טיול במערב ארה"ב וקנדה ימים 11-15

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר – הטקסט הבא הוא יומן טיול שהעלתי בדף הפייסבוק שלי בסיומו של כל יום טיול. הטיול נערך בתאריכים 18.9.19-26.10.19

יום 11 לטיול

אחרי שנת לילה מעולה במלון מפנק יצאנו החוצה ליום ערפילי ומושלג. הטמפרטורה בחוץ עמדה על מינוס 3 מעלות צלזיוס. במזג אוויר כזה לא היה ברור לי כלל כיצד ממשיכים לטייל. נוספה לכך העובדה שקראתי הבוקר באתר של שמורת גליישר, שהיא היעד הבא שלנו, שכבישי השמורה סגורים בשל סופה חורפית שהגיעה למדינת מונטנה באמצע הסתיו…

החלטנו להתחיל את היום ב-sightseeing ברכב ונסענו למפלי טקקאו שבשמורת יוהו. יוהו היא אחת השמורות הקטנות ביותר ברוקיס הקנדיים ואחת הפחות מתויירות והיפות שביניהן. במעבר ליוהו עוברים מאלברטה לבריטיש קולומביה (השעון זז שעה אחורה) במעבר ההרים 'הסוס הבועט' (על שם סוס שבעט בראשו של ראש המשלחת שגילה את מעבר ההרים הזה במאה ה-19), וכן חוצים את קו פרשת המים של צפון אמריקה המתפתל על רכס הרי הרוקי – טיפת מים שתרד ממזרח לקו תזרום לנהר המיזורי ומשם למיסספי ולמפרץ מקסיקו, טיפת מים שתרד ממערב לקו תזרום אל נהר הקולומביה ומשם לאוקיינוס השקט.

נסיעה קצרה מקו פרשת המים – ומזג האוויר השתנה והתבהר. הרכסים נתגלו והשמש הפציעה – או שהעננות נתקלה ברכס ולא המשיכה מערבה (סטייל מדבר בצל גשם אלא שכאן אין מדבר בצד השני של מחסום ההרים), או שסתם יש לנו מזל בעל מה שקשור ליוהו (כפי שהיה לנו בביקור הקודם לשמורה אז ישנו יומיים בקמפינג של אגם אוהרה ועשינו בקרבתו מסלולים נהדרים).

הדרך למפלי טקקאו מרהיבה ביופיה – נושקת לנהר עם מי טורקיז ועם נוף נהדר של הרים מושלגים וקרחונים לכל עבר. לצד דרך צרה שכזו יש בדרך כלל סיכוי לראות בעלי חיים אך גם להם קר מדי במזג אוויר שכזה.

ההליכה למפלי טקקאו ממגרש החניה קצרה וללא ספק מתגמלת. המפלים מרהיבים ובאופק נצפה נוף של פסגות מושלגות. בהחלטה ספונטאנית החלטנו לצאת למסלול הליכה שלא ידענו עליו דבר. מסלול הנושק לנהר יוהו ומוביל ל'מפל הצוחק' (Laughing Falls). לאורך הדרך, שהיא קלה מאוד להליכה (4.4 ק"מ) לכל כיוון, יש נופים נהדרים של נהר הטורקיז ושל רכסים במעלה העמק ובמורד שלו. והמפל… וואו. מרהיב ביופיו וחצי קפוא. הרגשה של Wilderness אמיתית, עם מעט מאוד מטיילים אחרים לאורך הדרך. כל כך שונה מהמסלול עמוס המטיילים שעשינו אתמול בלייק לואיז.

את שעות אחר הצהריים העברנו בנסיעה דרומה בשמורת קוטנאי לכיוון המעינות החמים רדיום. שוב מעבר לקולומביה הבריטית. שוב השעון זז שעה אחורה. קוטנאי היא שמורה לא מתויירת שסבלה בשלושים השנה האחרונות מכמה שריפות יער שכילו אותה לחלוטין, אבל הנסיעה בה דרומה הייתה לא פחות מרהיבה. כמעט ברמה של כביש הקרחונים אבל עם מעט מאוד תנועת מכוניות. מכל עבר נצפו קרחונים ופסגות מושלגות שסגרו את האופק. הראות הייתה מצויינת אבל השעה הייתה מאוחרת מכדי לצלם.

