הטקסט הבא הוא יומן טיול שהעלתי בדף הפייסבוק שלי בסיומו של כל יום טיול. הטיול נערך בתאריכים 18.9.19-26.10.19
יום 26 לטיול
נוסעים עכשיו דרומה במרחבי מדינת וויאומינג. עשהאל נוהג ואני מנצלת את הזמן לכתוב. הנוף מסביב מדברי. מדבר בגובה רב. חם בקיץ, קפוא בחורף. חשוף מצמחיה. מדי פעם רואים ציידים לצד הדרך, ובאחת העיירות אף מבחינים בצייד פושט עורו של אייל בגינת ביתו. על חלק מהבתים מתנוססים שלטים כדוגמת: Jesus is the Light. זו ארה"ב שונה כל כך מזו שבה התחלנו את הטיול – בסיאטל.
העלייה לפאס, החצייה האחרונה של קו פרשת המים של צפון אמריקה (המתפתל על רכס הרי הרוקי) לטיול הזה הזכירה קצת את הנסיעה בכביש 'שן הדוב' המפורסם שמצפון מזרח לילוסטון. אנחנו עכשיו על מישור ענק בגובה של החרמון בערך, והכל פתוח, בלי נקודות יישוב ועם נוף למרחקים (ובחלקים ארוכים מהנסיעה החומה האדירה והמושלגת של רכס הרי הרוקי נשקפת ממערב לנו). וויאומינג היא (אם אני זוכרת נכון) המדינה הכי פחות מיושבת בארה"ב למעט אלסקה, ומבחינת גובהה הממוצע מעל פני הים שנייה רק לקולורדו.
התעוררנו הבוקר בעיירה קודי שבמדינת וויאומינג., ממזרח לשמורת ילוסטון. הפרידה מילוסטון הייתה מבאסת (בעיקר ליובל). מי יודע מתי נגיע אליה שוב… והיא כל כך יפה. אגב מי שרוצה לעשות מסלול דומה לזה שאנחנו עשינו – מסיאטל לילוסטון (עד סולט לייק) יכול להיעזר בתוכנית טיול הזו (ללינה במלונות): https://bit.ly/2oE1er7
או בזו (ללינה בחניוני לילה): https://bit.ly/2MdLa8l
יעד ראשון שלנו הבוקר – מרכז בפאלו ביל (Buffalo Bill Center of the West) שבעיירה קודי, וויאומינג. מרכז מרשים זה כולל חמישה מוזיאונים תחת קורת גג אחת – מוזיאון על אודות האינדיאנים של המישורים הגדולים, מוזיאון אומנות (שהוא שלוחה של מויזאון ויטני המפורסם), מוזיאון טבע, מוזיאון נשק ומוזיאון על חייו של בפאלו ביל האדם (ששמו היה וויליאם קודי, ועל חלק מהשטחים שרכש לאחר שהתעשר שוכנת העיר הנקראת על שמו).
כשרותם, הבן הגדול שלי (שבחר לא להצטרף אלינו לטיול זה), היה ילד קטן הוא תמיד היא אומר בתמימות על כל מקום, פעילות וחוויה – שזה הדבר הכי טוב שקרה לו אי פעם. לרגע הרגשתי שהמוזיאון המרשים הזה הוא אולי אחד המוזיאונים הכי מדהימים ומעניינים שביקרתי בהם אי פעם…
מוזיאון האומנות כולל ציורי טבע מרהיבים של ילוסטון ושל אתרי טבע נוספים במדינת וויאומינג. מוזיאון הטבע מרשים, אינטראקטיבי וכולל כל מיני תצוגות שלא ראיתי במוזיאונים מעודי (למשל הליכה על זכוכית שמתחתיה ניתן לראות מה קורה מתחת לאדמה -מחילות של בעלי חיים, שורשים של צמחים ועוד). המוזיאון האינדיאני אף הוא מעניין מאוד. עד היום ביקרתי רק במוזיאונים אינדיאנים המתמקדים בשבטים של צפון מערב ארה"ב וקנדה, אך כאן מדובר על שבטים אחרים לגמרי עם אומנות שונה והיסטוריה שונה – השבטים של המישורים הגדולים. למרות ההתרשמות מהמוזיאון הוא גרם לי לאי נוחות קלה לאור העובדה שיש בו לטעמי מעט מדי על הגורל העגום של האינדיאנים עם הגעת האדם הלבן (מחלות של העולם החדש, איבוד אדמה, טבח – למרות חתימה על הסכמי שביתת נשק, הרעבה על ידי הרג הביזונים, Boarding School לילדים ועוד). המוזיאון על בפאלו ביל חמוד ומשרה הרגשה של מערב פרוע. לגבי מוזיאון הנשק – מיותר לציין שאישית לא הצלחתי להתחבר… נראה לי שזה המקום שבו כל Mass Shooter עתידי ימצא בו את מבוקשו (אה ויש גם את החדר הוורוד. עם הרובים והאקדחים המיועדים במיוחד לנשים/בנות).
