טיול שנירקול באוסטרליה (חלק א)

בדרך כלל אני כותבת בבלוג הזה רק על ארצות הברית וקנדה אבל לפעמים משתרבבת לכאן גם כתבה על מקומות אחרים בעולם – ובמקרה הזה אוסטרליה (או ליתר דיוק: שנירקול באוסטרליה). תכלס, יש דמיון כלשהו בין טיול באוסטרליה לטיול בצפון אמריקה – המרחבים אותם מרחבים (למעט העובדה שבאוסטרליה הכל קצת יותר שטוח), הרוד טריפ (Road Trip) אותו רוד טריפ (עם שינויים קלים) ואפילו האנגלית אותה האנגלית (עם שינויי הגהה של מבטא אוסטרלי כבד). לפני שאתם ממשיכים לקרוא חייבת רק לציין שאם בדרך כלל בטיולים שלי אני מקפידה לקרוא כל ברושור, כל ספר, לתעד כל פרט, בטיול באוסטרליה הרפתי. המטרה הייתה הנאה ולא עבודה, ולכן הפוסט הזה הוא אולי עם פחות פרטים ואולי אף פחות מדוייק ומעמיק מהאופן בו אני בדרך כלל כותבת, אבל עדיין אני מקווה שהוא יעזור למי שרוצה לתכנן טיול אל המדינה המופלאה הזו.

האמת היא שיעד הטיול שלנו הפעם לא היה ממש אוסטרליה, היעד היה שוניות אלמוגים. וככה נבחרה אוסטרליה כיעד המנצח. כבר בעת תכנון הטיול היה ברור שזה לא כמו לנסוע לארצות הברית – האפשרויות מבחינת טיסות והשכרת רכב במקום אחד והחזרתו במקום אחר מוגבלות (ויותר יקרות), ואת המידע יותר קשה למצוא, בעיקר לגבי מערב אוסטרליה שהנסיעה אליה הייתה ממש כמו חתול בשק. אבל בסופו של דבר נפל הפור – 5 וקצת שבועות של טיול – יומים בהונג קונג, שבועיים במערב אוסטרליה, טיסה למזרח ועוד שבועיים במזרח ולסיום כמה ימים בסידני.

אז אחרי יומיים בהונג קונג נחתנו בפרת' (Perth) וכבר למחרת בבוקר התחלנו בנסיעה צפונה. היעד שלנו ליום הראשון היה אזור שרק ביי (Shark Bay), נסיעה של 7-8 שעות מפרת' שהתפרשו על פני יום שלם. כבר בנסיעה צפונה התחילו להתבהר לנו ההבדלים בין מערב אוסטרליה וארצות הברית. הכבישים צרים (בדרך כלל בלי נתיב הפרדה), המשאיות שדוהרות בהם הם באורך של רכבת קצרה, אין הרבה תחנות דלק (ואלה שיש כוללות בדרך כלל צבר של מבנים מיושנים עם מעט אפשרויות לרכוש מזון או חטיפים, ולא הרבה יותר מזה), ואין כמעט סופרמרקטים גדולים/מסעדות מזון מהיר וכדומה.

בשעה 20:00 בערב הגענו למלון (Nanaga Bay Resort), צבר של בקתות בסיסיות סמוך לחוף יפה. המקום היה סגור, הקבלה חשוכה. מסתבר שעל פי הפקיד הקבלה השיכור שכן הצלחנו לאתר – הגענו למקום 'באמצע' הלילה, ולכן, למרות שהבקתה שהזמנו (קו ראשון לים) שולמה מראש, היא ניתנה ללקוח אחר. אחרי דין ודברים לא נעים קיבלנו שני חדרים אחרים והובטח לנו פיצוי.