כפינאלה ממש בסיום הנסיעה (שנייה לפני החושך) עומר גילה מוס ענק, זכר עם קרניים ברוחב של כמעט מטר, לצד הדרך. הלילה אנחנו ישנים בבקתה בחניון הלילה שבדרום השמורה. אמנם לא מחוממת (וקפוא בחוץ), ואמנם עם שירותים בחוץ, אבל לפחות זו בקתה ולא אוהל  לילה טוב

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר יוהומפלי טקקאו שבשמורת יוהו

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר טקקאוהמפלים הצוחקים (Laughing Falls), מכוסים מעטה קרח


סרטון של המפלים הצוחקים

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר בקתההבקתה שלנו להלילה

יום 12 לטיול

בבוקר התעוררנו קצת מבולבלים. סופת שלגים היסטורית בעוצמתה לחודש ספטמבר/אוקטובר פוקדת כעת את מדינת מונטנה (ואזורים נוספים במערב ארה"ב), ולשם פנינו. אל מונטנה אנחנו מתכננים להגיע כדי לבקר בשמורת גליישר שבה לא ביקרתי הרבה שנים, וביקור בה הוא די חובה עבורמ מבחינה מקצועית. כרגע השמורה סגורה בשל אזהרת מזג האוויר והשלגים הכבדים שפקדו את האזור, אבל לקחנו החלטה לא לשנות תוכניות ולקוות לטוב (כאשר אנחנו מקפידים לעקוב אחרי התחזית ואחרי האזהרות של השירות המטרולוגי האמריקני). יש לנו רכב ארבע על ארבע ושרשראות שלג וכן שקי שינה חמים ברכב למקרה שנתקע.

לאחר השכמה מאוחרת מדי ירדנו מחניון הלילה שבו שכרנו בקתה ללילה אל עבר העיירה הנחמדה רדיום הוט ספרינגס שם נחזה לפנינו מראה סוריאליסטי של עדר כבשי הרים מהלך ברחוב הראשי של העיירה ועוצר את התנועה. היעד הראשון שלנו ליום זה היה מסלול המוביל לאגם דוג, בשמורת קוטנאי, כעשרים דקות נסיעה מהעיירה. הפעם לא מסלול קשה לשם שינוי אלא מסלול קל (כ-2.7 קמ לכל כיוון) המוביל לאגם ביצתי שמעבר לו פסגות מושלגות נישאות. המסלול חוצה בדרכו כמה ערוצים עם מים צלולים ברמה שנראה שאפשר לשתות מהם as is. בגשרים שמעל לערוצים, כשהנוף נפתח לכל עבר אפשר להרגיש, להריח ולנשום את הפראיות של הרי הרוקי. אנחנו מטיילים כאן כמעט לבד, בלי אלפי או עשרות אלפי המטיילים שפגשנו בבאנף ובג'אספר הסמוכות.

בתום המסלול חזרנו דרומה לעיירה רדיום הוט ספרינגס וטבלנו בבריכת מי המעיינות החמים שעל שמם נקראת העיירה. השרירים נרפו מההליכה ומהקור והיוו אתנחתא נחמדה מהנסיעות ומהטיולים הרגליים.

בשעות אחר הצהריים התחלנו בנסיעה דרומה בדרך הנושקת למורדות המערביים של הרי הרוקי, בעמק רחב שבו מתחתר נהר הקוטנאי. הנהר רחב ורדוד וצבע מימיו טורקיז בשל הסילט, אבקת הסלעים שגורסים הקרחונים שמימיהם מזינים את נהרות האזור. הדרך חוצה את הנהר מערבה ומזרחה בגשרים שמזכירים לנו את הנהרות הרחבים שחצינו בטיולינו לאלסקה.

אני כותבת שורות אלה במהלך הנסיעה, כמה ק"מ צפונית לגבול עם מונטנה, ארה"ב. כבר כמעט חושך בחוץ ואנו מקווים להגיע עוד הערב עד העיירה וויטפיש הקרובה לשמורת גליישר, בתקווה שמזג האוויר יאפשר זאת. הילדים עוד מקווים שנספיק לאכול ארוחת ערב חגיגית במסעדה לכבוד ראש השנה באחת ממסעדות העיירה. תחזיקו לנו אצבעות שמחר יפתחו שוב את כבישי שמורת גליישר  חג שמח לכולם!

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר כבשי הרים בתחנת דלקבבוקר בעיירה רדיום הוט ספרינגס, כבשי הרים מהלכות על הכביש הראשי

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר קוטנאייובל מצלם את אגם דוג

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר מעיינות רדיוםהמעיינות החמים רדיום

יום 13 לטיול

אז אתמול בערב אכן נסענו לעיירה וויטפיש בשלג, אבל לא שלג כבד, והנסיעה הייתה בהחלט סבירה. אחרי צ'ק אין במוטל נחמד והעמדת מכונת כביסה הספקנו אפילו לאכול ארוחת ערב חג במסעדה לטינית עם עיצוב מודרני ואווירה שיקית (אך עם אוכל לא מאוד טעים).