למעט מוזיאון הנשק (וקצת ביקורת על המוזיאון האינדיאני), כאמור יצאתי נפעמת מאוד מהמוזיאון. אבל אז ברכב עשהאל ועומר סיפרו שהם מרגישים קצת אחרת. בהיבט של מוזיאון הטבע למשל עומר, שהיה יותר יסודי ממני בקריאת ההסברים, הרגיש שהוא נטרלי מדי – 'אולי יש התחמות גלובאלית', 'יש כאלה שאוהבים זאבים ושמחים שהם הוחזרו לילוסטון ויש כאלה שמרגישים שזה גוזל להם את הפרנסה' וכדומה. עשהאל בדומה לו הרגיש שהמוזיאון הוא מאוד מנקודת המבט של האדם הלבן ולא רק בהתייחסות לטבע אלא גם בהתייחסות לאינדיאנים, ובנוסף הוא גם מהלל את תרבות הנשק האמריקנית.
ובכל זאת אני מאוד מאוד ממליצה על ביקור במרכז בפאלו ביל, ושווה אפילו להרחיק עד קודי ועד מדינת וויאומינג רק כדי לבקר כאן. בפאלו ביל, שעל שמו נקרא המרכז, היה סייר של הצבא, חקלאי ובעיקר דמות צבעונית שהתפרסמה בעיקר זכות תיאטרון נודד שהקים, שהביאה למזרח ארה"ב את הסיפורים של ההגירה למערב, של המערב הפרוע, של האינדיאנים ושל ההתמודדות עם איתני הטבע.
אה, ויש עוד משהו אחד טוב בקודי. חנות של Sierra Trading Post. ממש מול המוזיאון. חנות נהדרת (בעבר כשגרתי בארה"ב רכשתי מהם לא פעם אונליין והמרכז שלהם שוכן בעיירה קודי) ולא יקרה יחסית לציוד טיולים. כדי לשמור על שלום בית – רק אני חובבת שופינג מבינינו, וגם מפאת חוסר זמן החלטנו לוותר…
בהמשך היום התחלנו בנסיעה דרומה. למעט טיול בשמורות גרנד טיטון וילוסטון מעולם לא טיילתי במדינת וויאומינג והאמת שדמיינתי אותה אחרת לגמרי. זו nowhere land אינסופית, צחיחה ופראית (וגם מגודרת ברובה, עשרות אלפי קמ"ר של מרעה של בקר – ממחיש את הנזק הסביבתי העצום של תעשיית הבשר), שונה לגמרי מהחוות הציוריות הסובבות את שמורת גרנד טיטון שבדמיוני חשבתי שמאפיינות את שאר שטחי המדינה.
במהלך הנסיעה עצרנו בשני אתרים – שמורה של מעיינות חמים בעיירה ששמה טרמופוליס (Thermopolis, נקראת על שם הבקטריות אוהבות החום שחיות במעיינות של ילוסטון שבזכותם התגלתה אחת התגליות החשובות שלה המאה ה-20 שאפשרה שכפול מהיר של חומר גנטי. אפשר לוותר… מה כבר אפשר לצפות מעיירה שנקראת על שם חיידק? חה חה) ושמורה ששמה סינקס קניון (Sinks Canyon State Park, שבה נהר נעלם אל תוך האדמה ויוצא ממנו. יש בשמורה אמנם חניון לילה יפהפה אבל מעבר לכך הביקור גם בה מיותר).