למחרת, בשעת בוקר מוקדמת (בכל זאת ג'ט לג…) הילדים ירדו לחוף. על החול הם הבחינו בנחש שחור. הוא נראה מת. הם התקרבו אליו וכמעט נגעו בו. ואז הוא ברח. לאחר מכן הסתבר שזהו אחד הנחשים המסוכנים באוסטרליה. מדינה חדשה, היינו בה 24 שעות סך הכול וכבר היו באמתחתינו כמה מסקנות: 1. בכל מקום בו יש תחנת דלק – לתדלק. 2. לא לבנות על מסעדות (ובעיקר מסעדות מזון מהיר) לאורך הדרכים האינסופיות. 3. הכל נסגר מוקדם. אין דבר כזה 24/7. אפילו תחנות דלק נסגרות בשעות הערב המוקדמות. 4. קשה אמנם לעשות הכללות אבל האוסטרלים פחות מאופקים מהאמריקנים. הם יכולים להיות רעשניים יותר, גסים יותר ואופן בו הם משרתים תיירים הוא לא תמיד המנומס ביותר. אבל יש לכך גם צדדים חיוביים כפי שלמדנו בהמשך הטיול. 5. אין באוסטרליה אמנם סכנות של דובים, אריות הרים ושאר יונקים גדולים כפי שיש בארצות הברית, אבל יש כאן סכנות אחרות. אנחנו לא מכירים כאן את הטבע ועד שנכיר כדאי להיות קצת יותר זהירים (אפרופו מקרה הנחש).

את יום הטיול הבא בילינו באזור שארק ביי שהוא למעשה חצי אי בולט לים שיש בו לגונות ואגמים מליחים. כשמו כן הוא – יש בו הרבה כרישים שאפשר לראות מהיבשה מכמה נקודות תצפית שלאורך הכביש המוביל לקצה חצי האי. נוסף על כרישים יש באזור אלפי דולפינים. כדי למנף את התיירות במקום ולאפשר לתיירים לראותם מקרוב, מתקיימת האכלה מודרכת של יונקיים ימיים אלה באתר ששמו מונקי מיה (Monkey Mia). מאות אנשים עומדים לצד החוף, הדולפינים מגיעים, יש הדרכה, חלק מהמשתתפים זוכים להאכילם – פעילות נחמדה (קצת ממוסחרת), אבל לא הרבה יותר מכך. לאחר שהילדים זכו להאכיל דולפינים המשכנו בנסיעה בדרכי העפר של חצי האי. בין השיחים שהקיפו את הדרכים ראינו בפעם הראשונה את האמו – עוף גדול שדומה ליען, שחוץ מהקנגרו הוא בעל החיים הגדול ביותר בו נזכה לראות על היבשה במהלך כל הטיול הזה. באורח פלא ולא מתוכנן הגענו למפרץ מבודד וציורי להפליא. ירדנו לחוף. השעה הייתה שעת שפל, חלק מהמפרץ היה מרוקן ממים ובחלקו המים היו רדודים. האזור הזה אמנם דרומי מכדי שיהיו בו שוניות אלמוגים אבל בכל זאת יצאנו בו לשנירקול קצר. הרבה אמנם לא ראינו אבל זה כן נראו על הקרקע הבוצית מפעם לפעם בטאיים קטנים (חתולי ים, טריגונים וכדומה) וכן חסרי חוליות רבים (מלפפוני ים, קיפודי ים וכדומה). בדיעבד קשה בכלל להאמין שהתלהבנו, אם משווים זאת למראות שהיינו עתידים לראות בימי הטיול הבאים.

ביום הטיול הבא כבר הרגשנו שאנחנו נכנסים לאוטבק (Outback) האוסטרלי. נסיעה של שעות במרחבים מישוריים שהדבר הכי גובה בהם טופוגרפית הם קני הטרמיטים שמאדימים כאשר השמש מקרינה עליהם בזווית הנכונה. היעד שלנו ליום זה היה אזור ששמו קורל ביי (Coral Bay). אחרי נסיעה של חמש שעות (גוגל טיים. בפועל זה לקח הרבה יותר) הגענו למלון נחמד ומומלץ מאוד (Ningaloo Reef Resort). את שעות אחר הצהריים הקדשנו להצטיידות ולטיול קצר בחופי האזור.

למחרת בבוקר הזמנו מראש סיור בסירה אל שוניות האלמוגים של אזור קורל ביי, שהן למעשה הדרומיות ביותר בשוניות של מערב אוסטרליה. בניגוד לשונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef) של מזרח אוסטרליה הממוקמת עשרות ק"מ מהחוף (ולכן ההגעה אליה אפשרית רק בשיט ארוך יחסית), כאן, במערב אוסרטליה השונית קרובה לחוף (Fringing Reef, ותכלס זו הסיבה העיקרית בגללה החלטנו לנסוע לכאן). ועדיין בחלק מהמקומות (כמו למשל בקורל ביי) הדרך היחידה להגיע לשונית הוא בשיט קצר. כשעלינו על הסירה בשעת בוקר מוקדמת לא ידענו איזה יום מרהיב צפוי לנו. אין ספק שכאשר ירדנו מהסירה היינו אנשים אחרים מבחינת היחס שלנו לטבע התת ימי שיש לאוסטרליה להציע ובעיקר מבחינת התיאבון שלנו לראות ולחוות עוד.

