מקומות שהם אוברייטד

את הפוסט הזה אני רוצה לכתוב כבר הרבה זמן, למרות שאני יודעת שהוא בוודאי יהיה בחלקו לא אהוד במיוחד. מאות זוגות ומשפחות הגיעו אלי ליעוץ אישי בשנים האחרונות. רובם מגיעים עם רמת מוכנות כלשהי לפגישה מבחינת ההיכרות שלהם עם האתרים שעליהם הם שמעו, ושבהם הם ירצו לבקר. במהלך השנים למדתי לזהות שיש מקומות שהם מאוד בתודעה של ישראלים, ויש כאלה שלא. הרבה פעמים אלה שבתודעה הם דווקא אלה שהביקור בהם פחות מומלץ (לדעתי) בהשוואה לאלה שלא (לא תמיד בהכרח בגלל שהם פחות יפים.

קניון אנטילופ למשל הוא בתודעה והוא אכן יפהפה – אבל חוויית הביקור בו ממוסחרת באופן שפוגע בהנאה. מפלי הניאגרה – גם הם מרשימים וגם הם פופלאריים ביותר בטיולים של ישראלים (ויש להם יחסי ציבור מצויינים גם אצל זרים מכל העולם), אבל ביקור בהם בדרך כלל יחייב הוספת שעות נסיעה 'מתות' רבות לטיול וזה לא בהכרח מוצדק.

אם ניקח את החוף המזרחי למשל – יש בו הרבה מקומות שהם מאוד בתודעה של הישראלים, למשל – האמיש, 'אגמי האצבעות' ו'אלף האיים' (שלושה אתרים שהם לדעתי אוברייטד), אבל רבים לא שמעו על שמורת הטבע הלאומית אקדיה או על ההרים הירוקים שלמרות שהם פחות בתודעה הם הרבה יותר מרשימים (לדעתי) ובהחלט אנדרייטד…

ומנגד בחוף המערבי של ארה"ב כמעט כולם שמעו על הגנרד קניון ועל קניון אנטילופ או פרסת הסוס שבמדינת אריזונה, אבל הרבה פחות שמעו אל שמורת הטבע הלאומית קניונלנדס ועל שמורת הטבע הלאומית ארצ'ס הממוקמות לא רחוק משם (שהן לדעתי – ויהיו שיחלקו עלי – הרבה יותר יפות ומרשימות והרבה יותר מצדיקות ביקור – ולא רק בגלל היופי אלא גם בגלל שהן פחות מתויירות).

לפעמים יש צדק להגיע למקום גם הוא ממוסחר ועמוס, אך לפעמים זה פחות מומלץ לחלק מהאנשים (אלה שזה מפריע להם). אז הנה רשימה של אתרים שהם לדעתי אוברייטד (Overrated), כאלה שזוכים אצל הישראלים לתהילת יתר. זו רשימה שכתבתי אחרי החוויה האישית שלי בטיולים. היא לא בהכרח מתאימה לכל אחד אבל כל אחד יכול להוציא ממנה ודאי את הדברים שמתאימים לו (בין אם המשמעות היא לוותר על אתר מסויים ובין אם המשמעות היא להקפיד להגיע אליו בשעות או בימים שאינם עמוסים).

שימו לב שחלק מהאתרים מצורפים לרשימה זו רק בגלל שטיול לא נכון בהם יכול לייצור אצל המטייל ביקור לא מוצלח שיגרום להרגשה של אוברייטד (ולא בגלל שהם אינם אתרים מרשימים/מדהימים וכל שאר הסופרלטיבים).

