רוד טריפ בוויאומנג – הטקסט הבא הוא יומן טיול שהעלתי בדף הפייסבוק שלי בסיומו של כל יום טיול. הטיול נערך בתאריכים 18.9.19-26.10.19
יום 21 לטיול
אחרי לילה קר בחניון מדיסון שבילוסטון (תכלס לא הרגשנו את הקור באוהל. הרגשנו אותו רק בבוקר כשיצאנו מהאוהל) נסענו לאולד פיית'פול. בפעם הראשונה שהייתי כאן הייתי בת 8 בטיול מחוף אל חוף משפחתי (גרתי אז בארהב 4 שנים, בדורהם, צפון קרוליינה ונסענו משם לחוף המערבי). אני לא זוכרת הרבה מאותו טיול, אבל את הגייזרים כן. גם עומר לא זוכר הרבה מהטיול הגדול שעשינו במערב כשהוא היה בן 7, אבל את הגייזרים כן. זו דרכם של הגייזרים להרשים באופן שנחקק בזיכרון.
כפי שכתבתי בפוסט הקודם בילוסטון אין נופים ברמה שמשתווה לזו של השמורות הכי הכי של ארה"ב (אלה שמדורגות ברמה של 5 כוכבים כאן: https://bit.ly/2u7ZW6X) אבל בכל זאת היא בעיני היפה ומהרשימה מכולם. כאן אפשר לעמוד מול אלפי המוקדים ההידרותרמיים וממש להרגיש את עצמת הבריאה. כחצי מכלל התופעות הגיאותרמיות שעל פני כדור הארץ מרוכזות, על פי ההערכות, בילוסטון, שהיא גם מקום משכנם של יותר מחצי מכלל הגייזרים שבעולם. אין עוד מקום על פני היבשות שבו המאגמה, המגיעה לטמפרטורה של אלפי מעלות, כה קרובה לפני השטח כפי שקורה ביולוסטון, ואכן כאן ניתן לחוש ולראות את עוצמת התהליכים המתרחשים מעל חמשת הקילומטרים של האדמה המכסים מאגמה זו.
נוסף על כל אלה ילוסטון היא ככל הנראה השמורה עם החשיבות המדעית הרבה ביותר בעולם. במי המעיינות החמים משגשג עולם חי הכולל חיידקים, ארכיאונים ואצות, המסוגלים לשרוד בטמפרטורות כה גבוהות שקשה להאמין שחיים יכולים להתקיים בהם. המחקר על אודות יצורים אלה ועל יכולתם לשרוד בתנאים כה קיצוניים תרם להצלחתם של הפיתוחים המדעיים החשובים ביותר של סוף המאה ה-20. ממי המעיינות החמים בודד חיידק המכיל אנזים (חלבון אשר מזרז תהליכים שונים בתא החי) ייחודי, אשר יכול לשכפל חומר גנטי בטמפרטורות גבוהות. גילוי החיידק שינה את ההיסטוריה של המחקר הביולוגי והשפיע באופן משמעותי על חיי כל אחד ואחת מאתנו עד היום הזה. בלעדיו לא היו חקר הגנים, הטיפול במחלת הסרטן, ייצור תרופות וכדומה, מגיע לאן שהגיע.
חזרה אלינו, אנחנו העברנו את רוב היום בצפייה להתפרצות גייזרים (את רשימת מועדי ההתפרצויות הצפויה קיבלנו במרכז המבקרים) וכן בנסיעות חיפוש בעלי חיים (ראינו בעיקר קויוטים וביזונים). אה – וגם נסענו למקום שבו מותר להתרחץ בנהר הפיירהול המנקז את אגני הגייזרים. המים הנהר אמורים להיות חמימים אבל הם ממש לא… מה שלא מנע מכל הבנים לטבול לרחצה.
בשעות בין ערביים נסענו בדרך ששמה פיירהול לייק דרייב. המטרה הייתה לחפש חיות אך בפועל זכינו לראות צבעי שקיעה נהדרים מעבר לגייזר גרנד פאונטיין. אז גם התברר (יש כיתוב על שלט בסמוך לגייזר) שמועד ההתפרצויות הצפויה מעכשיו ועד עוד שלוש שעות. החלטנו להכין את ארוחת הערב (מרק עגבניות ואורז) במגרש החניה הסמוך לגייזר במקום בחניון.