אז מה היה לנו? כרישי שונית (פעם ראשונה שלנו – למרות מאות שעות השנירקולים והצלילות שלנו באילת, בסיני ובמקומות אחרים בעולם), כריש טיגרסי (אני עד עכשיו לא מאמינה שירדנו מהסירה במיוחד כדי לשחות בקרבתו. כנראה שכאשר נכנסים לים בקבוצה ועוד עם מדריך מפסיקים לחשוב באופן רציונאלי כי תכלס המדריכה הייתה גג בת 22 והכריש הטיגרסי הוא כריש מסוכן), מנטה ריי (ענקית, מדהימה, וואו ענק) וזה עוד בכלל בלי להזכיר את שוניות האלמוגים היפות ואת הלווייתנים (שמדי פעם מקפצים להם באופק). ועוד כמה תובונות מהשיט: 1. באוסטרליה אין דבר כזה לתת טיפ, גם לא בשיט או בפעילויות תיירותית (מה שמקל על אי הנעימות בירידה מהסירה, כפי שיש במקומות אחרים בעולם – לתת? לא לתת? כמה לתת?). 2. הילדים האוסטרלים והוריהם דומים יותר בהתנהגותם לילדים הישראלים מאשר לילדים אמריקנים. אילו השיט היה נערך בארה"ב וילד היה קצת משתולל, קצת עושה גרעפסים בציבור הוא ודאי היה מקבל Time Out (או עונש אחר) מהוריו. אסור כמובן לעשות הכללות אבל ההורים האוסטלרים (וכפועל יוצא גם הילדים) שאנחנו פגשנו שונים מאוד מאלה שאנחנו מכירים מטיולינו וממגורינו בארה"ב (במובן הטוב של השוני).

ירדנו מהסירה עם אדרלנין מטורף, לא יכולים להתפאק עד לכניסה הבאה לים. מי היה מאמין שבתוך כל האופק הכחול הזה מסתתרים כל כך הרבה בעלי חיים. הגענו ללא ספק לגן עדן. אבל לפני כן הייתה צפויה לנו עדיין נסיעה ארוכה. שעתיים נסיעה צפונה עד לעיירה אקסמאות' (Exmouth) ועוד שעה נסיעה מערבה לחניון הלילה שבו היינו עתידים להתמקם לשבוע הקרוב בשמורת קייפ ריינג' (Cape Range), שצמודה לשונית נינגלו (Ningaloo), שהייתה היעד שלנו בקטע הזה של הטיול (החלק הדרומי של נינגלו מגיע אגב עד קורל ביי בו יצאנו לשיט ביום זה). אל אקמסות' הגענו בחשכה. נכנסו לתדלק ולקנות מעט מצרכים. המוכרת הנחמדה בקבלה שאלה לאן מועדות פניניו. "לקייפ ריינג'" עניתי לה. היא החווירה. "עכשיו? בלילה?" (השעה הייתה לא אחרי 20:00). "כן, מה הבעיה בכך?, שאלתי. "הקנגרו" היא ענתה, "זה מסוכן, מסוכן מאוד". לרגע חשבתי שהיא עובדת עלי/צוחקת עלי אבל אז הבנתי שהיא רצינית. "הקנגרו בשעות הללו מאוד פעילים. יש אלפים מהם. הם קופצים לכביש ללא התראה מוקדמת. אי אפשר לנסוע יותר מ-20 קמ"ש ומפגש עם קנגרו יכול להיות קטלני". 20 קמ"ש חשבתי לעצמי…. נשארו לנו עוד 60 ק"מ, ובאמת שלא התחשק לי לבלות עכשיו עוד שלוש שעות ברכב. To Make a Long Story Short, עשינו צ'ק אין למלון באקסמאות'. לילה אחד פחות של קמפינג (לא אסון גדול).