לקריאה על מקומות שהם אנדרייטד – לחצו כאן

טיולים מהנים (: נטע דגני

אמיש

אוקי הסרטים על האמיש באמת קוסמים, והעובדה שבני האמיש מצליחים לשמר בארה"ב החומרנית כל כך אורח חיים צנוע היא באמת ייחודית. אבל האמיש, כמו כולם, עושים גם הם היום קניות בקוסקו, וגם לאמיש יש היום בתים מודרניים. נכון שחלקם עדיין לבושים כמו בימי 'בית קטן בערבה' וחלקם נוסעים בכרכרות רתומות לסוס, אבל למרות זאת הביקור בחבל האמיש שבמדינת פנסילבניה אינו גליק גדול. סביר להניח שאילו הייתם מכירים אישית בן אמיש אמיתי והייתם מוזמנים לביתו – אכן הייתם חוויים חווייה אוטנטית. אבל בלי הזמנה שכוז הביקור כיום בחבל האמיש מאפשר לא יותר מקצת מציצנות. אז נכון, אפשר לצאת לסיור מודרך בחבל ארץ זה (שמאפשר כביכול להתוודע במעט אל אורחות חייהם של בני הקהילה) – אבל מדובר בסיור ממוסחר ביותר שלטעמי אינו מוצלח בלשון המעטה. אפשר גם לבקר בשוק האיכרים של חבל האמיש – חויה נחמדה אבל לא הרבה יותר מכך. אז במה מסתכם הביקור של רוב הישראלים שנוסעים לחבל האמיש? נסיעה בכמה כבישים שלאורכם אפשר לראות מדי פעם סוס ועגלה, שלאורכם יש דוכנים שאפשר לרכוש בהם ריבות וסיידר תפוחים, ושלאורכם יש בתי חווה שמדי פעם אפשר לראות בהם מרחוק נשים תולות כביסה וילדים משתוללים בדשא לבושים בלבוש מסורתי. אם במילא עוברים באזור זה של מדינת פנסילבניה, הנסיעה בחבל האמיש יכולה למלא בהנאה שעה-שעתיים, אבל נסיעה מיוחדת לכאן הינה בהחלט מיותרת.

'אלף האיים'

אני חושבת שיש שמות שהם פשוט קליטים יותר אצלינו הישראלים ולכן הופכים לפופלאריים במיוחד (הרבה יותר מאשר רמת הפופולאריות היחסית שלהם אצל האמריקנים למשל) – למשל מי יכול לשכוח שם של מקום ששמו "אלף האיים"? אז הסיפור הולך ככה – לפני שנים רבות הכינה אשת דייג מקומי רוטב לסלט עבור בעלה, ועבור חבריו ששבו ממסעות דיג במי נהר הסאן לורן שמנקז את 'האגמים הגדולים' של צפון אמריקה והחוצה את פרובינציית קוויבק, שבמזרח קנדה, לאורכה. המתכון לרוטב, שהוכן מרסק עגבניות ומיונז, עבר ידיים רבות ובסופו של דבר הגיע לג'ורג' בולט, הבעלים של מלון וולדרף אסטוריה, שבאותה עת בנה באחד מאיי הנהר טירת פאר עבור אשתו. בולט ביקש מהשף הראשי שלו שיוסיף את הרוטב, שזכה לכינוי 'רוטב אלף האיים' לתפריט במסעדות המלון, והשאר כבר היסטוריה. היתכן שהשם הקליט של 'אלף האיים', שהיום מתייחס בעיקר לאזור בנהר בגבול ארה"ב-קנדה הוא שנתן למקום תהילת עולם? סביר להניח שכן. היתכן שהעובדה שהשם של הארכיפלג הזה קליט בעיקר בעברית הפכה אותו לפופולארית מאוד באופן יחסי בקרב ישראלים? קרוב לודאי שגם כן… למרות השם 'אלף' יש במקום קרוב לאלפיים איים. חלק מהאיים אינם מיושבים ומהווים מקום קינון לעופות מים וחלקם מיושבים ובשטחם בית אחד בודד או כמה בתים ציוריים מעוררי קנאה. לכל בית יש מזח פרטי וכמובן כמה וכמה סירות העוגנות בפתחו (רבים מהבתים אינם מחוברים לרשת החשמל). רוב המבקרים ב'אלף האיים' עולים במקום על הפלגה של כמה שעות, צופים באיים, מביטים בקנאה על הבתים הציורים, וזה בערך הכל. נופים מרשימים אין כאן, לווייתנים או דולפינים שמקפצים מהמים אין כאן, וגם דובים אי אפשר לראות בדרך כלל לאורך קו המים (את כל אלה אפשר אגב לראות בהפלגות באזורים אחרים של ארה"ב בקנדה אבל להם לא קוראים 'אלף האיים'). סף השעמום שלי ושל בני משפחתי בהפלגות הוא בדרך כלל גבוה (קרי, שימו אותנו על המים וטוב לנו), ולמרות זאת אפילו אנחנו הרגשנו שהשיט במקום הוא באמת לא גליק גדול. מי שכן רוצה לחוות את האזור באופן מיוחד יותר מומלץ שיצא ב'אלף האיים' לטיול קיאקים שהוא בהחלט חווייתי יותר (לא מתאים כמובן לכל סוגי המטיילים).