כעת אנו בדרך לגבול שבין המדינות וויאומינג. ויוטה, למונומנט הלאומי דינוזאור, צבעי שקיעה צובעים את הנוף ממערב וממזרח זורח ירח מלא. הטמפרטורה אגב עלתה ל-15 מעלות (מי היה מאמין שרק אתמול היינו במינוס 15) וסכנת השריפות בשלטים עברה מ-Low ל-High. הלילה אולי (אם יהיה לנו כוח) נחזור ללון באוהל.
שנייה לפני שאני מסיימת את הפוסט יובל צועק 'אלק'. אייל קנדי ענק עם קרניים עצומות עומד על הכביש (ואחר כך עוד אחד ועוד אחד ועוד. וגם אחד דרוס) כמעט התנגשנו בו. אתמול בקודי בעל המלון אמר לנו שלא כדאי לנסוע בכבישי וויאומינג בחושך. נחפש לאור זאת את מקום הלינה הקרוב ביותר ונעצור ללילה. לילה טוב
ציורים של ילוסטון במוזיאון בקודי, וויאומינג
חדר נשק ורוד לבנות ולנשים במוזיאון בקודי, וויאומינג. רק בארה"ב של אמריקה…
מעיינות חמים בעיירה טרמופוליס, וויאומינג. אפשר לוותר
עדיין במדינת וויאומינג אבל מתחילים לראות צבעים אדומים שאופיינים ליוטה (היעד הבא שלנו) ככל שמדרימים
הוא (יובל הצלם) שכב דקות רבות על העשב כדי לקנות את אמונה. בסוף היא הציצה ויצאה. מתוקה שכזו. גירית בשדות של מדינת וויאומינג… צילם: יובל דגני
סרטון מקסים של הגירית. חובה צפייה. הסריט: יובל דגני כמובן
יום 27 לטיול
שוב כותבת מנסיעה. עזבנו את וויאומינג, והפעם אנחנו בדרך לקמיפינג בשמורת ארצ'ס שביוטה. יום שגם ככה אמור היה להיות עמוס הפך להיות עמוס עוד יותר לאחר שעשהאל גילה שאפשר לשכור סירה לעשות רפטינג עצמי מהמקום שבו ישנו ליד קניון ששמו Flaming Gorge שבו זורם נהר הגרין.
אני הייתי הנהגת שהסיעה ל-Put In ואספה מה-Put Out ובין לבין נהנתי משעתיים לעצמי מול המחשב בדינר סמוך. קשה לומר שהילדים היו נלהבים לצאת לשיט (בטמפרטורה של כמה מעלות בודדות) אבל כולם חזרו מרוצים, וגם הטמפרטורה עלתה.
המשך היום הוקדש למונומנט הלאומי דינוזאור השוכן בגבול שבין יוטה לקולורדו. אף פעם לא הייתי כאן לפני כן וחייבת לומר שהייתה לי הפתעה לא צפויה. המונומנט מחולק לשני חלקים. במערבי יש קיר ענק (בבניין מקורה) שכולו עצמות דינוזאורים. הקיר מוצג כאן כפי שהתגלה, והוא מרהיב. כמו כן יש בחלק המערבי כמה אזורים עם מאובנים שהם בחיק הטבע (ולא בבניין), ובנוסף יש פה פטרוגליפים רבים, על מצוקי אבן החול. אבל זה עוד לא הכל. האזור כולו שוכן על גדות נהר הגרין ומוקף במצלעות, מצוקים, נקיקים ומה לא. שילוב של נופי זאיון, קפיטול ריף וקצת ארצס, קניונלנדס וברייס. לא ששכחתי מדוע יוטה היא המדינה האהובה עלי ביותר בארה"ב, אבל כיף לקבל על כך חיזוקים.