למחרת בבוקר הבנו על מה דיברה הגברת מתחנת הדלק. לכל אורך הדרך פזורות גוויות של קנגרו שנדרסו בכביש. בשעות היום אפשר לראותם רובצים על הקרקע ומנצלים כל פיסת צל בין השיחים, אבל כפי שהבנו מהר מאוד, ברגע שמתקרר הם הופכים לפעילים יותר וכפועל יוצא יש לנסוע לאט יותר ובזהירות יותר. חניון הלילה אותו בחרנו שכן פחות או יותר באמצע השמורה (North Kurrajong), במקום נגיש (בנסיעה קצרה) אל כל החופים היפים שמהם יש גישה לשונית של נינגלו. בחניון אין צל ואין מים זורמים (כן יש שירותים נקיים) וגם אין קליטה סלולרית, אבל יש את כל השאר – פרטיות, נוף של ים, שני צעדים מהחוף, שקט ושלווה, אוויר נקי – מה עוד אפשר לבקש? (מי שאגב מבקש יותר יכול ללון באתר הגמפלינג המופאר והיקר Sal Salis שעושה רושם שווה ביותר).

את ימי הטיול הבאים בילינו בשנירקול בחופי נינגלו. יש במקום לא מעט חופים עם שוניות אלמוגים יפות, כל אחד שונה במעט מהאחר אבל ברובם העיקרון דומה – חופים חוליים, מים בצבע טורקיז ולגונה בעומק של עד 3 מ' הנמשכת כמה מאות מ' אל תוך מי הים (אנחנו הכי אהבנו את החוף של Turquoise Bay אבל יש במקום חופים רבים. אפשר למצוא מידע כאן). מעבר ללגונה (כ-500 מ' מהחוף בערך) שוכן הקיר של השונית (שאליו קשה יותר להגיע, וגם המים שמעבר לו סועורים למדי). האלמוגים בלגונות ענקיים ומרשימים ושמורים מאוד אבל הגוון פחות צבעוני בהשוואה לסיני. גם מגוון הדגים עושה רושם קטן יותר, אבל הלהקות גדולות יותר ואפשר לראות הרבה יותר דגים גדולים – כולל כרישי שונית (ולא תאמינו עד כמה מהר מפסיקים לפחד. בכריש הראשון מרגישים פחד, בשני רק איזשהו רטט, בשלישי כבר נהנים להתבונן אבל עדיין מעט חוששים ומהרביעי ואילך זו כבר רק הנאה). ואם זה עוד לא מספיק אזי בעומק הים, מעבר לקיר השונית ניתן להבחין בלווייתנים גדולי סנפיר שמדי פעם מזנקים מעל לפני הים ונופלים מטה בקול עז של מים מתנפצים.

אחרי כמעט שבוע של בטן/גב ושנירקולים. לאט לאט הצלחנו לעשות Rewind למתח של חיי היום יום שהבאנו איתנו מהארץ. וזהו, נגמר, הגיע הזמן לעזוב. אבל רגע… עומר שמע שבאקמסואת' מציעים סיור של שחייה עם לווייתנים גדולי סנפיר וכיאה לטיינאייג'ר שלא מקבל "לא, זה יקר מדי" כתשובה, הוא שינס מותניים עם יובל (ועם כספי החסכונות של שניהם שהשתתפו במימון) והופ, עלינו על סירה לשיט בעקבות הלווייתנים גדולי הסנפיר. בגלל עלות הגבוהה של הפעילות הזו, אני ועשהאל הצטרפנו רק כצופים, בעוד עומר ויובל נכנסו למים (עם קבוצה ומדריך) באמצע מי האוקיינוס השקט (טוב לא ממש באמצע אבל כן מעבר למחסום של השונית) וזכו לשחות ליד לווייתן גדול סנפיר (לפרק זמן קצר מאוד אמנם, וגם לא ממש ממש קרוב, אבל עדיין – החווייה הרשימה אותם מאוד). כל הפעילות הזו של שחייה על לווייתנים היא חדשה יחסית. כרגע זהו רק פילוט שבמהכלו תיבדק השפעתה על הלווייתנים ועל בני האדם. לכל שיט מוצמדים אנשי מקצוע ויש הרבה מגבלות בדבר המרחק שמותר להתקרב ללוויתן, עם אילו לוייתנים מותר לשחות (למשל אסור לשחות עם עם וגור) וכדומה. כדי למצוא את הלווייתן המתאים ולהספיק להיכנס למים במקום אליו הוא שוחה, מלווה את הסירה מטוס קל שמכוון את הסקיפר לאן לשוט. כמעט נגמר. אבל רק כמעט. המטוס הקל שטס מעלינו במטרה לזהות לווייתנים גילה לפתע כריש לווייתן (שהוא בכלל דג. לא מסוכן אגב). שטנו בעקבות הכריש, והפעם (מכיוון שבניגוד לשחייה עם לווייתנים, אין מגבלה למספר האנשים המורשים לשחות עם כריש לווייתן) נכנסו כולנו למים ושחינו ממש בצמוד לו (חוייה מדהימה).