'אגמי האצבעות'

חבל ארץ נוסף השוכן לא רחוק מ'אלף האיים' במרכזה של מדינת ניו יורק. בניגוד לאתרים שהוזכרו לעיל חבל הארץ הזה הוא בהחלט שווה ביקור. יש בו אתרי טבע יפהפיים – בעיקר מפלי מרשימים וקניונים ציוריים. אולם… חלק נכבד מהמטיילים שמתכננים להגיע לבקר ב'אגמי האצבעות' עושים זאת (לדעתי) מהסיבות הלא נכונות. השם 'אגמי האצבעות' ככל הנראה קוסם להם, זאת מבלי לדעת שעיקר יופיו של המקום אינו באגמים עצמם (שחופיהם ברובם אינם מרשימים והינם בבעלות פרטים) אלא בערוצים הקניוניים (Gorges) המובילים אליהם (ולא בכדי הסלוגן של העיר אית'קה שבלב חבל ארץ זה הוא על בסיס משחק המילים Ithaca Is Gorges). אז למה לא מהסיבות הנכונות? כי כדי להינות מאזור 'אגמי האצבעות' צריך להיות לדעתי חובב לכת (לא בהכרח מיטיב לכת אבל בהחלט כן חובב לכת), ויש לעתים אי התאמה לא קטן בין הסיבות בגללן מטיילים ישראלים רוצים להגיע לכאן לבין מה שיש לחבל ארץ זה להציע. ואם הולכים צעד אחד קדימה ראוי גם לציין שלמרות יופיו של חבל ארץ זה יש בצפון מזרח ארה"ב אזורים יפים יותר (ושוב, אני רק מביעה כאן עמדה אישית…) יותר לבקר בהם במידה והזמן קצר והמלאכה מרובה.

איי הקיז

קבוצה צרה זו של איים ממוקמת מדרום מערב לעיר מיאימי שבדרום מדינת פלורידה. פעם היו כאן ודאי איים מרהיבים עם הרגשה קאריבית. אבל היום רוב שטחם הצר של האיים (יש מקומות בהם רוחב האי כמה עשרות מטרים בלבד) מכוסה שלמת בטון ומלט, וגשרי ענק מחברים אי כל איי הארכיפלג זה לזה בואך קי ווסט, שהיא העיירה שבסוף הדרך. כדי לחוות כאן מי טורקיז וחופים ציורים יש להיצמד לכמה שמורות מדינה קטנטנות (המומלצת ביותר היא באהייה הונדה) שהן היחידות שיכולות לתת מעט הרגשה של מה שהיה כאן פעם, לפני בוא האדם הלבן. רעש של הכביש לעומת זאת תשמעו כאן בכל מקום, גם שמורות המדינה הקטנות לא יכולות לו (לרעש). אז האם עדיין שווה לבקר כאן? תלוי בזמן העומד לרשותכם. למרות כל האמור לעיל איים אלה הם כן יעד טיול נחמד אבל בהחלט לא אתר חובה.

קניון אנטילופ

אוקי זה השלב בו רבים מאלה שקוראים את הפוסט הזה ודאי ירצו לסקול אותי (: קניון אנטילופ הממוקם בצפון מדינת אריזונה הוא ללא ספק מרהיב. הוא מככב בכל כך הרבה Screen Savers של מחשבים שאני מניחה שרוב אוכלוסיית העולם ראתה את תמונתו בשלב זה או אחר. אולי עודף הפופלאריות הזו היא בדיוק הסיבה שבגללה בראיה שלי הביקור בקניון אנטילופ זוכה להיכלל ברשימה זו. אתרי טבע, גם אם הם מרשימים במיוחד, מאבדים לדעתי הרבה מקסמם כאשר הם עמוסים יתר על המידה, וכאשר ממסחרים את הביקור בהם באופן קיצוני. וזה מה שקורה בקניון אנטילופ, השוכן בשטחה של שמורת בני שבט הנוואחו והמנוהל על ידם. למרות שמדובר בקניון קטן יחסית הוא זוכה לכמות מפחידה של מבקרים. הכניסה למקום היא בסיור מודרך בלבד וכל האופרציה מבוצעת באופן מעט חובבני. את התורים לביקור במקום יש להזמין חודשים רבים מראש, אך הזמנה מראש אינה חוסכת עמידה בתורים בשמש הקופחת. למרות חוות הדעת השלילית שלי ראוי לזכור שכן מדובר על קניון יפהפה, ומי שכל הנ"ל אינו מפריע לו, מומלץ לו לא לוותר על הביקור במקום. מטיילים שכן חוששים מוזמנים להתאמץ קצת יותר ולהחליף את הביקור בקניון אנטילופ בקניונים אחרים בדרום יוטה ובצפון אריזונה שההליכה אליהם תהיה קרוב לוודאי ארוכה יותר, ושיהיו אולי מעט מרשימים פחות, אבל הביקור בהם יהיה אינטימי יותר, ולפיכך במקרים רבים מהנה יותר (בני שבט הנוואחו מוציאים כמה סיורים אל קניונים פחות מוכרים אלה ויש גם קניונים שאפשר להגיע אליהם עצמאית. חפשו בגוגל Slot Canyons).