ואז זה קרה. תוך כדי לגימת מרק חם התחילה התפרצות אדירה שבלילה נראתה אדירה עוד יותר. שעה של התפרצות. מדהים (כדי לראות הארנו על הגייזר עם פנסי הרכב ועם פנסים). חזרנו לחניון עייפים אך מרוצים. מחר בבוקר אמור להתחיל לרדת שלג ואנחנו עוברים למלון…
על מקור הצבעים של מי המעיינות של ילוסטון אפשר לקרוא כאן (חפשו את התמונה עם בריכת המים הצבעונית).
ככה נראה האוהל שלנו בבוקר הזה. חכו ותראו איך הוא נראה בבוקר של היום הבא
אולד פיית'פול. מתפרץ מדי 90 דקות
ריברסייד גייזר. מתפרץ ליד הנהר
סרטון של התפרצות הריברסייד גייזר
גרנד גייזר. התפרצות ארוכה ומרשימה. חיכינו לה הרבה זמן
סרטון של התפרצות הגרנד גייזר
בריכת מורנינג גלורי (איזה שם יפהפה). מקור הצבעים באצות ובחיידקים שחיים במי המעיינות החמים
סרטון של מעיין חם בילוסטון
עוד בריכה ששכחתי את שמה. כל צבע של אצות/חיידקים מעיד על טמפרטורה אחרת של המים
גרנד פריזמטיק ספרינג. המעיין האולי מרשים מכולם
מבט מלמעלה על אגן הגייזרים העליון (זה שבו שוכנים כל הגייזרים והבריכות שמצולמים לעיל). צילם: יובל דגני
שקיעה ליד הגייזר גרייט פאונטיין שבאגן הגייזרים האמצעי
ואחרי שחיכינו וחיכינו הוא התפרץ. שעה של התפרצות לגבוה של עד 60 מ'. שיכרון חושים של עוצמת הטבע. צילם: עומר דגני
יום 22 לטיול
טוב זה היה בלתי צפוי… עכשיו בוקר. הלכנו לישון כאשר בחוץ היה נעים. ידענו שבבוקר יתחיל שלג (גג שני אינצ בישרו בתחזית) אבל לא שיערנו לעצמינו שנתעורר בשעה 8 בבוקר כאשר האוהל איגלו שלנו קורס עלינו ואנחנו קבורים מתחת איזה 20 ס"מ של שלג.
החדשות הטובות – עשהאל (בן זוגי) הגשים את 'חלום חייו' – לישון באוהל בשלג (אכן חלום מוזר). החדשות הרעות – כבישי ילוסטון נחסמו ואנחנו תקועים בחניון.
וכאן אני רוצה להגיד כמה מילים על חשיבות היכולת לאלתר בטיול בהתאם לתחזית. ידענו שיגיע שלג. שיערנו שכבישי השמורה יסגרו. ידענו שבימים שאחרי מזג האוויר ישתפר. לכן שינינו את המסלול. הורדנו יום ספייר מהמשך הטיול (או יותר מדויק – איחדנו שני ימים רגועים בהמשך הטיול וככה מספר ההזמנות שהיינו צריכים לשנות לא היה רב) ושינינו את הלוז כדי שנוכל תכלס לחכות לפתיחת הכבישים (בתקווה שיפתחו). כדי לעשות את כל אלה צריך: א. להכיר את המסלול, את הנקודות בהן עלולות להיות בו בעיות וכדומה. ב להתעדכן כל יום בתחזית ובכבישים סגורים. ג. לא לפחד לשנות ולאלתר. ד. תמיד תמיד להיות עם מיכל דלק כמה שיותר מלא (האוטו שלנו עובד כבר שעתיים כדי לחמם אותנו).
