טיול במערב ארה"ב וקנדה ימים 6-10

הטקסט הבא הוא יומן טיול שהעלתי בדף הפיסיבוק שלי בסיומו של כל יום טיול. הטיול נערך בתאריכים 18.9.19-26.10.19

יום 6 לטיול

הבוקר התחיל בנסיעה מהינטון, העיירה בה ישנו שממוקמת ממזרח לג'אספר, אל ג'אספר. אתמול נסענו בדרך הזו מזרחה והיום מערבה ותכלס הדרך כל כך יפה שקשה לי לומר איזה כיוון נסיעה עדיף. הכל ממש overwhelming (מילה שאני לא חושבת שיש לה תרגום של ממש בעברית המתאימה לכאן) מרוב יופי, ובעיקר עכשיו כשצבעי השלכת במלוא הדרם. בדרך פגשנו באמא כבש הרים ובגור שלה שהילכו על הכביש, ולאחר מכן, קרוב לג'אספר ראינו שוב את האיילים הקנדיים מתרוציים בעצבנות רבה ואנשים שעומדים הרבה יותר מדי קרוב ומנסים לצלם אותם.

היעד הראשון שלנו ליום זה היה הרכבל של ג'אספר. פעם אחרונה שהייתי כאן הייתה כל כך מזמן שהייתי חייבת לעלות כאן שוב למעלה כדי לראות את הנוף ולענות על שאלת מליון הדולר – מה עדיף? הרכבל של ג'אספר או של באנף. תכלס גם היום אין לי תשובה כי קצת אחרי שהגענו למעלה הגיעה בעקבותינו גם עננות. הצלחנו לראות קצת ומהר מאוד הנוף נעלם. את מקומו החליף שלג שהחל לרדת והזכיר לנו שעוד כמה ימים גם במקומות הנמוכים יותר יעשה קרוב לוודאי קר מכדי לטיל.

היעד הבא שלנו ליום זה היה הר אדית קאבל. מי שאינו מכיר מזג האוויר בהרי הרוקי יחשוב בוודאי שיום כדוגמת זה שהיה לנו היום הוא חוסר מזל משווע. אבל כמי שזו פעם שלישית שלה בהר אדית קאבל, ורק פעם ראשונה בה הצלחתי ממש לראות את ההר – אני יודעת שזכינו. נכון – היה מעונן והתמונות הן לא שמחה גדולה, נכון – טפטף עלינו גשם חלק רוב הזמן, אבל – היי – ראינו את ההר! ראינו את קרחון המלאך המשתפל מההר! ונהננו מיום מקסים במסלול המעפיל אל האחו הצופה אל הקרחון.

אורכו של המסלול המוביל אל האחו (Cavell Meadows) קרוב לשבעה ק"מ – כולם בעלייה (של כ-400 מ'). לא קל לפדלאה כמוני אבל בהחלט שווה את המאמץ. אם הייתי מדרגת את המסלולים בספר הייתי בוודאות נותנת לו את הציון הגבוה ביותר. האחו שמעל לקו העצים שבו מסתיים המסלול (לפני שמתחילים לרדת חזרה) נראה כמקום מצויין לראות דוב. אבל לא דובים ולא יער, רק כמה מרמיטות (שמדי פעם שורקות שריקה עזה) שחיות על תלי האבנים של המורנה (חומת האבנים שגרס הקרחון בהתקדמותו) שמול הקרחון.

סוף היום הוקדש לכמה 'מטלות' (בדיקת כמה חניוני לילה כדי לוודא שלא היו בהם שינויים משמעותיים וביקור בעוד כמה אתרים בסביבות העיירה ג'אספר), גמורים מעייפות נפלנו שדודים בחדר (פרטי) באכסניית הנוער הנחמדה שבעיירה, שרק בה מצאתי חדר במחיר סביר (למרות שזו כבר לא שיא העונה הכל עדיין מלא כאן עד אפס מקום). לילה טוב מאלברטה. מחר נוסעים בכביש הקרחונים

