שבע מעלות מתחת לקוטב (חלק ג) – לשחות עם לווייתנים

היום השני שלנו בעיירה צ'רצ'יל הוקדש ללוויתני הבלוגה המגיעים מדי קיץ לקו החוף של מפרץ הדסון באלפיהם. עלינו על קיאקים (של חברת Sea North Tours) ויצאנו לשיט ביום ערפילי וגשום, במי נהר הצ'רצ'יל שבאזור המפגש שלו עם מי המפרץ מתרכזים לווייתנים רבים. המדריך שלנו להרפתקאה הזו היה אמיל, בחור צעיר שהוא חצי קרי (Cree, אחת מקבוצות הילידים הגדולה בצפון אמריקה) וחצי צרפתי. הוא נולד וגדל בצ'רצ'יל אך בגיל 17, בשל רמת הלימודים הנמוכה בבית הספר של העיירה, נשלח ללמוד בפנימיה בעיר ברנדון (Brandon) שבדרום מניטובה. בהמשך עבד כמה שנים בתומפסון אך לאחרונה עזב את עבודתו הקבועה כדי לחזור להתגורר בקרבת בני משפחתו. עדיין אין לו עבודה קבועה ולעת עתה הוא מדריך סיורי קיאקים בין לווייתני הבלוגה. הוא מאמין ש"אם אתה לא שותה ולא עושה סמים אתה תמצא בסופו של דבר עבודה טובה בצ'רצ'יל".

אמיל סיפר לנו שצבעם של לווייתני הבלוגה הצעירים הוא אפור ורק בגיל 5 משתנה צבעם ללבן בוהק. הבלוגות חיות לדבריו בלהקות המונות עשרות ולעתים אף מאות פרטים – או של נקבות וגוריהן, או של זכרים. לווייתני הבלוגה הם ידידותיים וסקרנים והם התקרבו לקיאקים בעדינות רבה כאילו נזהרו במיוחד שלא להפוך אותנו אל תוך מי הים הקפואים. השיט בין הלווייתנים היה לא פחות ממרהיב. היו כמה רגעים במהלכו בו נראה היה כאילו אנחנו מוקפים בלא פחות ממאות לווייתנים. בתום השיט אמיל סיפר לילדים שלי שיש גם אפשרות לשחות בים עם היצורים הנהדרים הללו. עיניהם נצצו והם הביטו בנו במבט מתחנן שמשמעו היה ברור – עוד כמה מאות דולרים ירדו כאן לטמיון. אחרי התמחקות קצרה עם לואיז בעלת הבית יצאנו כולנו בסירת מנוע קטנה יחד עם אמיל לשיט לאורך חופי המפרץ. בן זוגי ואנוכי החלטנו לחסוך על עצמינו ולוותר על החוויה, ואילו הילדים לבשו את החליפות היבשות (Dry Suits) וקפצו למי הים.

טמפרטורת המים במי מפרץ הדסון היא כחמש מעלות צלזיוס. בנהר המים מעט חמים יותר אבל לדברי אמיל המים בים יותר צלולים ולכן השינרקול שם מוצלח יותר. הלוגיסטיקה של הפעילות עובדת כך שמי שנכנס למים מחזיק בידיו חבל הנגרר מאחורי הסירה וכל זאת בתקווה שהלווייתנים הסקרנים יתקרבו לסירה ולאנשים שנגררים אחריה. המזל לא האיר לנו פנים בתחילה, והים היה סוער. נכנסנו לכן לתוך שפך הנהר, שם המים סוערים פחות. תוך כדי השיט אמיל סיפור לנו שיש כאן במים אצות קלפ (Kelp) ענקיות ומדוזות מיוחדות שמפיקות אור וכן הרבה כוכבי ים. לאחר קרוב לשעה של ניסין כושל לשחות עם לווייתנים, גופו הצנום של יובל נכנע לקור העז והוא נטש את המשימה לטובת תה חם ועוגיות מתוקות. נותרו רק רותם ועומר שהיו נחושים יותר מאי פעם לזכות לשחות ליד לווייתן. ואכן אחרי כחצי שעה נוספת שיחק להם המזל ולהקה של כעשרה פרטים בערך התקרבה לסירה. המים אמנם היו עכורים אבל שני הילדים זכו לשמוע את שירת הלווייתנים בתוך מי הים. רותם היה בר מזל במיוחד וזכה למעין רגע מכונן בחיים כאשר אחד הלווייתנים שחה צמוד אליו והם יצרו קשר עין. רותם טוען שהוא הרגיש שהייתה שם תקשורת של ממש – בינו ובין הלווייתן, והאירוע כולו הותיר אותו המום ונרגש.