'פרסת הסוס'

תצפית מרשימה זו על פיתול של נהר הקולורדו זוכה גם היא לפופולאריות יוצאת דופן. 'פרסת הסוס' שוכנת קרוב מאוד לקניון אנטילופ, לא רחוק מהעיירה פייג' שבצפון מדינת אריזונה. אילולא הייתה ממוקמת בשטח האוטונומיה של בני שבט הנוואחו היה ודאי השטח המקיף את הפרסה מוכרז שמורת מדינה (בזכות יופיו הרב של המקום), וההליכה במסלול המוביל לתצפית על הפרסה הייתה ודאי מוגבלת לאיקס מטיילים ביום. אבל זה אינו המצב, ולאור זאת כמות האנשים המטיילים במסלול הקליל המוביל לתצפית על 'פרסת הסוס' היא מטורפת – ברמה של עשרות אוטובוסים ומאות מכוניות. ההמלצה שלי אינה לא לבוא לכאן (המקום כן שווה ביקור), ההמלצה שלי היא שאם מגיעים לכאן – להגיע מוקדם (או מאוחר, לקראת שקיעה). זאת ועוד כדאי לזכור שיש בחבל הארץ הזה של צפון מדינת אריזונה ודרום מדינת יוטה עוד כמה מקומות שבהם יש תצפיות לא פחות מרשימות על עיקולי נהר הקולורדו. אחד מהם הוא התצפית המרשימה על נפתולי הנהר משמורת המדינה הקטנה 'הסוס המת', השוכנת לא רחוק מהעיירה מואב שבמזרח מדינת יוטה – קרוב מאוד לשמורת הטבע הלאומית קניונלנדס (שגם בה יש אגב כמה תצפיות שוות במיוחד על הנהר). אלא שבניגוד  לתצפית 'פרסת הסוס', במגרש החנייה של שמורת 'הסוס המת' אין עשרות אוטובוסים וכל החווייה היא הרבה יותר אינטימית ונעימה ובלי תקתוק מצלמות של עוד עשרות קבוצות של מטיילים מהעולם. יתכן שהעובדה שמקום אחד כה פופולרי והשני (עדייין) לא נובעת מכך שאת אזור העיירה מואב האמריקנים גילו כבר מזמן, אך המטיילים הזרים שמגיעים לדרום מערב ארה"ב מדשדשים כנראה קצת מאחור בהיכרותם עם המקום (וההפסד כולו שלהם).

אלקטרז

לפני שנה ביקרתי שוב בבית הכלא השמור של האי אלקטרז. חשבתי לעצמי שאם המקום הזה כל כך פופלארי ודאי יש לכך סיבה שאולי פיספסתי בביקורי הקודם במקום (אני חושבת שזה אחד מאתרי התיירות, שאינם שמורות טבע לאומיות, עם כמות המבקרים הכי גדולה בחוף המערבי של ארה"ב). אז עליתי על הסירה, טיפסתי במעלה האי, נכנסתי לבית הכלא ואפילו התחלתי להקשיב לאודיו באוזניות. החלטתי הפעם לא לחפף ולעשות את הסיור בבית הכלא כמו שצריך. אממה… אחרי בערך חצי שעה נשברתי. אולי זה בגלל שלא ראיתי הרבה סרטים של בריחה מבתי כלא, אולי זה בגלל שבאופן כללי זה נושא שפחות מעניין אותי… אבל בשורה התחתונה לא כיף לי להעביר את החופשה שלי בלהתבונן על תאי שירותים ותאים מעופשים – זאת כאשר מעבר לאופק שוכנת סן פרנסיסקו וכל שנייה בבית הכלא הוא על חשבון עוד שעות בילוי וטיול בעיר הנהדרת הזו.