בשעות אחר הצהריים נסענו לחלק השני של השמורה – המזרחי. לאזור זה של השמורה מוביל כביש ששמו Harpers Corner. ולגביו – וואו, אין לי מילים. כשאומרים את המילה Wilderness לזה בדיוק מתכוונים. היה כבר מאוחר מדי לצלם תמונות טובות, אבל האמינו לי אם אומר לכם שמדובר באחד הנופים היפים ביותר שראיתי מעודי… קניוני אבן חול עם פיתולי פרסה של הנהר, מדרגות סלע אדירת (של עשרות קמ"ר כל אחת), מצלעות ומה לא… ומלא סוגי מסלע שעלו וירדו כאן בקווי שבר שעשו כאן בלגן בשכבות של סלעי המשקע. ממש לקראת חשכה (התחלנו באור אך חזרנו את המסלול בחושך עם פנסים) הלכנו ברגל כק"מ וחצי לתצפית על מפגש הנחלים גרין וימפה. לא אגזים אם אומר שזו אחת התצפיות הכי יפות שראיתי מעולם… ממש חבל שלא היה מספיק אור לצלם.
בשל השעה המאוחרת, הנסיעה הארוכה והעובדה שהלילה לנים בקמפינג היום מוותרת לעצמי ולא מעלה תמונות מהמצלמה אלא רק כאלה שצולמו בטלפון (וגם לא מכינה מפה של המסלול). לילה טוב וקצת באיחור – חג שמח!
הבנים עושים רפטינג (זה הם בסירה הקטנה לקראת סיום השיט). נהר הגרין
קיר עצמות הדינוזאורנים במוניומנט הלאומי דינוזאור
הנוף הנשקף מהכביש החודר למזרח המוניומנט הלאומי פשוט מחסיר פעימה. אין דרך אפילו לתאר את יופיו במילים
יום 28 לטיול
לא מאמינה שאנחנו מטיילים כבר ארבעה שבועות. נשארו רק עוד 11 יום… הייתי יכולה להמשיך ככה לנצח… וזאת למרות שאין לי יותר משש שעות שינה בלילה בדכ, ולמרות שזה טיול אינטנסיבי (אם כי פחות מהרגיל אצלינו. שני הטיולים הארוכים הקודמים שלנו ב-2017 ו-2014 היו הרבה יותר עמוסים מבחינת נסיעות)…
אז הנה העדכון ליום האחרון – אתמול בלילה בשעה 1 (עד שסיימנו להקים את האוהל ולהתארגן היה 2) הגענו לקמפינג היפהפה של שמורת ארצ'ס (שאליו הזמנו מקום מבועד מועד). אם זה היה תלוי רק בי ובילדים היינו עוצרים בדרך במלון אבל עשהאל התעקש, והוא גם נהג (אני ישנתי רוב הנסיעה), ובדיעבד היה כיף להתעורר (מאוחר) בכל היופי הזה.
זו פעם חמישית שלי בארצ'ס ופעם שלישית בחניון הלילה של השמורה. שני הימים כאן (שלושה לילות) הם יותר מנוחה ופחות עבודה (כי אני מכירה כאן כמעט הכל). הדבר היחיד שהשתנה מאז הביקור האחרון שלי בשמורה (בשנת 2012) זה שהיום יש כאן קצת קליטה אז אולי אצליח להעלות הערב את הפוסט 
– ואם לא אז מחר….
אגב לנסיעה הזו הצטיידתי בסים מקומי של גלובל 012 והוא עובד יופי. למעט אזור אחד בקולומביה הבריטית שבו ידעתי מראש על פי המפה של הכיסוי של הרשת (AT&T) שלא תהיה לי קליטה, הכל עובד פיקס. זה שינוי חיובי כי עד היום תמיד הסתבכתי עם סימים שלא עבדו או עם חבילת תקשורת מהספק הישראלי שלא כוללת שיחות מקומיות בארה"ב (וכאלה תמיד בסופו של דבר נדרשים לעשות). אפשר להזמין את הסים בלינק הבא:
https://www.012global.com/SimUSA.html…
ואם משתמשים בקוד קופון Neta19 מקבלים 10% הנחה.