ככה נראה הנוף בו נסענו ביום זה

הרכבל של ג'אספר

גל האבנים (מורנה) שהשאיר הקרחון בזרימתו, האגם במוצא הקרחון וקרחון המלאך

מבט על הקרחון ממסלול קאבל מדוס

יום 7 לטיול

גוד מורנינג יזראל, מהעיירה רוקי מאונטיין האוס שבערבות אלברטה 

שבוע מהטיול כבר עבר (נשארו עוד 31 ימים למניאק). היום הזה יועד לכביש הקרחונים שהוא הלב של הלב של שמורות הרי הרוקי ואחת הנסיעות שהן ודאי היפות בעולם. מכל הימים בהן נזקקנו למזג אוויר טוב – היום זה היום. התחזית הייתה דווקא מאוד אופטימית 

אז.. התעוררנו מוקדם, הצטיידנו בקפה ובשוקו סויה במאפייה הסמוכה לאכסניה והתחלנו בנסיעה דרומה. למרבה הצער לא היה שום קשר בין מזג האוויר בפועל לבין התחזית. בחוץ ירד גשם שוטף והראות הייתה אפסית. החלטנו 'למשוך זמן' כדי לא לפספס את הנוף ועצרנו למסלול הליכה קצר את מפלי סונוואפטה היפים (שהנהר הזורם בהם מצולם באחת התמונות המצורפות לפוסט זה).

בהמשך הנסיעה דרומה היו אמנם מדי פעם התבהרויות אך הגשם התחזק ובשלב מסויים הפך לשלג כבד. בדרך כל אני דוגלת בטיולים ב'מה שיוצא אני מרוצה' אבל הפעם התבאסתי, פחות עבורי (כי לי כבר יצא לנסוע כמה פעמים בכביש הזה בראות טובה), ויותר עבור עומר (וגם עבור התמונות שידעתי שלא אצליח לצלם…). את מסלול ההליכה אל בסיס קרחון האת'בסקה (אחד משבעת הקרחונים המשתפלים משדה הקרח קולומביה הנסוג כיום בקצב של 5 מ' בשנה) התחלנו בסופת שלגים של ממש… אבל מזג האוויר ברוקיס משתנה מהר ולאחר כמה דקות של הליכה השלג הפסיק, השמים התבהרו ונוף הפסגות המושלגות נחשף מבעד לערפילים.

אורכו של כביש הקרחונים כ-230 ק"מ, והוא מקשר בין אגם לואיז אשר בשמורת הטבע הלאומית באנף לשמורת הטבע הלאומית ג'אספר. סוחרי פרוות, חוקרים והרפתקנים שהשתמשו בנתיב זה במאה ה-19 כינו אותו 'שביל הפלאות'. הוא הוכשר בסוף שנות השלושים, אבל הושלם סופית רק בשנות השישים, ומה שהיה מסע עקלקל של שבועיים, הפך לנסיעה נינוחה בת מספר שעות. שמה של הדרך ניתן לה בזכות הקרחונים הרבים המשתפלים משדה הקרח קולומביה, גוש הקרח הגדול ביותר בחצי הכדור הצפוני (שמדרום לחוג הארקטי).

אנחנו לא נסענו הפעם את כל הכביש לאורכו אלא רק קצת יותר מחציו, עד מעבר ההרים ססקצ'ואן (פלוס הלוך חזור קצר לאגם בו ופייטו) שבו חתכנו מזרחה בכביש 11 אל עבר העיירה רוקי מאונטין האוס השוכנת ממזרח לרכס. כביש 11 הנושק לנהר ססקצ'ואן, מכונה גם כביש דוויד תומפסון, על שם מגלה העולם, הסייר והממפה של 'החברה הצפון-מערבית', שהודרך על ידי אינדיאנים משבט הקוטנאי וגילה בשנת 1807 את המעבר הראשון מערבה, דרך הרכס, אל עבר נהר הקולומביה (שבמערב היבשת).

החברה הצפון-מערבית וכמוה חברת מפרץ הדסון לטשו אמנם עיניהם אל הרי הרוקי במטרה לספק למזרח את הפרוות והעורות של החורפן, הבונה והלוטרה, אך בפועל הן שימשו תפקיד חשוב הרבה יותר מכך – העבודה שהסיירים והממפים שלהם הצליחו למצוא נתיבים לחצות באמצעותם את הרי הרוקי האימתניים פתחה את המערב בפני האדם הלבן, וכל השאר היסטוריה (כולל הפגיעה האנושה באינדיאנים בעקבות תהליכים אלו).