טירת הרסט

אני יכולה להבין מדוע אמריקנים מתלהבים מטירת הרסט השוכנת לחופה של מדינת קליפורניה. רבים מהם לא ביקרו באירופה וכאן, בטירת הרסט, שהקים איל התקשורת האמיד וויליאם הרסט, הם יכולים לראות שיש שהובא במיוחד מאיטליה ועיצובים עם הוויה של אחוזות פאר צרפתית. אבל עבורינו הישראלים (שבדרך כלל אירופה היא התחנה הראשונה שלהם בטיולי חו"ל, טרם הטיול לארה"ב) – האם מוצדק לקצר את הטיול לאורך החופים המקסימים הנושקים לכביש 1, ובמקום זאת להצטרף לסיור מודרך שכולל הסברים על מספר קראט הזהב בברזים? מסופקני. הדבר היחיד שמצדיק (לדעתי) ביקור במקום הוא הנוף הנהדר הנשף מהטירה השוכנת על מורדות ההרים המיתמרים מעל לחופי האוקיינוס השקט, על כל השאר אפשר לוותר.

/* עדכון */

בעקבות התגובות הרבות שקיבלתי לפוסט הזה החלטתי להוסיף לרשימה עוד כמה מקומות שחלקם (לדעתי האישית בלבד) הם אוברייטד – וחלקם אמנם ממש ממש לא אוברייטד (יוסמיטי למשל – שהוא אם כבר אנדר רייטד) אבל אם לא יודעים למה מצפים, ולא מתכננים בהם את הטיול נכון – בהחלט אפשר לסבול בעת הביקור בהם ואפילו קצת להתאכזב….

שדרת הכוכבים

מקום באמת משני. מקום שהוא די כלום, ברמה בערך של הטיילת באילת (וזה לא שאני לא אוהבת את אילת. אני מתה על הים של אילת – בכל זאת אני אקס ביולוגית ימית…), באמת לא ברור מדוע קיבל כל כך הרבה תהילה (כלומר כן ברור – בכל זאת כוכבי הוליווד מצטלמים שם עם כפות ידיהם בערך כל יום שני וחמישי). מקום שאפשר בלב שלם וללא ספק לוותר עליו (:

מפלי הניאגרה

מקום מדהים. אבל טבע זה לא. זה יותר מקום של באים-רואים-הולכים. מקום עם טיילת שוקקת ורחוב ראשי שהוא כמעט מיני וגאס. המפלים מוארים באורות צבעוניים, בלילה יש זיקוקים וכמות המים שזורמים במורד הנחל בכלל מווסתת על ידי סכר. המקום אכן עוצמתי במיוחד, אך מי שבא לא מוכן עלול בהחלט להיות מופתע לרעה. בנוסף, הניאגרה אינם יושבים על מסלול הטיול המוצלח יותר של צפון מזרח ארה"ב (האזורים היפים ביותר שוכנים בניו אינגלנד – במדינות מיין, ניו המפשייר וורמונט) ומי שמבקר בהם מבזבז בדרך כלל חצי יום או יום טיול רק כדי להגיע אליהם וחצי יום או יום טיול כדי לחזור מהם חזרה מזרחה.

הגרנד קניון

הגרנד קניון שוכן אמנם בצפון מדינת אריזונה אבל מבחינה גיאוגרפית הוא מהווה מקשה אחת עם השמורות הלאומיות הנהדרות של דרום מדינת יוטה (ברייס, זאיון, ארצס וקניונלנדס. יש עוד שמורה – קפיטול ריף אבל היא הרבה פחות יפה אז מתעלמת ממנה במקרה זה) השוכנות כולן על רמת קולורדו. למרות שארבעת השמורות הללו ללא ספק מרשימות יותר, נגישות יותר וכייפיות יותר לטיולים מהגרנד קניון (שהטופוגרפיה התלולה שלו מאוד מגבילה את אפשרויות הטיול בו למטייל הממוצע), הגרנד קניון קיבל תהילת עולם  – ולא רק בקרב ישראלים (אולי בגלל שסרטי הוליווד הרבים הפכו אותו לאייקון, אולי בגלל שהוא שוכן קרוב לכביש 66 המפורסם ולכן היווה אתר תיירות כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שנסללו כבישים אל השמורות האחרות). האם התהילה הזו מוצדקת (הרי זה אפילו לא הקניון הכי עמוק בארה"ב)? כנראה שלא. האם הגרנד קניון שווה ביקור? למרות הכל הוא בהחלט שווה לדעתי ביקור, אך בעדיפות פחות מהשמורות לעיל. האם צריך לדעת איך לטייל נכון בגרנד קניון כדי להינות ממנו? ודאי שכן. כדאי לבחור באזורים הפחות עמוסים ומתויירים, כדאי לעשות מסלול שיורד למטה לפחות חלק מהקניון (רק ככה מרגישים את העוצמה שלו. כמובן שירידה למטה לא מתאימה לכל אחד), ואם מבקרים במקומות המתויירים והעמוסים כדאי להגיע מוקדם בבוקר או בשעות אחר הצהריים המאוחרות – כדי להימנע מעומס מטיילים.