היום התעוררנו בנופי שמורת ארצ'ס. היה נעים בלילה ונעים בבוקר. לרגע שכחתי כמה נחמד לעשות קמפינג במקום שבו מזג האוויר מתאים לכך. לאחר ארוחת בוקר כייפית (כל כך יותר טעימה מהארוחות של המלונות) יצאנו מחניון הלילה להליכה אל דאבל ארצ' (Double Arch). החלק הראשון של המסלול (עד Landscape Arch) היה מבאס מאוד בגלל כמות האנשים הרבה, אבל משם והלאה המצב נהיה יותר סביר. מזג האוויר היה אגב חם למדי, לא חם מאוד בסטנדרטים מקומיים אבל אחרי כמעט ארבעה שבועות בכפור היה קשה להתרגל (ובכלל, אני אישית מעדיפה קור על חום).
המסלול יפהפה וחודר לנוף של עמודי אבן החול המאפיינים את השמורה. ברקע נראים הרי לה-סל (פעם ראשונה שאני רואה אותם לא מושלגים) המתנשאים לגובה של קרוב לארבעה ק"מ מעל פני הים. נוסף לכך יש לאורך המסלול כמה קשתות יפות. המסלול אינו קל במובן הזה שהוא כולל הליכה באזורים תלולים מאוד כאשר משני צדי השביל יש תהום (לא מתאים למי שיש לו פחד גבהים).
חזרנו לחניון הלילה בדיוק בזמן כדי להספיק להכין ארוחת ערב לפני החושך. ברגע שהחשיך השמים הוארו במרבד כוכבים שנעלם ברגע שהירח זרח. לילה טוב מארצ'ס
מי שרוצה לקרוא עוד על טיולי הקמפינג שלנו – ממליצה לו בחום לקרוא את הכתבה ששמה 'תחת שמי המערב' בלינק הזה
במסלול המוביל לדאבל ארצ'
מנוחה מההליכה. ברקע הרי לה-סל
קטנותו של האדם מול הטבע בשמורת ארצ'ס. צילם: יובל דגני
יום 29 לטיול
טוב, תשכחו מילוסטון ומארצ'ס. שיניתי את דעתי השמורה הכי אהובה עלי זו קניונלנדס (שנייה רק לארצ'ס). אני פשוט מתה על המרחבים של השמורה הזו.
התעוררנו הבוקר בחניון המדהים של שמורת ארצ'ס (לילה ראשון שאני לא ישנה ממש טוב באוהל כך שהתעוררתי די עייפה). עשהאל החליט שמה שהוא רוצה לעשות היום זה לשכב בערסל מול הנוף הקסום ולקרוא ספר. יובל כמוהו החליט שהוא רוצה להישאר בחניון, לטפס על איזה פיסטין (יחף כמובן) ולנגן בחליל הצד שלו.
נשארו רק אני ועומר שיש להם קוצים בטוסיק… אז נסענו לשמורת קניונלנדס (עם גיחה קצרה לשמורת המדינה דד הורס). הנוף בשתי השמורות הללו כה יפה שקשה לתאר במילים – נוף עד אינסוף בלי אף עמוד חשמל או הפרעה מכל סוג אחר ברקע והמון פיתולים של נהרות הקולורדו והגרין (שרק לפני יומיים הילדים עשו עליו רפטינג במעלה הזרם).
בביקורים האחרונים בשמורת קניונלנדס טיילנו במסלול המרהיב (מסלול חובה!) גרנד ויוו המוביל לתצפית על מפגש הנחלים הללו, אבל הפעם הזמן דחק אז החלטנו לוותר. במקום זאת הסתפקנו בכמה מסלולים קצרים יותר (ל-Meas Arch ול-Whale Rock) ובשעה 14:30 כבר היינו חזרה במואב כדי לתקתק (עומר הוא הפרטנר המושלם לתקתוקים) – כביסה (מלא כביסה), סופר, מלוי דלק, קניית קרח והזמנת טייק אווי במסעדה תיאלנדית נהדרת (Arches Thai, תודה ל#רוניתכפיר) על ההמלצה.