בבוקר מזג האוויר התבהר אך כבישי שמורת גליישר היו ברובם עדיין סגורים. נסענו עד החסימה ויצאנו למסלול הליכה אל אבלנאנש לייק (Avalanche Lake). אורכו של המסלול 3.5 ק"מ לכל כיוון והוא עולה במתינות ביער, לצד ערוץ יפהפה שמעבר לו נשקף נוף של הרים עם נטיפי קרח. המסלול מוביל אל אגם המוקף באמפי טבע של מצוקים.

על המצוק שמעל האגם ראינו לפתע שלוש עזי הרים – אמא ושני גורים. אלה ירדו אל האגם והתקרבו למטיילים. כמה דקות אחר כך עומר זיהה דוב שחור, אף הוא על המדרונות היורדים לאגם. צפינו בדוב קרוב לשעה ממרחק בטוח, אוכל תותי יער ועובר משיח לשיח.

חזרה ברכב פגשנו את עומאר, פקח השמורה, במקור ממקסיקו, אך עם שורשים ילידיים, וגם נשוי ל-Native (הדרך הפוליטיקלי קורט לומר אינדיאנית) מקומית. הוא סיפר לנו על הטכסים שהילידים נהגו ועדין נוהגים לעשות באזור מערבי של השמורה ששמו טו מדיסין (Two Medicine) – שכרגע עדיין סגור בשל הסופה, אך אנו מקווים שמחר יפתח. הוא גם הציע לנו להקדיש את שעות אחר הצהריים לנסיעה אל אגם בומן (Bowman Lake) השוכן באזור מבודד בצפון מזרח השמורה.

בדרך לאגם בומן עצרנו לתצפית על אגם מקדולנד, שהוא האגם המרכזי של גליישר. מכאן נצפו הרכסים הנהדרים של הרי הרוקי המתנשאים במרכז שמורה, הזוכה לכינוי The Crown of the Continent, ולא בכדי.

הלאה, בדרך העפר המובילה לאגם בומן, נצפו נופים נהדרים של פסגות מושלגות, ערוצי נחלים ועצים בשלכת. אחת הסיבות לכך שניתן לראות מהדרך את הנוף היא העובדה שהאזור סבל משריפת יער קשה לפני כמה שנים ואין עצים גבוהים שיחסמו את המראות. קיווינו לראות לאורך הדרך דובים, זאבים, לינקס או פומות שעומאר אמר לנו שהינם נפוצים מאוד באזור, אך המזל לא שיחק לנו הפעם.

אגם בומן, אליו הגענו לקראת חשכה, הוא אגם יפהפה עם מים צלולים המוקף רכסים מושלגים. עזבנו את האגם בחושך. עומר ויובל, מצוידים בפנסים חזקים, האירו על צדי הדרך בחיפוש אחר בעלי חיים. התוכנית הייתה לחזור לאחת העיירות שממזרח לשמורה ולמצוא בה מקום לינה. במקום זאת הבחנו במאפייה ובבקתות בנקודת יישוב קטנה (12-15 איש) ששמה פולברידג' (Polebridge). מקום מיוחד באופן יוצא דופן, עם אח עצים בחדר (אך שירותים בחוץ) וכלבים פירנאים המשוחררים מדי לילה בכדי להבריח את הדובים. אין כאן אינטרנט כך שאת הפוסט אעלה תכלס רק מחר בבוקר. עדיין מחכים יום-יומיים עד ששאר כבישי השמורה יפתחו לפני שמדרימים למדינת איידהו.

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר גליישרהולכים בשלג לאבלאנש לייק

רוד טריפ בהרי הרוקי ובגליישר אבלאנש לייקאבלאנש לייק

עזי הרים ליד האגם

קלוזאפ על עז הרים, צילם: יובל דגני

פוגשים שוב את עזי ההרים במסלול, משתדלים לפנות להם את הדרך


וככה זה נראה בסרט

הדוב הראשון שלנו, ולא האחרון… צילם: יובל דגני

אור אחרון באגם בומן

יום 14 לטיול

אז מה היה לנו היום? אחרי שבועיים של טיול יום ראשון של שמיים כחולים! מלא מלא שלג! ומוס אחד שהוא אולי התצפית הכי טובה שלנו על בעלי חיים אבר – עקבנו אחריו זמן רב הולך בשלג והמראה היה מרהיב (ותודה לעומר עיני הנץ על הגילוי וליובל על הצילום)!