יוסמיטי

תכלס לא מסוגלת לכתוב על יוסמיטי דברים רעים. אני מאוהבת בשמורה הזו. טיילתי בה כל כך הרבה פעמים ויש לי כל כך הרבה זכרונות ממנה, ובכלל אם תשאלו אותי – הרי הסיירה נוואדה הם ההרים הכי יפים בעולם ויוסמיטי היא הדובדבן של הרים אלה! אז למה יוסמיטי נכללת ברשימה הזו? זו שמורה שהיא בהחלט לא אוברייטד לדעתי אבל זו כן שמורה שעומס המטיילים בה (בעיקר בעמק השמורה ובדרומה, פחות בצפון השמורה) עלול לפגום קשות בטיול, שלא לדבר על זה שבעמק השמורה הוקמה ממש עיר קטנה, עכשיו יש בעמק אפילו סניף של סטרבקס. פעיל שמירת הטבע ג'ון מיור שגילה את יוסמיטי וכתב עליה טקסטים כל כך יפים מתהפך ודאי בקברו (ראו כאן מידע כיצד ניתן להתארגן כדי להימנע מהעומס).

הרי הרוקי הקנדיים

ללא ספק מקום מדהים! אחד מפלאי עולם. אבל עמוס. כל כך עמוס…. והעומס גובר וגובר כל שנה. כשהייתי במקום בפעם הראשונה בשנת 1994 כביש הקרחונים עוד היה עדיין צר ושליו… היום מדובר באוטוסטארדה של ממש. כדי למצוא מקום לינה בגאספר ובבאנף יש להזמינה למעלה מחצי שנה מראש, ואם לא מזמינים מקום בחניוני הלילה בחודש ינואר (אז נפתח חלון ההזמנה) הסיכוי להשיג אתר פנוי בחניונים בחודשי הקיץ לא גדול. תעשו תעצמכם טובה – תזמנו את הביקור בשמורה לסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר אז העומס מתחיל לרדת והשפיות חוזרת להרים המדהימים הללו.

המוניומנט ואלי

כתבו לי כמה תגובות בעניין היותו של העמק הזה אוברייטד. אישית קשה לי להתייחס למקום הזה כאוברייטד. תסתכלו על התמונה. קשה לראות, אבל טיול הסוסים שהקטנים הללו עשו בעמקהייתה חוויה יוצאת דופן. מאז הקטנים הללו גדלו ואני ביקרתי בעמק עוד כמה פעמים והמסקנה שלי נשארה אותה – אין הרבה נופים שמשתווים לנופים של המקום הזה. אבל כן, זו שמורה אינדיאנית, אסור לטייל ברגל (למעט מסלול אחד), הכפרים מסביב עלובים באופן מבאס, ובכלל ההתנהלות אינה של נשיונל פארק כפי שמי שמטייל בשמורות ארה"ב מורגל להן. אם לא באים מוכנים לכל אלה בהחלט עלולים להתאכזב – אז כדי שלא תרגישו שהמקום הזה אוברייטד חשוב שתגיעו מוכנים ומודעים למה שיש לו להציע.

הבהרה: אוברייטד יכול להיות לא רק בגלל שהנוף לא מספיק מרשים (כמו למשל באלף האיים) אלא בגלל שמגיעים למקום לא מוכנים מבחינת אופי הטיול, תכנון יום הטיול, תכנון לוחות הזמנים והבנה מה הולכים לראות (למשל אם מבקרים ביוסמיטי בחג לאומי ומגיעים לעמק בשעה 10 בבוקר – הביקור במקום עלול להיות סיוט של עמידה בפקקים, וממש לא חווית טבע, על אותו משקל אם מגיעים לניאגרה ומצפים לחווית טבע – ובמקרה זה עלולים להתאכזב).

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי

ניוזלטר

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

וקבלו עדכונים, מידע על מבצעים, המלצות על יעדים חדשים ועוד, והרבה לפני כולם.

מכירים את מחולל המסלולים שלנו?

הדרך החדשה לתכנן טיול לחו"ל

מוזמנים להתנסות