נחזור לכביש 11. הייתה לי הרגשה שהכביש הזה, המוביל מהרי הרוקי אל המישורים שממזרח להם, חייב להיות יפה, ואכן הכביש מרהיב ביופיו ומוקף במצוקים אדירים ששכבות הסלע בהן בהטיה של כמעט 90 מעלות. הנוף נשקף כאן לכל עבר, השלכת – מטריפה, והאזור כולו מחוץ התיירים השחוק והעמוס של שמורות הרי הרוקי (אין קרוואנים, וגם – יש יותר בעלי חיים. השלל שלנו – קויוט, עיט זהוב וכמה איילים).

אל העיירה רוקי מאונטין האוס הגענו בשעת ערב מאוחרת. בעל הבית במלון הנחמד שבו התמקמנו הוא, כך מסתבר, לבנוני מוסלמי שברח עם משפחתו מדרום לבנון לפני 35 שנה. מצאנו עצמינו עומדים ומפטפטים איתו קרוב לשעה. מחר בבוקר ניתן לו מתנה חמסה שהבאנו מהארץ כדי לתת לאנשים נחמדים שאנחנו פוגשים בדרך… כמה קל לייצור בקנדה היפה קשרים שלא היו מתאפשרים במזרח התיכון 

מפלי סונוואפטה

קרחון את'בסקה

שלכת נהדרת

קצת מהנופים של כביש 11

יום 8 לטיול

כותבת עכשיו ממלון ליד העיר קלגרי. מחר בבוקר עשהאל (בעלי) ויובל (הבן הקטן שלי – בן 15) נוחתים כאן בעיר ומצטרפים אלי ואל עומר. מחר אנחנו גם אמורים להתחיל לעשות קמפינג – במקום לינה במלונות. כמובן שמחר גם אמור להיות קר מאוד (הרבה מתחת לאפס בלילה) ותכלס אין לי מושג כיצד נעמוד בזה. אבל אני זורמת… אספתי בתחילת הטיול מחנות REI בסיאטל שק שינה שהזמנתי שמתאים למינוס 20 מעלות (ומקסימום אשן באוטו), ולגבי שאר בני המשפחה – הם קרביים הרבה יותר ממני ומאוד נהנים מקמפינג (בעיקר אם יש 'בעיות' כמו גשם/שלג וכדומה), כך שתכלס זו כבר לא אחריות שלי אם מזג האוויר לא ישתף פעולה באופן קיצוני.

האמת היא שאני ממש שמחה שעשהאל ויובל מצטרפים מחר. השבוע האחרון עם עומר היה אמנם מאוד כייפי ומקרב אבל אני מרגישה קצת מותשת. בגלל שעומר מתחת לגיל 21 הוא לא יכל לנהוג והנהיגות הארוכות, יחד עם עומס הפעילויות, פלוס בערב – גיבוי תמונות, כתיבת פוסטים וכדומה היו די מעייפים (ואני חושבת שכבר יש לי ממש עיגולים שחורים מתחת לעיינים). מאוד מתאים לי שהנהג הצמוד שלי (עשהאל) מגיע, ועוד יותר מתאים לי שצלם הבית שלי – יובל (שמצלם תמונות מדהימות!) מגיע אף הוא כי שלל התמונות שלי לבינתיים לא מספיק טוב לדעתי. בלי קשר יובל הוא גם הקמע שלנו בכל הנוגע לזיהוי בעלי חיים וכן בנוגע לזיהוי אורורה (זוהר צפון) כך שיש מצב שממחר תקבלו פוסטים הרבה יותר מעניינים. יחד עם זאת ממחר עוברים כאמור לקמפינג והמשמעות היא שלא בטוח שתהיה לי קליטה…

אז מה היה לנו היום? הבוקר עזבנו את העיירה רוקי מאונטין האוס ונסענו לכיוון צפון מזרח במישורים הגדולים של אלברטה שממזרח להרי הרוקי. הדרך עברה בין שדות אינסופיים של גידולי חיטה ובין יערות של עצי צפצפה שצבעו את הנוף בגווני כתום וצהוב מרהיבים של שלכת. בין לבין אפשר היה להבחין גם בקידוחי הנפט הרבים שהופכים את אלבטה לפרובינציה עשירה כל כך.

