בטיול האחרון שלי בניו יורק גיליתי את האוטובוסים. כבר הרבה שנים שלא יצא לי לטייל לבד בניו יורק. כמעט לכל נסיעת עבודה גררתי איתי בשנים האחרונות לניו יורק את הילדים. כאשר היינו ארבעה בדרך כלל יותר השתלם לנו לנסוע במונית בנסיעות הקצרות במנהטן (נסיעות שפחות התאים לקחת בהן רכבת תחתית) מאשר בתחבורה ציבורית (שעולה 2.75$ לאדם לנסיעה). אבל הפעם הייתי בניו יורק לבד וכך גיליתי את הנוחות של הנסיעה באוטובוסים. באוטובוס אפשר להעביר את המטרו-קארד (שהוא כרטיס הנסיעה בתחתית אותו טוענים בכסף. הכרטיס עצמו עולה דולר ואפשר לרכוש אותו ברוב תחנות התחתית) ונסיעה בו עולה כמו נסיעה בתחתית (כדאי לוודא לפני כן שהכרטיס טעון באחת המכונות המיועדות לכך בתחנות התחתית. אפשר לשלם באוטובוסים גם במזומן אבל הנהד לא נותן עודף). האוטובוסים ממוזגים, ובדרך כלל ריקים יחסית ובניגוד לנסיעה בתחתית, נסיעה בהם מאפשרת לראות את מראות העיר (וזו גם הזדמנות מבורכת לתת קצת לרגליים לנוח). לרוב האוטובוסים יש קווים לאורכה של מנהטן ובכל תחנת אוטובוס יש מפה שמראה את תוואי הקו. הבעיה היחידה היא שלעתים הנסיעה באוטובוסים איטית (בשל הפקקים הרבים במנהטן) וכן בחלק מהקווים תדירות האוטובוסים לא גבוהה – אם אינכם רוצים לחכות זמן רב לשווא אתם יכולים לסרוק על הטלפון את קוד הסריקה שמופיע בתחנה וכך תדעו בדיוק מתי האוטובוס אמור להגיע. אם מתכננים לנסוע באוטובוסים, ובהתאם לאורך השהות בעיר, יתכן שכדאי לרכוש מנוי שבועי לתחבורה ציבורית – בדרך כלל מנוי שכזה אינו נחוץ (כי בדרך כלל נוסעים בתחתית רק פעם או פעמיים ביום ואז מספיק לרכוש מטרו-קארד, שכאמור עולה דולר, ולטעון אותו בכסף לפי הצורך).