שמורת גליישר עדיין חסומה בשלג, אבל זה לא עצר אותנו. חצינו ממערב השמורה (שבקושי מושלגת) למערב השמורה (שמושלגת מאוד), הגענו לכביש המוביל לאזור טו מדיסין של השמורה (שהיה חסום בגלל השלג) והלכנו ברגל 7.5 ק"מ לכל כיוון עד לאגם המדהים שעל שמו נקרא אזור זה של גליישר (ההליכה עד סוף הדרך לא הייתה מתוכננת. חשבנו ללכת רק קצת אך הדרך הייתה כל כך יפה שהמשכנו והמשכנו. אפילו לא לקחנו איתנו מים ובמקום זאת אכלנו קצת שלג כנוזלים. על חלקים בדרך היה קרח ואני החלקתי וצנחתי על הבטן… יכל להיגמר רע אבל הכל טוב).

אחרי ארוחת צהריים/ערב אמריקנית טיפוסית (לא שמחה גדולה אבל היינו מורעבים!) בעיירה איסט גליישר נסענו לעיירה האינדיאנית בראונינג למלון/קזינו מפנק (כמובן שאין לנו עניין בקזינו אך בזכותו יש כאן מלון טוב ולא יקר, בעיקר עם הנחת טריפל איי שאני הרבה פעמים מקבלת באמצעותה מחיר שווה). הדרך לכאן, במישורים מכוסים שלג הזכירה את הנוף בסדרה פארגו, וכנ"ל האינדיאנים (אגב זה לא פוליטיקלי קורקט לקרוא להם אינדיאנים. יש לקרוא להם Natives) והציידים שישבו ופטפטו בלובי המלון… בררר איזה פחד 😊

מחר ננסה את מזלינו באזורים היותר צפוניים של מזרח גליישר בתקווה שחלק מהכביש 'המוביל לשמש' יפתח, לפני שנתחיל להדרים לכיוון הרי הסותות' של מדינת איידהו, שהיא היעד הבא של הטיול שלנו.

לילה טוב מערבות מונטנה 💤

בבקתות הצמודות למאפייה הזו התעוררנו הבוקר

הולכים ברגל לאגם טו מדיסין

התצפית הכי טובה שלנו על מוס אבר. עומר גילה, יובל צילם

יום 15 לטיול

כותבת לכם עכשיו מהדרך למיזולה (מונטנה). מסביב לנו ערבות שלג אינסופיות, ומימין לכביש, ממערב לו, רכס הרי הרוקי המושלג שעוקב אחרינו בדרכינו דרומה. צפויה לנו היום עוד חציה אחת של הרכס, שאותה נעשה ודאי בחשכה, בדרך למיזולה. גם הלילה נלון במלון ולא באוהל. בחוץ קר מאוד, כל הזמן מתחת לאפס. הקור הוא קיצוני לתחילת אוקטובר גם בקנה מידה מקומי. מקווים לחזור לאוהל ככל שנדרים.

את היום הזה בילינו במזרח שמורת גליישר לאורך הכביש המוביל לאזור ששמו מני גליישר. כבישי מערב השמורה עדיין סגורים לקהל כך שאת הדרך למני גליישר עשינו ברגל (אך לא הגענו עד הסוף. הדרך ארוכה מדי). השמים היו כחולים והנוף מטמטם. הבהירות הביאה עמה גם את הקור העז שהרגשנו אותו היטב בהליכה.

זו פעם שלישית שלי בשמורת גליישר ובכל פעם חלק מכבישי השמורה היו סגורים. את הכביש 'המוביל לשמש' נסעתי לפיכך רק פעם וכנ"ל בכביש המוביל למני גלישיר. סגירת הכבישים ביאסה אותי מאוד (בעיקר מבחינה מקצועית – מסלולים שממש רציתי לטייל בהם היו לא נגישים), ובפרט שתכלס הכבישים כבר מפונים משלג ברובם, ואי הפתיחה קשורה לדעתי בעיקר לענייני כוח אדם ופוליטיקה, ולא בהכרח לתנאי השטח.

למרות זאת בילינו בגליישר שלושה וחצי ימים מהנים במיוחד, עם מזג אוויר נהדר ונופים נפלאים, ולמרות כל האילוצים הקשורים לסגירת כבישים, ללא ספק הצלחנו להוציא את המיטב מהשמורה הקסומה הזו.