זהו. עכשיו רק נשאר לנו לנהוג 13 שעות חזרה לפרת' שממנה היינו אמורים לטוס לחופי מזרח אוסטרליה להמשך טיול השנירקול שלנו – טיסה לעיר קיינס (Cairns) שבמזרח היבשת ושיט אל שונית המחסום הגדולה (על כך ניתן לקרוא כאן).

מפת החלק הראשון של הטיול (לחופי מערב אוסטרליה):

גם נהיגה בצד שמאל, גם מיעוט תחנות דלק ומסעדות (ומה שיש נסגר מוקדם מאוד), גם כבישים צרים וגם משאיות ענק (כל הדבר הזה בתמונה נגרר על ידי משאית אחת). זה היה הסיפתח שקיבל אותנו בנהיגה הארוכה צפונה

יובל מצלם את הדולפינים במונקי מיה

טיול שנירקול באוסטרליה מונקי מיהועומר מאכיל אותם (אמנם לא פעילות הכי שומרת טבע בעולם, אבל זה מה שעושים במונקי מיה)

במהלך הנסיעה לקורל ביי ראינו בצד הדרך את המון אמו (דומה ליען אבל קטן יותר)

נוסף על האמו ניתן היה לראות לצד הדרך גם קני טרמיטים

וזה כבר בתוך הים – כריש טיגרסי באזור קורל ביי, צילם: יובל דגני

טיול שנירקול באוסטרליה מנטה ריימנטה ריי בקורל ביי, צילם: יובל דגני

טיול שנירקול באוסטרליה שונית קורל ביישוניות האלמוגים באזור קורל ביי

כשהגענו לאקמסאות' הזהירו אותנו מהפני הקנגרואים (להתנגש באחד זה לא שמחה גדולה) ואכן ראינו מאות, אולי אלפים, חלקם עם גורים בכיס בבטן, והרבה פעמים הם התפרצו לכביש בריצה (בעיקר בשעות הקרירות יותר)

כמה יפה? ככה יפה. חופי נינגו/קייפ ריינג'

טיול שנירקול באוסטרליה חופי קייפ רינג'עוד תמונה של עומר ויובל לצד החופים הנהדרים

טיול שנירקול באוסטרליה כריש שוניתכריש שונית (White Tip) ומתחתיו דג דבק, בנינגלו, צילם: יובל דגני

טיול שנירקול באוסטרליה צב ואלמוגיםצב ים בין האלמוגים של שונית נינגלו, צילם: יובל דגני

מעבר לשונית של נינגלו מקפצים להם לווייתנים גדולי סנפיר, צילם: יובל דגני

טיול שנירקול באוסטרליה סיור לווייתניםיוצאים לשנרקל עם הלווייתנים בנינגלו

עוד תמונה של הלווייתנים (לווייתן גדול סנפיר) שמשנרקלים בעקבותיהם (למעלה יש מטוס שמכוון למיקומם)

טיול שנירקול באוסטרליה כריש לווייתןוזה כבר כריש הלווייתן פינאלה מושלמת לחלק הזה של הטיול, צילם: יובל דגני

חניון לילה מול הים בנינגלו/קייפ ריינג'

לאוסטרלים יש כל מיני פטננטים לקמפינג שכמותם לא ניתן לראות בארה"ב ובקנדה בדרך כלל

טיול שנירקול באוסטרליה ארוחת בוקר מול היםארוחת בוקר מול הים בחניון הלילה (באופק במי הים, במקום בו הגלים נשברים, שוכן קיר השונית. השנירקול מתבצע בדרך כלל בלגונה שהיא בצבע טורקיז בתמונה, באזור שבין קיר השונית ליבשה. כדי להגיע עד קיר השונית צריך אומץ או כלי שיט)

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי
0