ולגבינו. השעה כבר 10 ולא נראה שנצא מפה בקרוב. יש לנו הזמנה למלון בעיירה ווסט ילוסטון מאוד קרוב לפה באופן יחסי אז מניחה שנחלץ מתישהו. אחרי שהבנים יגמרו לארוז את האוטו אולי אפילו ישאר לנו זמן לבנות איש שלג (סתאאם כולם פה עם כפפות רטובות וידיים קפואות. ברגע שמסיימים נכנסים להתחמם ברכב).
המשך יבוא…
המשך – אז הצלחנו לצאת מהחניון ולנסוע באיטיות לווסט ילוסטון. ביציאה מהשמורה ראינו שהכניסה אליה נחסמה. בחוץ ירד שלג כבד וכבישי העיירה נראה שנקברו תחת המעטה הלבן שהגיע מוקדם מהצפוי לעונה והפתיע גם את המקומיים… עשינו צק אין מוקדם למלון (Days Inn, המלון הכי זול שמצאתי שנראה סביר והאמת – ממש סבבה, כולל מגלשת מים קטנה ושני ג'קוזי ואחלה חדרים), התקלחנו במים חמים (איזה כיף) ונסעו לאכול ארוחת בוקר/צהרים במסעדה היחידה בעיירה שהייתה פתוחה ושנראה בתפריט שיש בה לפחות מנה אחת טבעונית (בוריטו עם אורז ושעועית וכמובן צ'יפס). אני (שלא טבעונית) דווקא רציתי להזמין המבורגר ביזון אבל מהמבטים שעומר הביט בי הבנתי שעדיף לוותר. התפריט שכולל איילים וביזונים פלוס הפוחלצים הרבים גררו ביקורת מעומר ומיובל על בחירת המסעדה.
מהמסעדה (האוכל היה מאכזב, המחיר לא זול אבל האווירה בהחלט הייתה מיוחדת) המשכנו למרכז הטבע של העיירה ווסט ילוסטון שבו אפשר לראות דובים, זאבים, לוטרות ועופות דורסים שנמצאו פגועים או פצועים (או בלי אמם) בטבע ומאז הם חיים כאן. עומר ויובל הרגישו אי נוחות לבקר במקום שהוא סטייל גן חיות (גם אם הוא לא באמת גן חיות כיוון שאילוא בעלי חיים אלה היו מובאים לכאן הם לא היו שורדים בטבע) ואני הרגשתי שיש מצב שמאורעות היום הזה מלמדים שגידלתי ילדים שהם 'מוסריים' מדי.
את שעות אחר הצהריים בילינו בג'קוזי, במגלשת המים ובבריכה הקטנה של המלון. יש מצב שהיום אפילו נצליח ללכת סוף סוף לישון מוקדם. השלג הגיע לנו בדיוק בזמן. היינו זקוקים לקצת אתנחתא. מצד שני אם מחר כבישי השמורה לא יפתחו זו כבר תהיה באסה אמיתית… תחזיקו לנו אצבעות 
אחרי שהצלחתי לחלץ את עצמי מהאוכל ישר רצתי לאוטו, לקחתי את המצלמה וצילמתי… הילדים עדיין בפנים
וזה מישהו שחלום חייו (לישון בשלג באוהל) התגשם… נראה קצת כמו סנטה קלאוז רק בלי הזקן והכרס
וככה זה נראה בסרט – למי שלא השתכנע מהתמונות שאכן היה קשוח (:
נראה שאפילו לאייל הקנדי קצת קר בסופה החורפית הזו שהקדימה את זמנה
הנסיעה החוצה מן השמורה. מחניון מדיסון לעיירה ווסט ילוסטון
הגריזלי הזה צולם בגן חיות בעיירה ווסט ילוסטון שאליה ברחנו כדי להתחמם (טוב לא ממש גן חיות. מקום מפלט לבעלי חיים שמכל מיני סיבות לא יכולים עוד לחיות בטבע)
יום 23 לטיול
תור ארוך השתרך הבוקר בכניסה המערבית לשמורת ילוסטון. השלגים והקור העז (משהו כמו מינוס 15 מעלות) לא אפשרו את פינוי הכבישים (בשמורה אסור לפזר מלח על הכביש מטעמי שמירת טבע). חיכינו עד 10 והתייאשנו. החלטנו לעשות את הדרך הארוכה (העוקפת. מחוץ לשמורה) מהעיירה ווסט ילוסטון שבמערב השמורה לעיירה גרדנר שבצפונה. קצת פקעת עצבים ברכב… למה לא החלטנו לעשות את העיקוף יותר מוקדם ולמה לא התעוררנו יותר מוקדם (עשהאל). אוף, לא יהיה לנו מספיק זמן בעמק הלמאר (יובל). תלונות על ארוחת הבוקר הלא טבעונית (עומר).