היעד של יום זה היה העיר אדמונטון, עיר יפה (עם תשתיות שמעידות על עושר רב) על גדות נהר הססקצ ואן (שמלווה אותנו כבר כמה ימי טיול). אם מתעלמים ממזג האוויר הקשה, אדמונטון עושה רושם כעיר שנהדר לגור בה. העיר מוקפת בירק ולכל אורך הנהר יש פארק יפהפה שהוא גן עדן לטיולי אופניים ולריצת בוקר. הדאונטאון של אדמונטון משמים למדי (לא הייתי מקדישה לו זמן), אך מצד שני יש בעיר אטרקציה אחרת שהיא בהחלט שווה מאוד – האדמונטון מול, שהוא מרכז קניות ובילוי ענק שיש בו הכל מהכל, אתר שהינו חיוני מאוד כמקום מפלט עבור תושבי העיר בחודשי החורף הארוכים והקרים.

נוסף על חנויות ואולמות קולנוע יש במרכז מלון, פארק שעשועים (עם רכבות הרים שוות למדי), שני מיני גולף (אחד בחושך עם כדורים מאירים), מתחם החלקה על הקרח, קזינו, אסקייפ רום, באולינג, אקווריום קטן, וגולת הכותרת – פארק מים מקורה ענקי (עם בריכת גלים ומלא מגלשות מכל הסוגים והמינים).

בדרך כלל אנחנו לא חובבי אטרקציות בטיולים שלנו. אנחנו מעדיפים טילים בחיק הטבע. אבל לפעמים העבודה מחייבת (ולפעמים אני אפילו מקבלת כניסות בחינם כדי לסקר אטרקציות מסויימות) ונראה לי שהיום עומר היה שמח מאוד שאמא שלו עובדת בכתיבת ספרי טיולים. אני הסתפקתי בבריכת הגלים ובגלישה במגלשת מים אחת (ובזמן הנותר ניסיתי לתפוס תמונה באחד מכסאות הנוח שבמתחם) אבל עומר חגג… חבל רק שכרגיל הזמן שלנו היה קצוב מאוד (רציתי להספיק לעשות רוב את הנסיעה הארוכה לקלגרי בשעות האור).

אז זהו. הגענו כאמור לקלגרי ומחר מתחיל יום חדש. פרק חדש בטיול שיהיה ודאי קצת שונה מהקודם  לילה טוב מקנדה.

מחפשים נפט על אדמת אלברטה

קו הרקיע של העיר אדמונטון

יום 9 לטיול

37 מעל פרנהיט בחוץ עכשיו וכן – אנחנו ישנים בקמפינג… אמנם קמפינג מקסים על שפת אגם (ואפילו יש בו מקלחות חמות) אבל תכלס לא שמחה גדולה בעיני בקור הזה. הבטחתי לעצמי שאזרום אז זורמת… מקסימום אשןן באוטו (ובלי קשר לינה בקמפינג היא הדרך היחידה שלנו לממן טיול כזה ארוך, אז כל לילה שבו אפשר ללון בחוץ מבחינת מזג אוויר – כדאי שננצל אותו).

היום עשהאל ויובל נחתו בקלגרי, אחרי קצת התארגנויות (פלוס ארוחה בסאבווי – המסעדה האהובה על יובל, שהחליט לשבור עבור סנדויץ אחד את הטבעונות עבורה) נסענו לעיירה באנף. הנוף שנחשף מפעם לפעם בין העננים כרגיל מטמטם.

השארתי את הבנים בנקודת התחלה של מסלול שהחלטתי שלא בכוחותי לעשות (400 מ' בעלייה, 8 קמ) והקדשתי את הזמן לעשות v על כל מיני אתרים בבאנף שלא הייתי בהם הרבה שנים. התמונות מהיום לא מאוד מושקעות – אבל כן נותנות מושג על ארוחת הערב שלנו (מרק עגבניות עם חלב סויה ואורז הוא פופולרי מאוד בטיולים שלנו, וכנל טורטיות עם תירס, סלט ושעועית – למי שהמרק לא השביע אותו. לא בדיוק ארוחת גורמה אבל עושה את העבודה) ועל מקום הלינה. נקווה שנשרוד את הלילה בלי לקפוא 

המעיינות של באנף

מקימים אוהל ושלג מתחיל לרדת

יום 10 לטיול

הלילה בקור המקפיא של 3-4 מעלות מתחת לאפס בחניון הלילה לשפת אגם טו ג'אק שבשבמורת באנף דווקא עבר בסדר. אבל בבוקר התחילה סופת שלגים שהקשתה על קיפול האוהל וגרמה לנו לעזוב את החניון בשעה מאוחרת מדי (10:30)…