קצת לפני 17:00 הגענו חזרה לחניון בארצ'ס, אכלנו ארוחת ערב מוקדמת ונסענו לנקודת ההתחלה של המסלול היפה מכולם – זה המוביל לדליקט ארצ' שהיא ללא ספק הקשת המושלמת בארצ'ס. מסלול הוא אגב מרהיב גם ללא הקשת, ובשעות אחר הצהריים יש אל הקשת עלייה לרגל שאופפת את המסלול באווירה כמעט רוחנית.
אבל… – לפתע הרגשתי כל כך עייפה ומותשת שהחלטתי לוותר לעצמי. מבאס, אבל לא נורא. עשיתי את.המסלול הזה כבר פעמיים בעבר.
אז נשארתי באוטו, נסעתי לצלם כמה תמונות בשקיעה ונרדמתי חזק ברכב במגרש החנייה של נקודת הסיום של המסלול. הבנים הגיעו עם פנסים בחושך והעירו אותי. אחריהם היו עוד המון נקודות של אורות פנסים שירדו מן ההר. מחמם את הלב שיש כאן כל כך הרבה אנשים שמוכנים לרדת בחושך מוחלט מההרים רק כדי לראות אורות שקיעה מאירים את הנוף המרהיב הזה. לי אישית נשאר הערב רק להתמודד עם כך שעלי להעביר עוד לילה בלי מקלחת (התוכנית הייתה להתקלח בחניון פרטי במואב אבל לא הספקנו)…
למידע נוסף על ארצ'ס וקניונלנדס ממליצה מאוד להיעזר בספרון מסדרת זום-אין כרך 2
יש גם גרסא דיגיטלית
מחוז אי בשמיים של שמורת קניונלנדס. הכי עניין של טעם אישי אבל יש -מצב שזו השמורה האהובה עלי ביותר. המרחבים, המרחבים
קשת מזה וברקע הרי לה-סל בשמורת קניונלנדס
פיתולי נהר הקולורדו בשמורת הסוס המת
גם לפודלים מגיע לצפות בנוף
בשעות אחר הצהריים חזרנו לארצ'ס ויצאתי לצלם כל מיני אתרים יפים בשמורה
קשתות החלון של שמורת ארצ'ס
הסלע המאוזן וברקע הרי לה-סל
ולסיום – הדליקט ארצ' הנהדרת
ימים 30, 31 לטיול
ביומיים האחרונים לא הייתה לי קליטה ולכן לא העלתי פוסטים ): בליל יום 30 ו-31 לטיול ישנו בקמפינג במחוז נידלס של שמורת קניונלנדס – לילה אחד בחניון פרטי (לא מדהים בכלל) בכניסה לשמורה (לא היה מקום בחניון של השמורה) ובלילה השני מצאנו הודות לקצת יוזמה מקום בחניון המדהים של השמורה, שהפך מסתבר למאוד פופולרי מאז הביקור הקודם שלנו במקום בשנת 2007 (בהמשך אכתוב כתבה באתר שלי על איך מוצאים מקום בחניון גם כשכתוב Full).
כותבת עכשיו בעת סיור חיות (בלילה) במחוז נידלס של הקניונלנדס. יובל עוד לא ראה פומה והערב – ההזדמנות האחרונה. אז מה עושים? נוסעים הלוך וחזור ברכב בדרכים הצדיות, מאירים בפנסים ומחפשים (בד"כ מה שרואים קודם זה את העיניים המנצנצות). בד"כ אני לא מצטרפת אבל הפעם החלטתי שלא מתחשק לי להישאר לבד באוהל אז באתי.
אז מה היה לנו ביומיים האחרונים?