נוסעים לאט בכביש המהיר המכוסה שלג וקרח. הכל קפוא מסביב. החלונות של הרכב תקועים ולא נפתחים מרוב קור. משאיות ענקיות דוהרות מולינו על השלג/קרח במהירות של 60 מייל לשעה… מפחיד… נסיעה של 3 שעות תיקח ודאי 5.
הדרך חולפת לצד נהר הג'לטין. הנהר זורם אך האגמים שסביבו קפואים. שוב יורד קצת שלג. זה בהחלט לא היה בתחזית. לפתע עומר מזהה מוס מעברו השני של הנהר. לא אחד, לא שניים. שלושה. שלושה זכרים צעירים (קרניו של המוס נושרות כל סתיו ובכל שנה הן צומחות לגודל גדול יותר על פי גיל האייל – אייל צעיר קרניים קטנות. אייל מבוגר קרניים גדולות). מצב הרוח מיד משתנה. כולנו רצים לצלם, והאיילים משתפים פעולה
אחרי פאסט פוד בעיירה בוזמן ממשיכים לעיירה גרדנר. הדרך יפהפייה – נהר, חוות ציוריות ושלג. גם העיירה יפהפייה, והתפתחה מאוד מאז שביקרתי בה לאחרונה. בכניסה הצפונית לשמורת ילוסטון הסמוכה לעיירה נודע לנו שרוב כבישי השמורה נפתחו לפני שעה, כלומר אפשר היה לוותר על המעקף.
את המשך היום הקדשנו לאזור המעיינות החמים ממות'. באזור זה יש מעיינות חמים הזורמים על פני טראסות גירניות (ולא כאלה המתפרצים בגייזרים כפי שקורה בדרום השמורה). בממות' גם הוקמו מבני קבע של הצבא האמריקני בשנת 1886 שניצבים במקום עד היום. הצבא נכנס לתמונה לאחר שלמרות הכרזת השמורה בשנת 1872, קשה היה לעצור את חמיסת המשאבים הטבעיים שבה. רק עם כניסתו לאזור, וקבלת תקציב הולם הושלט החוק והסדר. בשנת 1918 הועבר ניהול השמורה לידי רשות השמורות והגנים.