חזרה לנסיעה הנוכחית שלנו למיזולה. אחרי סיום הטיול בשמורה עצרנו לאכול בסניף סאבווי בעיירה בראונינג שם פגשנו שני חברה ישראלים צעירים שעושים ראוד-טריפ ארוך בארה"ב. ישבנו ופטפטנו ונתתי להם קצת טיפים להמשך הטיול.

בראונינג היא עיירה אינדיאנית של בני שבט הבלקפוט שמונה קרוב ל-18,000 איש. כל האזור כולו הוא אוטונומיה של השבט. שלושה שבטים אינדיאנים חיים בסביבות שמורת גליישר שהייתה בעבר, עד הגעת האדם הלבן, אדמתם ושדות הציד שלהם. הם צדו ביזונים ודגו דגים בנהרות. אחת הדרכים של האדם הלבן להילחם בהם הייתה על ידי קטל הביזונים, מה שגרם לרעב ולשינוי צורת החיים – מעבר לחקלאות ולגידול בקר.

הסכמים עם הממשל האמריקני שנחתמו בסוף המאה ה-19 הגדירו את שטחי השבט ואת הזכויות שלו על מים. ככלל, חלק מההסכמים עם האינדיאנים בארה"ב נחתמו תוך כדי הטעיתם ועד היום יש מאבקים בבתי משפט אמריקנים על זכויות אלה.

האמת היא שאני לא יודעת מספיק על ההיסטוריה ועל החיים העכשווים של השבטים האינדיאנים שחיים בארה"ב וזה נושא שאני ממש רוצה ללמוד עליו יותר.

ההיסטוריה של השבטים האינדיאנים של חבל ארץ זה משתלבת עם הסיפורים על משלחות של מגלי עולם, שהיו האדם הלבן הראשון שאיתם נפגשו האינדיאנים לפני למעלה מ-200 שנה. אחת המשלחות שתמיד הכי סיקרנו אותי הייתה זו של לואיס וקלארק שביער הלאומי שקרוי על שמם אנו נוסעים כעת.

לואיס וקלארק יצאו למסע חקר גיאוגרפי שיזם הנשיא תומס ג'פרסון, שעיקרו למצוא את מקורות נהר המיזורי (במטרה לעודד בהמשך את ההתפשטות מערבה ולהבין את אפשרויות התחבורה דרך הנהרות הגדולים), והם חצו את חבלי הארץ בו אנו נוסעים כעת. במסעם הם יצרו קשרים עם האינדיאנים המקומיים, שחלק מהם עזרו להם בחציית היבשת. כתביהם על המסע תיארו בצורה מיוחדת את נופי צפון מערב ארה"ב.

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כאשר עוד היה בחוץ אור. עכשיו כבר כמעט חושך. השקיעה כאן עושה רושם כארוכה במיוחד והשלג הלבן (שבחלק מהמקומות נראה כדיונות חול ולא כשלג) משווה הרגשה של אור גם בחשכה. בקרוב נחצה שוב את רכס הרוקיס שהוא גם קו פרשת המים של אמריקה הצפונית.

לפני שאסיים אספר לכם כמה מילים על שלל בעלי החיים שראינו היום – איילים, עיט ים קירח, ביזונים, דיות, שלכים ועכשיו בנסיעה בערבות מונטנה גם שועל יפהפה (שברח למאורה ברגע שהבחין בנו) וכן עדרים של אנטילופות קנדיות (פרוגהורן). עדיין לא ראינו זאבים, דובי גריזלי, פומות ולינקס שהם בטופ של מה שהיינו רוצים לראות, אם יתמזל מזלינו. לילה טוב 

הולכים ברגל אל מני גליישר (לא הגענו עד לסוף…)

בקר (הרבה בקר. לפעמים נדמה שכל מונטנה מגודרת וזה די מבאס), שלג ופסגה מבודדת. ככה זה בערבות מונטנה

שועל בערבות מונטנה

אייל זכר בערבות של מונטנה

מוזמנים לעקוב אחרי הטיולים שלי גם באינסטגרם

לצפייה במפת המסלול: https://www.maslulim-america.com/maptripfall2019/

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי

ניוזלטר

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

וקבלו עדכונים, מידע על מבצעים, המלצות על יעדים חדשים ועוד, והרבה לפני כולם.

מכירים את מחולל המסלולים שלנו?

הדרך החדשה לתכנן טיול לחו"ל

מוזמנים להתנסות