ביום 30 התעוררנו בחניון של שמורת ארצ'ס אחרי ליל טרוט שינה לאחר שקבוצה של כמה רכבים עם נגררי ענק (5th wheel) הגיעה לחניון אחרי חצות ועשתה רעש רב. בד"כ יש הקפדה על Quiet Hours בחניונים, וזו פעם ראשונה אי פעם שאנו נתקלים בכזה דבר. כנראה שבשל יופיו הרב של החניון התחילו בשנים האחרונות להגיע לכאן אוכלוסיות שפחות טיפוסיות לחניוני לילה בשמורות הלאומיות. הגיע הזמן שלנו כנראה לחפש מקומות אחרים, מבודדים יותר…
בבוקר קיפלנו את האוהל ונסענו בדרך העפר המובילה ל-Tower Arch, אליה מוביל מסלול הליכה יפה באזור הפחות מתוייר של שמורת ארצ'ס. ואז הגיעה העת להיפרד מארצ'ס. שמנו פעמינו מזרחה בכביש 128 היפה ונכנסנו לטבילה בנהר הקולורדו. הטמפ' בחוץ הייתה אמנם רק 16 מעלות, והמים היו קפואים אבל היי – בכל זאת זה הקולורדו! אין אופציה בכלל לא להיכנס. אפילו אני נכנסתי… אחרי שלושה ימים ללא מקלחת גם נהר קפוא וקצת מבוצבץ יכול להיות מפתה.
היעד הבא ליומו ה-30 של הטיול היה הרי לה-סל. הרים אלה מתנשאים לגובה של כ-3,900 מ' וחולשים על סביבתה של העיירה מואב (כ-2,500 מ' מעליה). אל מרומיהם (טוב לא ממש עד למעלה אבל כן די גבוה) מוביל כביש שכבר שנים שאני רוצה לנסוע בו. לא בטוחה שהנסיעה בו מתאימה לכל אחד (נסיעה מפותלת, הרבה נסיעה, רוחות חזקות, ובלי מסלולי הליכה בדרך) אבל לנו זה התאים והנוף – וואו! מדהים. שווה כל פיתול שעברנו בדרך.
את שעות אחר הצהריים של יומו ה-30 של הטיול הקדשנו לנסיעה למחוז נידלס, אחד מארבעת המחוזות (והיחיד שנגיש לרכב למעט מחוז אי בשמים) של שמורת הטבע המטמטמת קניונלנדס. את נידלס מאפיינים מצוקים אדומים וצריחים שיוצרים בה מבוכים וקניונים. המקום מרהיב ביופיו ויחסית לשאר שמורותיה של יוטה עודנו לא מאוד מתוייר. הדרך לנידלס הייתה הפעם יפה במיוחד שכן עצי השלכת של עצי הצפצפה הרבים שלאורכה (שצומחים בערוצים הקטנים שמתחת למצוקים אדירים) הייתה בשיאה.
את יומו ה-31 של הטיול הקדשנו למסלול הליכה בליבו של מחוז נידלס – מסלול המוביל לאזור ששמו צ'סלר פארק (אל תשאלו אותי למה) שהוכתר על ידינו כמסלול הכי יפה שעשינו בטיול הזה. זה מסלול לא קל – 10 ק"מ (5 לכל כיוון פלוס הארכנו אותו וד קצת בהליכה בחלק ממסלול ששמו Joint Trail) ולא מעט עליות וירידות – אבל שווה במיוחד. התמונות לא מספיק ממחישות את יופיו (פלוס נראה לי שיש לי אולי בעיה במצלמה) אבל תאמינו לי שהוא באמת משהו יוצא דופן.
זהו. נגמר סיור הלילה. פומות אין (וגם לא בובקט או לינקס. תכלס יובל היה מוכן להסתפק גם בהם. העיקר שיהיה בן משפחת החתוליים). הירח זורח הלילה מאוחר ובחוץ חושך גמור. העיירה הכי קרובה לכאן ממוקמת עשרות ק"מ מהנידלס וגם היא קטנה מאוד (בקיצור אפס זיהום אור). כבר שנים שלא ראיתי היטב את שביל החלב. אנחנו ישנים הלילה במלון של מיליארדי כוכבים.
נהר הקולורדו בקרבת העיירה מואב
"His Name is River and the LOVES it"
הנוף של Fisher Towers ו-Castle Valley, בעלייה להרי לה-סל
ארוחת בוקר בנידלס
בעלייה לצ'סלר פארק
אחד המסלולים היותר יפים בהם טיילנו
עם כזה נוף יפה ומזג אוויר מושלם אי אפשר שלא להיות מאושרים
מוזמנים לעקוב אחרי הטיולים שלי גם באינסטגרם
לצפייה במפת המסלול: https://www.maslulim-america.com/maptripfall2019/