הבנים יצאו למסלול הליכה של כשמונה ק"מ באזור ממות' המוביל לאגמים ובו בריכות של בונים (ולאחו בגובה רב ונוף יפה), ואני טיילתי לבד במעיינות (שנראו קצת מיובשים, אולי בגלל השלג), ונסעתי לבדוק כל מיני דברים בעיירה ובסביבתה למטרות עבודה, פלוס שילבתי נסיעה בדרך נופית הסמוכה לעיירה (שלאורכה היו מלא מלא אנטילופות אמריקניות). ארוחת ערב ונגמר היום. עכשיו תשע בערב. עושים צ'ק אין למלון. בחוץ מינוס 7 מעלות והיד עוד נטויה. מחר נוסעים לעמק הלמאר, הסרנגטי של ילוסטון, ה-מקום לראות דובים וזאבים וה-מקום שיובל הכי מצפה לו. צפוי יום עם שמיים כחולים, אך קר…
במהלך הנסיעה צפונה העוקפת את ילוסטון עומר זיהה באחו את שלושת החמודים האלה. צילם: יובל דגני
ידענו שהם זכרים צעירים כי הקרניים שלהם קצרות יחסית. כל שנה הקרניים נושרות וכל פעם הן גדלות לגודל גדול יותר. צילם: יובל דגני
והנה אותם המוסים בסרטון חמוד
יעד הטיול של יום זה היה אזור המעיינות החמים ממות'
וככה נראה האזור המושלג של המעיינות מלמעלה. צילם: יובל דגני
אחרי שהורדתי את הבנים למסלול הליכה נסעתי לבדוק כמה דברים ואז ראיתי את החמוד הזה – אנטילופה אמריקנית (פרוגהורן) צעירה
קצת מאוחר יותר ראיתי גם את זה. אייל קנדי באמצע קרב חיזור אחרי הנקבות, באמצע נקודת היישוב ממות' – ממש בין הבתים
יפיוף אמיתי
וככה הוא, או אחד החברים שלו, נראים בסרט
בלילה, בסיור לילה בחיפוש אחרי בעלי חיים, יובל צילם הרבה עיניים. כנראה של איילים (או של אנטילופות אמריקניות). צילם: יובל דגני
יום 24 לטיול
התעוררנו למינוס 12 מעלות צלזיוס ונסענו לבוליניג ריבר, נהר שיש בו נביעות חמות בצפון שמורת ילוסטון. בעוד הבנים היו מספיק אמיצים להיפרד מהמעילים ומהגרביים האלפיניות לטובת טבילה במים החמים, אני החלטתי להישאר בחוץ (העינוי שביציאה מן המים נראה לי קשה מדי. מצד שני העינוי של לקפוא מקור בחוץ – ולא רציתי לחזור לבד לרכב, הליכה של כק"מ, כי בדרך ראינו עקבות של דוב – היה גם הוא רב).
בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס לשאלה שרבים שואלים אותי – למה לטייל בחורף? זה לא עינוי? אז: א. אנחנו מאוד מאוד נהנים. ב. זה עדיין לא חורף, אבל החורף הגיע השנה מוקדם (ולפעמים החורף גם מגיע לכאן בקיץ. למשל השנה הייתה במונטנה סופת שלגים באוגוסט). ג. אילוצים של לימודים/עבודה/בחירות אילצו אותנו לצאת לטיול באמצע ספטמבר, אבל יש בכך יתרונות – לא עמוס ולא צריך להזמין לינה מראש… וגם יותר זול. ד. אנחנו ידענו מראש שנצטרך להתגמש ולאלתר בהתאם למזג האוויר ואין לנו בעיה עם זה. ה. זה לא מתאים לכל אחד. אני בהחלט לא ממליצה על זה בספרים שלי ובתוכניות הטיול ויעוצי הטיולים שאני עושה. זה גם לא מתאים לדעתי למי שזה ביקורו הראשון באזור. ו. גם בטיול בקיץ מזג האוויר עלול לשבש טיול עקב מפולות בוץ וסגירת כבישים עקב כך, הוריקנים, שריפות יער ועוד.
חזרה אלינו – אז מה היה לנו היום? יום קר עם שמים כחולים ואוויר צח. את היום הזה הקדשנו לעמק הלמאר (עד לעיירה קוק סיטי) המכונה בפני רבים 'הסרנגטי של ילוסטון'. רוב מה שעשינו (אחרי הרחצה במעיינות) זה לנסוע הלוך וחזור בעמק, שאורכו כמה עשרות מייל, ולחפש אחר בעלי חיים (פלוס מסלול קצר ומקסים לאגם טראוט). היום הזה לא מתאים לכל סוגי המטיילים אלא רק לאוהבי בעלי חיים מושבעים, ולכאלה שיש להם הרבה הרבה סבלנות (כדאי גם להצטייד במשקפות טובות).
אנחנו לא הפריקים היחידים. בעמק למאר אין אוטובוסים על אוטובוסים של תיירים (בעיקר של סינים), אבל יש כאן מלא חובבי בעלי חיים עם משקפות שנראות כטלסקופים ענקיים, שמחפשים כל היום בעלי חיים. אז יש את האישה הנחמדה מהעיירה איידהו פאלס (אותה פגשנו כמה פעמים היום) שכל פעם נתנה לנו להסתכל בסקופ שלה. יש את הזוג הנחמד בוואן שכל פעם נפגשנו איתו שוב ושוב, ויש את אלה בטנדר האדום עם הסקופים הענקיים. אה, ויש גם כאלה שהם ממש מקצוענים שעוקבים אחרי המשדרים של הזאבים.