בדרך חזרה למעגן הסירות אמיל סיפר לנו קצת על הדברים שפחות נעים לשמוע על אודות נהר הצ'רצ'יל, שמיופיו של השפך שלו התפעמנו בשעות האחרונות. "יום אחד" סיפר אמיל "וללא התראה מראש, נעלמו המים מהנהר, נהר שלאורכו כפרי ילידים רבים". ממשלת קנדה הקימה, כך הסתבר, סכר הידרואלקטרי במעלה הנהר והטתה כ-80% ממימיו לנהר הנלסון (Nelson River, שנשפך אף הוא למי מפרץ הדסון), כמה מאות קילומטרים דרומית מזרחית לעיירה צ'רצ'יל, וכך למעשה, כפי שתיאר זאת אמיל, גנבה לו, לבני שבטו ולילידים נוספים את מי הנהר.

אמיל סיפר לנו שפעם היו הרבה מאוד דגים בנהר והם, יחד עם בשר הקריבו, שימשו מקור מזון עיקרי לתושבי צ'רצ'יל. אבל מאז הטיית הנהר הדגים נעלמו. תושבים אחרים שפגשנו במהלך הביקור באזור חיזקו את דבריו וסיפרו לנו ש"פעם יצאנו לדוג וחזרנו עם שישה דגים. היום אנחנו בקושי מצליחים לדוג שישה דגים בעונה". לדברי אמיל לפעמים גובה המים בנהר כה נמוך עד שאפשר לחצות אותו ברגל, ואילו לפעמים פותחים את הסכר ללא התראה מוקדמת והנהר עולה על גדותיו. "אולי בגלל הטיית המים גם נתיב המעבר של חציית הנהר על ידי הקריבו התרחק מהעיירה מערבה" תיאר לנו אמיל את האסון הסביבתי שחל במקום היפה הזה, שיש לו השפעה ישירה על כל תושבי העיירה שכן "בעקבות הטיית הנהר נעלם מכאן מקור המזון העיקרי שלנו, והדיאטה של כולנו, שהתבססה בעבר בעיקר על דגים וקריבו, משתנה".

הסיור בעקבות לווייתני הבלוגה בשפך של נהר הצ'רצ'יל השאיר אצלינו הרגשה מעורבת של התפעמות מחד אבל גם של תהייה על עתיד האזור מאידך. הנזק הסביבתי העיקרי לחבל הארץ הבתולי הזה נובע ללא ספק מפרויקטים הרסניים שמנהלות הרשויות כמו למשל הקמת סכרים ופעולות פיתוח אחרות שאינן מתחשבות בסביבה. לכך מצטרפים הנזקים הנובעים מהתחממות גלובלית הגורמת לאדמת הפרמפרוסט להינמס, וכן אינה מאפשרת למי האוקיינוס הצפוני לקפוא. אבל אנחנו לא ראינו את כל אלה במו עינינו. לעומת זאת כן ראינו את הטנדרים החוזרים מהטונדרה שעל הגג שלהם קשור קריבו שזה עתה ניצוד, וכן שמענו שוב ושוב שממש עוד מעט מתחילה כאן עונת הציד של אווז השלג (Snow Goose) ושבקרוב תתחיל עונת הציד של הברנטה הקנדית (Canada Goose). במהלך השיט במי מפרץ הדסון אמיל גם סיפר לנו שרבים מדובי הקוטב של העולם חיים בטריטוריה נונאווט (Nunavut, הממוקמת צפונית למנטיובה והגובלת בקוטב הצפוני). ציד בעלי חיים הוא חלק בלתי נפרד מחייהם של תושביה הילידים של טריטוריה נידחת זו. זהו לא רק מקור המזון שלהם, זהו גם המקור לביגוד חם (פרוות) וכן חלק מהותי מהתרבות של החיים בקוטב הצפוני. לפיכך ממשלת קנדה ממשיכה לאשר לתושבי נונאווט לצוד דובי קוטב. המכסה השנתית עומדת על כ-500 דובים בשנה אך למרבה הצער היא נמכרת במקרים רבים לכל המרבה במחיר – בדרך כלל לאמריקנים אמידים. "אני לא מאשים אותם. עליהם להאכיל את משפחותיהם" הבהיר לנו אמיל, "הממשלה היא זו שאשמה".