כשעה לאחר מכן הגענו ללייק לואיז ובמזל גדול מצאנו חניה סמוך לאגם ולא במרחק שאטל נסיעה ממנו. הפעם האחרונה בה ביקרתי באגם לואיז הייתה לפני למעלה מ-10 שנים ואין ספק שהאגם היפה הזה, שהוא יעד עליה לרגל של כל מי שמבקר ברוקיס, הפך לאתר שאפילו בסוף חודש ספטמבר עמוס תיירים באופן קיצוני.

שמורת באנף, בה שוכן אגם לואיז, נוסדה בשנת 1885, כמנוף לפיתוח עסקי של חברת הרכבות הקנדית. הלוגו של השמורה עם הקמתה היה 'חמישים שוויצריות במקום אחד'. "אם אי אפשר לייצא את הנוף לאנשים, נייבא את האנשים לנוף" הכריז וויליאם ואן הורן הוגה הרעיון, שראה בהרים פוטנציאל תיירותי. ואכן המיזם הצליח מעל למצופה. העיירות ג'אספר (שבלב שמורת ג'אספר) ובאנף (שבלב שמורת באנף) הומות מטיילים ויש בהן מלונות רבים, חנויות ועוד. קצת קשה להבין כיצד יתכן שבלב שמורת טבע מתאפשרת כזו רמה של פיתוח. בג'אספר זה פחות מפריע. בבאנף (לדעתי) יותר (ולא רק בעיירה עצמה אלא גם בכל אתרי הטבע הסובבים אותה שעמוסים לעייפה).

אנחנו בחרנו הפעם לטייל במסלול המוביל לאגם אגנס ולבית התה הסמוך לו. כבר בתחילת ההליכה התחיל לרדת שלג שהלך והתגבר ככל שהיום התקדם. המסלול עולה ברובו ביער אל שני אגמים אלפניים המוקפים מצוקים. מדי פעם יש בו מעט תצפיות על נופו של אגם לואיז, אבל הרוב כאמור ביער. בביקור האחרון שלנו במקום הלכנו במסלול המוביל לבית התה השני באזור (Plain of Six Glaciers) שהוא אמנם מעט ארוך יותר אבל למיטב זכרוני גם יפה יותר.

אף פעם לא הלכנו מסלול כל כך ארוך בשלג, והפתיתים הלבנים שירדו ללא הפסקה ללא ספק הוסיפו יופי למסלול. התה והמרק החמים בבית התה שבמעלה המסלול היו בדיוק מה שנזקקנו לו כדי להפיג מעט את הקור.

בדרך חזרה לרכב הקור, בשילוב עם השלג שכבר התחיל להיערם והעייפות היו בלתי נסבלים. גם לי וגם לילדים לא היה ברור כיצד נצליח ללון הלילה בקמפינג. עשהאל התעקש, אבל מהר מאוד הילדים (פלוס העייפות מהגט לג) הכניעו אותו, והנה אנחנו במלון נחמד (של רשת בסט ווסטרן), עם ג'קוזי חמים, בעיירה באנף. קצת מבאס אמנם להתחיל טיול קמפינג ולהפסיק אחרי לילה אחד (מה עוד שהמלון הכי זול שמצאנו היה יקר למדי), וזה שלא יצא לנו כבר בעבר לעשות קמפינג בשלג, אבל היום זה בהחלט לא התאים.

מחר מדרימים לשמורת קוטנאי שהיא מבין השמורות הפחות מתויירות של הרי הרוקי הקנדיים… יובל כבר מאוכזב שעברו כבר יומיים מהטיול שלו ושהוא עדיין לא ראה בעלי חיים. נקווה שבקוטנאי ישחק לו המזל 

Winter Wonderland בלייק לואיז

מוזמנים לעקוב אחרי הטיולים שלי גם באינסטגרם

לצפייה במפת המסלול: https://www.maslulim-america.com/maptripfall2019/

 

עקבו אחרי האינסטגרם שלי

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

וקבלו עדכונים, מידע על מבצעים, המלצות על יעדים חדשים ועוד, והרבה לפני כולם.