השלל להיום: דוב שחור (שלפתע נעלם במחילה שלו ואחר כך חפר מתוכה אדמה), אמא דוב גריזלי ושני גורים ועוד דוב גריזלי (מרחוק), להקת זאבים ואחר כך עוד זאב (מרחוק), אייל קורא זכר ענק, חמוס קטן וחמוד, המון קויוטים (חלקם אוכלים, צדים וחוצים את הנהר), עיט ים קירח, עיט מוזהב ומאות ביזונים ואיילים. כמות חיות של ספארי באפריקה וללא ספק השלל הכי טוב שלנו של צפייה בבעלי חיים אבר.
אבל זה לא נגמר בכך… בשעה 20:30, בדרך חזרה מעמק הלאמר לגרדנר (שם אנחנו לנים הלילה, שעה וקצת נסיעה), היינו לבד על הכביש, בחושך מוחלט אך עם אור של ירח כמעט מלא המאיר את השלג הלבן – לפתע להקה של זאבים חצתה את הכביש כמה מטרים לפנינו. תצפית מדהימה. זאבים משני צדי הרכב קרוב קרוב. חלקם שיחקו זה עם זה על השלג הסמוך לכביש. זאבים שחורים וזאבים בהירים. ברקע נשמעות היללות. וואו. אין מילים. זכינו. יובל אומר שזה היום הכי מדהים בחיים שלו. חלום חייו היה לראות זאבים בשלג, והוא קיבל את מבוקשו.
בעניין הזאבים – עד לפני כ-150 שנה חיו בארה"ב כשני מיליון זאבים, אך אלה נעלמו מ-95% משטח המחיה שלהם בשל פעילות האדם. גם בילוסטון תפסו אותם והרגו אותם בשנותיה הראשונות של השמורה, בכדי להגן על אוכלוסיית האיילים. בלי זאבים אוכלוסיית האיילים גדלה עד בלי היכר. עקב כך האוכלוסיה דוללה על ידי רשות הטבע והגנים – אך לא מספיק וכן לא במנגנון של ברירה טבעית (רק החזק שורד). ואז, באמצע שנות התשעים הוחזרו לשמורה כ-40 זאבים שהובאו לכאן מהרי הרוקי הקנדיים. החזרת הזאבים הייתה הצלחה גדולה. עד כדי כך שהיא גרמה לשינוי מראה השמורה (בעיקר עמק הלמאר) – פחות איילים וכן הימנעות של האיילים מהעמקים שם לזאבים קל יותר לטרוף אותם -> יותר צמחיה (בעיקר עצי צפצפה) -> גידול באוכלוסיית הבונים הניזונים מעצי צפצפה -> שינוי במשטר הנחלים -> יותר בית גידול לדגים, לדו חיים וללוטרות נהר. ההשפעה לא תמה בכך – כך למשל: יותר זאבים = פחות קויטים, המתחרים על אותו בית גידול -> יותר מכרסמים ובעקבות זאת יותר עופות דורסים (חפשו בגוגל The Wolf Effect in Yellowstone).