מרובי הרהורים ניגשנו למסעדת גי'פסי המקומית (Gypsy's Bakery & Restaurant), שם הופתענו לגלות שלמרות שצ'רצ'יל היא מקום נידח, בהחלט יש לה מה להציע מבחינה קולינרית. אחרי כל כך הרבה סיפורים על ציד ודיג החלטנו להתענג על מרק הבצל הצמחוני, החם והטעים. סיימנו לאכול ועשינו דרכינו ברגל חזרה למלון, מקפידים להביט כל העת לצדדים, שכן למרות שבחוץ עוד היה אור, השעה כבר הייתה מאוחרת, וזה בדיוק הזמן ביממה בו כדאי להישמר בפני דובים.

בכניסה למלון פגשנו את בלינדה שסיפרה לנו שהלילה השמיים צפויים להיות בהירים, ולכן יתכן שניתן יהיה לחזות מעל שמי צ'רצ'יל בזוהר הצפון. אבל בקו רוחב צפוני כל כך מחשיך בחודש אוגוסט בשעה מאוחרת, ומכיוון ששמים חשוכים הם תנאי הכרחי לצפייה בתופעת הטבע המיוחדת הזו (שנקראת גם אורורה), 'נאלצנו' לכוון את השעונים המעוררים לסביבות השעה 1 בלילה, לקום, להתלבש בבגדים חמים ולצאת החוצה אל מקום בו אפשר היה לחזות בשמי הליל.

האינדיאנים האמינו שזוהר הצפון מייצג את נשמת אבותיהם, מגלי עולם העדיפו לחשוב שזהו סימן למתכות הרבות שבאדמה, ואילו היפנים מאמינים עד היום שחתונה לאורה של אורורה תביא מזל טוב. המדענים מסבירים אור בהיר זה, שמאיר את שמי צפון כדור הארץ ודרומו, בתהליכים הנובעים ממפגש בין אנרגיית השמש (וליתר דיוק 'הרוח הסולארית') עם השדה המגנטי של כדור הארץ. מפגש זה גורם לתהליכים שבעקבותיהם חל שחרור אנרגיה ומופיעים בשמים אורות ירוקים, כתומים, צהובים ואדומים. התופעה מתגברת בעת פעילות ערה של השמש, והיא נצפית אך ורק בקווי רוחב גבוהים.

יובל היה הראשון שראה בשמים אורות. לנו זה לקח קצת יותר זמן אבל כאשר הבנו על מה מדובר, או יותר נכון מה צריך לחפש, התגלה לכולנו מראה מרהיב. רבים אינם מודעים לכך אבל את הזוהר הצפוני אפשר לא רק לראות אלא גם לשמוע – קולות של פיצוצים קטנים שבוקעים אי שם הרחק במרומים. זו הפעם הראשונה שאנחנו חוזים בזוהר הצפון ואת ההתלהבות שהרגשנו כולנו באותו רגע קשה לתאר. מרוב התרגשות שכחנו שיש כאן דובים והלכנו לקו החוף שם אפשר היה להביט לכיוון צפון בלי הפרעה של מבנים. בחוף פגשנו כמה קבוצות של מקומיים שהגיעו אף הם לחוף הים במטרה להתבונן בתופעת הטבע יוצאת הדופן הזו שציירה בשמיים פסים וכתמים בגווני ירוק וצהוב.

לפוסט הבא על צ'רצ'יל כאן
לפוסט הקודם על צ'רצ'יל לחצו כאן