אפשר לראות כריש בצד שמאל למעלה של התמונה) ומאפשרים למטיילים לשכב ככה במים עין בעין איתם (הרגשה של מתקן עינויים)
בהשוואה לסיני, האלמוגים בגריט ברייר ריף הרבה פחות צבעוניים וגם נראה שמגוון הדגים קטן יותר. מצד שני אפשר לראות כאן להקות יותר גדולות של דגים, דגים יותר גדולים וכמובן צבי ים וכרישים, צילם: יובל דגני
מתקרבים לאי ליידי מוסגרייב. ההפלגה לאי היא בים פתוח ובימים בהם הים סוער מבוטלת (ולפיכך אפשר לעתים להיתקע באי כמה ימים בלי אפשרות לחזור ליבשת)
האי הבודד ליידי מוסגרייב בו בילינו כמה ימים חלומיים
ככה זה נראה בלב האי, בין עצי המונגרובים
ככה זה נראה בחוף
וככה זה נראה בים
יש באי מושבה של עשרות אלפי שחפיות שמגיעות אליו בחודשי הקיץ
ככה נראה האוהל שלנו אחרי כמה ימים בין העצים, לאחר שכוסה בלשלשת של ציפורים (בטיול הבא בטוח נצטייד במחסה טוב יותר לשים מעל לאוהל)
משנרקלים עם צבי ים באי ליידי מוסגרייב, צילם: יובל דגני
צבת ים עולה לחוף כדי להטיל. מועד העלייה לחוף מתוזמן עם הגאות והשפל
צבי ים בחיזור שלפני ההזדווגות בחופי האי ליידי מוסגרייב
השקיעות באי ליידי מוסגרייב הם ללא ספק היפות ביותר שראיתי אי פעם. אפשר אפילו לראות כאן את ההבזק הירוק