למרות ההבנה על ההשפעה החשובה של הזאבים על המערכת האקולוגית עדיין מותר לצוד אותם מחוץ לשער השמורה. בנקודת היישוב סילבר גייט שבכניסה הצפון מזרחית של השמורה ירו לאחרונה באחד הזאבים של ילוסטון. ממש ליד השער הצפוני של השמורה בגרדינר גם מותר לצוד זאבים. לגוף שמשחק אותה אלוהים ומחליט כמה בעלי חיים מכל סוג מותר לצוד קוראים The Department of Fish and Game. כדי לצוד בעל חיים צריך להוציא בקשה/אישור, וכל שנה כל מדינה מאשרת ציד של איקס פרטים מכל מין. גיל המינימום להוצאת אישור ציד – 10. ההחלטה כמה בעלי חיים מותר לצוד היא לעתים פוליטית (עם לחץ של לוביסטים). לאחרונה אישרו המדינות איידהו וויאומינג ציד של דובי גריזלי (שציד שלהם מותר כיום רק באלסקה), למרות שאלה עדיין מוגדרים Endangered. הציד היה אמור להתחיל כבר השנה אך עוכב בשל החלטת בית משפט לא לאשר את ההחלטה, שהפכה למאבק בין הרשויות הפדרליות (של כל ארה"ב) לבין הזכות של כל מדינה להחליט עבור עצמה.
בסיומו של יום עמוס ומקסים, אך בנימה לא מאוד אופטימית זו, ובתקווה שגם נכדינו וילדיהם יזכו לראות את היופי שבו חזינו היום – לילה טוב מגרדנר, מונטנה.
בבוקר עזבנו את העיירה הנחמדה בגרדנר
ביזונים בעמק למאר המושלג
זה הנוף הקסום של עמק הלמאר שליווה אותנו ביום הטיול הזה
אגם טראוט, אליו מוביל מסלול הליכה קצר וחמוד
לעמק למאר מתרכזים אוהבי בעלי החיים החמושים בסקופים לצפייה בבעלי חיים
שני קויוטים בציד, צילם: יובל דגני
והנה סרטון של אחד משני הקויוטים הללו
הביזונים ממש יוצרים כאן פקקי תנועה. לפעמים עדר שלם פשוט נתקע על הכביש…
וראינו היום גם מוס זכר עם קרניים גדולות, צילם: יובל דגני
לקראת ערב עומר או יובל (לא זוכרת מי) זיהו על המדרון דוב שחור שהציץ לרגע מהמאורה שלו ואחרי כמה דקות נעלם חזרה לתוכה, צילם: יובל דגני
ואז הירח זרח
בחשכה – המזל המשיך לשחק לנו, קויוט בריא ופעיל רץ לצד הכביש, צילם: יובל דגני
להקה של זאבים בין שני צדי הכביש (שמיותר לציין ריק ממכוניות בשעות הלילה) ואנחנו בטווח. ראינו אותם משחקים, שמענו אותם מיללים. ירח מלא האיר את השמיים והשלג החזיר את האור. קסום. לראות כל כך מקרוב זאבים בילוסטון היה לא פחות מהתגשמות חלום, צילם: יובל דגני כמובן
יום 25 לטיול
יום עמוס, אני גמורה מעייפות אז אכתוב בקצרה. אנחנו עכשיו בעיירה קודי שממזרח לשמורת ילוסטון, במלון (לא משהו) אחרי ארוחת עקב מקסיקנית (הפתרון הכי טוב לטבעוניים) נחמדה. עזבנו היום את ילוסטון אחרי חמישה ימים קסומים בה.
חמישה ימים לשמורה אחת במהלך טיול זה אמנם המון (ובעיקר לאור העבודה שזה הביקור השלישי של כולנו בה והרביעי שלי בה), אבל ההרגשנו שלנו הייתה שזה היה ממש מעט, והלוואי והיינו יכולים להאריך. גודלה של ילוסטון הוא כשליש משטחה של מדינת ישראל. זוהי שמורה ענקית שבאמת יש בה הכל מהכל – והיא בעיקר גן עדן לחובבי בעלי חיים. אני לא חושבת שיש עוד מקום בארה"ב או בקנדה (אפילו לא אלסקה) בו אפשר לראות כל כך הרבה בעלי חיים. כמובן שגם מי שלא חובב חיות ימצא כאן תופעות טבע מרשימות (כחצי מכלל התופעות הגיאותרמיות שעל פני כדור הארץ מרוכזות, על פי ההערכות, בילוסטון, שהיא גם מקום משכנם של יותר מחצי מכלל הגייזרים שבעולם) ונופים נהדרים (של רכס הרי הרוקי עליו שוכנת השמורה), ובעיקר הרגשה של פראיות (למעט באזורים המתויירים של השמורה).
אנחנו נסענו היום מגרדינר שבצפון השמורה חזרה דרומה לאגני הגייזרים. ביקרנו באגן התחתון (שהוא הצפוני ביותר) ובעוד כמה אגנים קטנים יותר. אחרי יומיים באזורים הפחות מתויירים של השמורה, החזרה דרומה לאזורים המתויירים – עם המוני האוטובוסים המורידים מאות תיירים (המוני סינים בעיקר), יצרה קצת הרגשת אי נוחות (ובקיץ המצב הרבה יותר גרוע). מצד שני גם היופי היה רב במיוחד – בגלל הקור העז (היום התחיל בסביבות 5 מעלות פרנהייט שזה בערך מינוס 15 מעלות צלזיוס) מכל הנביעות החמות עלו אדים בכמות כזו שיצרה מראה דרמטי מאוד – כמעט מראה של שריפה. ענפי העצים בסמוך למעיינות החמים כוסו קרח – שמקורו קפיאה של אדים אלו.
לאחר הביקור במעיינות המשכנו לגרנד קניון של הילוסטון. תמונה של המפל התחתון של קניון מרהיב זה מעטרת את כריכת הספר שלי על מערב ארה"ב – https://bit.ly/2FgrFaw (שעידכונו – מהדורה 4 – הוא אחת הסיבות לנסיעה הזו שלי לארה"ב). מראה המפל בשלג היה יפה במיוחד.
המשך היום הוקדש לעמק היידן שהוא המקום השני הכי טוב בשמורה לראות בעלי חיים (אחרי עמק למאר שבו ביקרנו אתמול), ואכן עמק זה לא אכזב – למרות השהות הקצרה שלנו בו – ראינו בו דוב (מרחוק) ובונה (מקרוב), וכמובן ברווזים, אווזים, ברבורים ואיילים רבים שאותם אנחנו כבר לא סופרים.
בשעות אחר הצהריים יצאנו לטיול רגלי קצר לחופי אגם ילוסטון, לפני הנסיעה לקודי – נסיעה מרהיבה ביופיה (לצערי כבר לא היה מספיק אור אז לא יכולתי לצלם) – של צריחים חצי מדבריים, מצוקים, נופי חוות ציוריות וקניוני נחלים – נופים שהזכירו לנו שילוב של נופי השמורות של יוטה – ברייס, גובלין, זאיון – רק במסלע קצת אחר. מחר ממשיכים דרומה במדינת וויאומינג בדרך ליוטה ולשמורת ארצ'ס, השמורה האהובה עלינו
בכל הטיול – בגליישר, גרנד טיטון וילוסטון נעזרתי בספרון שלי המתמקד בשמורות אלו, מסדרת זום אין (כרך 5) – מציעה גם לכם להיעזר בו במידה ואתם מתכננים נסיעה לאזור. נוסף על מידע שימושי, יש בספרון גם חומר העשרה רב – על בעלי חיים, על ההיסטוריה של האינדיאנים באזור, על ההתפרצות הענקית שיצרה את נוף השמורה, על הסיבות לכך שיש כאן כל כך הרבה מוקדים הידרותרמים, על מקור הצבעים במעיינות השמורה, על הקשר בין המעיינות ושכפול גנים ועוד: https://bit.ly/2u8StEB
בבוקר נסענו דרומה לאגני הגייזרים. בשל הקור העז כמות האדים שעלתה מהמעיינות החמים הייתה מטורפת
אדי המים קפאו כקרח על ענפי העצים
מהמראות של היום הזה – שלג, קרח והרבה אדים
וזה כבר במפל התחתון של הגרנד קניון של הילוסטון. תמונה אחרונה לפני שעוזבים את השמורה…
והנה סרטון של אותו מקום
וכמעט לסיום, בוץ מבעבע ועשן במד וולקנו (Mud Volcano) בשמורת ילוסטון
מוזמנים לעקוב אחרי הטיולים שלי גם באינסטגרם
לצפייה במפת המסלול: https://www.maslulim-america.com/maptripfall2019/
